עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > עופותעמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > יונקים
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ



תקציר
"החתמה" היא תהליך למידה של בעלי חיים הנרכש בגיל צעיר והעתיק להשפיע עליו משך כל חייו. ב"החתמת-טעות" עלול בעל החיים לאמץ התנהגויות זרות לבני מינו, מבלי שניתן יהיה לתקנן לעולם. על "החתמה" ועל מה שניתן ללמוד ממנה בהקשר להתנהגות בני האדם.



חותם לכל החיים : החתמת בעלי חיים - מקורנרד לורנץ ועד ימנו
מחברת: חפציבה הילגר


מה גורם לאפרוח שזה עתה בקע מהביצה ללכת אחרי אדם או כל חפץ נע אחר? מדוע ידחה אפרוח כזה בעתיד את חיזוריהם של בני מינו ויעדיף להזדווג רק עם אותו אדם או חפץ נע? התנהגותם של בעלי חיים ריתקה מאז ומתמיד חוקרים רבים; אולי משום שניתן להשליך ממנה על התנהגותם של בני האדם. ההנחה המקובלת היא, כי הסיבה להתנהגות מסוימת כרוכה באירועים שונים שהתרחשו ב"תקופה הרגישה" של הילדות. זה נכון לגבי בעלי חיים וזה נכון לגבי בני אדם. "החתמה" היא תהליך למידה של בעלי חיים הנרכש בגיל צעיר והעתיק להשפיע עליו משך כל חייו. ב"החתמת-טעות" עלול בעל החיים לאמץ התנהגויות זרות לבני מינו, מבלי שניתן יהיה לתקנן לעולם. על "החתמה" ועל מה שניתן ללמוד ממנה בהקשר להתנהגות בני האדם.

במשרדו של רפי גיא-רון, המטפל הראשי של הספארי ברמת-גן, מקבלת את פני הבאים גורת שועלי פנק העונה לשם "בובה". למראה התנהגותה מתקבל הרושם שהיא מרגישה שם בבית. אין לה רגע מנוחה. היא מקפצת, מוצאת לה משחקים שונים ומעוררת קריאות התפעלות בין כל המבקרים. "בובה" מניחה לכל אחד ללטף אותה. כשמרימים אותה היא מתכרבלת על הברכיים כגור חתולים. רפי לקח אותה מאמה רגע לאחר שנולדה, ומאז היא אתו. את סופי השבוע היא מבלה לסירוגין בבתי עובדי הספארי.

שועלי פנק בסביבת המחיה הטבעית שלהם, מדבריות סיני והסהרה, הם יצורים פחדניים ביותר. אבל "בובה" אינה מפחדת ממגע אנשים ולעולם גם לא תפחד. היא סבורה, קרוב לוודאי, שבני אדם הם בני מינה. ההגדרה המדעית לתופעה כזו נקראת "החתמה". בובה מוחתמת על ידי בני אדם, עובדה שתשפיע על התנהגותה למשך כל חייה.

החתמה היא תהליך למידה המתרחש בשלבים רגישים במהלך התפתחות ההתנהגות של בעלי חיים צעירים. השלב הרגיש של כל יצור חי מתאפיין בהתבהרות החושים ובפתיחות מוגברת ללימוד התנהגויות מסוימות ולאימוצן. פרק הזמן הרגיש ייחודי לכל מין, כפי ש"תוכנת" במהלך האבולוציה שלו. לרוב הוא קיים כבר בראשית הילדות. תהליכי החתמה גורמים לשינויים בדפוסי ההתנהגות למשך זמן רב, ולעתים קרובות שם שינויים בלתי הפיכים.

אימא ממבט ראשון

לראשונה הוגדרה תופעת ההחתמה בשנות השלושים, על ידי החוקר האוסטרי קונרד לורנץ. בתחילה התייחס ההגדרה רק לתופעה של אפרוחים הנוהגים לעקוב אחר כל מטרה ראשונה שנקלעת לדרכם, מיד לאחר הבקיעה מן הביצים, לורנץ הבחין כי אפרוחי האווזים שגידל בביתו, עקבו אחריו לכל מקום, משום שהיה היצור הנע הראשון שהזדמן לסביבתם הטבעית. לורנץ גם ראה, שכדי שאפרוחיו יכנסו למים וישחו, עליו להיכנס לשם תחילה. האפרוחים הוחתמו על ידי לורנץ, ואי אפשר היה לשנות זאת יותר. מעתה ואילך הם העדיפו אותו והתעלמו מבני מינם.

התופעה לימדה, כי אפרוח האווז לא מכיר את בני מינו אינסטינקטיבית. את זה הוא צריך ללמוד לאחר בקיעתו. לעומת זאת, יורש האפרוח מלידה את אינסטינקט העקיבה אחר האם. בגיל הרגיש מתעורר אצלו הצורך לעקוב בכלל ואם אז יפגוש אדם או כל חפץ נע אחר, הוא יתחיל ללכת בעקבותיו. בתנאים הטבעיים אין החתמת טעות כזאת אפשרית משום שהאפרוח רואה בשלב הקריטי רק את הנמנים על בני מינו.

מאז לורנץ נערכו הרבה ניסויים בתחום ההחתמה. הללו הוכיחו כי תופעת ההחתמה רחבה בהרבה מהגדרתה הראשונית. ההחתמה עשויה להתרחש גם אצל בעלי חיים אחרים, כולל יונקים, והיא משפיעה על תחומי התנהגות מגוונים, מלבד העקיבה אחר האם. אימוץ של בעלי חיים צעירים על ידי מי שאינו בן מינם הוא דוגמא לכך. רפי גיא-רון הביא לביתו גור חתולי ביצות שאומץ על ידי כלבת הזאב שלו. הריח הגורי והקולות התינוקיים של החתול עוררו אצל הכלבה תגובות אימהיות חזקות והיא הניחה לו לינוק. היניקה, בשילוב התגובות הטבעיות הביאו ליצירת חלב שנימשך עד לגמילה.



תאקי, כלבת זאב בת שלוש, שהמליטה 6 שבועות לפני כן, "קיבלה" 4 גורי חתולים בני יומם שאימם נדרסה מיד לאחר ההמלטה. מבחינתה, הכל היה ברור: יש תינוקות שצריך לדאוג להם. החתלתולים מצידם, לא ידעו שהוחלפה להם האם, פרט לכך שהפטמות היו קצת "גדולות עליהם" ובכל יניקה כמעט ונחנקו. מאוחר יותר, כשגדלו והפכו ל"כלבים" לכל דבר, כמעט ועלה להם הדבר בחייהם, כשניסו את כוחם נגד כלבים "אחרים" שחיזרו אחרי אימם הכלבה. צילום: אודי רן / דודו בן צור.


מאוחר יותר נכנסה הכלבה להריון אמיתי. סמוך להמלטה החלה להרחיק את החתול מקרבתה ולא הניחה לו להיכנס הביתה. החתול שהבין את המסר, נעלם עוד באותו לילה מהבית לתמיד. הד"ש היחיד שרפי קיבל ממנו היה מאחד השכנים, שהתלונן על חתול ענק שטרף לו את התרנגולות. בגני חיות החתמה היא מאורע יומיומי. בעלי החיים לומדים לחיות עם בני אדם וחסרים פחד קהל. "תופעת ההחתמה היא חיובית מעיקרה", אומר רפי. "אפשר באמצעותה לטפל בבעלי חיים פצועים ולשמר גזעים על סף הכחדה". בעלי חיים שגדלו בגני חיות והתרבו תחת פיקוחו, נשמרו טוב יותר מאשר בבית גידולם הטבעי. חלק מהם הוחזר אחר כך לטבע והשתלב בו ללא בעיה. "יחד עם זאת", מוסיף רפי, "צריכה ההחתמה להיות מבוקרת כדי שלא תביא לתוצאות בלתי הפיכות. גוזלי נשרים, לדוגמא, מאוד רגישים להחתמה. היו לנו כמה גוזלי נשרים, שגודלו על ידנו 'ידנית', והיו אבודים אחר כך למשך כל חייהם. הם לא רצו ליצור קשר עם בני מינם, כדי למנוע מקרים כאלה פותחו טכניקות בקרה. אנחנו מאכילים את גוזלי הנשרים דרך פוחלץ של ראש נשר, שבאמצעותו מתרגל הגוזל להכיר את בני מינו. השנה גידלנו באופן כזה שני גוזלי נשרים וזה הצליח. עובדה – הם מפחדים מבני אדם".

בשמורות טבע אין החתמות טיפוסיות כאלו. יחד עם זאת החיות "לומדות", שבאזורים אלה לא ייפגעו על ידי בני האדם. עובדה זו מאפשרת גישה טובה אל החיות לצרכי מחקר וטיפול, מבלי לפגוע בהתנהגות הטבעית של החיות.

התנהגות תורשתית והתנהגות נלמדת

במדע האתולוגיה (חקר התנהגות בעלי חיים) נוהגים להבדיל בין דרכי התנהגות תורשתיות-גנטיות, איתן נולד בעל החיים, ובין דרכי חיים נלמדות המבוססות על ניסיון, שחייב להירכש בכל דור מחדש. אצל עורבי קאק למשל, תגובה ההגנה על קרובים היא אינסטיקטיבית, כלומר תורשתית, ואילו זיהוי אויב הקאק הוא פרי לימוד העובר במסורת מדור לדור.

ללורנץ היה קאק שנשא את השם יוק. העורב הזכר, שגודל בידי לורנץ מאז היה גוזל, הפנה את ההתעניינות המינית שלו כלפי לורנץ עצמו. עורבי קאק נוהגים לבטא את מסירותם לבני ובנות זוגם מיד עם תחילת הקשר ביניהם, עוד בעודם בלתי בוגרים. המחווה של נקבת הקאק היא ניקוי נוצות הזכר ואילו הזכר נוהג להאכיל את בת זוגתו בשלל תולעים וחרקים. עד מהרה החל יוק לנסות ולהאכיל את לורנץ. למרות שניסיונותיו נדחו, לא חדל מחיזוריו האובססיביים. המחזר העיקש ניצח לבסוף. באחד הימים כשהיה חוקר הטבע עסוק במשהו, החדיר יוק אל תוך פיו בלילת תולעים משובחת ברוטב רוק עורבים. לעומת זאת, כשהגיעו הדברים לידי הגנה על גוזלים, לא עמדה במבחן נאמנותו של יוק לבעליו. יום אחד חזר לורנץ לביתו עם גוזל קאק בידיו. לפתע שמע מאחור את הצליל החד והמפחיד של קריאת קאקים מותקפים. יוק הגיח כחץ שחור ופגע ביד שאחזה בגוזל. התגובה הפתיעה את לורנץ מאוד, משום שיוק היה מסור לו ביותר, ואפילו תעב את הקאקים האחרים ששכנו בביתו. שנאתו של יוק לקאקים האחרים היתה כה גדולה, שלורנץ היה צריך לשמור אותם היטב מפני הקאק הזועם, שאיים להשמידם. מקרה זה לימד את לורנץ, כי תגובת ההגנה על הגוזל טבועה בקאק מלידה, וכל כמה שיהיה מוחתם, לעולם לא יוכל להשתחרר ממנה. הוכחה נוספת לאינסטינקט ההגנה של הקאק קיבל לורנץ כאשר הוציא יום אחד מכיסו את בגד הים השחור שלו. באותו רגע הותקף בענן של קאקים נרגזים וזועקים, שצללו על היד וניקרו אותה מספר פעמים, בניסיון להציל את ה"גוזל" מידיו של החמסן. לתגובה זו של הקאק יש מטרה חשובה בטבע. היא נועדה לשמור על קיום המין מפני טורפים. לעומת זאת, ההיכרות של מי שהוא אויב הקאקים אינה תכונה מולדת, כי אם ניסיון נרכש העובר מדור לדור. קאק שגדל בחברת בני אדם לא יזוז בראותו חתול מתקרב אליו. בתמימותו הוא עשוי אפילו לשבת על אפו. אך בחברת עורבים מנוסים, די בקריאת אזהרה אחת ברורה מפי המנהיג, כדי שהקאקים יפחדו לתמיד מפני אותה חיה, המוגדרת כאויב. דרכי התנהגות תורשתיות מבטיחות אמנם את קיום המין, אך מצד שני הם שמרניים וטובים רק לתנאי בית גידול מסוימים. אם אלו משתנים, הסתגלות גנטית חדשה תתפתח רק במשך דורות רבים, אם בכלל. לעתים שינויים בתנאי הגידול של מין מסוים עלולים לגרום להכחדה טוטאלית של אותו מין. לעומת זאת, תהליכי למידה הם גמישים יותר ומאפשרים שינוי או סיגול התנהגויות תוך שעות או ימים. החיסרון בתהליכי למידה הוא שחלקם הפיכים ועלולים להיעלם כמעט באותה מהירות שבה הם נלמדו. ביסודם של תהליכי החתמה מונח כושר למידה תורשתי, שהוא תוצאה של הסתגלות העוברת בירושה מדור לדור. היכולת ללמוד התנהגות מסוימת ייחודית לכל מין. עכברים, למשל, נולדו עם כושר לימוד מורש, המאפשר להם לצאת מכל מבוך. זוהי תכונה שהתפתחה אצלם במהלך האבולוציה. אם נשים עכבר במבוך שאינו מוכר לו, הוא ילמד לצאת ממנו ללא כל קושי, בזכות יכולתו הגנטית להתרוצץ במבוכים. בלעדיה לא היה יכול להתקיים בתוך מחילות.

אצל עופות קיימות כשירויות למידה תורשתיות, המבטיחות שההורים יכירו את צאצאיהם וידעו להבדיל ביניהם לבין צאצאים זרים. אפרוחי השחף הכספי עוזבים את קנם חמישה ימים לאחר שבקעו. כל זמן שהאפרוחים נמצאים בקן, אין ההורים חייבים להכיר אישית כל אפרוח. די בכך שיכירו את מיקום הקן. בשלב זה אפשר להגניב לקנם אפרוחים זרים, מבלי שההורים יחושו בכך ולאפשר תהליך החתמה. אולם מגיל חמישה ימים, מרגע שהאפרוחים עוזבים את הקן, פועל אצל ההורים כושר למידה ייחודי המאפשר להם להכיר כל אפרוח שחוזר לקן. בשלב זה אי אפשר להגניב יותר אפרוחים. ההיכרות האישית בין עופות הדוגרים במושבות לבין אפרוחיהם היא דו-סטרית. אפרוחי האוריה לומדים להכיר את קריאת הוריהם עוד בטרם בקעו מביצתם. שלושה או ארבעה ימים לפני הבקיעה מתחילים האפרוחים לצייץ מתוך הביצים. יחד עמם מתחילים ההורים להשמיע את קריאתם. אם משמיעים בשלב זה לביצים צליל אילוף מסוים, יוחתמו האפרוחים על צליל זה. אחר כך אפשר יהיה להזעיק אותם בעזרת הצליל שעליו הוחתמו.

עדיפויות בהחתמה

תהליך ההחתמה אינו אוטומטי, והוא מסתמך בעיקר על מנגנון ההפעלה התורשתי הייחודי לכל מין. גם בעלי חיים הניתנים להחתמה לא יגיבו תמיד בהתאם למה שלמדו בגיל צעיר. התכונות הגנטיות הן שתשפענה על התנהגותם.

לאופי החברותי של כל מין יש השפעה מרובה על מידת ההחתמה. בעל-חיים המנהל אורח חיים חברותי יושפע יותר מהחתמה. מאשר בעל חיים סוליטרי, אשר אצלו יגברו בתנאים מסוימים ההעדפות המורשות. כך למשל, נמרים ניתן לגדל בעודם גורים, אך מגיל שנה וחצי הם עלולים להפוך לאגרסיביים, גם כלפי המטפל וגם כלפי בני מינם.

פרופ' מנדלסון, זואולוג מאוניברסיטת תל-אביב, מביא דוגמא של עופר שגדל אצלם. העופר הורגל מרגע ההמלטה לחיות בקרב בני אדם והוחתם על ידם. כשהגיע לבגרות מינית, בגיל שנה וחצי, החל להפגין אלימות כלפי המטפל. בגיל זה נוהגים העופרים לתחום טריטוריות הזדווגות ולהתקיף כל יעל זכר שחודר לתחומם. הנטייה התורשתית של העופר "הסטודנט" הופנתה כתוצאה מההחתמה כלפי המטפל, שהווה עבורו מתחרה.

בשל התכונות התורשתיות הייחודיות לכל מין, מוחתם כל בעל חיים באופן שונה. אפרוחי האווז הולכים מיד אחרי הראשון שנקרה בדרכם והם מתייחסים אליו כאם. לא כן אפרוחי הברכיות. לורנץ גילה כי אפרוחי הברכיות מוחתמים קודם כל על ידי קולות גיעגוע ואחר כך על ידי הראייה. הוא הושיב על ביצי האפרוחים ברווזה ממין אחר, וכשבקעו האפרוחים מן הביצים סירבו הללו ללכת בעקבותיה. לעומת זאת, כשהשמיע לורנץ קולות גיעגוע של בני מינם הם עקבו אחריו לכל מקום. אולם לא די בגעגוע בלבד כדי להחתים את אפרוחי הברכיות. תחילה השמיע לורנץ את הגיעגועים תוך כדי תנועה בישיבה שפופה, אך ברגע שהתרומם, סירבו האפרוחים לעקוב אחריו והחלו לצייץ בבכי. "אימם" המאמצת נעלמה לפתע מעיניהם. אירוע זה לימד את החוקר, כי אפרוחי הברכיות נעים אחר קולות געגוע ייחודיים ואחר גודל דמות מסוימת. הוא נאלץ לחזור לתנועה בשפיפה ולהמשיך לגעגע. לורנץ זיהה אמנם תופעה חשובה באמצעות ניסוי זה, אך שילם עבורה "מחיר כבד". תושבי הכפר, שנקלעו סמוך לחצרו של לורנץ, נדהמו לראות את החוקר נע בשפיפה ומשמיע קולות ברווזיים. הם סברו, קרוב לוודאי, שדעתו נטרפה.

התקופה הקריטית

ההחתמה מוגבלת בזמן. כדי שדפוסי התנהגות נלמדים יטביעו חותם על יצור חי הם חייבים להיקבע בגיל הקריטי, האופייני לכל מין. הניסויים השונים לימדו כי השלב הרגיש אצל אפרוחים הוא בין מספר שעות עד שלושה ימים לאחר הבקיעה. מחוץ לפרק זמן זה אין שום אפרוח נאמן להחתמה. ולמעשה הוא מפספס את השלב הקריטי. לגבי יונקים קשה למדוד במדויק את פרק הזמן הקריטי, גם משום שהוא רחב בהרבה מזה של עופות וגם משום שאצלם חסר הגבול החד של השלב הרגיש. אצל אפרוחים ניתן למדוד במדויק את השלב הרגיש של ההחתמה ואת עצמתה. בניסוי שנערך על ברווזי בית (פרנק דירק, מבוא לאתולוגיה), הוסע ברווז צעצוע באמצעות מנוע. רמקול שהושתל בצעצוע השמיע קולות קצובים שלא דמו בהכרח לקולות הטבעיים שמשמיע ברווז. הברווזון הצעיר, חסר הניסיון, עקב אחרי דמות הדמה במשך עשר עד עשרים דקות. לאחר מכן נבדקה הצלחת ההחתמה בפרק זמן שבין חמש לשבעים שעות לאחר הניסוי, באמצעות ניסוי בחירה. לאפרוח הוצגו שני דגמי דמה שונים במראם. האפרוח, העדיף כמובן את הדגם שעליו הוחתם בראשונה.

סטייה מינית

להחתמה יש חשיבות לגבי ההתנהגות בתקופות מאוחרות. הוכח כי החתמה לא נורמלית גורמת להתנהגות מינית לא נורמלית בגיל מאוחר יותר. האפרוחים שהוחתמו על ידי לורנץ לא היו מסוגלים לתקשר עם בני מינם ולהקים משפחה בבוא העת. בגני חיות מקבלת תופעה זו ממדים גדולים במיוחד. יונקים שהופרדו מאימהותיהם מיד לאחר ההמלטה וגודלו בידי המטפלים שלהם, מתקשים לעתים להזדווג עם בני מינם ולהביא צאצאים. דוגמא למקרה כזה היא עזנייה בשם רוזה מאוניברסיטת תל-אביב. רוזה גודלה והוחתמה על ידי אחד המטפלים. כשהתבגרה מינית לא רצתה להתקשר לבני מינה אלא למטפל בלבד. בדרך האופיינית לעזניות הזמינה רוזה את המטפל שלה לבנות אתה קן. היא חיזרה אחריו ללא הרף, וכשלא שיתף פעולה, תקפה אותו באופן מיוחד. מאוחר יותר שידכו לה בן זוג טבעי, אך שום קשר לא נוצר, ורוזה נותרה ערירית כל חייה.

בעלי חיים מוחתמים המגיעים לבשלות מינית, בד"כ אינם מכוונים את התנהגות החיזור והזיווג שלהם לבני מינם אלא למי שעליו הוחתמו בצעירותם. כך למשל, מנסים אדמוניים ממין זכר, שגודלו בידי אדם, להזדווג עם המטפל שלהם. ברווזים שגודלו עם אפרוחים ממין אחר, שוחררו אחר כך לחופשי באגם, במקום שיוכלו להזדווג כרצונם. רוב הזכרים שגדלו בחברת מין אחר נתגלו כמוחתמים שלא כהלכה מבחינה מינית, וניסו לשווא להזדווג עם נקבות מהמין האחר. הם כמובן נתקלו בסירוב מוחלט ולעתים אף תוקפני. מאידך גיסא, נקבות בנות מינם, שחיזרו אחריהם, נתקלו באדישות מצד אותם ברווזים, שהמשיכו בעקשנות לרצות במין האחר. במשך שנים רבות, ונראה שעד סוף ימיהם יישארו סוטים בהחתמתם. כלומר ההחתמה הזיווגית היא בלתי הפיכה לחלוטין.

השלב הרגיש של ההחתמה המינית אצל אפרוחים מתרחש בגיל שמונה עד עשרה שבועות כלומר, טווח רחב בהרבה מזה של החתמת העקיבה. ההחתמה המינית מסתיימת עם התרת הקשר המשפחתי של ההורים. ההעדפה המינית נקבעת, לפיכך, עוד לפני שתבוא לידי ביטוי של ממש.

בניגוד לברווזים הזכרים גילו הנקבות "אופי חזק יותר". אצלן לא חלה סטייה מינית בהחתמה בעקבות גדילתן בחברת מין אחר, משום שבחירת הזכר אצל הנקבות מתרחשת, ללא יוצא מן הכלל, על יסוד מנגנון הפעלה מורש. מנגנון זה מאפשר להן להכיר את לבוש הכלולות של הזכר הייחודי למינן. לזכרים הרבה יותר קשה להכיר את בנות מינם בדרך תורשתית, כיוון שלבוש הנקבה דומה מאוד אצל מיני ברווזים שונים. נראה, שכדי להביל באופן בטוח בין הנקבות של המינים, הכרחית התוספת של תהליך למידה, וכאן באה לידי ביטוי ההחתמה במלוא מובן המילה.

תהליכי למידה דמויי החתמה

פרופ' טרקל, מהחוג לזואולוגיה של אוניברסיטת תל-אביב, מייחס את מושג ההחתמה לתגובת העקיבה של אפרוחים אחרי מה שנראה להם כאמם בלבד. אך המדע מתאר גם תהליכי למידה אחרים שלהם סימפטומים של החתמה. תופעות אלה מכונות "תהליכי למידה דמויי החתמה" וניתן למצוא אותם בהתהוות הקשר החברתי בין אם ובנה. שני חוקרים, נ.אי. קוליאס ופ.ה. קלופר, התחקו אחר תהליכי התנהגות אצל כבשים ועזים, (S.A Barnet Modern Ethology) תצפיותיהם לימדו כי האם מבדילה היטב בין וולדותיה ובין הוולדות האחרים. הקשר אל הוולד נרקם בשעתיים הראשונות לאחר ההמלטה באמצעות חוש הריח. לאחר מכן אי אפשר עוד להגניב לאם וולד זר, משום שתדחה אותו. אפשר לרמות את האם, על ידי שפשוף הוולד הזר בשליה שלה, אז ידבק בו הריח המוכר, והיא תתייחס אליו כמו אל ולדה האמיתי. בניסויים נוספים שערכו השניים, נלקח וולד מהאם מיד לאחר ההמלטה והוחזר אליה בפרקי זמן שונים. התוצאות הוכיחו כי הדקות הראשונות לאחר ההמלטה הן החשובות ביותר להיווצרות הקשר. לעומת זאת, וולדות שהוחזרו לאם לאחר כמה שעות נדחו על ידה לחלוטין. אך אימהות שניתנה להן ההזדמנות להריח את הוולד בחמש דקות הראשונות לאחר ההמלטה, קיבלו את ולדן, גם כשהוחזר להן לאחר כמה שעות. לורנץ היה הראשון שהבין את חשיבות ההחתמה על המכניזם של ההתנהגות ואף ניסה להשליך ממנה על בני אדם, (ספרו "הרע לכאורה", 1963). ניסיון זה קומם עליו חוקרים רבים עם הזמן למדו הפסיכולוגים להכיר בתרומת האתולוגיה למחקר הפסיכולוגי, ולהסתמך גם על ממצאיה.

תוצאות הניסויים שנערכו בבעלי חיים לבדיקת היווצרות הקשר בין האם וילדה הובילו להשערות דומות על התנהגות בני אדם. החוקר השוודי, ס. קרלסון, בדק שתי קבוצות של אימהות שילדו בבית חולים. בקבוצה אחת של אימהות נלקחו התינוקות מיד לאחר הלידה והוחזרו לאימהותיהן לאחר מספר שעות. בקבוצה השנייה הורשו האימהות להיות עם תינוקיהן מיד לאחר הלידה. ההתנהגות של שתי הקבוצות נבדקה בפרק הזמן של יומיים עד ארבעה לאחר הלידה. קרלסון מעיד, כי הקשר בין האם לילד היה טוב יותר בקבוצה שלא הופרדה. בקבוצת האימהות האחרת ניכרה בתחילה תגובת היסוס, אך הקשר השתפר לאחר כמה שעות.

גם העדפות מזון עשויות להתבסס על תהליכים דמויי החתמה. ניסוי שנערך בצבים צעירים, קבוצה אחת של צבים הואכלה בבשר והשנייה בתולעים. בגיל שבוע הוחלף סוג המזון בין שתי הקבוצות. כעבור שבוע נוסף ניתנה להם זכות הבחירה בין שני סוגי האוכל. הצבים הראו נטייה להעדיף את המזון שהורגלו בו בשבוע הראשון. יחד עם זאת, דווקא בתחום זה גילוי גמישות למזון מתחלף, עשוי לעתים קרובות, לשפר את כושר ההסתגלות ותוך כך להקנות יתרון קיומי לגזע.

ניסוי שערך ס. ווקר הוכיח שקיימת גם החתמה של מקום מחייה. הוא בדק קבוצה של עופרים שבני מינם חיים הן ביער והן בשדות פתוחים. תנאי החיים בשני המקומות שונים אך במעט. ווקר גילה כי עופר שבילה תקופת בידוד מסוימת בשבי, מבלי שיהיה לו ניסיון חיים באף אחד משני בתי-הגידול, העדיף לחזור למקום בו גדול אבותיו כאשר שוחרר לחופשי. את הממצא הזה שייך ווקר לנטייה תורשתית. בניסויים אחרים מצא, כי לגידול בתנאים מוגדרים יש השפעות על בחירת מקום. הוא גידל שתי קבוצות של עופרים בשבי. אלו שהומלטו ביער גודלו בתנאי שדה ואלו שהומלטו בשדה גודלו בתנאי יער. משגדלו העופרים והועמדו בפני בחירת מקום, בחר כל אחד את הסביבה שאותה הכיר בשבי. בחירת מקום מגורים תלויה בכישורים גנטיים, אבל החתמה יכולה לשנות את ההעדפה המולדת.

התפתחות השירה, הייחודית לכל מין בקרב ציפורי שיר, תלויה בתהליכי למידה בעלי סימפטומים מובהקים של החתמה. זו "החתמת שירה". פרושים זכרים הגדלים בסביבה מבודדת מבחינה אקוסטית, יפיקו רק צלילים סתמיים. אם ישמיעו באוזניהם רק את שירת פיפיון השדות, הם יסגלו לעצמם את השירה של מין זה. אולם אם הפרוש הצעיר שומע את שירת שני המינים, הוא יעדיף ללמוד את שירת מינו שלו. העדפת השירה הייחודית למין, היא דוגמא נוספת לכשירות למידה תורשתית. הציפור יודעת כביכול, מלכתחילה מה עליה ללמוד. גם אצל אורג-הזברה, ציפור ממשפחת האורגים, השלד השירי המורש הוא דל ביות. קליטת דקדוקי השירה הייחודית למין זה, כרוכה בשלב רגיש מוגבל לחלוטין, המתחיל בגיל מוקדם ביותר ומסתיים בין היום ה-80 ל-90 לחייו. אם הצעירים גדלים בשלב זה בין לונכניות יפניות הם לומדים את סימניה המובהקים של שירתן. עם סיום השלב הראשון של התקופה הרגישה, הוחתמה השירה ולא תשתנה עוד. אורג הזברה המוחתם על שירת הלונכניות ינחיל אותה גם לצאצאיו.

למרות שאצל יונקים קשה להגדיר את השלב הרגיש להשפעת התנהגותיות, ידועים גם תהליכי למידה אצל בני אדם, שאפשר להקבילם לתופעות ההחתמה הטיפוסיות של בעלי חיים. הניסיון הפדגוגי היומיומי מלמד כי מהלכי למידה מסוימים נקלטים בקלות יתרה בגילים קבועים. כמו למשל, שלב בו לומד הילד לדבר. בשלב זה קל יותר לקלוט שפה זרה, וגם ניבים מיוחדים. גם בשלב מאוחר יותר הדבר אפשרי, אולם דורש למידה מאומצת יותר.

הקבלה לתהליך של החתמה באדם נרשמה במקרים של אשפוז ילדים ללא הורים. בבתי התינוקות, שבהם לא היה קשר ישיר בין התינוק למטפל (כלומר, העדר הורה), נגרמו לתינוקות נזקים גופניים ונפשיים קשים בלתי הפיכים. הילדים נשארו מפגרים בהתפתחותם הגופנית, המוטורית והנפשית. רוב הילדים מתו בטרם עת, משום שנטו יותר מהרגיל להיפגע במחלות מדבקות. ההתנהגויות החריגות באו לידי ביטוי באדישות בעת משחק ונסיגות קשות בהתפתחות האינטליגנציה וכושר הדיבור, תנאי גידול כאלה פוגעים בכושר המגע החברתי. הילדים נתגלו כבכיינים ומסתגרים או שפיתחו להיטות מופרזת למגע חברתי כלפי כל הסביבה ללא הבדל. נזקי אשפוז נגרמים לאדם בתקופה מוגבלת, המתחילה בגיל שלושה חדשים ומסתיימת לאחר שנתיים שלוש. זהו השלב הרגיש אצל בני אדם, שבו מהווה יצירת קשר חברתי-אישי עם האדם המטפל, במקרה זה ההורים, וצבירת ניסיון למידה חברתי, תנאי מוקדם להתפתחות תקינה של הילד מבחינה גופנית חברתית ורוחנית.

תופעות דומות נרשמו בניסויים שערכו הארי פ. הארלו וצוות עוזריו, מאוניברסיטת ויסונסין, בקרב קופי רזוס. הם גילו כי מניעת ניסיון חברתי בגיל הילדות, גרמה להפרעות מורכבות שנקראו בשם "תסמונת הבידוד". גורים של קופי רזוס, שגדלו בבידוד חברתי מלא, ישבו אדישים בדרך כלל וצפו בעיניים בוהות אל החלל. רבים מהם ישבו שפופים ללא תנועה או שהניעו את עצמם בדפוסי תנועה קבועים וקצובים. הם התנדנדו לכאן ולכאן או ששפשפו את אותו חלוק אבן בין אצבעותיהם מאות פעמים ביום. לעתים קרובות גרמה התנהגות זו גם לנזקים פיזיים. כאשר הפגישו גורי רזוס שגדלו בבידוד עם גורים בני מינם שגדלו בתנאים נורמליים, גילו מיד את מידת ההפרעה שחלה במכלול ההתנהגות החברתית שלהם. מרוב שפחדו מבני מינם לא היו מסוגלים להגן על עצמם. אחר כך לא ידעו מעצור לתוקפנותם. אף אחד מהם לא היה מסוגל להשתבץ עוד במערך החברתי הרגיל.

גם ההתנהגות הזיווגית של קופי הרזוס שגדלו בבידוד ניזוקה. הזכר והנקבה לא נהגו בדרך נורמלית בעת הזיווג, ולרוב סירבו להזדווג. רק כשהכניסו את הנקבות המיוחמות לכלוב צר מאוד יחד עם זכרים סובלניים התאפשר זיווג פורה. עם הולדת גוריהן של הנקבות שגדלו בבידוד נתגלתה בעיה חדשה. האימהות נהגו בילדיהן בצורה גרועה, עד שבמרבית המקרים צריך היה להפריד ביניהם. למרות זאת חזרו הגורים שוב ושוב אל אמם "הרעה" וביקשו להיצמד אליה. תופעה זו דומה להתנהגות ילדים, שלא זכו ליחס ראוי בתוך משפחותיהם. מנקודת השקפה חד צדדית של פסיכולוגיית הלמידה, קשה להבין את התנהגות הגורים. יחד עם זאת ברור שבתנאים הטבעיים מתאפשר המשך הקיום רק בדרך החזרה אל האם. אם רעה עדיין עדיפה לילד שאין לו אם בכלל. ככל שהתארכה תקופת הבידוד אצל גורי קופי הרזוס, פחתה האפשרות לתקן את הנזקים. לאחר שנה של בידוד היו הגורים מחוסלים מבחינה חברתית. הסתבר, כי אפשר להפחית את נזקי הבידוד באמצעות אם דמה עשויה בד. "אם" כזו הקנתה תחושת ביטחון מסוימת לגור הקופים והוא חזר אליה בכל רגע שחש סכנה. הניסויים של הארלו גם הוכיחו כי לצורך התפתחות חברתית נורמלית, נודעת חשיבות רבה, אצל קופי הרזוס, גם למגעים חברתיים עם בני מינם. הרבה נזקים שסיבתם העדר-אם אפשר למנוע באמצעות מגע עם קופים בני גילם במועד הנכון.

"ברידג'יט" היא נקבת שימפנזה מבוגרת הנמצאת בגן-החיות התנ"כי בירושלים. עד גיל חמש גודלה על ידי אנשים. בחמש שנים אלו התרחש תהליך החתמה בו "אימצה" ברידג'יט צורות התנהגות אנושיות כמו חיבוק בדומה לבני אדם וקרצוף קירות עם כלי ניקוי. כשנמסרה לגן-החיות והושמה בכלוב אחד עם שימפנזים נוספים, באו לידי ביטוי "תסמונת הבידוד" וההפרעות הקשורות לחוסר ניסיון חברתי עם בני מינה מגיל צעיר. מספרת שירלי, האחראית על גידול הקופים בגן-החיות: "ברידג'יט מאד לא חברותית כלפי שאר השימפנזים ומעדיפה חברה של אנשים. כיצד להזדווג למדה על ידי הסתכלות בשאר הקבוצה. את וולדה הראשון לא ידעה איך לגדל וכמעט שחנקה אותו. את וולדה השני גידלה בהצלחה, אחרי שלמדה תוך כדי צפייה בנקבת שימפנזה אחרת שילדה בסמוך ללידה של ברידג'יט."


"ברידג'יט" קופה מוחתמת מגן החיות התנ"כי בירושלים, למדה לטפל בבנה למרות "תסמונת הבידוד" שממנה סבלה אחרי שנולדה וגודלה על ידי אנשים עד גיל חמש. את וולדה הראשון כמעט שהרגה ועובדי גן החיות נאלצו להפריד ביניהם. את וולדה השני גידלה בהצלחה, אחרי שלמדה, מצפייה בנקבת שימפנזה אחרת. צילום: אודי רן / דודו בן צור.

הפסיכולוגים תמימי דעים לגבי ההנחה, שאהבת אם חיובית להתפתחות תקינה של ההתנהגות החברתית. כלל זה תופס גם לגבי בעלי חיים. אולם נשארת בעינה השאלה, עד כמה ניתן לפקח על ההתפתחות ההתנהגותית אצל בני אדם? כאן אין עדיין למחקר תשובות חד משמעיות וכנראה, שגם לא תהיינה, כי אף חוקר בעל מצפון לא יבצע ניסויים קיצוניים על אדם. כל שנותר הוא להשליך, בהסתייגות כמובן, את הניסיון שנלמד אצל בעלי חיים על חקר ההתנהגות של בני האדם. כלומר, להסתמך על עדויות בלתי ישירות. זוהי, אם כן, תרומתו העיקרית של מדע האתולוגיה לפסיכולוגיה האנושית.

איזה גורל נכון לבובה, גורת הפינוקים של רפי? בספארי מתכוונים להחזירה בשלב מסוים לכלוב, כדי שתלמד לחיות עם בני מינה. בכל מקרה, היא תישאר בשבי לעולם. "אין לה שום סיכוי לשרוד במקום המחיה הטבעי של שועלי הפנק" קובע רפי, "משום שבגיל הקריטי של חייה לא למדה לחיות באופן עצמאי ולא סיגלה לעצמה את התכונות הטבעיות של בני מינה, בראשן הפחד והיכולת לחיות באופן עצמאי, "ערכים קיומיים" אצל שועלי הפנק. נראה, שבובה איבדה לעולמים את היכולת לחיות באופן בלתי תלוי, אך כל עוד היא לא מודעת לזה, וכל עוד אנו יכולים להנות מחברתה, אין בכך שום רע.


אחרי שהתרגל מעט לתחליף האם, מסתכל קופיף הקפוצ'ין ומנסה להבין איפה הוא ומה בעצם קורה אתו.
צילום: אודי רן / דודו בן צור.
ביבליוגרפיה:
כותר: חותם לכל החיים : החתמת בעלי חיים - מקורנרד לורנץ ועד ימנו
מחברת: הילגר, חפציבה
תאריך: דצמבר 1993 , גליון 1
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית