עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > יונקיםעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > בעלי חיים > בעלי חוליות > יונקים
קרן קיימת לישראלהחברה להגנת הטבעישראל. המשרד לאיכות הסביבה



תקציר
חלק ממחקר על השפעת פעילות אנוש על הפעילות המרחבית של צבאים ברמת הנדיב ובגבעות אלונה.



איך פעילות האדם משפיעה על פעילות הצבאים?
מחברים: אריק רוזנפלד; שי גטריידה



מבוא


האם שמתם לב שאנחנו, בני האדם, תופסים יותר ויותר שטחים, שבעלי-החיים חיים בהם? פעילות זאת, למשל, שטחים שאנחנו בונים עליהם או מטיילים בהם, מפריעה לבעלי-החיים, החיים באזורים אלה.

איך אנחנו יודעים שמשהו מפריע לבעלי-החיים? אחת ההוכחות לכך היא העדפה של בית הגידול, כלומר - בעלי-החיים מעדיפים לחיות באזור מסוים ולהתרחק מאזור אחר. להעדפה של בעלי-חיים לחיות בבית גידול מסוים יש גורמים פיזיולוגיים וביולוגיים רבים, וביניהם: הסכנות, האורבות להם בבית הגידול, למשל, סכנה שיטרפו אותו או... הפרעה של האדם.


בֵּית גִידוּל
המקום הטבעי, שצמח מסוים או בעל-חיים מסוים גדלים בו; הסביבה הטבעית שלהם; אזור שיש בו תנאים סביבתיים מיוחדים של אקלים, של מים, של טופוגרפיה וכדומה, המתאימים לצרכים של צמחים ושל בעלי-חיים מסוימים. בלועזית: habitat.
(על-פי: רב-מילים, מטח)





איך מודדים את השפעת האדם על בעלי-החיים באזור מסוים?

נכיר כמה שיטות:


  • בודקים היכן בעל-החיים מעדיף לשהות רוב הזמן - אפשר, למשל, לבדוק היכן בדיוק - בתוך האזור הנבדק - בעל-החיים מעדיף לשהות רוב הזמן. לשם כך מודדים את המרחק בין אזורי הפעילות, שבעלי-החיים מעדיפים, לבין מקומות, שבני אדם נמצאים בהם: דרכי עפר, כבישים, מקומות יישוב וכדומה.
    מחקרים כאלה על כמה בעלי-חיים מצאו שבעלי-חיים רבים (למשל: עזי-בר ואווזים), מעדיפים לחיות בבתי גידול רחוקים ככל האפשר משבילי מטיילים, מדרכי עפר ומכבישים.

  • בודקים מהו השינוי בגודל האוכלוסייה של בעל-החיים או בפיזור שלה בשטח - השפעת האדם על בעלי-החיים באזור מסוים יכולה להתבטא גם בשינוי בגודל האוכלוסייה או בפיזור של האוכלוסייה הזאת בשטח. לשינויים אלה יש שיטות רבות למדידה, והן משני סוגים: שיטות ישירות ושיטות עקיפות.
    שיטות ישירות: צופים בבעל-החיים עצמו, או עוקבים אחריו באמצעות משדר של רדיו-טלמטריה.
    שיטות עקיפות: עוקבים אחרי סימנים, שבעל-החיים משאיר בשטח (גללים, עקבות וכדומה).

  • בודקים מדגם של בעלי-החיים, שנראים בשטח לאורך קו מסוים (שיטת החתכים) - אחת השיטות הנפוצות לאיסוף ולניתוח של נתונים על הימצאות של בעלי-חיים בשטח מסוים, היא שיטת החתכים. מהי השיטה? - האדם הדוגם נע לאורך קו תנועה מסוים (נוסע לאורך דרך עפר או הולך ברגל או טס מעל שטח המחקר) וסופר את הפרטים מהמין שהוא חוקר, או את סימניהם. בשיטה זאת אין סופרים את כל הפרטים, הנמצאים בשטח (למשל: בעלי-החיים מהמין שחוקרים, קני ציפורים או גללים של בעלי-החיים מהמין שחוקרים), אלא רושמים את המרחק רק של הפרטים, שרואים מן הקו. מתוך הנתונים האלה (המרחק של כל פרט, שרואים מקו התנועה) מחשבים את גודל האוכלוסייה בשטח שנבדק.


טֶלֶמֶטְרְיָה

‏[טל-+-מטריה] ‏העברת נתוני מדידה ממרחק רב, כגון מן החלל החיצון, לשם רישומם או לשם הצגתם.
(על-פי: רב-מילים, מטח)

מִדְגָּם

‏‏1. פרט או מספר פרטים, המשמשים דוגמה לכלל, והמלמדים על טיבו של הכלל; חלק קטן מתוך השלם, המלמד על השלם כולו.
‏2. בסטטיסטיקה: מספר פרטים, שנבחרו מתוך אוכלוסייה מוגדרת, כדי ללמוד מהם תכונות מסוימות של האוכלוסייה כולה.
(על-פי: רב-מילים, מטח)


שיטות המחקר



איפה בארץ חוקרים את השפעת הפעילות של האדם על בעלי-החיים? את המחקר הזה, שבדק איך פעילות האדם משפיעה על פעילות הצבאים - חקרו בשני שטחים:

  1. פארק רמת הנדיב

  2. גבעות אלונה - כ- 3 ק"מ ממזרח לפארק רמת הנדיב


מהי פעילות האדם באזור שנחקר?
בשני השטחים קיימת פעילות מסוגים שונים של אדם:

  1. ברמת הנדיב פעילות האדם היא: מטיילים, בעיקר בשבילי מטיילים, אך לא רק בהם; צוותי ייעור, העובדים ביער; רעייה של בקר; תנועה של צוות החוקרים של הפארק; ועוד.

  2. בגבעות אלונה פעילות האדם היא: תנועה של חקלאים בשטחי החקלאות; רעייה של בקר; וציד, בעיקר של חזירי-בר ושל חוגלות (עופות, הדומים ליונים גדולות).

    הנתונים במחקר זה נאספו בשתי שיטות:
    1. חתכים, שנעשו בנסיעה ברכב, כדי לספור צבאים: פעם או פעמיים בחודש נסעו החוקרים ברכב לאורך דרכי עפר ברמת הנדיב. בשנים 1988-1989 הם ביצעו חתך (ספירה של צבאים) לאורך מסלול אחד קבוע. תשע שנים מאוחר יותר - בשנים 1989-1997 - הם ביצעו חתכים במסלולים שונים.

    2. חתכים, שנעשו בהליכה ברגל, כדי לאסוף נתונים על גללים: בשנים 1988-1989 ביצעו החוקרים חתכים רגליים, כדי לאסוף נתונים על גללים ברחבי רמת הנדיב, ואחרי שבע שנים - בשנים 1995-1996 - עשו זאת גם ברמת הנדיב וגם בגבעות אלונה.



    מדוע בדקו את הגללים של הצבאים?
    ההנחה הייתה שבמקומות, שיש בהם יותר ערמות גללים, הצבאים שוהים זמן רב יותר.

    ערמת גללים הוגדרה: צבר של גללי צבאים, שנמצא בשטח, בלי להתייחס לגודל הערמה ולכמות הגללים הבודדים שבה.

    בעזרת מספר ערמות הגללים, הנמצאות במקום מסוים, ניתן להעריך את הצפיפות של אוכלוסיית הצבאים באזור הנבדק, כלומר - כמה צבאים חיים שם.



    צְפִיפוּת הָאֻכְלוּסִיָּה [הָאֻכְלוּסִין] -

    המספר הממוצע של פרטים (אנשים או בעלי-חיים), החיים ביחידת שטח (בדרך כלל, קילומטר מרובע); מדד, המציין את צפיפות התושבים באזור גיאוגרפי מסוים. (על-פי: רב-מילים, מטח)


    תוצאות




    כאמור, החוקרים מדדו את צפיפות הצבאים ברמת הנדיב באמצעות חתכים, שהם ביצעו ברכב. את המדידות ביצעו בזמנים אלה:

    1. בשתי תקופות מחקר שונות - התקופה הראשונה הייתה בשנים 1988-1989, והתקופה השנייה הייתה אחרי תשע שנים - בשנים 1997-1998.

    2. בכל אחת משתי התקופות האלה מדדו גם בעונות שנה שונות.


    מה מצאו במדידות אלה?

    1. נמצא הבדל בצפיפות (כמות) השנתית הממוצעת של הצבאים בין שתי תקופות המחקר. כלומר - כמות הצבאים בשתי תקופות שנחקרו, הייתה שונה.

    2. נמצא הבדל בין שתי התקופות בצפיפות (כמות) הצבאים באביב ובקיץ. כלומר - כמות הצבאים באביב ובקיץ של שתי התקופות שנחקרו, הייתה שונה באופן משמעותי.

    3. (לעומת שני הממצאים הקודמים) נמצא שבעונת החורף לא היה הבדל משמעותי בכמות של הצבאים, בשתי התקופות שנחקרו.


      טבלה 1: צפיפות צבאים ל-1 קמ"ר בשתי תקופות המחקר

    צפיפות הצבאים
    בשנים 1989-1988

    צפיפות הצבאים
    בשנים 1998-1997

    עונה

    13.2

    9.6

    חורף

    8.3

    4.4

    אביב

    8.2

    5.4

    קיץ

    10.1

    6.7

    צפיפות שנתית



    כאמור, ברמת הנדיב מדדו את צפיפות (כמות) הצבאים גם באמצעות בדיקת הצפיפות של הגללים בשתי תקופות מחקר שונות:

    1. בשנים 1988-1989

    2. אחרי שבע שנים - בשנים 1995-1996


    מה מצאו במדידות אלה?

    1. לא נמצא הבדל בצפיפות (כמות) של גללי הצבאים ברמת הנדיב בין שתי תקופות המחקר.

    2. בשנים 1995-1996 מדדו החוקרים את צפיפות (כמות) הגללים לא רק ברמת הנדיב אלא גם בגבעות אלונה. הם השוו את הצפיפות בגבעות אלונה לצפיפות באותה התקופה ברמת הנדיב, ומצאו הבדל בין שני השטחים: ברמת הנדיב הייתה צפיפות הגללים רבה יותר מאשר בגבעות אלונה.


    השפעת הפעילות של אדם
    איך מצאו את מידת ההשפעה של פעילות האדם על הצבאים? - מדדו את המרחק בין המקום, שנמצאו בו גללי הצבאים, לבין אזורים של פעילות האדם, כגון: יישובים, כבישים, דרכי עפר ושבילי טיול ברמת הנדיב. כלומר - בדקו אם הפעילות של האדם גרמה לצבאים להעדיף אזורים אחרים או שהיא לא הפריעה להם.

    מה מצאו במדידות אלה?


    • מרחק הגללים מדרכי עפר: ברמת הנדיב לא נמצא קשר בין המיקום של גללי הצבאים לבין דרכי העפר. בגבעות אלונה, לעומת זאת, נמצא קשר: מספר הגללים שנמצאו, גדל ככל שהתרחקו מדרכי העפר. כלומר - ככל שהמרחק מדרכי העפר גדול יותר - נמצאו מספר גדול יותר של גללים.

    • מרחק הגללים מיישובים או מכבישים: גם ברמת הנדיב וגם בגבעות אלונה לא נמצא קשר בין מיקום הגללים לבין המרחק מיישובים או מכבישים. כלומר - המרחק יישובים ומכבישים לא השפיע על מספר הגללים.

    • מרחק הגללים משבילי מטיילים: ברמת הנדיב נמצא קשר בין המיקום של גללי הצבאים לבין המרחק משבילי המטיילים: מספר הגללים גדל, ככל שהתרחקו משבילי המטיילים. כלומר - ברמת הנדיב היה הבדל במספר הגללים בין מקומות קרובים לשבילי מטיילים לבין מקומות רחוקים מהם. בגבעות אלונה אין שבילי מטיילים, ולכן לא ניתן להשוות מדד זה לרמת הנדיב.




    דיון


    אם כן, המחקר גילה: צפיפות הצבאים ברמת הנדיב גבוהה מצפיפותם בגבעות אלונה.


    צמחייה? - סיבה אחת להבדל יכולה להיות קשורה לצמחייה. אולי הצבאים מעדיפים את הצמחייה של רמת הנדיב על הצמחייה של גבעות אלונה? בהשוואה לגבעות אלונה ברמת הנדיב יש יותר שטחים פתוחים של צמחייה עשבונית. אולי זאת הסיבה להבדל? ובכן, מסתבר שלא. כאשר השוו בין שני שטחים של צמחייה עשבונית דומה – האחד ברמת הנדיב והאחר בגבעות אלונה – נמצא שגם באזור זה צפיפות הצבאים הייתה גבוהה יותר בשטח של רמת הנדיב. אם כך, הצמחייה אינה יכולה להיות הסיבה העיקרית להבדל בצפיפות הצבאים בין שני השטחים.

    פעילות האדם? - מה עוד יכול לגרום להבדל בצפיפות הצבאים? סיבה אחרת יכולה להיות קשורה לפעילות האדם. אולי השפעת האדם ברמת הנדיב שונה במידה משמעותית מזו שבגבעות אלונה, והיא הסיבה להבדל?

    בפעילות האדם נמצא הבדל אחד עיקרי בין שני השטחים: בגבעות אלונה יש פעילות של ציד, שכמעט אינה קיימת ברמת הנדיב. ייתכן, שפעילות הציד בגבעות אלונה מפריעה לצבאים וגורמת להם להתרחק מהאזור. אמנם, בגבעות אלונה, כמו בארץ כולה, אסור לצוד צבאים(!), אולם ייתכן שבכל זאת ציידים צדים שם באופן בלתי חוקי. ואולי, גם ציד שאינו של צבאים דווקא, אלא של בעלי-חיים אחרים (חזירים, למשל), מפריע לצבאים, וזאת הסיבה שהם מתרחקים מהשטח?

    שילוב? - כנראה, שילוב של שני הגורמים – ההבדלים בצמחייה וההבדלים בפעילות האדם – הוא הגורם להבדלים בצפיפות הצבאים בין השטחים.

    ציד בדרכי עפר בגבעות אלונה? - הבדל נוסף בין רמת הנדיב לבין גבעות אלונה קשור לדרכי העפר. ברמת הנדיב אין לדרכי העפר השפעה על הצבאים, לעומת זאת בגבעות אלונה הצבאים מעדיפים להתרחק מדרכי העפר. ייתכן, שגם במקרה זה הסיבה להבדל בין שני השטחים היא הציד בגבעות אלונה.

    איך צדים חזירי בר בגבעות אלונה? אחת השיטות היא זאת: נוסעים בלילה לאורך דרכי העפר, מאתרים חזירים בעזרת זרקור, ויורים בהם.

    ברמת הנדיב, לעומת זאת, אין כמעט פעילות של ציד. שם הצבאים אינם חוששים מרכב הנוסע בדרכי העפר, ואינם מתרחקים משם.

    מטיילים ברמת הנדיב? - ברמת הנדיב נמצא שהצבאים מתרחקים משבילי מטיילים יותר מאשר מדרכי עפר. ייתכן, שהסיבה היא הפחד המוטבע בבעלי-חיים מבני אדם, פחד שהוא חזק יותר מן הפחד מכלי רכב.

    כבישים ויישובים? - גם ברמת הנדיב וגם בגבעות אלונה לא נמצא שכבישים ויישובים משפיעים על הצבאים. איך מסבירים את זה? ייתכן, שפעילות האדם ביישובים ובכבישים היא חד-גונית (מונוטונית), שגרתית ועקבית, ולכן הצבאים התרגלו אליה, והם מתעלמים ממנה.




    אם נשווה את מספר הצבאים, שנצפו ברמת הנדיב בתקופות המחקר השונות, נראה שחלה ירידה במספרם משנת 1989 עד שנת 1998.

    מדוע ברמת הנדיב נצפו פחות צבאים אחרי תשע שנים?
    ננסה לבדוק שני הסברים אפשריים.
    הסבר אחד יכול להיות כזה: ייתכן, שבמשך השנים נראו ברמת הנדיב פחות צבאים, כי הם אכן התמעטו שם.
    אבל, יכול להיות גם הסבר אחר: ייתכן, שבמשך השנים הצמחייה שם השתנתה. למשל, אולי, עם השנים התעבתה הצמחייה וגבהה? צמחייה עבה יותר וגבוהה יותר יכולה להסתיר את הצבאים מעינינו, וכך פחות צבאים נצפים, גם אם מספרם בשטח כלל לא השתנה...

    איך נוכל לדעת איזה משני ההסברים הוא נכון?
    ואולי נזדקק להסבר אחר, שלישי? - רמז עבה לחידה זאת נוכל לקבל אם נבחן את ההבדלים בצפיפות הצבאים בעונות השנה השונות: בחורף אין הבדל בצפיפות הצבאים בין שתי תקופות המחקר, אבל - באביב ובקיץ יש הבדל!

    רמז נוסף נוכל לקבל, אם נשווה את צפיפות הגללים בשתי התקופות שנחקרו: לא נמצאה ירידה במספר הגללים בהפרש זמן של שבע השנים - משנת 1989 עד שנת 1995. כלומר - על אף שעם חלוף השנים נראו פחות צבאים בשטח, ערמות הגללים מעידות שהצבאים היו שם! אמנם נסתרים מעיני הצופים, אבל בהחלט נמצאים!

    פשוט, לא רואים אותם...
    אם כך, ההסבר השני הוא כנראה ההסבר הנכון: הסיבה להבדל בצפיפות הצבאים בין התקופות אינה ירידה אמתית בכמות של הצבאים אלא ירידה ביכולת לצפות בהם...


    בחורף, כאשר הצמחייה העשבונית מתפתחת בשטחים הפתוחים, הצבאים יוצאים אל השטחים הפתוחים, כדי לאכול מהצמחייה החדשה. שם קל לצופים לראות אותם. לעומת זאת, בקיץ, כאשר הצמחייה העשבונית קמלה, הצבאים עוברים לאזורים של עצים. שם הצמחייה צפופה וסבוכה יותר, ולכן, פשוט, קשה יותר לראות אותם...

    ואכן, עם השנים הצמחייה באזורי העצים של רמת הנדיב הלכה וגבהה ונעשתה צפופה יותר, וכך, באביב ובקיץ נראו פחות צבאים.

    אך זאת לא הסיבה היחידה לכך שלא רואים אותם באביב ובקיץ. סיבה נוספת למעבר של הצבאים לבתי גידול של צמחייה סבוכה בעונות אלה היא הריונות והמלטות. באביב, כאשר הנקבות בהיריון, ובקיץ, כאשר הן ממליטות, הן מעדיפות צמחייה סבוכה, כדי להסתתר עם העופרים הצעירים שלהן מפני טורפים.


    *מאמר זה הינו עיבוד למאמר ''השפעת פעילות-אנוש על הפעילות המרחבית של צבאים ברמת הנדיב ובגבעות אלונה''
    עיבוד המאמר - דפנה לב.
    עריכה לשונית - חוה בוהק
    מאמר זה הוא חלק ממחקר מקיף אודות פארק רמת הנדיב

    ביבליוגרפיה:
    כותר: איך פעילות האדם משפיעה על פעילות הצבאים?
    מחברים: רוזנפלד, אריק ; גטריידה, שי
    תאריך: מרץ 2001 , גליון 6
    שם כתב העת: אקולוגיה וסביבה : רבעון לאקולוגיה, לאיכות הסביבה ולשמירת הטבע והנוף
    הוצאה לאור: קרן קיימת לישראל; החברה להגנת הטבע; ישראל. המשרד לאיכות הסביבה
    הערות לפריט זה: 1. מאמר זה הינו עיבוד למאמר ''השפעת פעילות-אנוש על הפעילות המרחבית של צבאים ברמת הנדיב ובגבעות אלונה''
    2. המאמר עובד לחטיבות הביניים על ידי דפנה לב
    3. מאמר זה הוא חלק ממחקר מקיף אודות פארק רמת הנדיב
    הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית