הצלת הבז האדום, מין בסכנת הכחדה בעולם, היא אחת המטרות המובילות במיבצע שכותרתו "לטבע נולד, משמר חיות הבר בישראל", לשנת 1999. לפרוייקט, אותו מובילות "תנובה" ו"החברה להגנת הטבע", חברו מספר גופים ואירגונים, החרדים לגורלו של דייר-המישנה הירושלמי.
הבז האדום הוא הקטן בעופות הדורסים בישראל, ומשקלו 160 גרם בלבד. הוא מצטיין בצבעיו היפים: ראש ועורף אפורים-כחלחלים, צבע חום-ערמוני בשאר חלקי הגוף העליונים ובבסיס המקור, רגליים ועפעפיים צהובים. הבז האדום הוכרז על-ידי א0טו (האיגוד הבינלאומי לשימור מינים) כמין בסכנת הכחדה עולמית, לאחר שאוכלוסייתו הידלדלה בצורה מדאיגה. בישראל, שהיא משמעותית מבחינת מחזור חייו, ירד מספרו מכ-3000 זוגות מקננים לכ-400 בלבד. בניגוד למרבית העופות הדורסים הנודדים, החולפים על פני ישראל או חורפים בה בדרכם מאירופה דרומה, הבז האדום בוחר לעצמו נתיב נדידה שונה. במרבית חודשי השנה הוא שוהה באפריקה ומגיע אלינו בסביבות פברואר, על-מנת לגדל כאן את גוזליו.
תחילה מגיעים הזכרים המאתרים מקום קינון מתאים, ואחר כך מצטרפות הנקבות. החודשים מרץ-אפריל מוקדשים לחיזור ולהזדווגות, ובסופם מטילות הנקבות 3-5 ביצים באתר הקינון, ודוגרות עליהן נמשך 28 יום. הגוזלים בוקעים בסוף חודש מאי, שוהים בקן כחודש, עד שהם מתחזקים דיים לקראת המסע הארוך חזרה לאפריקה. ייחודו של הבז האדום בכך, שהוא נוטה לקנן במושבות באזורים הנמצאים בקירבת ובתוך מקומות יישוב. בישראל, לדוגמה, כ-60% מהבזים האדומים מקננים בשני ריכוזים עיקריים: ביישובי מועצת אלונה (בדרום הכרמל) ובירושלים.
הבז האדום מעדיף לקנן במות רעפים ובסדקים במיבני הבתים. אין פלא, איפוא, מדוע בוחרים בעלי-כנף קטנים אלה להשתכן בבתיה הישנים של ירושלים.
 |
דורסים את הדורס |
אשר למזון: הבז האדום ניזון מחרקים שהוא צד בשטחים פתוחים (שדות, גנים ציבוריים) ומעדיף בעיקר צרצרים, חרגולים וחיפושיות. המידשאות שבסביבת מגוריו הירושלמית על חרקיהן, מספקות את צרכיו. הקירבה למידבר יהודה ומצוקיו, שגם שם מקורות מזון לא מעטים, הופכת את ירושלים לאתר קינון אידאלי.
הבז האדום שומר אמונים לאתרי הקינון שלו, וחוזר עליהם בכל שנה ובאותו זמן. זו הסיבה לכך, שהציפור הססגונית כבר הפכה חלק מנופה של הבירה.
אך בשנים האחרונות, חדלה העיר המארחת להאיר פנים לבזים האדומים. בתים ישנים עוברים שיפוץ גגות, ואגב כך נהרסים אתרי הקינון. לעיתים קרובות קורה שגוזל נופל מהקן, היישר לציפורניהם של חתולי הרחוב. אחרים נדרסים תחת גלגלי המכוניות החולפות ביעף. המידשאות מרוססות בחומרי הדברה והבז האוכל חרקים שרוססו, נפגע מאותו רעל ומת.
הבזים יוצאים לחפש מזון גם באתרים הנמצאים הרחק מאתרי הקינון שלהם. אך גם מספרם של אלה מתמעט, כתוצאה מהפיתוח המואץ.
קורה אף שאנשים טובי-לב האוספים גוזל בז אדום, בניסיון להצילו, גורמים לו פגיעה קשה, שלעיתים מסתיימת במוות, בגלל חוסר היכרותם את אורחות חייו.
בתמונה: הבז האדום. 160 גרם של יופי וצבעים
|
מבקר גם באוטונומיה |
למיבצע הצלת הבז האדום בירושלים חברו מספר אירגונים - חברת החשמל, גן החיות התנ"כי בירושלים, בית-ספר שדה ירושלים, מרכז הצפרות, המזכירות הפלסטינית-ישראלית לאיכות הסביבה (PIES) ועמותת ילדים למען הגנת הטבע בבית לחם. העבודה נחלקת למספר מישורים:
- המישור המחקרי: עבודת מחקר שנעשית על-ידי יפעת, צפרית צעירה הלומדת לתואר שני (בנושא הבז האדום), במחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, בהנחיית ד"ר יוסי לשם וד"ר יורם יום-טוב. מימצאיה מצטרפים לעבודה רבת שנים של איסוף מידע על-ידי צפרים מתנדבים שפועלים בירושלים.
- המישור הקהילתי: במהלך החודשים ינואר-פברואר 1998, הופצו דפי מידע בקרב תושבי השכונות הירושלמיות, בהן מקננים הבזים האדומים, הכוללים הסבר על המיבצע, קריאה לשיתוף פעולה ולאישור התקנת תיבות קינון על גגות הבתים הישנים. ההיענות הייתה מרשימה. תוך מספר ימים, בשיתוף עם חברת החשמל (אשר העמידה לרשות המיבצע מנופים), הותקנו כ-40 תיבות קינון בשכונות מוסררה וכנסת ישראל.
- המישור החינוכי: בית-ספר שדה ירושלים, בשיתוף מינהלת החינוך בעירייה, בנה תוכנית לפעילות חינוכית לילדי כיתות ה'-ו' בעיר. לשנת הפעילות הראשונה נבחרו שלושה בתי-ספר שתלמידיהם מתגוררים בשכנות לאתרי הקינון של הבזים האדומים. המטרה: לגייס את התלמידים לפעילות חד-שבועית, בהדרכת מדריכי בית-ספר שדה ירושלים.
כ-90 תלמידים נענו לקריאה, ואף סחפו עימם את משפחותיהם. הפעילות מתועדת ומבוקרת, במטרה להעריכה לקראת השנה הבאה.
במקביל, חוגי טבע וסיור של החברה להגנת הטבע, ותנועת נח של גן החיות התנ"כי, נרתמו אף הם למיבצע. תרומתם: עריכת תצפית כמעט יומיומית על הבזים המקננים בשכונות ירושלים.
- המישור האזורי: מתבטא בשיתוף-פעולה בין ישראל לפלסטינים. הבז האדום מקנן ותר אחר מזונו גם ביריחו ובאזור בית לחם. הסכנה הגדולה ביותר הנשקפת לו שם, היא מצד הציידים המקומיים.
באמצעות מתנדבים פלסטינים, החלה עבודה דומה של תצפית ולימוד אורחות חיי הבזים האדומים בשטחי האוטונומיה. אלה ישמשו בסיס לפעולות חינוך והסברה לשמירת הבזים האדומים.
במהלך שנת 1999 ייערך סקר רצוף, במטרה לאתר את כל אתרי הקינון של הבזים, לבדוק אלו מהם נמצאים בסיכון ויש להתקין בהם תיבות קינון נוספות.
עשרה בזים אדומים יצויידו במשדרי טלמטריה, אשר יאפשרו מעקב אחריהם, מיפוי אתרי הציד שלהם וכן תיכנון דרכים לשימורם. הבזים יסומנו בטבעות צבעוניות, וכך יקל על הצופים והילדים המשתתפים בפרוייקט לזהותם.
בנוסף, מקווים מארגני המיבצע להתקין מצלמת וידאו נסתרת באחת מתיבות הקינון, ולאפשר לקהל הרחב לצפות במתרחש במעמקי הקן בזמן אמת. השידור החי יועבר מעל מסך ענק, שיותקן בחצר בית-ספר שדה ירושלים.
הכותבים הם אנשי החברה להגנת הטבע
