הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > החרמון והגולן
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ



תקציר
טיול ברמת הגולן - בנחלים, בהרי הגעש וביישובים העתיקים.



זה זמן הגולן
מחברת: שרון חסדאי


ראשית הקיץ, סוף האביב, קשה להצביע על נקודת המעבר. ברוב החבלים הים-תיכוניים או המדבריים של ישראל הסתיימה הפריחה, החום בשעות הצהריים מבריח את המטיילים המבקשים להשיב את נפשם במעט צל, קרירות ולחות, ונזכרים בערגה בימי החורף הנעימים או חולמים על סיבוב נוסף באירופה הצוננת. אך גם לאלה שנשארים השנה בארץ יש תקווה והיא נמצאת רק במרחק של כשעתיים נסיעה ממרכז גוש דן.

רמת הגולן, אמנם עושה הרבה כותרות, אך שטחה הוא די מצומצם ותופס בסך הכל 5% משטח המדינה. בני ישראל, כידוע, התרכזו בתוככי המדינה, והותירו את אזור רמת הגולן דליל באוכלוסייה, אך עשיר באוויר נקי. בשטח הזה מרוכזים רוב מקורות המים העיליים של ישראל שעודם זורמים בתוואים טבעיים; מים צלולים ונקיים המקיימים מערכת אקולוגית טבעית. הנוף נותר כמעט ללא פגע, במיוחד בעמקי הנחלים ובקניונים.

רמת הגולן, היא מישור נטוי המשתרע מרום של 210 מטר מתחת לפני הים (גובה חוף הכנרת) ועולה עד לרום של 1,100 מטרים מעל פני הים באזור הרי הגעש והגבול עם סוריה. הפרש הגבהים הזה (בלי לקחת בחשבון את החרמון המתנשא 1,000 מטרים מעל פני הים באזור הרי הגעש והגבול עם סוריה. הפרש הגבהים הזה (בלי לקחת בחשבון את החרמון המתנשא 1,000 מטר נוספים מעל צפון הגולן) יוצר מגוון של אקלימים ונופים שהפכו את הגולן לאתר עלייה לרגל למטיילים; באזורים הגבוהים שלו יש אקלים יבש וקריר ונוף ירוק; בצפון-מזרח הכנרת, בבקעת בית ציידא, אפשר לערוך טיולי מים (עד המותניים); אלה שמחפשים מסלולי הליכה בקניונים מוצלים לצד בריכות ומפלים, ימצאו אותם במרכז הגולן, והמבקשים להתבודד, ימצאו מספר מעיינות לצד כפרים סוריים נטושים, בהם הצומח הטבעי וצמחים פליטי תרבות השתלטו על השטח ומשווים לו מראה ראשוני, מסתורי ובתולי.



אני מניח, שאין אדם בישראל שיודה כי טרם ביקר באחד מנחלי הגולן, אבל לטובת הביישנים, אספר על ארבעה נחלים, למעשה קניונים, שבהם קיים מגוון של מסלולים מסודרים בשבילים נוחים ומסומנים. אפיק הזרימה מכוסה בצומח נחלים מפותח וענף המספק צל ופינות ישיבה שקטות, נקיות ויפות, בריכות רדודות ועמוקות ומפלים גבוהים, הנופלים לבריכות גדולות ויפהפיות. יש בגולן יותר מארבעה נחלים, כמובן, אלא שהנחלים הללו קרובים לדרכי התנועה המרכזיות בגולן, נוחים לטיול ומרוחקים משטחי אש.

נחל גילבון הוא הנגיש מבין הנחלים הללו; יש אליו דרך גישה חדשה ונוחה מהכביש הראשי, ובמסלול הליכה מעגלי בן שלושה קילומטרים, שמחציתו הליכה לצד המים, מגיעים לשני מפלים: מפל דבורה ומפל גילבון. מפל גילבון הוא השני בגובהו בארץ אחרי מפל גמלא, והוא זורם כל השנה. במסלול לקניון הזה, כמו לכל הקניונים בגולן, יש שביל עלייה וירידה מהנחל וחזרה, ובמקרה של נחל גילבון, השביל נוח מאוד להליכה.


מפל דבורה, אחד משני המפלים בנחל גילבון. צילם: מייקי ליניאל.


הגישה לנחל זוויתן ולנחל יהודיה היא מחניון יהודיה של רשות שמורות הטבע. בנחל זוויתן יש מסלולי טיולים אחדים לחלקיו השונים של הנחל, חלקם קלים יותר, ללא עליות או ירידות וחלקם ארוכים וקשים יותר, מהם כאלה המחייבים ציוד סנפלינג למעבר מפלים. המסלול בנחל יהודיה אינו קל, אלא אם יורדים למרגלות המפל הראשון בלבד (הלוך וחזור); ההליכה במורד מיועדת למיטיבי לכת ולאנשים שכבר למדו את רזי הציפה במים, שכן יש מעבר הכרחי של בריכות בשחייה ועלייה קשה יחסית בחזרה מאפיק הנחל.

בנחל אל על יש שני מפלים הקרויים בשם המפל הלבן והמפל השחור בשל הסלעים בהם הם מתחתרים: המפל השחור בסלע הבזלת והלבן בסלע גיר. המסלול עובר לאורך הנחל בין שני המפלים, אם כי ניתן גם לצאת אל כל מפל בנפרד. המפל הלבן נמצא במרחק של שעות הליכה ממושב אליעד, והמפל השחור נמצא במרחק של כחצי שעה מהמושב אבני איתן.

לנחל משושים, הנחל הארוך ביותר בגולן (35 ק"מ), אפשר להיכנס ברכב 4x4 ולהגיע למרחק 20 דקות הליכה מבריכת המשושים. ברגל, מסלול הליכה של כ-3.5 קילומטרים מוליך לבריכה, שהיא אחת התופעות הגיאולוגיות היפות בארץ. קירותיה של הבריכה, כפי שאפשר ללמוד משמה, בנויים מטורי עמודי בזלת משושים, שהיווצרותם קשורה בהתקררות של לבה, שבתנאים אופטימליים יוצרת עמודים מצולעים כאלה.

בסך הכל, מספר הנחלים האיתנים הנקיים ממערב לירדן מצומצם למדי; שניים-שלושה במדבר יהודה, שניים שלושה בגליל, ואחד או שניים בשפלה ובחוף. זאת לאחר שמספר נחלים יובשו כתוצאה משאיבה מוגזמת, או שזוהמו בשפכים. למזלנו הגדול, הגולן בידינו שלושים שנה בלבד. כשהגענו אל אותה ארץ בראשית בלי מפותחת, המודעות הציבורית לשמירת טבע כבר הייתה מבוססת, מה שאפשר לשמר את חבל הארץ הזה פחות או יותר כפי שהיה. ממספרם המועט של הנחלים הזורמים ממערב לירדן ניתן להבין כמה קשה לשמור היום על המשך קיום הזרימה הטבעית בנחלים, כששואבים את מימיהם הטובים של המעיינות, וכשמהנדסי המים מבצעים ומתכננים לעצור את מי זרימת שיטפונות החורף, במאגרים גדולים המיועדים לחקלאות, כששריפות והצתות פוגעות בשמורות, או לחילופין, כשעדרי הבקר לבשר משתמשים במקורות המים לצרכיהם.

יש בגולן גם מסלולי הליכה רטובים; לאורך מאות מטרים בתוך בריכות רדודות ועמוקות חליפות, ואפיקי זרימה שגובה המים שבהם משתנה מגובה הקרסול לגובה החזה. בבקעת בית ציידא (הבטיחה) ניתן ללכת במג'רסה, שהיא בעצם שפך נחל דליות במסלול שאורכו כ-800 מטרים. הזאכי, שפך נחל משושים, יוצר מסלול אתגרי מעט יותר הכולל מספר בריכות אותן חייבים לעבור בשחייה; רוב הדרך נאלצים המטיילים ללכת כשיכורים המתנדנדים מרגל לרגל, כשהם מנסים למצוא נקודת דריכה בין הסלעים החלקלקים שבקרקעית. שפע המים, הפריחה הקיצית, נוף הבראשית, ועופות המים הופכים את הביקור במקומות הללו לחוויית טבע בלתי נשכחת.

בקיץ, צפויה למבקרים לאורך הנחלים הפתעה; בשעה שרוב הפרחים באזורים הנמוכים של הגולן סיימו את פריחתם, הופכים הנחלים לחגיגה של פריחה: שפע הרדופים פורחים בוורוד, הפטל הקדוש, הנענע המשובלת, שיח אברהם, הערברבה השעירה והשנית הגדולה, פורחים בכל מגוון הצבעים האפשרי שבין כחול לוורוד.

הגולן אינו שייך רק להולכים ברגל או לבעלי רכב 4x4 במכוניות פרטיות אפשר לצאת למסלולי נסיעה והליכה בחלקיו הגבוהים של הגולן, אזור הגבול עם סוריה, באזור הכפרים הדרוזיים ויער אודם ובהרי הגעש, שהם הממצא הוולקני השכיח ביותר בגולן אחרי סלע הבזלת. עשרות הרי געש, שחלקם מסודרים באופן מופתי מצפון לדרום, יוצרים חיץ טופוגרפי בינינו לבין הסורים. החיץ, המשתרע קילומטרים אחדים ממזרח לקו ההרים (או כפי שהם מכונים "קו התלים"), הוא למעשה שני טורים מקבילים, המרוחקים קילומטרים אחדים זה מזה וביניהם מישורים ירוקים, חלקות מעובדות ושדות מוקשים.

על רוב הרי הגעש יש מוצבים לא מאוישים של צה"ל, תזכורת למצב הביטחוני שהיה קיים כאן בתקופת ההתשה, אחרי מלחמת ששת הימים. התלים שימשו היטב בימי קרב רבים בינינו לבין הסורים. היום מאוישים מעט מהמוצבים, חלקם עם תחנות התרעה, חלקם עם חיילים השומרים על הקו. על רבים מהתלים ניתן לעלות לתצפית נוף, פרט, כמובן, לאותם המקומות "הכבושים" בידי צה"ל. עם זאת, חלק מההרים/תלים מתאימים לתצפית מבלי להסתבך עם הצבא, כמו הר בנטל, הנמצא ב"קו התלים" המערבי, שבראשו יש מוצב הצופה לעבר סוריה. המועצה האזורית גולן חכרה את ההר מידי הצבא, סללה כביש אל ראשו והקימה עליו תצפית מודרכת על כל הגולן, מורדות החרמון וסוריה. התצפית מהמקום, אגב מרשימה ביותר.


הגולן הוא יעד אסטרטגי לצה"ל, לחוקרי ההתיישבות בארץ ישראל ולפרות הרעבות. צילם: מייקי ליניאל.


למרגלות הר בנטל הוקם הקיבוץ הראשון בגולן – מרום גולן, ולצדו, אחד ממאגרי המים היפים והמתוחכמים שבגולן. בתקופת החורף אוסף המאגר את מי הגשמים שבעבר, זרמו לסוריה או שהציפו את השטחים החקלאיים הנרחבים שממזרח להר בנטל. חיבור בין תעלות טנקים בקו החזית עם סוריה, אפשר להזרים מי נגר עילי מאזורים מרוחקים, ממזרח לקו פרשת המים אל המאגר. כאשר מתמלא המאגר, גולשים המים דרך תעלה מיוחדת, מערבה לעבר עמק החולה, דרך נחל עורבים, ומתווספים למשק המים של מדינת ישראל.

הר שיפון נמצא מחוץ לקו הרי הגעש; ממול ומדרום לקיבוץ אורטל, דרך עפר נוחה עולה אל ראש ההר (שתי הפסגות). התצפית מכאן לעבר מרכז הגולן ודרומו מעולה, וניתן להבחין היטב ב"קו התלים" וברישומי שטחי האש שמסביב.

הר אודם הוא הצפוני שבהרי הקו המערבי, הכניסה אליו היא דרך מושב אודם, שבו כדאי לבקר ביער האיילים – חוות גידול לבעלי פרסות ונושאי קרניים ממינים שונים. מגג המוצב שבראש ההר יש תצפית על הכפרים הדרוזיים, על מרגלות החרמון, ועל יער אודם (יער מסעדה) הסובב ועוטר את ההר מסביב.

הר בני-רסן (תל אל-רסניה) שייך לטור המזרחי של הרי הגעש. על פסגתו ממוקמים מספר מוצבים, שמהמזרחי שבהם יש תצפית עוצרת נשימה על מרחבי סוריה, וצפון הגולן, עד החרמון. בשטח הסורי ניתן להבחין במספר מאגרי מים גדולים היושבים על אפיקי נהר הרוקאד, שקניונו מהווה את קו הגבול הדרומי בינינו לבין סוריה. קשה להתעלם מהדמיון בין המאגרים האלה למאגרים שלנו הפרוסים על פני כל הגולן. דרך נוחה המגיעה אל ראש ההר עוברת מתחת לטורבינות רוח ענקיות, שמתנשאות לגובה 30 מטרים ונושאות להבים בקוטר 36 מטרים. עשר טורבינות כאלה מייצרות חשמל לצריכה של כ-20,000 נפש. זהו חשמל שהפקתו אינה כרוכה בזיהום אוויר ממשאב הרוח הבלתי מתכלה, למעט מפגע נופים ומיקום בעייתי בתוך שמורת טבע על אחד מקווי הרכס הגבוהים ביותר בארץ.


טורבינות רוח לייצור חשמל. צילם: מייקי ליניאל.


הר כרמים הוא הצפוני שבין הרי הגעש בטור המזרחי, אם נתעלם מבריכת רם שהייתה פעם הר געש. על ראש ההר יושבים שני מוצבים, ומגג המוצב הצפוני יש תצפית עוצרת נשימה על מורדות החרמון ובריכת רם.

למתעניינים בוולקניזם אמליץ על שני אתרי חובה נוספים: אתר הפלאומגנטיזם והג'ובה הגדולה. אזור הפלאומגנטיזם הוא אזור סלעי קטן לצד הכביש, שריתק אליו חוקרים ומתעניינים רבים. הסיבה לכך היא שלסלע הזה יש תכונות שונות מהמקובל; בשעה שלכל סלעי הבזלת יש שדה מגנטי חלש הפונה לכיוון צפון-דרום או להיפך, לסלע הזה יש שדה מגנטי חזק ללא כיוון מסוים. ההסבר המקובל הוא, שמינרל המגנטיט המצוי בלבה, מסתדר בדרך כלל עם התקררותה והפיכתה מלבה לבזלת על-פי כיוון השדה המגנטי של כדור הארץ. אולם הסלע המיוחד נפגע, כנראה, על-ידי ברק, שגרם למגנטיט להסתדר בצורה שונה מהמקובל. כשמקרבים מצפן אל הסלע הוא מאבד את הצפון ללא בושה. פעם היה הסלע נחלת מעטים בלבד, היום פותח במקום אתר הכולל מגרשי חניה, פינות צל, שילוט ועוד. הסלע הפלאומגנטי נמצא על כביש מס' 959 בין צומת ווסט למרום גולן.

הג'ובה הגדולה או בשמה הערבי ג'ובת אל-כבירה, היא בור וולקני שעומקו כ-100 מטרים וקוטרו כ-500 מטרים. יש תאוריות רבות המתארות את הדרך בה נוצר הבור המרשים, החל במטאור שפגע במקום ויצר את הבור הענקי, דרך סברה שזהו לוע של הר געש וכלה ברעיון שהתרחש כאן פיצוץ וולקני חד פעמי, שלא היה מלווה בפריצה של חומר מוצק (טוף, סקוריה) או נוזל (לבה) ממעמקי האדמה. הג'ובה נמצאת בטווח של עשר דקות הליכה מכביש 978, סמוך לצומת העולה למושב אודם, כשהדרך עוברת בנופי יער אודם.

מספר שרידי יערות מעטרים את רמת הגולן, זכר לעבר מפואר, בו היה כל השטח מכוסה עצים: עצי אלון תבור הצומחים במרווחים גדולים זה מזה כדוגמת יער יהודיה או חורש צפוף כדוגמת יער אודם שמסביב להר אודם. ביער הזה, הגדל ברום של כ-1,000 מטרים מעל פני הים, אין שיחים קוצניים, ובין קרחות היער המרובות שבין עצי האלון המצוי ואלון התולע יש צמחים נמוכים המאפשרים תנועה חופשית לכל כיוון עם מעבר חופשי בין העצים. כיצד קרה שרוב היער בגולן הושמד ורק כאן נותר שריד ששטחו אלפי דונמים? שתי הסיבות המסבירות את התופעה קשורות באדם. היער גדל על בזלת צעירה ומאוד טרשית. מאחר שכיסוי הקרקע לא הספיק לקיום חקלאות, לא הייתה סיבה לברא את היער לגידולי קרקע, והשאירו אותו כאזור מרעה (היום כבר ניתן להפוך את הבזלת למטעים וכרמים מוצלחים).

הסיבה השנייה כרוכה בצורך של הצבא הסורי להסתיר את היערכותו אל מול האויב הציוני האימפריאליסטי היושב בגליל העליון, ומה טוב מיער סבוך להחביא בונקרים, משאיות ורק"מ? ב-15 השנים שקדמו למלחמת ששת הימים אסרו הסורים על הדרוזים להיכנס ולהשתמש ביער, מה שהביא להתפתחותו ולהפיכתו לשמורת טבע בימינו. ביער דרכי עפר רבות ברמות עבירות שונות ושני שבילים מסומנים, האחד רגלי מעגלי והשני מתאים גם לרכב 4x4 במשך כל השנה. לצערנו, אזורים מסוימים ביער, הסמוכים לכפר מסעדה, משמשים גם אתרי פינוי לא חוקיים לפסולת. החלקים המערביים של היער לכיוון זעורה ועין-פיט הם שטחי אש, שהכניסה אליהם אסורה בימי חול. הכפר עין-קיניה, הקטן, הציורי והשקט מבין ארבעת כפרי הדרוזים בגולן, מספק פולקלור מזרחי; דרוזים בלבוש מסורתי לצד חילונים, כנסייה לצד חילווה (בית התפילה והמפגש הדרוזי), כלים חקלאיים מודרניים לצד חצרות ותרבות חומרית של ראשית המאה. בשבתות בלבד ניתן להכנס ברכב, דרך שטחי האש של צה"ל לחורבות הכפר הטורקמני הנטוש רמת'ניה. בניגוד לרוב הכפרים האחרים בגולן המקום נשמר היטב, הודות לריכוז הגדול של הממצאים הארכיאולוגיים ולשיטת הבנייה העתיקה השכיחה בבתי הכפר. הבתים העתיקים ברובם משמרים מסורת בנייה האופיינית למישורי בזלת דלי עצים. בהיעדר עץ לקירוי הגג, פיתחו באזור הזה, המרובה בעמודוני בזלת מאורכים ומצולעים, שיטת בנייה של גגות העשויים קורות בזלת ארוכות ודקות בשתי וערב, הנשענות על קשתות אבן. הכפר רמת'ניה מדגים היטב את שיטת הבנייה הזאת. הכפר עצמו בנוי על הר געש קטן, למרגלותיו מצפון מערב, נמצא מעיין הכפר. בראש הכפר, באחד הבתים הגבוהים ביותר, יש בכניסה לבית שלט המנציח מאה שנות התישבות יהודית בגולן, פנים הבית מרשים ביותר, בעיקר בריבוי האבנים המעוטרות, שנשדדו מכנסייה ומופיעות כאן בשימוש משני. לפני מאה שנים ניסו בני משפחות יהודיות דתיות מצפת להתיישב כאן על אדמות שרכשו בכספם, ולהיות עובדי אדמה. הטורקים הכשילו את הניסיון והם העתיקו את ההתיישבות לאדמות ביר-א-שקום שליד בני יהודה, שבדרום הגולן. בבית הזה כנראה התגוררו בתקופה הקצרה שבה ניסו להיאחז במקום.
יש בגולן גם מספר מעיינות נחבאים, נוחים לגישה, אבל מכוסים בסבכי צומח, כמו בעין סלוקיה (סמוך למעיינות מי עדן) שמצפון מזרח לצומת קצרין (צומת קסביה) או נערן שמדרום לדרך הנכנסת לנחל גלבון. הגולן מלא באתרים שיש במאמר מסוג זה מקום להתייחס אליהם, אבל אנחנו מניחים שבעקבות הקריאה, נוצר גירוי מספיק לצאת ולבחון אותם.



* כדי שניתן יהיה להשתמש במידע שבמאמר רצוי להיעזר במפות סימון שבילים 1:50,000 של הוועדה לשבילי ישראל.

ביבליוגרפיה:
כותר: זה זמן הגולן
מחברת: חסדאי, שרון
תאריך: יוני-יולי 1997 , גליון 22
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית