עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראלעמוד הבית > ישראל (חדש) > אוכלוסייה וחברה > רווחה, חינוך ובריאות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
על מי מטילה התורה חובה זו? חוקי המקרא מציגים חידוש: לא השלטון בלבד – ולא השלטון בראש וראשונה – הוא שאחראי לרווחתה הכלכלית של החברה – אלא היחיד. חוקי המקרא פונים אל כל אחד ואחד מישראל ומחייבים אותו לעשות לשיפור מצבם של הנזקקים וחסרי היכולת.



מחויבות חברתית בישראל : לא השלטון לבדו אחראי לרווחת הפרט בחברה היהודית
מחברת: מתיה קם


התפיסה המקראית מניחה כי שוויון כלכלי אינו בר השגה במציאות האנושית, שהעוני הוא חלק בלתי-נפרד ממנה. לפיכך קובעת התורה "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ" ומחייבת "עַל כַּן אָנֹכִי מְצַוְךָ לֵאמֹר: פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ" (דברים טו, יא). חוקי המקרא הנוגעים לעניים ולנזקקים כוללים מערכת של איסורים וחיובים, בבחינת סור מרע – ועשה טוב: איסור על נשך וריבית, על תפיסת משכון ועושק וכיוצא באלה – לצד חובת הנתינה, הכוללת מענקים חקלאיים מן היבול, הלוואות, נדבת יד ועוד. על מי מטילה התורה חובה זו? בעניין זה, ובהשוואה לעמי המזרח הקדום, מציגים חוקי המקרא חידוש: לא השלטון בלבד – ולא השלטון בראש וראשונה – הוא שאחראי לרווחתה הכלכלית של החברה – אלא היחיד. חוקי המקרא פונים אל כל אחד ואחד מישראל ומחייבים אותו לעשות לשיפור מצבם של הנזקקים וחסרי היכולת.

מחויבות היחיד לחלשים בחברה עוברת גם כחוט השני בתוכחות הנביאים, המתריעים על עוולות חברתיות של דיכוי ועושק ותובעים התגייסות לטובת הנזקקים, תוך גילוי חמלה וסולידריות חברתית: "מִשְׁפַט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם" (זכריה ז, ט-י). בהמשך לתפיסה המקראית – קיבלו חז"ל את העוני כחלק ממציאות החיים. מצוות הצדקה, אותה פיתחו גם מבחינה עיונית והלכתית וגם מבחינה ארגונית, נועדה בעיקרה להיטיב עם העני ולשפר את מצבו. חז"ל ראו את העושר כמצב זמני בלבד, כגלגל חוזר בעולם: "לא מי שהוא עשיר היום – עשיר למחר, ומי שהוא עני היום – עני למחר" (שמות רבה, פרשה לא).

בתקופת המשנה והתלמוד הפכה הצדקה למסגרת קהילתית מרכזית עם דפוסי פעילות ומוסדות קבועים, בהם קופה ותמחוי, כלכלת לינה, קבורה ועזרה לאבלים וצדקת שעה (עזרה ליתומים ולאלמנות, הכנסת כלה, פדיון שבויים), ואלה נשתמרו ואף המשיכו להתפתח לאורך הדורות ובמרחב התפוצות. בכל זאת נראה שמאז ומתמיד היה פער – כזה או אחר – בין המדרש למעשה, בין החוקים וההצהרות ליישום מעשי. תוכחות הנביאים מלאות דוגמאות מסוג זה. בהתייחסו לעיסוק הרב של חז"ל בנושא הצדקה, מציין א"א אורבך כי "ריבוי המאמרים בעניין הצדקה הרי הוא עדות לחשיבות הרבה שייחסו לה חז"ל, אך ריבויים עשוי גם להוכיח שהיה צורך להדגיש ולחזור ולהדגיש את התביעה למעשי צדקה וחסד, לנמק אותה בנימוקים מנימוקים שונים ולנסחה כפעם בפעם ניסוח מחדש. הצורך הנ"ל יכול להתפרש כהוכחה למרחק מסוים בין התביעה וההטפה לבין המציאות…".

על המרחק בין התביעה למציאות מעיד גם המצב בקהילות היהודים בספרד בימי רמב"ם. למרות קביעתו של רמב"ם כי "מעולם לא ראינו ולא שמענו" על קהילה ללא קופת הצדקה, מסתבר כי עד למאה ה- 14, כמאה שנה לאחר מותו של רמב"ם, "לא נכלל הטיפול בעניים במדיניות הסעד המפורשת של הקהילה היהודית בספרד". ביקורת חברתית קשה על אי השוויון ועל הפערים בין עשירים לעניים בקהילה עולה מכתביהם של חסידי אשכנז בגרמניה של המאה ה- 12 כמו גם מספרות הדרוש והמוסר הלא-חסידית בפולין במאה ה- 18, ואלה אך דוגמאות מעטות לפער הבלתי-נמנע כנראה, בין הרצוי למצוי בכל הקשור למחויבות לנזקקים ולטיפול בעניים.

נראה שאכן סדנא דארעא חד הוא, בימים ההם כבזמן הזה. ובכל זאת גם בימים אלה של הפרטה וכלכלה חופשית אפשר ואף חיוני לחזור ולאמץ כמה עקרונות יסוד מן המקורות. הנה, לדוגמה, קריאתו של הנביא מיכה – "והצנע לכת": "הַגִּיד לְךָ אָדָם מַה טוֹב וּמַה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" (מיכה ו, ח). צניעות הליכות כתנאי לרגישות חברתית עולה גם מתפיסת חז"ל, המדגישה את ארעיותו (ושרירותו) של העושר, שאינו קבוע ואינו מובטח.

דומה לכך אמונתם של חסידי אשכנז, שהעושר אינו אלא פיקדון שמפקיד אלוהים בידי מעטים, על מנת שישתפו בו את הנזקקים הרבים. אם נשכיל להשריש בחברה הישראלית נורמות ישנות-חדשות של צניעות; אם נאמץ את התפיסה כי ההון – ובכלל זה ההון האישי – הוא בבחינת פיקדון המיועד, בין השאר, לרווחתם של נזקקים; אם נשכיל להפנים כי העושר אינו אלא "גלגל חוזר בעולם" – אולי נוכל להחזיר את החמלה והסולידריות הפנימית, לא כמבצע לזמן מוגבל אלא כאורח חיים של תיקון חברתי.

ביבליוגרפיה:
כותר: מחויבות חברתית בישראל : לא השלטון לבדו אחראי לרווחת הפרט בחברה היהודית
שם  החוברת: ביחד : יהדות, חברה דמוקרטיה
מחברת: קם, מתיה
תאריך: 2000
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית