הדם זורם בתוך מערכת צינורות סגורה הנקראת כלי הדם. כשנגרם נזק לדופן של אחד הצינורות ויש פריצה של דם החוצה אנו אומרים כי מתרחש דימום. במקרים רבים נמנע הדימום או נפסק מיד עם תחילתו בזכות מנגנון קרישת הדם.

בתוך הדם ישנם גופים קטנטנים (שברי תאים), שנקראים "לוחיות דם" או "טסיות דם" (בלועזית – טרומבוציטים), והם האחראים לתיקון דליפות בכלי הדם. כאשר נזק נגרם לדופן של כלי דם, מצטופפות לוחיות הדם באזור הפגיעה, חומרים משתחררים מהן וביחד עם חומרים נוספים הנמצאים בנוזל הדם, גורמים ליצירת קריש דם. קריש הדם הוא כעין "פקק", שסותם את החור בכלי הדם. ה"פקק" מורכב מלוחיות דם, תאי דם אדומים ותאי דם לבנים שדבוקים ביחד על ידי חומר דביק הנקרא פיברין. תהליך זה נקרא "קרישת דם". לאחר שכלי הדם מחלים וחוזר להיות שלם, קריש הדם מתמוסס ונעלם.
בדם יש בין 200,000 ל 400,000 לוחיות דם בכל מילימטר מעוקב.
תהליך יצירת קריש הדם הוא תהליך מורכב מאוד ולו שלבים רבים. השלב האחרון הוא השלב בו נוצר החומר פיברין שמדביק את תאי הדם זה לזה ויוצר את ה"פקק".
במצב נורמלי, כשאין פגיעה בדופן כלי הדם, לא נוצרים קרישי דם בתוך כלי הדם. אם נוצרו קרישים כאלה והם זורמים בזרם הדם הם עלולים לסתום כלי דם ולגרום לנזקים חמורים באזורים שונים בגוף. הדבר קורה במחלות מסוימות ולשם כך נוטלים חולים אלה תרופות המונעות קרישת דם.