הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > מבוא למקרא
אקו"םמטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכיתקרן אבי חי




תקציר
המידע בדף זה עוסק במצבו של כתר ארם צובה לאחר השריפה בבית הכנסת הקדמון בחאלב שבסוריה, תוך התמקדות בניסיונות להצלתו.



כתר ארם צובה - אחרי השריפה בבית הכנסת הקדמון
מחברת: מתיה קם



 

מה עלה בגורלו של כתר ארם צובה?


בשנת תש"ח-1947, בזמן הפרעות ביהודי חאלב, נשרף בית הכנסת שבו היה שמור הכתר - וכתב היד נחשב אבוד. בארץ התפרסמו ידיעות כי כתר ארם צובה עלה באש - ואיננו. בעקבות ידיעות אלו כתב הפרופ' קאסוטו ב-2 בינואר 1948 בעיתון 'הארץ':
"אם הידיעות שנתפרסמו בעיתונות מתאימות לאמת, התנ"ך המפורסם שהיה פאר הקהילה היהודית בחאלב, התנ"ך שלפי המסורת השתמש בו רמב"ם בעצמו ובכבודו, היה למאכולת אש בפרעות שפרצו נגד יהודי חאלב לפני שבועות אחדים. 'כתר ארם צובה', כמו שהיו רגילים לכנותו, אבד ואיננו..."

מאוחר יותר הסתבר, שרובו של הכתר ניצל. היום מצויים בכתב היד 294 דפים מתוך 380 הדפים המקוריים שהיו בו, ועוד דפים נמצאים כנראה ברשותם של אנשים שונים.
כתב היד הוגנב לטורקיה בשנת 1957, הועבר ארצה בשנת 1958 ונמסר לידי הנשיא יצחק בן-צבי. כיום הוא שמור בהיכל הספר שבמוזאון ישראל.



 

איך ניצל הכתר?


על הצלת הכתר מן השריפה יש כמה וכמה גרסאות הבאות לידי ביטוי בעדויות השונות. מכל העדויות שנאספו מסיק אמנון שמוֹש, כי שמש בית הכנסת, אשר בגדאדי, "החזיק בכתר זמן מה סמוך ליום הפרעות, ואולי הוא שהוציאו או שהיה נוכח בעת הוצאתו". אך מסתבר שדווקא עדותו של בגדאדי חסרה, ומשום מה לא מצאו לנכון לזמנו לעדות למרות שהגיע ארצה כבר בשנת 1951.

עם זאת, קיימת עדותו של שאול בגדאדי, בנו של אשר בגדאדי, שהיה שמש בית הכנסת הקדמון בזמן השריפה. עדות זו ניתנה בשנת 1993 - 46 שנה לאחר השריפה בבית הכנסת הקדמון - בראיון לתכנית 'מבט שני'. וכך סיפר שאול בגדאדי:

"אני זוכר את הכול. אני ראיתי את האבא שלי בוכה כמו ילד...
אבא שלי ישב, ואני מחטט בניירות, בערימות, למצוא את חתיכות הכתר, דף דף. מיינתי הרבה, ערימה גדולה, אני לא יכול לזכור. מצאתי את כל הכתר בשלמותו... נייר אחרי נייר. מה שמצאתי נתתי לאבא שלי... מתי שנגמר, אבא שלי היה מסדר: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר. דברים היה חסר, אני זוכר טוב טוב, לא ספר (שלם) - (רק) קטעים מדברים, והיה חסר מספר ישעיה... הכול שרוף מהקצה."



 

תש"ח - 1948: הכתר טרם נמצא, אך לא אבד בשריפה


בשנת תש"ח (1948) החלו להגיע ארצה פליטים יהודים מהעיר חאלב. אלה סיפרו, כי בניגוד לשמועות שנפוצו בארץ - הכתר לא נשרף ולא אבד בשריפה. על פי עדויות הפליטים, הכתר ניצל מן השריפה, אך היה בסכנה אחרת: השלטונות הסוריים, שידעו על ערכו הרב של הכתר, חיפשו אותו.
ראשי הקהילה, שדאגו לכתר וגם לחייהם, הודיעו לשלטונות הסוריים כי הכתר נשרף. וזו הייתה גם תשובתם לרופא תושב חאלב, אמיד ובעל השפעה, שביקש גם הוא לקנות את הכתר.

קהילת ארם צובה הייתה שרויה בפחד ובמצוקה, ואף-על-פי כן לא היו אנשי הקהילה מוכנים להוציא את הכתר מחאלב ולהבריחו לירושלים. אך כל דורשי טובתו של הכתר בארץ - ובראשם יצחק בן-צבי - לא חדלו ממאמציהם להביא את הכתר לישראל.



 

בת חאלב הנועזת


בתחילת שנת 1948 הגיעה ארצה מחאלב שרה חָבֵר. היא פנתה ליצחק שמוֹש וסיפרה לו, כי בניגוד לידיעות שרווחו בארץ - הכתר ניצל ולא נשרף.

באותה תקופה עדיין היה הגבול עם סוריה פתוח, אם כי המעבר בו היה כרוך בסכנה עקב המתיחות בין היהודים לערבים ערב מלחמת השחרור. אבל שרה חָבֵר, שהייתה אישה מיוחדת ונועזת, הודיעה לשמוֹש כי היא מוכנה להסתכן ולחזור לסוריה כדי להוציא את הכתר מחאלב ולהצילו. יצחק שמוֹש הבין כי הצעתה של שרה חָבֵר היא אולי ההזדמנות האחרונה להוציא את הכתר לפני שסוריה תסגור את גבולותיה בפני היהודים. הוא פנה ליצחק בן-צבי וניסה לשכנעו לשלוח את שרה חָבֵר לחאלב, אך הדבר לא יצא אל הפועל: חודש אייר תש"ח (מאי 1948) הגיע, ואתו ההכרזה על הקמת המדינה. שערי סוריה - כמו שאר מדינות ערב - ננעלו בפני יהודים, וכך הוחמצה כנראה ההזדמנות האחרונה להוציא את הכתר מחאלב בשלמותו ולהביאו לירושלים.




 

הניסיונות להצלת הכתר - וההזדמנות שהוחמצה


ארבעה אנשים בישראל של שנות ה-40 נרתמו להצלתו של כתר ארם צובה: יהודה לייב מאגנס - נשיא האוניברסיטה העברית, משה דוד קאסוטו - חוקר המקרא, יצחק בן-צבי - ממנהיגי היישוב היהודי בארץ, והמזרחן יליד חאלב - יצחק שמוֹש.
בראשית שנת 1948, לאחר ששרה חָבֵר הגיעה ארצה והציעה את עזרתה בהצלת הכתר, היו שלושה מהם טרודים בעניינים כבדים אחרים: מאגנס, שתמך בהקמת מדינה דו-לאומית בארץ ישראל נסע בעניין זה לארצות הברית, יצחק בן- צבי היה באבל על מות בנו, עלי, שנהרג בהתקפה ערבית על קיבוצו, ופרופ' קאסוטו איבד את כלתו, שכמה שנים קודם לכן ניצלה מן השואה ועלתה ארצה. היא נהרגה באביב 1948 בהתקפה ערבית על שיירה בדרך להר הצופים.
יצחק שמוֹש היה היחיד הפנוי, אך הוא לבדו לא יכול לסייע לשרה חָבֵר. ובינתיים פרצה מלחמת השחרור והגבול עם סוריה נסגר, ויחד אתו - נסתם הגולל על האפשרות להוציא את הכתר בשלמותו מחאלב.



 

מאמצים נוספים להצלת הכתר


בתחילת שנות ה-50 פנה יצחק בן-צבי לשגריריה של מדינת ישראל בארצות שונות - בעיקר ארצות אמריקה - שבהן חיו קהילות של יהודים יוצאי חאלב. במכתבו ביקש בן-צבי מן השגרירים לפנות ליוצאי העיר חאלב ולבקש את עזרתם בהצלת הכתר ובהבאתו לישראל.

גם הראשון לציון, הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל נחלץ לעזרה. הוא שלח מכתבים לחכמי ארם צובה ונכבדיה ברחבי העולם, וביקש מהם שיפעילו את השפעתם על בני הקהילה שנשארו בחאלב וישכנעו אותם להוציא את הכתר ולהביאו לירושלים.
וכך כתב במכתבו:
"מאז נודעתי (=נודע לי) על דבר הריסת בית הכנסת העתיק והקדמון אשר באר"ץ ועקירת הכתר ממקומו, נתמלאתי חרדה לגורלו של כתב יד יקר זה... שמעתי אומרים שבני קהילת אר"ץ יראים (=פוחדים) לשלוח ידם בספר הקדוש הזה, מפני האָלָה (=הקללה) הכתובה בו על כל מי שיזיז את הספר ממקומו. אבל עתה... אסור להשאירו בחאלב בידיים זרות... המקום הבטוח ביותר בשעה זו לשמירתו של הכתר... הוא מדינת ישראל...

הריני פונה בזה אל אנשי קהילת חאלב ונכבדיה...: עשו כל מה שבכוחכם... להציל כתר קדוש זה מאובדן..."

אמנון שמוֹש, הכתר, הוצאת מכון בן-צבי, תשמ"ז-1987, עמ' 159-160. © הזכויות שמורות למחבר ולאקו"םhttp://www.acum.org.il



 

הכתר: 1947-1957


היכן היה הכתר במשך עשר השנים שעברו מיום השריפה ועד שהגיע ארצה?
נראה שבמשך כל התקופה הזאת הוסתר הכתר על ידי אדם זה או אחר לתקופה מסוימת, וייתכן שבמשך עשר השנים הללו הוסתר הכתר על ידי כמה אנשים, וכל אחד מהם החזיק בו בסודיות רבה במשך זמן מה. וקיימת עוד אפשרות: מאחר שהיו בבית הכנסת הקדמון ארבעה כתרים, שרק אחד מהם היה הכתר המפורסם והמבוקש, ומאחר שאנשי הקהילה לא הורשו לראות את כתר ארם צובה, כל מי שהסתיר את אחד מארבעת הכתרים חשב שהוא זה שמחזיק בכתר המפורסם.

על-פי אמנון שמוֹש, הכתר, הוצאת מכון בן-צבי, תשמ"ז-1987, עמ' 47-48.



ראה/י גם: כתר ארם צובה בחאלב, כתר ארם צובה בירושלים

ביבליוגרפיה:
כותר: כתר ארם צובה - אחרי השריפה בבית הכנסת הקדמון
שם  התקליטור: המסע בעקבות הכתר
מחברת: קם, מתיה
תאריך: 1999
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הערות: 1. המידע שלפניך הוא לקט המבוסס על תוכנית מבחר-תכנית בתרבות ישראל בגישה רב תחומית. התוכנית פותחה בסיוע קרן אבי חי ובשיתוף משרד החינוך. כתבה: מתיה קם.
2. המידע והתמונות במאגר זה מיועדים לשימוש אישי, לצורכי לימוד בלבד.
בעלי זכויות נוספים בפריט זה: אקו"ם
הערות לפריט זה:

 


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית