הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > הידרולוגיה [מים]עמוד הבית > ישראל (חדש) > תשתיות > מים > משק המים
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית



תקציר
על שימושי המים בתחום הביתי, בתחום החקלאות, בתחום התעשייה ובתיירות ועל חיסכון במים.



מים לחיים : שימושי המים
מחברים: בילי סביר; יאיר הראל; צוותי פיתוח ישראלים, ירדנים ופלשתינים


שימושי המים


האדם משתמש במים כמעט בכל תחומי החיים:
בתחום הצריכה הביתית – לרחצה, לבישול, לניקיון, להשקיית הגינה ועוד. בתחום זה נכללים גם מוסדות הציבור, למשל בתי הספר, בריכות שחייה, גינות ופארקים ועוד.
בתחום החקלאות – להשקיית צמחים ובעלי-חיים.
בתחום התעשייה – לתהליכי הייצור של חלק מהמוצרים.



מים בשימוש ביתי

מים... לחיים!

אנחנו היצורים החיים, מהקטן שבניצנים ועד לענק שביונקים, נראים אולי מוצקים, אך רוב גופנו עשוי מים. המים חשובים מאוד לתהליכי הבנייה של התאים בגופם של כל היצורים החיים, ויש להם תכונות הכרחיות לקיום החיים – הם זורמים והם ממיסים בתוכם חומרים. על תכונות אלה מבוססים תהליכי חילוף החומרים, שבאמצעותם מובלים חומרי מזון לכל תא בגוף ומסולקים ממנו כל חומרי הפסולת.

בתהליכי החיים המתרחשים בגופנו מתקיים מאזן של מים: מדי יום אנחנו חייבים להכניס לגופנו מים כדי לפצות על אובדנם בהפרשות הגוף. הדרך שבה אנחנו עושים זאת היא שתיית נוזלים ואכילת מזון "מוצק" המכיל אף הוא מים.


במזג אוויר נוח וממוזג אדם צורך כ-3 ליטר מים ביום בממוצע.
אדם יכול לחיות בלי מזון כחודש ימים, אך אינו יכול לשרוד בלי מים יותר מימים ספורים.

אובדן של 1% מהמים המצויים בגוף גורם לתחושת צימאון.
אובדן של 5% מהמים המצויים בגוף גורם לעילפון.
אובדן של 10% מהמים המצויים בגוף עלול לגרום למוות.

צריכים יותר ויותר: מים לצריכה ביתית

3 ליטר מים יספיקו כדי לקיים את מאזן הנוזלים של כל אחד ביום אחד (תוכלו להניח מכל המכיל כמות כזו על שולחנכם). אי אפשר לחסוך במים הדרושים לקיומנו הביולוגי, אבל אפשר בהחלט לשלוט בכמות המים הדרושה לצרכינו היומיומיים. איך נוכל לשנות את אופן השימוש שלנו במים בכל תחומי חיינו כדי לחסוך ולשמור עליהם?



חברה, תרבות ומים: הגידול בצריכת המים בימינו

אוכלוסיית העולם גדלה באופן טבעי כל הזמן, וכך גם באזור שלנו. כל תינוק שנולד מקבל את בקבוק המים היומי שלו, והוא גדל ומתפתח לעולם צפוף יותר, הצורך יותר ויותר מים. במאה השנים האחרונות גדלה אוכלוסיית העולם בערך פי 4. צריכת המים באותן שנים גדלה בערך פי 9!

ההסבר להבדל הזה נעוץ בעובדה שצריכת המים בעולם עולה לא רק כתוצאה מן הגידול הטבעי של אוכלוסיית בני האדם, אלא גם כתוצאה מהעלייה ברמת הפיתוח הטכנולוגי של החברה האנושית. למשל, 400,000 ליטר מים דרושים לייצורה של מכונית פרטית אחת, וכל שנה עולות על כבישי העולם מיליוני מכוניות פרטיות חדשות (ומכוניות שייצורן זולל כל כך הרבה מים לא היו קיימות לפני 100 שנה). הן הייצור של האמצעים הטכנולוגיים והן השימוש בהם מתפתחים בקצב מדהים – החל בייצור מכוניות וכלה בשימוש במכונות כביסה ובמדיחי כלים. התפתחות מהירה זו יוצרת דרישה הולכת וגוברת למים.

החברה הצפופה והמודרנית שאנו חיים בה הקימה מוסדות ציבוריים ושירותים שונים כדי לספק את צרכינו החברתיים, התרבותיים והאסתטיים – בתי חולים, בתי ספר, בתי מלון, מרכזי קניות ובידור, פארקים ומגרשי ספורט ועוד – וכל אלה צורכים מים רבים.



מים של פעם


אזורנו סובל ממחסור במים משחר ההיסטוריה, אבל צריכת המים של התושבים הולכת וגדלה. זו הסיבה שעמי האזור מתעסקים הרבה בענייני מים: פיתוח, בנייה והחזקה של מערכות מים לשתייה.
להשקיה וליתר הצרכים, וכן אגירה של מים והעברתם ממקום עשיר במים למקום יבש.
המים תפסו מקום חשוב בהיסטוריה ובתרבות של עמי האזור: בכתבי הקודש של הדתות שנולדו כאן, באגדות, במסורות ובמנהגים השונים, שהם חלק בלתי נפרד מהחיים בחבל ארץ זה. שלושה הסיפורים שבהמשך מבטאים את חשיבות המים לתושבי האזור.

שותפות במים - מצווה דתית
כאשר חוברו תושבים רבים באזורים הכפריים לרשת המים הארצית, הם חדלו ממנהגם המסורתי לאסוף מי גשמים בבורות המים הפרטיים שלהם.
רובם... למעט אחד – תושב אחד הכפרים, אשר המשיך לאסוף מים גם לאחר שחובר לרשת הארצית. במים אלה השתמשו האיש ובני ביתו לשתייה ולבישול.
באחד מחודשי הקיץ חלה תקלה במערכת המים הארצית, והופסקה אספקת המים ליישובים. תושבי הכפר צבאו על ביתו של האיש וביקשו מים. הוא שלח אותם להביא דליים מבתיהם, ובמו ידיו חילק לכל אחד מהם את מי הגשמים שאסף בבור המים שלו.
כאשר נשאל מדוע הוא עושה זאת ענה: "אין אני עושה טובה לאיש, אלא רק ממלא את המצווה הדתית המכוונת אותנו, בני האדם, להתחלק בינינו בצרכי היום-יום." האיש המשיך לחלק את המים שאסף והפציר באנשי הכפר לחזור למנהגם הישן ולאסוף את מי הגשמים בבורותיהם.

יום המים
ההיסטוריה הכתובה והמסופרת מספרת על חשיבות באר המים בחייהם של כפריים. באר המים הייתה מרכז הפעילות של הסוחרים והאיכרים בכפר; מקום שבו נפגשו אוהבים ובו נערכו מאבקים, תחרויות ואירועים רבים.
בעבר לכל כפר (או קבוצת כפרים) הייתה מערכת משלו לאיסוף מים ולהשקיה בדומה למערכות מים עתיקות שהיו נפוצות באזור (תעלות מים חצובות בסלע, צינורות, מנהרות ומאגרי מים).
לעתים חודשו מערכות מים עתיקות אלה והותאמו לאיסוף מים ולהשקיה, ולעתים נבנו מערכות חדשות.
הכפר בתיר, ליד ירושלים, מחולק בין שמונה משפחות גדולות (חמולות), ולכל אחת מהן נקבע יום מיוחד לאיסוף מים ולהשקיה, מזריחת השמש ועד לשקיעה. לכל אחת משמונה המשפחות הוקצתה כמות מים בהתאם למספר המבוגרים בה.
היום החל בדרך כלל עם זריחה, כאשר המשפחה של "בעלי המים של אותו היום" הגיעה למקום כדי למדוד את מפלס המים שהצטברו במאגר. האחראי קפץ אל מאגר המים ובידו מקל, שלאורכו, במרווחים של מטר, היו נקובים חורים, ובעזרתו מדדו את מפלס המים לפני תחילת איסוף המים וההשקיה. בשנים שופעות גשמים, כשהמים גלשו מעל שולי הבריכה או הבאר, הפסיקו את שיטת החלוקה הזו עד אמצע הקיץ, והיא חודשה רק כאשר מפלס המים התייצב מחדש.
מספר כפרים משתמשים כיום בשיטה זו בצורה שונה במקצת: כל משפחה מקבלת "זכויות מים" לפי שעות, ומספר השעות נקבע על פי מספר המבוגרים בכל משפחה. גם היום המשפחה ש"זכות המים" באותן שעות היא שלה שולטת בזמן הזה על כל מערכת המים.

מהנדס המים העתיק
הארכאולוג פרופסור יגאל ידין חפר וחקר את העיר העתיקה חצור. "בעיר בעלת חשיבות אסטרטגית ובצורה היטב כמו חצור" חשב ידין, "חייב להימצא מפעל מים אדיר לתנאי מצור. אך היכן עלינו לחפשו?"

יגאל ידין ניסה לדמיין מה היה עושה הוא עצמו אילו היה "מהנדס" המים של העיר, באיזו דרך היה מתחבר אל מי המעיינות הטבעיים אשר נמצאים בגיא מחוץ לחומות העיר. ידין חיפש בתוך חומות העיר את הנקודה הסמוכה ביותר לאותם מעיינות ו... התחיל לחפור.

לעיניהם של החוקר ועוזריו נחשף במלוא הדרו מפעל המים העתיק והמתוחכם של העיר: פיר (מחילה) אנכי, כעין משפך גדול, שעומקו 30 מטרים, שמתחתיתו נכרתה מנהרה משופעת. בקצה המנהרה מצויה בריכה קטנה, שבה נקווים מי התהום המזינים גם את המעיינות שמחוץ לעיר. מבריכה זו היו שואבים את המים לתושבי העיר.

אותה מחשבה שהנחתה לפני אלפי שנים את ה"מהנדס הקדמון" הנחתה גם את הארכאולוג בן ימינו. וכך הוא מספר: "הגענו לקצה המנהרה ושם זומנו לנו מים זכים! קשה לתאר את הרגשתנו באותו רגע. שאפנו אל קרבנו אוויר שנדחס כאן בשלושת אלפי שנים ונגענו במים החיים של חצור."

צריכים... אולי קצת פחות: חיסכון במים
לצערנו, אוצרות המים שלנו אינם גדלים עם הגידול באוכלוסייה ובצריכה. האם הם יכולים לעמוד בדרישה הגוברת למים?
איך נתמודד עם סכנת הידלדלותם של מאגרי המים שלנו?
מה עלינו לעשות כדי לשמור על האוצר היקר הזה?
הטיפול במחסור הגובר במים נחלק לשניים: חיפוש מקורות מים חדשים ואלטרנטיביים, ופעולות לחיסכון במים. עדיין איננו יכולים לסייע במציאות מקורות מים חדשים, אבל עניין החיסכון הוא בהחלט בידינו – קטנים כגדולים!




השימוש במים בחקלאות


שורשים

החקלאות, על פי ממצאים ארכיאולוגיים, "נולדה" באזורנו לפני אלפי שנים, כאשר החל האדם לבית צמחים ובעלי חיים.
בשל תנאי האקלים השוררים באזור זה (מיעוט ימי גשם, כמויות קטנות של משקעים, שנות בצורת וכו'), האנשים היו צריכים למצוא דרך לשלוט במקורות המים שלהם, לאגור אותם ולהשקות בהם את שדותיהם.
ראשיתה של ההשקיה המלאכותית היא למעשה ראשיתה של החקלאות, כפי שאנחנו מכירים אותה היום.

ארוחה ספוגה במים


צריכת המים של הגידולים החקלאיים

האם אתם אוהבים חטיפי צ'יפס? האם אתם אוהבים לשמוע ולהרגיש בפה את ה"קרנצ'" היבש שעולה מהם? כמה מים "שתה" הצ'יפס היבש הזה עד שהגיע אליכם? כדי לענות על כך צריך להתחיל מההתחלה, מהשורשים.
תפוח אדמה, לחם, סלט ירקות, גבינה, חומוס, חביתה – כל הפריטים שבארוחתכם מקורם בחקלאות מים רבים נדרשו כדי לגדלם עד שהבשילו והגיעו לשולחנכם: אלה המים, למשל, ששתתה הפרה, אשר את החלב שלה אתם שותים; ואלה המים שצרכה העגבנייה בכל חודשי גידולה עד ש"הסמיקה" והגיעה לגודלה. דמיינו שאת כל המים האלה, שאפשרו את הארוחה שלכם, הייתם מניחים בדלי על השולחן... כמה מים הוא היה מכיל?

לספור את הטיפות


חיסכון במים בחקלאות

החקלאות היא ענף כלכלי חשוב מאוד בעולם. החקלאות מספקת חלק מן המזון של תושבי האזור וגם פרנסה ליותר ממיליון תושבים.
בשל האקלים היבש, השורר באזור, רוב שטחי החקלאות מושקים (חקלאות שלחין). כתוצאה מכך, החקלאות היא צרכן המים הגדול ביותר – יותר מ-60% מצריכת המים הכללית משמשת את המגזר הזה.
מגמת הקיצוץ בהקצבת מים פוגעת גם במגזר החקלאי, אשר בעבר נהנה מנדיבות יחסית במכסות המים שקיבל. אנחנו (החקלאים, לצורך העניין, הם שליחינו) ניצבים אם כן בפני אתגר: כיצד לקיים חקלאות המתבססת על פחות מים וגם לענות על צורכי המזון הגדלים של החברה המודרנית שאנחנו חיים בה?

מה עושים?
אפשר לחסוך במים בחקלאות בדרכים שונות. הנה כמה דוגמאות:

בחירת הצמחים
חלק מהמאמצים לחסוך במים מופנה לשיקול דעת מחודש באשר לבחירת הגידולים ושיטות הגידול. בשיקולים אלה מביאים בחשבון גם את כמויות המים העומדות לרשות החקלאים וגם את מחירם.

צמח החוחובה, למשל, הוא מהגר שהובא לאזורנו ממדבריות מרכז אמריקה ודרומה. מצמח זה אפשר להפיק שמן בעל ערך בריאותי, אשר משמש בתעשיית הקוסמטיקה וברפואה. הוא מותאם לגידול בתנאי מדבר, חסכוני ביותר בצריכת המים שלו ויכול לגדול גם במים מליחים או במים מטוהרים.

אגירת מים
חבל על כל טיפה של גשם! יש מקומות שבהם אוספים את מי הגשמים הנקיים לבורות או למאגרים ומשתמשים בהם להשקיית גידולים בימי הקיץ.

גידולי בעל
ישנם גידולים המסתפקים בכמויות הגשם היורדות בחורף, ואין צורך להשקותם כלל.

השקיה במים מליחים
מקומות רבים באזורנו עשירים במים מליחים, הן כמעיינות והן כמי תהום. ישנם גידולים שאפשר להשקותם במים כאלה, ויש ביניהם שאפילו משביחים מן המליחות הקלה של המים.

השקיה במים מותפלים
אפשר היום להפוך מים מליחים למים שפירים באיכות טובה שתתאים אפילו לשתייה. זהו תהליך יקר למדי, אבל באזורים מסוימים כדאי לעשות זאת, והיבולים אינם נופלים באיכותם מאלה שהושקו במים שפירים.

השקיה במים מטוהרים
לצרכים חקלאיים אפשר להשתמש במים באיכויות (רמות טיהור) שונות. לצמחים שונים יש דרגות שונות של רגישות לסוג המים שהם צורכים:

גידולים תעשייתיים, כמו כותנה, אפשר לגדל במים מטוהרים באיכות ירודה; גידולי מרעה ומספוא או פרחים, אפשר לגדל במים מאיכות בינונית; גידולי עצים שפירותיהם נאכלים בלי הקליפה, כמו פרי הדר ושקדים, אפשר להשקות במים מטוהרים מאיכות טובה; ירקות הגדלים בשיחים סמוך לקרקע, כמו עגבניות, מלפפונים ופלפל זקוקים למים משובחים.

בכל מקרה ובכל גידול נבחן טיב המים הנחוץ, והשימוש במים מטוהרים (מי קולחין) נעשה מתוך הקפדה יתירה ופיקוח הדוק של שלטונות הבריאות.

ברזים "חכמים"
שיטות השקיה שונות מאפשרות חיסכון גדול במים: השקיה ממוחשבת, שימוש בטפטפת, השקיה לילית ועוד. מערכת ההשקיה בטפטוף מכילה גם מחשב המווסת את פתיחת המים בטפטפות וסגירתן לפי מזג האויר, מידת החלחול של האדמה, כמות המים המדויקת שצורך כל גידול ועוד.
באמצעות מערכת זו המים חודרים ישירות לשורשי הצמח, וכך אפשר להפחית את התאדות המים לאוויר. בעזרת מערכת הטפטוף אפשר גם לדשן את הקרקע לפי צורכי הצמח והקרקע.
להשקיה בטפטוף יש יתרונות נוספים: הרטבת אזור השורשים משאיר אזור יבש סביב הצמח המאפשר את אוורור הקרקע; שטיפה מתמדת של המלחים מאזור השורשים; השקיה בכמות אחידה לכל צמח מאפשרת איכות אחידה של יבולים על פני שטחים גדולים.

שימושי מים בתעשייה


מוצרים "שותים" מים

הספר שאתם קוראים בו, השולחן שהוא מונח עליו, הקיר והרצפה, החלון, הרחוב שנשקף ממנו... כל המוצרים הטכנולוגיים הממלאים את סביבת חיינו – כל אלה מיוצרים במפעלי תעשייה שונים. כל מפעל שכזה הוא כמו בעל חיים ענקי, ש"שותה" מים (לפעמים הרבה מאוד מים) ומזרים אותם ב"עורקיו": מים לחימום, מים לקירור, מים להובלה, מים לניקוי, מים לשתייה...

התעשייה, על כל צורותיה, היא צרכן המים השלישי בגודלו (אחרי החקלאות והצריכה הביתית). תהליכי התיעוש המאפיינים את התפתחותה של החברה המודרנית צורכים מים. חלק מהמים מנוצלים למוצרים עצמם (בתעשיית המזון, למשל) וחלק מהמים נחוצים לתהליכי הייצור.

מצוקת המים הגיעה, כמובן, גם למגזר התעשייתי, ומפעלי תעשייה בעידן המודרני ממקדים מאמצים לחסוך כמה שיותר מים שאינם מנוצלים למוצרים עצמם.

יש כמה אמצעים לחיסכון במים בתעשייה:
1. פיקוח, איתור ותיקון דליפות ותקלות.
2. התקנת אביזרי חיסכון: וסתי לחץ (הקטנת לחץ המים מפחיתה את כמות המים הנשפכים), חסכמים וכו'.
3. מתקני שטיפה אוטומטיים, המכוונים את כמות המים על פי הצורך.
4. מיחזור מים המשמשים לשטיפה ולקירור.
5. ניצול חוזר של קיטור – מיחזור המים המתעבים בצינורות.
6. קירור באמצעות מי ים – בעיקר בתחנות כוח.

השינויים שיש להכניס במפעלים כדי לחסוך במים (מערכות מיחזור, טיפול ואחזקה, אביזרי חיסכון וכדומה) עולים כסף רב, והמפעלים היו מעדיפים לחסוך הוצאות אלה. אחת מהדרכים לעודד, ולמעשה להכריח, מפעלים תעשייתיים לחסוך במים היא לקבוע מדד של צריכת מים בייצורו של כל מוצר ומוצר. רשויות המים יקבעו (על פי מחקר, כמובן) כמה מים נחוצים לצורך ייצור של מוצר מסוים, והמפעל יקבל הקצבה של מים על פי כמות המוצרים שהוא מייצר... ולא יותר!

כששוקלים כיום להקים מפעל חדש, מביאים בחשבון גם את כמות המים שהוא יצרוך, והנטייה היא להעדיף תעשיות שצורכות מעט מים או תעשיות שיכולות להסתפק במים מאיכות נמוכה. למשל: לתעשיית המזון דרושים מים באיכות גבוהה, כמו מי שתייה, ואילו בתעשיות העץ אפשר להשתמש במים מאיכות נמוכה יותר (למשל, שפכים מטוהרים).

במפעלי תעשייה רבים בסופם של תהליכי הייצור נותרים מים מזוהמים. אם לא מטפלים במים אלה, הם זורמים היישר לנחלים ולמאגרי מי התהום. כיום עולה המודעות לבעיה זו, ומפעלי התעשייה חויבו לטהר את המים האלה, כדי למנוע זיהום של מי הסביבה.

מפעלים לייצור נייר
במפעלי נייר מייצרים נייר מסוגים שונים: נייר לבן (לכתיבה ולהדפסה), נייר חום (לאריזה), נייר טישו (למטפחות נייר ולנייר טואלט) ועוד. חומר הגלם – תאית, שמקורה בעץ – הופך לנייר לאחר תהליך ארוך של ריסוק, "בישול" בחומרים כימיים שונים, הלבנה וכדומה. תהליכים אלה דורשים כמויות עצומות של מים. בשלב מסוים בתהליך רק 0.5% הוא חומר מוצק וכל היתר מים! במפעל שאינו מקפיד על ניצול ומיחזור המים בתהליך הייצור מתבזבזים כ-30 מ"ק טריים לייצור של טונה נייר.

איך אפשר לחסוך מים במפעל המייצר נייר? אפשר למחזר את המים המשמשים לייצור ולהשתמש בהם שוב, וכך "לבזבז" הרבה פחות מים – כיום מנצלים מעט יותר מ-7 מ"ק מים שפירים לטונה נייר במקום 30 מ"ק! בין שלב לשלב בייצור מסננים את המים ומעבירים אותם לשימוש חוזר בשלבי הייצור הבאים.
חלק מתהליך הייצור מחייב שימוש במים שפירים, אך יש שלבים שאפשר להשתמש בהם במים ממוחזרים ברמת סינון מסוימת. מתקני סינון ומיחזור המים נמצאים במפעל סמוך לקו הייצור, התהליך כולו ממוחשב ומבוקר, וכך כאשר מתרחשת דליפה או תקלה אפשר לטפל בה מיד (וגם זה מונע בזבוז מים).

בעודפי המים המזוהמים שנותרים בסוף תהליך ייצור הנייר מטפלים בשני שלבים:
ראשית, מסננים את המים ומפרידים את החומרים המוצקים (המשמשים לאחר ייבוש כריפוד לרפתות); לאחר מכן, עוברים המים טיהור ביולוגי במכון הטיהור שבמפעל, ורק אז מוציאים אותם מן המפעל למכון הטיהור האזורי להמשך הטיפול או מחזירים אותם אל תהליך הייצור.

1. ריסוק העץ
2. בישול וניקוי התאית
3. רחיצת התאית והלבנתה ע"י כלור
4. איחסון התאית המולבנת
5. טחינת הסיבים
6. מכל חומר הגלם המעובד

השימוש במים בתיירות

להשתכשך במים

אורחים שבאים מארצות שופעות מים אולי לא יבינו את פשר ההצטופפות שלנו, תושבי האזור הזה, סביב כל מעיין קטן, מפל זורם, אגם, בריכה, ובקיצור סביב כל אתר של מים בטבע.

המים הם אוצר יקר מאוד באזורנו. עד כדי כך יקר וחשוב שכמעט בכל מקום שבו גילינו מים מיהרנו "ללכוד" אותם מתחת למבני בטון, בתוך צינורות ומשאבות, ואנחנו סוחטים מהם כל טיפה כדי לספק את צרכינו הקיומיים: בבית, בתעשייה ובחקלאות.

אך דווקא באזור יבש כמו שלנו אנחנו מבקשים... "טיפ טיפה מהכחול הצונן הזה", כדי להרגיע את עינינו, "מעט לחלוחית" כדי לרענן את ריאותינו... האם בקשה כזו אינה צורך קיומי, לשובב מעט את רוחנו?

אמבטיה חמה מן הטבע: חמאמאת מע'ין

120 מטרים מתחת לפני הים, באחת מנאות המדבר עוצרות הנשימה בעולם, נובעים המעניינות החמים של חמאמאת מע'ין, המושכים אלפי נופשים מכל רחבי העולם מידי שנה. מקור המים העשירים במינרלים, המזינים את 109 המעיינות החמים והקרים בוודאי, הוא במי גשמים היורדים ברמה הגבוהה של ירדן. במשך השנים חלחלו המים אט אט אל שכבות הסלעים העמוקות, שם הטמפרטורה עולה ככל שמעמיקים. המים הנובעים במעיינות התחממו לטמפרטורות גבוהות, המגיעות אפילו ל-63 מעלות, לפני שהם נובעים מן ההר אל תוך נהר זרקא-מעין.

אחד המעיינות, החם והגבוה ביותר, נופל מגובה של 25 מטרים ויוצר מראה מופלא של סלעים בצבעים שונים, מים שוצפים ואדים סמיכים. בראש המפל טמפרטורות המים היא 60 מעלות ובתחתיתו 40 מעלות.

מבקרים רבים מן האזור ומן העולם כולו נהנים מן הנוף המדברי יוצא הדופן, מן הצמחייה המיוחדת לאזור וכמובן – מרחצה נעימה ובריאה במעיינות החמים, העשירים במינרלים.

שעשועי מים: כינרת

הכינרת היא מאגר המים הגדול ביותר באזור. לאורך חופה של הכינרת (שאורכו הכולל 53 ק"מ) מצויים אתרי נופש רבים וחופי רחצה פתוחים. חלק מן החופים פתוחים לציבור לבילוי יומי, ויש בהם מגרשי חניה, שירותים, מתקנים לאשפה שולחנות אירוח וכפרי נופש. בחלק מן החופים יש מתקנים לשעשועי עשרות אלפי נופשים פוקדים את חופי הכינרת במשך השנה ובעיקר בקיץ, בשיאה של עונת התיירות.

פנינה של מים: ואדי אל-באדאן

קרוב לכפר באדאן, סמוך לכביש הראשי המחבר את שכם ויריחו, 5 קילומטרים מצפון-מזרח לשכם, מקשטים את הואדי שני מעיינות שופעים למדי, עין סדרה ועין חאמאד.

בעיקר בחודשי האביב והקיץ, מתמלאת שמורת הטבע באלפי נופשים וחובבי טבע. בפארקים ובאתרי הבילוי הפזורים לאורך הכביש הראשי, המבקרים יכולים ליהנות מעצי צפצפה, מערבות ומעצי פרי הדר שונים. האזור עשיר גם בצמחי בר, כמו נענע, קורנית, מרווה וצמחי קנה.
המעיינות של ואדי באדאן נובעים במדרונות היורדים מן הכפר הסמוך הנקרא טלוזה. מי המעיינות זורמים אל הכפר באדאן, הקרוי בשמו של הכפר הרומי העתיק שהיה במקום. המעיינות שופעים כל השנה, אם כי זרימתם חלשה יותר במשך הקיץ.

 

פרקים נוספים בספר:
מים : מבוא - מאותו צד של הגבול
מקור כל המקורות - מקורות המים
מים לחיים - שימושי המים
במורד הזרם - זיהום והמלחה של מקורות מים
אוצר בידיים - ניהול ושימור המים
מים : סוף דבר

ביבליוגרפיה:
כותר: מים לחיים : שימושי המים
שם  הספר: מים
מחברים: סביר, בילי ; הראל, יאיר ; צוותי פיתוח ישראלים, ירדנים ופלשתינים
תאריך: 2004
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; WATERCARE
הערות: 1. ריכוז ופיתוח: צביה פיין.
2. הספר פותח ביוזמת קבוצת העבודה לנושא המים כחלק מתהליך השלום הרב-צדדי במזרח התיכון תוך שיתוף פעולה וכתיבה של צוותים מישראל, מירדן ומהרשות הפלסטינית.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית