ביוני 1990 פרסמה עיריית תל-אביב חוברת ובה פרטים מעניינים על חלוקת התפקידים בין המינים במערכת כוח האדם העירונית. מדובר בכעשרת אלפים עובדים, רובם (57.5%) נשים. הציפייה לעתיד היא ששיעור הנשים אף יעלה, שכן בין עובדי העירייה בגילאים הצעירים יש כמעט כפליים נשים מאשר גברים, בעוד שבגילאים המבוגרים יש כפליים גברים מנשים.

בדיקת רמת ההשכלה של העובדים מגלה שהעובדות משכילות יותר מן העובדים. יותר עובדים הם בעלי השכלה יסודית בלבד, אך יותר עובדות הן בעלות תעודת בגרות ומעלה (למעט המיעוט הזעום של בעלי תואר שלישי, שם האחוזים זהים). מרבית הנשים הן פקידות, עובדות הוראה ופועלות.

140 עובדים מכהנים כמנהלים. רק 18 מהם הן נשים. כלומר, אחד מכל שלושים גברים הוא מנהל, אך רק אחת מכל 317 נשים היא מנהלת - פער של למעלה מפי 10. הפערים בקידום לניהול קיצוניים ביותר בוותק הנמוך (עד 9 שנים) ובוותק הגבוה (40 שנה ומעלה). הסיבות שונות, כך נראה. אין בכלל מנהלות בעלות ותק מרבי (לעומת 9 מנהלים), אולי בשל אפליה חריפה עוד יותר בשנים קודמות. בדרגות הוותק הבינוניות (10-29 שנים) הפער מצטמצם (אך נשאר משמעותי ביותר). הוא קיצוני ביותר בדרגת הוותק הקטנה ביותר, שכן גברים מקודמים מהר יותר מנשים.

אם כך, ותק תורם במשהו לקידום עובדות לניהול, והשכלה אף היא גורם מעודד. יש "רק" פי 5.4 מנהלים בעלי תארים אקדמאיים (ראשון, שני ושלישי) ממנהלות אקדמאיות (במספרים מוחלטים. פרופורציונלית, הפער גדול יותר, מכיוון שיש יותר עובדות מעובדים). כשמדובר במנהלים בעלי השכלה פחותה מתואר אוניברסיטאי, יש פי 16.3 מנהלים ממנהלות (שוב, אבסולוטית בלבד). במלים אחרות, השכלה אינה מבטלת אפליה, היא רק מפחיתה אותה.

אף אישה אינה מנהלת כמנכ"לית, דרגת השכר הגבוהה ביותר (לעומת 6 גברים). האפליה בקידום בולטת בעיקר בעיסוקים הנשיים הבולטים שהזכרנו. בעוד 5.6% מהפקידים הם מנהלים, רק 0.09% מהפקדות הן מנהלות (פי 62). בעוד 4.3% מעובדי ההוראה הם מנהלים, רק 0.306% מעובדות ההוראה הן מנהלות (פי 14). עושה רושם שבתפקידים לא מסורתיים עובדות מופלות משמעותית פחות. הפער בקידום מהנדסים הוא "רק" פי 2 לטובת הגברים. סביר להניח שהסיבה אינה אי-מסורתיות המקצוע, כמו מספר הנשים בו. גטו מקצועי נשי הוא חממה לאי-קידום.

החוברת אינה מגלה את כל נתוני האפליה, בעצם. אין שם מידע לגבי שכר, וכך אין באפשרותנו לדעת איך נעשית החלוקה של תוספת השכר השונות, כגון הוצאות רכב, תוספת מאמץ, תוספת תפוקה, כונניות ועוד. והעיקר, חסרה תוכנית פעולה לתיקון המצב המעוות.

פנייתנו לראש העיר כדי שיגיב על נתוני החוברת ועל המעשים בנדון לא נענתה.