עמוד הבית > אמנויות > אמנויות הבמה
הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני. המרכז לתכנים ותקשוב


תקציר
על חנה רובינא (1889-1980) שהייתה שחקנית, הגברת הראשונה של התיאטרון העברי וממייסדי תיאטרון "הבימה".



חנה רובינא
מחבר: הסוכנות היהודית


שחקנית, הגברת הראשונה של התיאטרון העברי, ממייסדי "הבימה".

הגברת הראשונה של התיאטרון העברי; שחקנית שקטפה תהילת עולם על בימות בכל רחבי העולם. אהבתה לשפה העברית משכה את חנה רובינא אל עולם התיאטרון והבטיחה את מקומה במרכז בימת התיאטרון הישראלי במשך עשרות שנות משחק מופלאות.

חנה רובינא נולדה בעיירה ברזינו במינסק שברוסיה. אביה דוד רובין, היה פקיד בחברה לסחר עצים ואמה, שרה רבקה, הייתה תופרת. היא למדה עברית בבית הספר ודרכו גם הגיעה אל בימת התיאטרון. המורה שלה, משה רובינצ'יק, שיתף אותה בהצגות חובבים שהועלו בעיירה למטרות צדקה. הצגות אלה לא נשאו חן בעיני הוריה והם מעולם לא באו לראות אותה מופיעה.

חנה לא הסתפקה בכישוריה כשחקנית ופנתה ללימודי גננות בסמינר העברי בוורשה. בסמינר התרשם ממנה נחום צמח, שחיפש שחקנים דוברי עברית להקמת "הבימה העברית בוורשה" ובהמלצתו היא התקבלה לתיאטרון והשתתפה במספר הצגות.

במלחמת העולם הראשונה נקטעה פעילות התיאטרון וחנה חזרה לעבוד כגננת. מאמצים רבים נדרשו כדי לשכנעה לעזוב את עבודתה לטובת התיאטרון וכשנענתה בשנת 1918, הצטרפה לתיאטרון "הבימה" במוסקבה. ההצגה הראשונה שבה השתתפה שם הייתה "האחות הבכירה" מאת שלום אש. היא שיחקה את תפקיד האם - הראשון מבין תפקידי האימהות שגילמה בהמשך. אחד המפורסמים שבהם היה אם המשיח ב"היהודי הנצחי" (1919).

תפקיד חייה של רובינא היה לאה בהצגה "הדיבוק" (1922) שהביא אותה אל היכל התהילה של התיאטרון העולמי.

בשנת 1925 הגיעה רובינא לראשונה לישראל, עם בעלה משה הלוי. הלוי החליט לנטוש את "הבימה" במוסקבה והקים בתל אביב את תיאטרון "האוהל". רובינא נפרדה מבעלה, חזרה לחבריה במוסקבה ויחד אתם יצאה למסע הופעות באירופה ובארצות הברית. מאוחר יותר שכנעה חלק מחבריה בתיאטרון לעלות לארץ ישראל ובשנת 1928 קבעה "הבימה" את משכנה בתל אביב.

בשנות השלושים הייתה רובינא דמות נערצת בקרב היישוב בארץ. רבים חיפשו את קרבתה וראו בה גיבורה לאומית, אולם היו גם מי שהזדעזעו מנכונותה לשחק תפקידים כמו רחב הזונה התנ"כית ואנה היצאנית בהצגה "בקצווי הכרך" (1932).

שנים אלו היו שנות הפריחה של רובינא: היא גילמה תפקידים רבים וביניהם תמר בהצגה "כתר דוד" (1928), יודית ב"בכור השטן", פורציה ב"הסוחר מונציה" (1936), מירלה ב"מירלה אפרת" (1939), מיכל ב"מיכל בת שאול" (1941), יוקסטה ב"אדיפוס המלך", (1947) וגברת אלבינג ב"רוחות" (1947).

לאחר קום המדינה שיחקה רובינא תפקידים המזוהים עם ההוויה הישראלית החדשה וביניהם רבקה בהצגה "בערבות הנגב" של יגאל מוסינזון (1949). במקביל גילמה גם תפקידים קלאסיים כמו אמא קוראז' ב"אמא קוראז'" (1951), לינדה ב"מות הסוכן", ליידי מקבת ב"מקבת" (1954), מדיאה ב"מדיאה" (1955) ומרי טיירון ב"מסע ארוך אל תוך הלילה" (1965). בשנים אלה כבר לא הייתה בשיאה כבימים
שלפני קום המדינה.

בסוף שנות השישים ובראשית שנות השבעים שיחקה בהצגות שכתב עבורה ניסים אלוני: "דודה ליזה" (1969), "הצוענים של יפו" (1971) ו"אדי קינג" (1975). תפקידה האחרון, בגיל 88, היה בהצגה "ריצ'ארד השלישי", שם הייתה אמורה לגלם את המלכה האם. רובינא לא זכתה לשחק את התפקיד מאחר ופרשה מסיבות רפואיות, עוד בטרם הגיעה ההצגה לבכורה.

בשנת 1955 זכתה רובינא בפרס "הבימה" על שם צמח וגנסין ולאחר שנה - גם בפרס ישראל לאמנות התיאטרון (הפעם הראשונה שחולק פרס בקטגוריה זו). בשנת 1970 קבלה אזרחות כבוד של העיר תל אביב ושנה לאחר מכן - תואר דוקטור של כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב.


על אנשי תרבות נוספים:
חיים נחמן ביאליק (1873-1934)
נחמה ליבוביץ (1905-1997)
נעמי שמר (1930-)
גילה אלמגור (1940-)
רחל ינאית בן צבי (1886-1979)
שושנה דמארי (1923-)
חנה רובינא (1889-1980)
חוה אלברשטיין (1949-)
אסתר רוט-שחמורוב (1952-)
שרה לוי-תנאי (1911-)
יעל ארד (1967-)
יפה ירקוני (1925-)
דליה רביקוביץ (1936-)

ביבליוגרפיה:
כותר: חנה רובינא
מחבר: הסוכנות היהודית
שם  האתר: הסוכנות היהודית לארץ ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני
בעלי זכויות : הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני. המרכז לתכנים ותקשוב
הוצאה לאור: הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני. המרכז לתכנים ותקשוב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית