עמוד הבית > אמנויותעמוד הבית > ישראל (חדש) > אוכלוסייה וחברה > תנועות ארגונים ומוסדות
מקסם


תקציר
המידע בדף זה עוסק בתולדות האופרה הישראלית.



האופרה הישראלית : הרנסאנס החדש בחיי המוסיקה בישראל
מחבר: פרופ' חנוך רון


עם הקמת המדינה הופיעה בישראל זמרת סופרן אמריקנית בשם אדיס דה-פיליפ. היא הקימה כאן וניהלה את האופרה הישראלית. דה-פיליפ אישה חזקה. בעלת דמיון והעזה. מקום מושבה הקבוע היה באולם הכנסת הראשונה שבשפת הים בתל-אביב. איכות ההפקות לא הייתה גבוהה ביותר. הכול היה שנוי במחלוקת. הביקורת המקצועית לא הרעיפה עליה שבחים. היו חלקים רבים בין המוסיקאים המקצועיים שאפילו זלזלו ברמתה.

הקהל המשיך לנהור בהמוניו לקונצרטים של הפילהרמונית, כי שם הוא התחבר עם האיכות הגבוהה ביותר של המוסיקה העולמית. ואילו לאופרה הישראלית דאז היה שם נרדף למשהו פרובינציאלי, שאין בו לא איכות ולא קסם. כאשר הממסד הפוליטי הפנה את גבו אליה, נסגרה גם מהדורה זו של האופרה הישראלית.

אולם את המפנה הגדול בחיי האופרה בישראל חולל אורי עופר. זה היה בשנת 1985. עופר שימש אז מנהלו של התיאטרון הקאמרי. הוא חבר אל התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחו של יואב תלמי, והם העלו לראשונה, באולם הקאמרי בתל-אביב, את דידו ואנאס של פרסל.

כך נולד גוף חדש: האופרה הישראלית החדשה. אורי עופר התמנה למנהלה הכללי. רוח חדשה של רעננות עלתה מהאופרה החדשה. הריח של זמרים, במאים, מנצחים ונגנים צעירים עלה באוויר. ומאז עונת 1987/8 התחילה האופרה החדשה להיכנס להילוך גבוה. הקהל קיבל את האופרה החדשה בהתלהבות. מזמן לא נשמעה ולא נראתה התלהבות כה רבה של האופרה, הביקורת והקהל כאחד. אם בעולם התרחש אז רנסנס בשדה האופרה, הפכה האופרה הישראלית לרנסאנס כפול ומכופל בתודעת הישראלים. זו הייתה שעתה היפה של המוסיקה בישראל.

גארי ברתיני התמנה ליועץ מוסיקלי, ולימים הפך למנהל מוסיקלי. חנה מוניץ התמנתה למנהלת האופרה. האופרה החדשה זכתה לבניין אופרה חדש ומהודר שנבנה בתל-אביב. היום כבר אין לאופרה מנהל מוסיקלי. המנצח אשר פיש התמנה ליועצה המוסיקלי.

אחד מסימני ההיכר של האופרה החדשה היה תשומת הלב המיוחדת והעודפת על הצד התיאטרלי. וכאן היו הצלחות אחדות. אבל זה היה על חשבון הצד המוסיקלי. על חשבון תשומת הלב לאיכות השירה של הסולנים ולבחירת המנצחים. בעשור הראשון של האופרה הישראלית אפשר לומר, שהיא הייתה טובה יותר מן ההיבט התיאטרלי, ופחות מן ההיבט המוסיקלי.

אבל את השיאים האמיתיים של האופרה החדשה בכל תולדותיה הביאו דווקא שני מנצחים גדולים: דניאל אורן הישראלי עם איכות מהממת של האופרות נבוקו מאת ורדי, לה בוהם של פוצ'יני (בעבודה משותפת עם הבמאי האיטלקי הנודע פראנקו זפירלי), וואלרי גרגייב עם שתי הפקות מלהיבות: חובנשצ'ינה מאת מוסורגסקי, וליידי מאקבת ממצנסק של שוסטקוביץ, אז התחיל הרנסאנס של האופרה בחיי המוסיקה בישראל, לקבל תאוצה חדשה.


* פרופ' חנוך רון - מוסיקולוג, אוניברסיטת תל-אביב ומכללת לוינסקי. מבקר המוסיקה של "ידיעות אחרונות".


לפריט הקודם

ביבליוגרפיה:
כותר: האופרה הישראלית : הרנסאנס החדש בחיי המוסיקה בישראל
מחבר: רון, חנוך (פרופ')
שם  הספר: אישים ומעשים בישראל : ספר היובל
עורכי הספר: אהרוני, שרה; אהרוני, מאיר
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מקסם
הערות לפריט זה: 1. פרופ' חנוך רון - מוסיקולוג, אוניברסיטת תל-אביב ומכללת לוינסקי. מבקר המוסיקה של ''ידיעות אחרונות''.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית