עמוד הבית > ישראל (חדש) > שלטון וממשל > רשויות השלטוןעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > חוקים סוציאלייםעמוד הבית > ישראל (חדש) > אוכלוסייה וחברה > רווחה, חינוך ובריאות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכיתקרן אבי חי


תקציר
על השוני בין תפיסת הרווחה המודרנית לתפיסת הצדקה המסורתית בכל הנוגע למושגים של זכות וחובה.



בין תפיסת הרווחה המודרנית לתפיסת הצדקה המסורתית
מחברת: מתיה קם


תפיסת הרווחה המודרנית שונה מתפיסת הצדקה המסורתית בכל הנוגע למושגים של זכות וחובה: על פי התפיסה המסורתית, על כל יחיד בישראל – וביתר ייחוד על היחיד בעל היכולת – מוטלת החובה לסייע לנזקקים. החוק המקראי קובע חובה זו ומעגן אותה בזכותו של החלש והנזקק לתנאי קיום ומחיה בסיסיים, בבחינת "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה 36). תנאי הקיום שהנזקק זכאי להם על פי חוקי המקרא כוללים גם הטבות סוציאליות, כגון: יום מנוחה – "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וְאַמָּתְךָ כָּמוֹךָ" (דברים ה 13); חירות אישית (כפי שעולה מדיני עבד עברי) וכיוצא באלה.
ההלכה היהודית – ובכלל זה החוק המקראי – היא מערכת ציוויים (עשה ולא תעשה) המגדירה בראש ובראשונה את חובות היחיד. במסגרת זו של חיובים ואיסורים נקבעו בהלכה היהודית חובותיו של הפרט כלפי זולתו החלש והפגיע. חובות אלה נגזרות מזכויותיו של הנזקק למחייה ולקיום, להגנה מפני התקיף (החזק, השליט) ולסיוע בכסף ובשווה כסף.

לא כך במערכת המודרנית של מדינת רווחה, שבה חובת המדינה כלפי אזרחיה מעוגנת בזכויות הפרט. המהפכה הציונית והקמת מדינת ישראל הסיטו אפוא את חובת הטיפול בנזקקים מן היחיד והקהילה הקטנה אל "הקהילה הגדולה", המדינה. חובה זו – המעוגנת בחוקי המדינה – נובעת מזכותו של כל אזרח ליהנות מתנאי קיום נאותים בכל גיל ובכל מצב.
ביטוי להשקפה זו מוצאים בדברים שאמרה גולדה מאיר בכנסת בשנת תשי"ג – 1953, עם הגשת חוק הביטוח הסוציאלי לקריאה ראשונה: "… ולא בחסדם של נדיבים יהיו תלויים החלשים בתוכנו – כי אם בתור אזרחי המדינה יקבלו את המגיע להם". ובאופן סמלי אך לא מקרי, הפרסום השנתי של הביטוח הלאומי נקרא: "כל הזכויות שמורות לך".

תפיסת הרווחה המודרנית שונה מן התפיסה המסורתית גם בכל הנוגע לזהותו של הנותן – רשויות המדינה לעומת היחיד או הקהילה המקומית:
על פי התפיסה המסורתית – החובה לסייע לנזקקים מוטלת על היחיד, הנותן לנזקק במישרין או בעקיפין, באמצעות מנגנון קהילתי מתווך: קופה, תמחוי וכדומה.
בתפיסת הרווחה הממלכתית – האחריות לנזקקים עוברת למדינה, ל"קהילה הגדולה", באמצעות מנגנונים מתווכים של המדינה והרשויות המקומיות. מחויבות זו של המדינה מבוססת, כאמור, על זכותם של אזרחיה לתנאי חיים נאותים הכוללים שירותי רווחה, חינוך ובריאות.

במדינת ישראל כיום קיימים ופועלים, לצד מנגנוני הסיוע והשירותים הממלכתיים, גם ערוצי נתינה מסורתיים הבאים לידי ביטוי בפעילות הפילנתרופית. בהמשך למסורת הנתינה בתרבות ישראל, מבוססת הפעילות הפילנתרופית על קשר ישיר בין הנותן למקבל ועל המסגרת הקהילתית המצומצמת (יישוב, שכונה, עדה וכדומה).

ביבליוגרפיה:
כותר: בין תפיסת הרווחה המודרנית לתפיסת הצדקה המסורתית
מחברת: קם, מתיה
שם  הספר: מחויבות חברתית דרך סיפור רות המואבייה : מדריך למורה חלק ב
מחברת: קם, מתיה
תאריך: 2000
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הערות: 1. המידע שלפניך הוא לקט המבוסס על תוכנית מבחר-תכנית בתרבות ישראל בגישה רב תחומית. התוכנית פותחה בסיוע קרן אבי חי ובשיתוף משרד החינוך. כתבה: מתיה קם. המידע והתמונות במאגר זה מיועדים לשימוש אישי, לצורכי לימוד בלבד.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית