באוגוסט 1995 אשררה ישראל את האמנה למגוון המינים. בדצמבר 1997 הושלם דו"ח מקיף של המשרד לאיכות הסביבה למזכירות האמנה, בעניין יישומה של האמנה בישראל. אך גם קודם האמנה, דאג המחוקק הישראלי להמציא מטריה נורמטיבית להגנה על מגוון המינים הקיים. חוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (1992), לדוגמה, מסמיך את שר החקלאות להכריז על "ערך טבע" (חי, צומח או דומם) כעל "ערך טבע מוגן".

לאכיפת החוקים השונים שעניינם הגנת ערכי טבע ונוף בישראל, אחראים בעיקר הרשות לשמירת טבע והגנים הלאומיים וכן המשרד לאיכות הסביבה. כך, לדוגמה, הוקמה במאי 1996 ועדה בין-משרדית לשימור מגוון המינים. בוועדה 12 נציגים ממשרדי האוצר, תשתיות לאומיות, ביטחון, חינוך ותרבות, החוץ, חקלאות, מדע, תעשיה ומסחר, פנים, תחבורה, תיירות וכמובן המשרד לאיכות הסביבה. דרך נוספת להגנת מגוון הצומח והחי בישראל הנה באמצעות הפיכת שטחים לשמורות-טבע או גנים לאומיים, בתוכניות מתאר ארציות ומחוזיות, מכוח חוק התכנון והבנייה (1965).

נראה כי עם השלמתה וכניסתה לתוקף של תוכנית מתאר ארצית לשמירת שטחים פתוחים, אשר תיצור רצף אחיד של שטחי קרקע נרחבים לאורך ולרוחב המדינה, וכן בין שמורות הטבע השונות - תושלם המטריה הנורמטיבית להגנת מגוון המינים בישראל.


מבחינת הנגישות למשאבים גנטיים, נחשבת ישראל למדינה מפותחת ומתקדמת במיוחד. כבר בשנת 1970 הוקם בנק גנטי לגידולים חקלאיים, הכפוף כיום לפיקוחם של משרד החקלאות ומשרד המדע. ב-1991 הוקמה המועצה הלאומית לניסויים גנטיים בצמחים.

* הכותב הוא מומחה למשפט סביבתי

מקלט לצמחים מוכים