הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > דגיםעמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > הכחדת מינים והשבתם עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > רבייה והתפתחות
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ



תקציר
מידע על סוסוני הים - על מבנה גופם, מקום מחייתם, תהליך ההזדווגות והתפתחות העוברים, על התמודדותם עם סכנות, השימוש בהם למטרות רווח ועתידם המעורפל כתוצאה מכך, על פרויקט לשמירה על סוסוני הים וקיומם במצפה התת-ימי באילת.



לרקוד עם סוסונים
מחבר: נדב לוי


האגדה מספרת שהמלך סוראן רצה לדעת כל מה שאפשר על המתרחש מתחת לפני הים. לשם כך בנו עבורו תיבת זכוכית מיוחדת, והוא נכנס לתוכה והורד למצולות. להפתעתו גילה שם עיר אגדית גדולה ובה צריחים, מקדשים, מגדלים, ארמונות ואוצרות. הוא הוקסם מהעיר, ובחר להישאר בתוך הים. בעיר פגש את סי-מון, בת ים קטנה - בתו של מלך העולם התת-ימי, והתאהב בה. בחלוף השנים ולמרות האהבה הגדולה, חש סוראן געגועים לביתו. מלך העולם התת ימי החליט למנוע את מנוסתו של סוראן, אהוב לבה של בתו, וכלא אותו באחד ממגדלי עירו. אהבתה העזה של סי-מון לסוראן, לא אפשרה לה לעמוד מהצד ולצפות בסבלו. היא סייעה לו לברוח על גבו של סוס ים גדול, וכך הצליח להימלט לעולמו הישן. מאז ועד היום, בלילות ירח מלא, רוכבת סי-מון על סוס ים לחוף האוקיינוס, בתקווה סמויה שהמלך סוראן יחזור אליה ולארמונם שמתחת לפני המים. האגדה מספרת כי מאז, בלילות ירח מלא, מתאספים סוסוני הים כדי להזדווג.

כמו האגדה שמקשרת בין חיי האהבה של סוסוני הים למולד הירח, מצאו גם החוקרים קשר זה. הם בדקו סוסוני ים שעלו ברשתות הדייגים וראו שקיימת מחזוריות במספר סוסוני הים שנלכדים, ומספרם מגיע לשיאו בלילות ירח מלא. כמו כן נמצא שרוב ההזדווגויות וההטלות שלהם מתרחשות בלילות ירח מלא.

קצת משונה שבעל חיים שמזכיר סוס ושוחה אנכית הוא בעצם דג, אך סוסוני הים הם דגים עם זימים וסנפירים, אבל בלי עמוד שדרה, שהשתנו מאוד במהלך האבולוציה. ככל הנראה הצורה המשונה שלהם באה לרמוז שהם שונים, ואכן יש הבדלים נוספים בין סוסוני הים למרבית הדגים. למשל, בנוסף לשלד הפנימי יש להם גם שלד חיצוני, בדומה לחרקים ולא לדגים, והוא מספק תמיכה לגופם, ויש להם מערך דוקרנים, שמשמש גם שריון להגנה מפני טורפים.

בניגוד לרוב הדגים, סוסון הים מסוגל לכופף את זנבו לכיוון הבטן, והוא משתמש בו ובגופו כדי ללפות עצמים שונים. במחקר ראשוני על כך שהתקיים לא מכבר בשבי, נתנו לסוסוני הים פריטים שונים, ונמצא שהם אוחזים אותם בעזרת הזנב. בני משפחתם ושארי בשרם הקרובים ביותר של סוסוני הים הם הדגים בני משפחת האבובוניים (Sygnathidae). הם שוכנים לרוב באוקיינוס ההודי, וגם הם מיוחדים בצורתם ובמבנם. הם נפוצים הרבה יותר מקרוביהם שיש מהם כ-40 מיני סוסונים, ואילו מהדגים האבובוניים יש כ-150 מינים שמשוטטים משני צדי קו המשווה ועד למי הקרח של הקוטב הצפוני. האבובוניים נחשבים לחוליה המקשרת בין סוסוני הים לדגים האחרים, וכמוהם גם סוסוני האצה (האוסטרליים) שכונו דרקוני הים העלווניים. הם דומים לסוסוני הים באורח חייהם, אך משתייכים לסוג אחר.



סוסוני הים חיים במים רדודים באזורים מרובי אצות ועשבי ים ובשוניות אלמוגים. הם ניזונים מבעלי חיים זעירים סרטנים ודגיגים - שהם שואבים בחדקיהם לתוך לועם הצר. בגיל צעיר הם אוכלים סרטנונים ויצורי פלנקטון, ומעריכים כי סוסון ים צעיר מסוגל ללכוד כ-3,000 יצורים זעירים ביום. בגיל מבוגר הם כבר יכולים לאכול דגיגים. במקומות החיות שלהם יש דיירים קבועים נוספים, כמו קיפודי ים ומדוזות, שמתחרים עמם על המזון. כתוצאה מהתחרות על המזון נשארים הצעירים רעבים במרבית הזמן.

סוסוני הים מסוגלים להחליף צבעים בתוך זמן קצר מאוד - מחום-צהבהב חדגוני עד לצבעים פסיכודליים עזים וססגוניים. שינוי הצבע נועד להתאימם לסביבתם ולסייע להם בהסוואה מפני אויבים ומפני טרף, עד שכמעט אי אפשר להבחין בהם בסביבתם הטבעית. במהלך האבולוציה חלק מהם הצמיחו על גופם גדילי עור שמשווים להם צורת אצות או אלמוגים. הם ציידי מארבים שנוהגים לכרוך את זנבם מסביב לאצה ולהמתין לסרטנים ולטרף חי אחר שישחה בסמוך, ואז הם שואבים אותו אל קרבם.

בני הזוג מחזקים את הקשר הזוגי שביניהם בכל בוקר בטקסי חיזור משולהבים שבהם הם רוקדים ריקוד מסוגנן סביב עלה של עשב ים ומשלבים את זנבותיהם. כשהנקבה מוכנה, מתחיל הטנגו המסכם: הזכר מותח את גופו, כאילו מחקה את חבלי הלידה הקשים שיעבור בעתיד, והנקבה יכולה לוודא שכיס דגירת הביצים שלו ריק. כאשר הזכר זוקף את ראשו בעת החיזור הזה, הוא מסמן לנקבה שהוא מוכן להתחיל. היא מניעה את ראשה בקשת, והזכר מגיב ברעידות. ככל שהיא מהנהנת חזק יותר, כך גוברים ההנהונים שלו. הם ניצבים זה מול זה, כורכים זנבות ועולים כלפי מעלה, ואז נפרדים וחוזרים על הטקס הזה לפעמים גם 50 פעמים, במשך שעות רצופות. כל זאת כדי לייצב את עצמם במצב אופטימלי שיאפשר לנקבה להחדיר את צינור ההטלה שלה ביתר קלות לתוך כיס הדגירה של הזכר. בעת החדרת הביצים עולה הזכר בצורה אנכית קרוב לפני המים כדי לקלוט אוויר. בסוף התהליך מצליחה הנקבה להחדיר את הביצים לכיס, ובהזדווגות מועברות מאות ביצים מהנקבה לזכר בתוך פחות מחמש שניות, ב"התגפפות" חזיתית. אז משחרר הזכר פרץ של זרע שנועד להפרות את הביציות. עם השלמת ההפריה נסגר כיס הדגירה. לאחר ההחדרה הנקבה מסתלקת מהזכר. במקרים מסוימים יש "פספוסים", כשזוג מנסה להזדווג בין זרמי הים וקשה לו להתייצב כראוי, הנקבה המיוחמת עלולה לפלוט את ביציה האדמדמות לים, ולא לתוך כיסו של הזכר.

לא כל החיזורים זוכים להיענות, לפעמים יכול זכר לחזר אחרי נקבה במשך ימים, שבועות ואפילו חודשים. צוות מחקר במרכז הימי בווימות, שבדורסט, לחופי בריטניה, גילה כי לא פעם מתים הזכרים לאחר שנתיים של חיזורים בלי הפסקה, לאחר שהם נעשו רזים במיוחד בגלל המאמץ למצוא חן בעיני הנקבות. ניסיון להגדלת מספרם של סוסוני הים הקוצניים נערך בחופי בריטניה, והופסק לאחר שנשקפה סכנת חיים לזכרים. ביזמת המדענים הוחלט לבודד את הזכרים במכלים נפרדים, כך שיוכלו לנוח ולהשמין. לאחר שהפרידו את הזכרים מהנקבות ראו שהזכרים אינם מגלים סימני מצוקה כתוצאה מהמרחק מהנקבות, והם החלו לבלות את זמנם באכילה ושינה.

את ההזדווגות הראשונה שנצפתה בטבע תיארה החוקרת הקנדית, ד"ר אמנדה וינסנט, כך: "זה מתפתח כמו ריקוד אטי במשך שעות רבות, בני הזוג מפגינים עניין בשינויי צבע קלים - מחום לצהוב הם זזים צמודים זה לזה, משלבים זנבות, לפעמים הם אוחזים באותו גבעול עשב, ולפעמים ינועו סביבו במעגל"

כאשר זיווגו זכר אחד עם כמה נקבות, נצפתה תחרות ביניהן, אבל זו לא הייתה תחרות נלהבת. תמיד הזכר יזם את החיזור, והתנהגותן של הנקבות הייתה מתונה. אולם, כאשר זיווגו שני זכרים עם נקבה אחת, המצב השתנה לחלוטין והזכרים שידועים בשלוותם, נשכו זה את זה בפראות, והפכו ליריבים אכזריים. הם נאבקו בזנבותיהם ונגחו בראשיהם, במטרה להשיג את הנקבה. בטבע אירועים כאלה נדירים במיוחד מאחר שבני הזוג מונוגמיים, ומכירים היטב זה את זה.

אצל סוסוני הים אין אפוא מקום ל"הזדווגויות מחוץ לקשר הזוגי" האופייניות לדגים אחרים. אצלם יש היגיון לנאמנות, מאחר שהם צריכים להגיע לתזמון רבייתי מושלם, שבו הנקבה מוכנה עם הביצים החדשות בדיוק ברגע שכיס הדגירה של הזכר מתרוקן, והוא מכין את עצמו במהירות לקליטת הביצים החדשות.

בעת החדרת הביצים הזכר, כאמור, עולה בצורה אנכית קרוב לפני המים כדי לקלוט אוויר. תופעה זו לא מוכרת אצל אף דג אחר מלבד סוסון הים. כמו כן מעולם לא נודע שיש דגים אחרים שמסוגלים להפרות את הביצית בתוך גופו של הזכר. לאחר השלמת ההפריה נסגר כיס הדגירה. במשך עשרה עד 12 יום מבודד נוזל הכיס מהסביבה החיצונית ורמות המליחות והחמצן שבו נשמרות יציבות. כל אחד מהעוברים עטוף ברקמת חיפוי בדומה לשליה. הרכב נוזלי כיס הדגירה משתנה במהלך ההיריון, מנוזלי שליה לנוזל שדומה בהרכבו למי הים, שנועד ככל הנראה להכין את הצאצאים למפגש עם מי הים לאחר ההשרצה. מספר הצאצאים שסוסון הים מסוגל לאחסן בכיסו תלוי בגודל הכיס.

מבט על פנים "שק הצאצאים" של סוסון הים התאפשר בעזרת אנדוסקופ מיוחד, שהחדירו חוקרים אוסטרלים מסידני אל תוך כיס הדגירה של סוסון ים שהורדם לשם כך. כל אחד מהעוברים היה עטוף בשק שליה משלו, שדרכו התבצעו תהליכי סילוק פסולת והחלפת גזים. במחקר שנקרא "העולם הזעיר של השק", גילו החוקרים ששקי השליה של הסוסונים מבוקרים בעזרת הורמון הפרולקטין, שהוא גם ההורמון שמבקר את התפתחות העובר אצל נשים.



בעבר סברו כי אצל הסוסון מתרחש היריון מלא. מחקרן של אמנדה וינסנט ושל הת'ר מייסונג'ונס, חוקרת מאמהרסט קולג' במסצ'וסטס, על סוסוני הים הננסיים, הבהיר כי אף על פי שהזכר נושא בכיס הדגירה שלו את העוברים המתפתחים, הוא לא מעביר אליהם מזון דרך קרום החיפוי, וכל הדרוש להם להתפתחותם נמצא בביצים המכילות חלבונים, שומנים ופחמימות. החוקרות שיערו כי האב מתפקד כמו אינקובטור או מדגרה.

מעקב אחר סוסוני האצה האוסטרליים סייע להבין כיצד התפתח אצל הסוסונים ה"היריון" הזכרי. גם סוסוני האצה הזכריים נושאים ביצים, אבל אצלם הן מוחזקות מתחת לקפל עור או צמודות מחוץ לבטן, והן נראות כאשכול ענבים. אין להם כיס סגור, חילוף חומרים עם הביצים או הורמון שמפקח על התהליך כמו שיש לסוסון הים.

ברגע שהעוברים מסיימים את התפתחותם נכנס האב לתהליך השרצה כואב ומתיש שמתחיל לרוב בלילה ועלול להימשך יומיים. לבסוף נפרץ הקרום שסוגר את כיס הדגירה וסוסוני ים זעירים ומפותחים יוצאים למי הים. עם היוולדם הם נראים כהעתק מושלם של הוריהם. האב שותף פעיל בלידה, והוא מסייע להם לצאת מכיס הדגירה לים הפתוח בעזרת צירי לחץ. מיד עם צאתם הם עצמאיים, והם חייבים לצוד כדי שלא לגווע ברעב. גם לו רצו אין להורים פנאי לטפל במאות הצאצאים החדשים מאחר שבזמן שהאב היה בהיריון, ייצרה האם דור חדש של ביצים. יום אחד בלבד לאחר שהזכר סיים את ההשרצה, שבה אליו הנקבה עם קבוצת ביצים נוספת שמחכה להפריה. במשך כל עונת הרבייה, שנמשכת לא פחות משבעה חודשים, מתעבר הזכר בכ-12 מחזורי היריון בלי הפסקה, ומשריץ בממוצע כ-300 סוסוני ים זעירים בכל שגר. רק מעטים מהם שורדים ומרביתם מתים ברעב או נסחפים בזרמים. בתחילת חייהם לא ניתן להבחין בין זכר לנקבה, ורק לאחר הופעת כיס הדגירה אפשר לקבוע בוודאות את זוויגו של הסוסון. לאחר כחצי שנה מנסים אלה ששרדו את תלאות הים למצוא לעצמם בני זוג, ולהתחיל את חייהם כבוגרים.

אויביו העיקריים של סוסון הים הם דגי הטונה, הטריגונים והסרטנים. כאשר סוסון הים מבחין באחד מאויביו שמתגנב בין גבעולי עשבי הים, הוא אוחז בזנבו באחד הצמחים, מותח את גופו, צובע אותו בצבע הצמח ונותן לזרמי הים להניע אותו כאילו היה חלק בלתי נפרד ממנו. אם ההצגה לא הצליחה והאויב בכל זאת הבחין בו, הוא מבצע תנועות מהירות בראשו מעלה ומטה, בניסיון לדקור את התוקף באחד מקוצי ראשו החדים.

יופיים של סוסוני הים והסגולות הרפואיות הרבות שמיוחסות להם ברפואה המזרחית, גרמו לציד המוני שלהם. אספנים מכל העולם מוכנים לשלם כסף רב כדי לייצר מהם מחזיק מפתחות, משקולות נייר, תליונים או מזכרות אחרות, בהונג קונג מייבשים וטוחנים אותם, ומייצרים מהאבקה גלולות. מעריכים כי מספר סוסוני הים שנלכדים או מתים לצורכי הרפואה האוריינטלית עומד על כמה מיליונים בשנה, ואוכלוסייתם הולכת ופוחתת בצורה מדאיגה. נתוני ההשרצה הגבוהים עלולים להטעות וליצור רושם שכמה מיליוני סוסונים הם מעט מהאוכלוסייה העולמית, אבל רק מעטים מהם מגיעים לבגרות והם נחשבים דגים נדירים. בשווקים התגלה כי מידותיהם של סוסוני הים הולכות וקטנות, עובדה שמעידה כי בעקבות הציד המסיבי, כמעט שלא נשארו בוגרים בטבע, ועתידם של סוסוני הים מעורפל.

ד"ר אמנדה וינסנט גילתה כי אחד המקורות להספקת סוסוני ים חיים הוא בכפר הנדומון שבפיליפינים, המרוחק כ-1,500 ק"מ מהונג קונג, והחליטה לנסוע לשם. דייגים סיפרו לה שהם יוצאים לשונית שישה ימים בשבוע, בעיקר בלילות, חמושים בדלי ובמנורה. הדייגים, כך התברר, בקיאים מאוד באורחות חייהם של סוסוני הים, והם יודעים שהם חיים בעיקר בעומק של כעשרה מ'. הדייגים צוללים בלי מכשירים לעומק זה, ובכל גיחה מעלים סוסון ים בדלי. לדברי הדייגים: "קל מאוד ללכוד את סוסוני הים כי הם לא תוקפניים, ומעבר לזה הם כל כך סומכים על יכולת ההסוואה שלהם שהם נאחזים חזק יותר בשטחם, כאילו כך האיום ייעלם". מובן שבמקרה של הדייג ההסוואה המתוחכמת לא מעלימה את האיום - להפך.
ד"ר וינסנט, שרצתה לגלות מה היקף התופעה, התחזתה לסוחרת שמעוניינת לפתח שוק לסוסוני ים, ומבצעת סקר שווקים. אחד היבואנים סיפר לה כי הוא זקוק למאות סוסוני ים בכל יום. סוחר אחר אמר כי היה שמח לרכוש ממנה כמה עשרות סוסוני ים בחודש. מהנתונים שנאספו נראה כי הביקוש הגובר מאיים על אוכלוסיית סוסוני הים, והעובדות הראו שכדי למנוע קטסטרופה יש לפעול במהירות.

וינסנט החליטה לרתום את תושבי הכפר הנדומון, שהם עניים מאוד ומתמודדים עם בעיות פרנסה קשות, למאבק לשימור סוסוני הים. היא הוכיחה לתושבי הכפר כי יוכלו להתפרנס טוב יותר מתיירות אקולוגית, שתזמין תיירים מכל העולם להגיע אליהם כדי לראות את השונית ובכלל זה את סוסוני הים. דייגי הכפר עשו הסבה מקצועית, נרתמו להגברת המודעות לסוסוני הים ולשונית כולה ועברו להדרכת תיירים וצוללים במקום להמשיך בדיג המסורתי. מהשינוי יצאו כולם נשכרים: הדייגים, התיירים וכמובן סוסוני הים.

הפרויקט הזה היה רק הצעד הראשון שעשתה וינסנט למען השמירה על סוסוני הים, כי לטענתה, בשמונה השנים האחרונות הצטמצמו אוכלוסיות סוסוני הים בכ-50 אחוז. לאור הממצאים המדאיגים היא הקימה רשת עולמית של מדעני ים וחובבי בעלי חיים ואיכות סביבה שפועלים להצלת סוסוני הים בעולם. הם מתייעצים עם מרפאים סינים מסורתיים כדי ללמוד אילו חומרים עשויים לשמש תחליף לגלולות המופקות מהסוסונים. במקביל ייסדו לובי לאכיפת תקנות הפיקוח והבקרה על הסחר הבין-לאומי בהם. בנוסף, הם מעודדים פרויקטים לגידול מסחרי של סוסוני ים בשבי, שיחליף את הדיג חסר המעצורים. אבל גם אם מזווגים סוסונים בשבי, מרבית סוסוני הים מתים, בין היתר בשל רגישותם למחלות, ורק מעטים מהם מגיעים לבגרות מינית. לכן כדי להגדיל את סיכוייהם לשרוד, מאמינים שרצוי לגדל את סוסוני הים עד שיהיו גדולים וחזקים, ואז לשחרר אותם לטבע.

דוגמה מקומית לשמירה על סוסוני הים אפשר למצוא במצפה התת-ימי שבאילת, שבו שכנו סוסוני ים רבים בין העלים של צמחי ימון הקשקשים (Halophila Stipulacea). בשנת 1989 חלה ירידה משמעותית במספר צמחי הימון במפרץ אילת כתוצאה מזיהומים שונים, וככל הנראה זו הייתה אחת הסיבות העיקריות להתמעטות סוסוני הים באזור. עם השנים התאוששו צמחי הימון, אבל סוסוני הים שחיו בין עליהם לא חזרו. במצפה התת-ימי באילת החליטו לנסות לאושש את האוכלוסיות המתמעטות של סוסוני הים.

בשנת 1991 החליט המנהל המדעי, אהרון מרוז, לנסות להרבות סוסוני ים בשבי. אף שמספר סוסוני הים בישראל זניח יחסית לעולם, ראו במצפה התת-ימי צורך מוסרי, אתי ועקרוני לנסות לסייע בהשבת סוסוני הים היפהפיים למפרץ אילת. בעצה אחת עם הביולוג המחוזי של רשות הטבע והגנים, הווטרינר ד"ר רוני קינג, הרבו את סוסוני הים בשבי, וב-1992 שחררו 150 סוסוני ים בני שלושה עד שמונה חודשים בקרבת שונית אלמוגים מלאכותית בחוף הצפוני של אילת.

בשנת 2000 הצליחו שוב להרבות במצפה התת-ימי מאות סוסוני ים, והחליטו לשחרר אותם לטבע. על סמך הניסיון שנצבר גילו כי בגיל שלושה חודשים בערך, סיכוייהם של סוסוני הים לשרוד גבוהים, מאחר שבגיל זה הם כבר מסוגלים להתיישב על הקרקעית ולהיאחז בהצלחה באצות ובצמחים האחרים שבקרבת השונית. עד גיל שלושה חודשים הם צפים, ולא מסוגלים להסתוות או לחמוק מאויביהם.

ההשבה השנייה לטבע החלה בחמישה בספטמבר 2000, כאשר על תכנית ההשבה של סוסוני הים פיקח המנהל המדעי הנוכחי של המצפה התת-ימי, גיא אלון. הפעם היה התכנון מעמיק יותר, והוחלט להשיב לטבע כ-600 סוסוני ים במקבצים של כ-100 בכל חודש. ההשבה נעשתה בלי מעקב מסודר בהנחה כי סוסוני הים יצליחו להסתגל לשונית בכוחות עצמם. עבודות הגידול והטיפול בסוסונים נעשו בעזרתו האדיבה של צוות הצוללים של פארק המצפה התת-ימי.
המודעות הגוברת של האדם להשפעותיו על עתיד כדור הארץ וסביבתו הימית, משפרת את סיכוייהם של סוסוני הים. התכנית להשבה מסיבית של סוסוני הים לטבע, קורמת עור וגידים.

ביבליוגרפיה:
כותר: לרקוד עם סוסונים
מחבר: לוי, נדב
תאריך: אוגוסט 2001 , גליון 70
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית