עמוד הבית > מדעי החברה > כלכלה וניהולעמוד הבית > מדעי החברה > פמיניזם > מעמד האשה בארצות שונותעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > מחשבה מדינית
נגה : כתב עת פמיניסטי


תקציר
על מעמד האישה בהקשר לתאוריה המרקסיסטית. האם אכן שינוי במבנה החברה ישנה את מעמד האישה?



מעבר למרקסיזם : מבעיות המחקר הפמיניסטי
מחברת: פרופ' יהודית בובר-אגסי


ניתוח תהליכי הייצור שנעשה על-ידי מארקס ואנגלס אינו מספיק להבנת מבנה החברה, הדבר נכון במיוחד
בשאלת מעמד האישה. הבנת הגורמים לאי-שוויון האישה וידיעת המנגנונים, העוזרים לשימורו, הן מטרות המחקר של החוקרות הפמיניסטיות, החותרות להגביל את אי-השוויון עד לחיסולו הגמור.


השאלה המרכזית, המעסיקה את התנועה הפמיניסטית, היא כיצד ניתן לבטל את נחיתותה הכלכלית, החברתית והפוליטית של האישה. לשאלה זו מתקשרות שאלות נוספות, שיש בהן חשיבות עבור המחקר הפמיניסטי. האם תמיד היה מעמד האישה נחות מזה של הגבר, האם תמיד היתה חלוקת עבודה ברורה בין המינים, מה קובע את חלוקת העבודה בין המינים בחברות שונות, ולבסוף כיצד קובעים סוג העבודה ומידת ההפרדה את מעמדן והשפעתן של הנשים בחברה. תשובות לשאלות אלו תוכלנה לעזור לנו בחיפושינו אחר שינוי חברתי ושוויון, בייחוד אם נצליח לברר מהו הגורם המרכזי למצב אי-השוויון הנוכחי, ואם אמנם ישנו גורם כזה, אזי נוכל לנסות לשנותו. פמיניסטיות מרקסיסטיות אימצו את הנחת היסוד, כי ישנו גורם אחד כזה, משום שקיבלו מראש את הפילוסופיה המרקסיסטית, הקובעת כי הרכוש הפרטי הוא הגורם היחיד לכל אי-שוויון הקיים בכל החברות. בהתאם לכך, הפתרון המרקסיסטי לבעיית מעמד האישה יבוא אך ורק עם ביטול הרכוש הפרטי, אשר לדעת מארקס, יביא מעצמו לפיתוח של חברה אל-מעמדית.


קרל מרכס

יש לציין, כי מארקס ואנגלס עסקו בבעיות האישה אך ורק באופן שולי, ואף זאת רק כחלק מניסיונם הכללי להציג את הבעיות הכאובות, הנובעות מהקפיטליזם בחברה בה חיו. בניתוחם ההיסטורי-אנתרופולוגי הבחינו בשלושה סוגי חברות: חברה טרום-מעמדית ("קומוניזם קדמון"), חברה מעמדית על שלביה השונים, וחברה אל-מעמדית, שתוגשם זמן קצר אחרי המהפכה הסוציאליסטית. אנגלס ביסס את תיאור החברה הקומוניסטית הקדמונית על כתבי האנתרופולוג האמריקאי לואיס טרנס מורגאן, שתיאר את האינדיאנים בצפון-מזרח אמריקה כחברה קומוניסטית ללא רכוש פרטי, ללא מעמדות, ללא מדינה, ובמקורה אף ללא משפחה גרעינית. הנשים, טען אנגלס, לא רק שלא היו נחותות בקומוניזם הקדמון, אלא אף שלטו. לדבריו, נמצאו בחברה הפרימיטיבית בת - זמננו שרידים של חברה מטריארכאלית. לדעת אנגלס, נוצרה המשפחה הגרעינית רק כאשר לפרט היה די רכוש פרטי להוריש, והגברים, שאבהותם אינה ברורה מאליה, נאלצו לנקוט אמצעים, כדי שיורשיהם יהיו בניהם הביולוגיים החוקיים. לדעת אנגלס, נעוצה המהפכה הפטריארכאלית בתהליך זה.

לטענת מארקס ואנגלס, ניצולה ודיכויה של האישה והגבלת זכויותיה קיימים בכל חברה מעמדית, דהיינו, בכל חברה, שבה אמצעי-הייצור שייכים רק לחלק מחבריה. בכל חברה מעמדית קובע האינטרס של המעמד השליט את חלוקת העבודה בין המינים ואת מעמד האישה, שכן הוא שקובע את כלל מבנה החברה, תרבותה, תכניה ומוסדותיה המדיניים. המהפכה התעשייתית במערב אירופה שינתה לחלוטין את מערך עבודת הנשים. לראשונה נוצרה הפרדה ברורה בין משק הבית לבין מקום העבודה. תפקיד נשות הפועלים עוצב עתה על-פי האינטרס הקפיטליסטי. על הנשים הנשואות הוטל משק הבית, היינו, מתן שירותי חינם לגברים-הפועלים, כדי שאלה יתפנו לעבוד. הנשים התרכזו בלידת ילדים ובגידולם, מתוך כוונה שמאוחר יותר יתפסו אלה את מקום הוריהם. עיקר תפקידן, אם כך, היה "ייצור כוח עבודה". בה בשעה התפתח הדפוס שנערות ואף נשות הפועלים עצמן תשמשנה "צבא עבודה רזרבי" זול לתעשייה. מכאן ואילך נידונו מרבית הנשים בחברה הקפיטליסטית לחיים של ניגוד ומתח מתמידים בין שני תפקידיהן-פרודוקציה (ייצור) ורפרודוקציה (לידה).

מהנחות אלו של מארקס ואנגלס הסיק אנגלס מסקנות באשר לדרך לפתרון בעיית מעמדה של האישה. בעתיד, טען אנגלס, תועתק האחריות על גידול הילדים ועל השירותים הביתיים ממשק הבית הפרטי אל המשק הציבורי, וכך תתאפשר כניסה המונית של נשים לתהליך הייצור. בכתבי הנעורים של מארקס ואנגלס ואף ב"מניפסט הקומוניסטי" דובר גם על ביטול מוסד הנישואים והמשפחה הבורגניים. ביטול כזה הוא אכן פועל יוצא מההנחה, שהמשפחה הבורגנית היא מכשיר להעברת רכוש בירושה בלבד. אך בכתביהם המרכזיים שוב אין הם דנים בכך. לאורך כל כתביהם ומפעלם שזורה ההנחה, כי אי-אפשר לבצע שינוי ממשי הן במעמד האישה והן בבעיות חברתיות אחרות במסגרת משטר קפיטליסטי. שינוי זה יושג אך ורק בד בבד עם חיסול החברה המעמדית על-ידי מהפכה סוציאליסטית. לנקודה זו יש חשיבות עבור כל אלה, הפועלים לשיפור מעמד האישה במסגרת חברה מעמדית (בין אם הם סבורים כי כל חברה היא מעמדית במידה זו או אחרת, ובין אם הם אכן מקווים לכונן חברה אל-מעמדית, אך החליטו לפעול לשינוי מעמד האישה, נוסף לתקוותיהם המהפכניות). על אלה לבדוק את התזות המרקסיסטיות, כדי לוודא שיש בכלל טעם לפעולותיהם. ואכן תזות אלו נבדקו ונמצאו חסרות.

היו שהסיקו מתורת מארקס את המסקנה, כי כיוון שהיתה בעבר חברה חסרת רכוש פרטי ומשפחה גרעינית, חברה בה מעמד האישה היה שפיר, הרי שגם בעתיד יכולה ואף חייבת להתקיים חברה שכזו. טענה זו כוללת טעות כפולה, עניינית ומתודית. עניינית-למעשה לא נמצאה חברה שכזו בין החברות הפשוטות. אנתרופולוגים מודרניים מצאו אמנם עדויות לחברות, שבהם סדרי הייחוס ואף הירושה נהגו לפי האם ולא האב (מטרילינאריות ולא פטרילינאריות) או לפי מקום מושב האישה ולא הגבר (מטרילוקאליות ולא פטרילוקאליות), אך לא נמצאה אף חברה שבפירוש נשלטה על-ידי נשים, גם אם בחברה מטריליניארית ומטרילוקאלית ייתכן כמעט שוויון כלכלי. בשלטון הכוונה לתהליך של קבלת החלטות קובעות וגורליות חברה, לרבות הכרזת מלחמה, נדידה, פעילות כלכלית משותפת, שיפוט וחקיקה. היום מקובל לחשוב, שמעולם לא התקיימה בעצם חברה מטריארכאלית במובן זה, שנשים נטלו חלק מרכזי בהחלטות גורליות עבור חברותיהן, אם כי חקר האגדות והאנתרופולוגיה של האישה הוא עדיין תחום פתוח וחשוב למחקר. יתרה מכך, התיזה הבסיסית של התיאוריה עומדת אף היא בסימן שאלה. למרות חשיבות הייצור החומרי, ובעיקר ייצור המזון, להבנת הסדרים חברתיים, ניתוח תהליכי הייצור שנעשה על-ידי מארקס ואנגלס אינו מספיק להבנת מבנה החברה, כפי שמרבית החוקרים המרקסיסטים מסכימים היום. הדבר נכון במיוחד בשאלת מעמד האישה. הגישה המרקסיסטית לוקה גם מתודית, שכן קיומו, של מצב חברתי בעבר אינו מחייב את קיומו או אף את אפשרות קיומו, בעתיד, ולהפך, אפשרות קיומו של מצב חברתי בעתיד אינה חייבת ואף אינה יכולה להיות תלויה בהנחת קיומו בעבר. במקרה שלנו מדובר בגורמים, הכופים מצב בלתי רצוי כלשהו בחלוקת עבודה סטריאוטיפית מינית ונחיתות מעמדית של הנשים, תופעות החוזרות על עצמן כמעט בכל החברות וכמעט בכל הדורות. יש להצביע על הגורם או על הגורמים, שכפו או עודדו מצב זה בעבר, להצביע על השינוי שחל בהם ולהראות, שכיום אי-השוויון מיותר לחלוטין.


פרידריך אנגלס

על-פי מארקס, הגורם להפרדה המינית בעבודה הוא החלוקה המעמדית של החברה, כלומר, הבעלות הפרטית על אמצעי-הייצור. כיום טוענות ממשלות המדינות הקומוניסטיות למימוש החזון המרקסיסטי, דהיינו, ביטול הבעלות הפרטית על אמצעי-הייצור. אי לכך יהיה זה לגיטימי לשאול, אם אמנם נעלמו בחברות אלה חלוקת העבודה הסטריאוטיפית בין המינים ונחיתותן החברתית של הנשים. התשובה, כידוע, היא שלילית. נכון אמנם, שחלו שינויים רציניים בחיי הנשים בחברות הקומוניסטיות. יותר נשים יוצאות לעבודה מחוץ למשק ביתן במדינה הקומוניסטית מאשר במדינה המתועשת המערבית. המדינה שם מספקת יותר מעונות-יום וגני-ילדים מכל מדינה אחרת כיום. אך הטיפול בילדים, בין אם בבית או בחוץ, נעשה בידי נשים בלבד. בעבודות משק הבית ובטיפול בילדים משתתפים הגברים פחות מאשר הגברים במערב. התוצאה היא שהתפקיד הכפול של האישה בחברה הקומוניסטית כבד אף יותר מזה שבמערב. אשר לחלוקת העבודה המקצועית, הרי שהיא שונה מזו המקובלת במרבית החברות המערביות המתועשות בכך שבחברות הקומוניסטיות אחוז ניכר של נשים מועסק במקצועות טכניים ואף בעבודות הדורשות מאמץ פיסי גדול. כמו כן מועסקות נשים גם במקצועות, הנחשבים במערב למקצועות יוקרה. בברית-המועצות, למשל, מהוות נשים את מרבית המועסקים ברפואה. למרות כל זאת אין שוויון בהכנסה, באיכות חיי העבודה ובסטאטוס החברתי. גם בחברות הקומוניסטיות ישנו ריכוז עצום של נשים במקצועות הנחשבים נחותים, ואילו המקצועות והעמדות הנכבדים תפוסים באופן בלעדי או כמעט בלעדי על-ידי גברים, כולל בתחום הרפואה. באשר למעמדן החברתי-פוליטי של הנשים, כלומר, מידת השפעתן על החלטות גורליות של החברה, די להתבונן בתמונות מן הטקסים הציבוריים במדינות אלה, כדי להיווכח בהיעדרן המוחלט של נשים מהמנהיגות העליונה במשק, בצבא ובמפלגה. אפילו במוסדות הנבחרים כביכול (הסובייטים) מספרן זעום. המסקנה היא, שהנחתו של מארקס, שהגורם המרכזי לאי-שוויון האישה הנו בעלות פרטית על אמצעי-הייצור הופרכה באופן אמפירי.

יש לציין כי מרבית החוקרות הפמיניסטיות-מרקסיסטיות כיום אינן מייחסות חשיבות רבה לתורה המיושנת בדבר ראשונות המטריארכאט בחברה הקדומה. כמו כן מקובל עליהן, שלא הכל כשורה ביחס למעמד האישה בחברות הקומוניסטיות. הן רואות עצמן כמרקסיסטיות בכך שהן מקבלות חלק מהנחות היסוד המרקסיסטיות ובכך שהן משתמשות בניתוחים מרקסיסטיים של החברה הנוכחית, או בניתוחים שהן רואות כבעלי תכונות מרקסיסטיות. בעיקר הן רואות עצמן כמרקסיסטיות, אם בגלל הדגש שהן שמות על הגורם הכלכלי (אם גם לא על אמצעי-הייצור) ואם בגלל הדגש שהן שמות על ההפרדה הקפיטליסטית בין משק הבית ומקום העבודה.

בכל החברות, פשוטות כמורכבות, יש חלוקת עבודה בין המינים, נוסף לעובדה הביולוגית שנשים יולדות וגברים מולידים. אך לשאלה מהי "עבודת נשים" תשובות שונות בחברות השונות ואף באותה חברה בתקופות היסטוריות שונות. אמנם הטיפול בילדים בגיל הרך הוטל בעיקר על נשים כמעט בכל החברות הידועות לנו, אך קיימים דפוסים שונים לגבי השתתפותן של הנשים בתהליכי הייצור. יש חברות, שבהן כמעט כל העבודה החקלאית או אף כל המלאכות הוטלו על שכמן של הנשים, אך חלקן היחסי בייצור לא קבע תמיד את מעמדן החברתי, החוקי והמדיני. אי-אפשר להסביר את מגון הדפוסים הללו רק כתוצאה של תהליכי הייצור והבעלות על אמצעי-הייצור, שכן חשוב יותר בידי מי ההחלטה על חלוקת המשאבים ועודפיהם. שטחי פעילותן של הנשים, מעמדן המשפטי, מידת חירותן האישית וכו' הושפעו במידה רבה גם מן הדעות, שהיו מקובלות בחברה בתחומי הדת, הפילוסופיה ואף המדע. דעות אלה כוללות טענות על טבע האישה, על כישוריה הטבעיים ומגבלותיה הטבעיות ועל האידיאל החברתי של הנשיות והגבריות. טענות אלה אינן אך ורק בניין-על של החיים החומריים. אלו תהליכים בעלי התפתחות פנימית משל עצמם, אם כי קיימת כמובן השפעת גומלין בין הבסיס החומרי והמבנה החברתי והתרבותי.

הטענה המרקסיסטית העיקרית באשר לאי-שוויון האישה הנה, שהניצול על-ידי הטלת העבודה הביתית על נשים ללא תשלום ועל-ידי תשלום נמוך עבור עבודתן בשוק העבודה, מקורו באופן בלעדי באינטרס של המעמד הקפיטליסט. אולם ברור, שלגברים רבים מכל המעמדות יש אינטרס בהנצחת המצב הקיים כמות שהוא, שכן הם נהנים מהמשכת הטלת השירותים הביתיים והטיפול בילדים על הנשים ומצמצום התחרות בין גברים לנשים על מקומות העבודה הרצויים יותר. כן ברור, שהם מענינים בהמשכת ההפרדה המקצועית לפי מין בשוק העבודה ובארגוני העבודה, שכן הפרדה זו מאפשרת הפליה למעשה הן בשכר, הן בקבלה לעבודה, הן בהכשרה מקצועית והן בקידום, וזאת למרות החוקים האוסרים הפליה. בצורה כזאת נשמרת הפליה למעשה נגד נשים, והיא אף נתמכת, או לפחות מתקבלת, על-ידי גברים, המועסקים במקצועות חופשיים, באוניברסיטאות, בפקידות הגבוהה, בניהול, בתעשייה ובמסחר, בעבודות הטכניות והמקצועיות ואף בהנהגת האיגוד המקצועי. על כן ניגוד האינטרסים אינו רק מעמדי ואינו רק תוצאה של המערכת הקפיטליסטית או המשק הקפיטליסטי העולמי. אולם ניגוד האינטרסים בין גברים ונשים אינו חד-משמעי. לרוב הגברים יש אמנם אינטרס בהנצחת אי-השוויון, אך בה בשעה גם בהפסקתו. ליותר ויותר גברים, הנשואים לנשים המשתכרות בשוק העבודה - ואלה הם מחצית או יותר מהגברים הנשואים - יש עניין בהקטנת הנטל של עבודות הבית על נשותיהם, כדי שהן תשתכרנה יותר, ובכך תקלנה את הלחץ הכלכלי על הגברים ותעלינה את רמת החיים של המשפחה כולה.

נוסף לכך שמארקס לא התחשב באינטרס שיש לגברים מכל המעמדות הן בעד הפליה והן נגדה, הוא לא יכול היה לחזות מראש כמה התפתחויות טכנולוגיות חשובות, אשר אין להתעלם מהן ומחשיבותן במאבק לשוויון זכויות האישה: אחד הגורמים החשובים להפרדה ולאי-השוויון בין המינים היה יתרון הכוח הפיסי של הגבר לעומת המוגבלות של האישה. שינוי משמעותי, שמאפשר את ביטול חלוקת העבודה הסטריאוטיפית, יבוא בעקבות המהפכה הטכנולוגית. האוטומאציה מאפשרת את חיסולן של עבודות, שבהן היתה עדיפות לכוח פיסי, והיא גם מקטינה בהרבה את שעות העבודה הנדרשות לייצור. המהפכה החשובה ביותר היא הטכנולוגיה הביולוגית, שאפשרה לנשים להחליט בדבר הריון ולידה, ובכך קירבה אותן לאפשרות לעצב את חייהן, וכן התפתחות הרפואה בכלל, שהאריכה את תוחלת החיים.

יישום מהפכות טכנולוגיות אלו לשינוי חברתי כרוך בחיפוש עמדות אידיאולוגיות חדשות. יש למצוא דרך להביא את הגברים למודעות באשר לכדאיות שיתופם המלא בעבודות הבית ובגידול הילדים. יש למצוא הסדרים, דפוסי עבודה וארגון עבודה גמישים יותר, שיאפשרו לשני בני-הזוג להחזיק את הבית הדרוש לבריאותם הגופנית והנפשית והחיוני לגידול ילדים, בלי לסכן את מעמדם המקצועי, למשל, יום עבודה קצר וגמיש. כך אפשר יהיה לשבור את מעגל-הקסמים הנוכחי בין מעמסת-יתר ואחריות-יתר על נשים בבית לבין מוגבלותן בתחום המקצועי, המקילה על הפרדה מקצועית לפי מין, והתורמת בכך להכנסתן הפחותה ולהמשך מעמדן הנחות בבית וחוזר חלילה.

בעשרים השנים האחרונות קמה תנועת הנשים המודרנית והפכה לתנועת שינוי בינלאומית ואפקטיבית מאוד. המחקר הפמיניסטי תרם רבות להעלאת מודעותן של נשים למצבן, להבנת בעיותיהן המשותפות ולניסוח מטרות בנות ביצוע לקראת שיפור. הבנת הגורמים לאי-שוויון האישה וידיעת המנגנונים, העוזרים לשימורו, הן מטרות המחקר של החוקרות הפמיניסטיות, החותרות להגביל את אי-השוויון עד לחיסולו הגמור. חשוב שהחוקרות תשמורנה על ראש פתוח לגבי כל מה שעשוי להיות להן לעזר במטרה זו, וחשוב משום כך, שהן תהיינה מוכנות לבקר כל הנחת יסוד של כל מחנה רעיוני, כדי להשתחרר מכל מגבלה רעיונית בדרכן לשוויון גמור של האישה.

ביבליוגרפיה:
כותר: מעבר למרקסיזם : מבעיות המחקר הפמיניסטי
מחברת: בובר-אגסי, יהודית (פרופ')
תאריך: קיץ 1986 , גליון 12
שם כתב העת: נגה : כתב עת פמיניסטי
הוצאה לאור: נגה
הערות: 1. שמו הקודם של כתב העת: נגה : מגזין של נשים.
הערות לפריט זה: שמו הקודם: נגה : מגזין של נשים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית