עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > מהפכות תרבותיות, פוליטיות וכלכליות > מהפכה מדעיתעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > יהודים בתפוצות > קהילות יהודיות במאות 17-15
סגולה



תקציר
תולדות חייו של דוד גאנז על רקע תקופתו והפריחה התרבותית בעיר פראג. לגאנז היו קשרים עם האסטרונום טיכו ברהה ועם יוהנס קפלר המדענים הבולטים במאה השש עשרה והיה הראשון לדווח על תגליותיהם בעברית.



הרואה בכוכבים
מחבר: אלכס טל


פראג העיר הגדולה קריה עליזה, עיר רבתי עם היא, מטרופולין לארץ הזאת, והיא באמצע המדינה, ויש לכל צד וצד מעיר פראג עד סוף המדינה בערך ט״ו פרסאות. המדינה הזאת היא מדינה בנויה ומיושבת מערי פרזות וכפרים לרוב, בערים גדולים ונאים בארמוני מבצרים רבים ויפים. הארץ הזאת היא מלאה ברכת ה', דגן יין ושכר באופן ששאר המדינות היושבים סביבה ממנה יביאו לחמם. גם יש בה נהרות רבות גדולות וקטנות, יאורים רבים וגדולים, דגים לרוב, ארץ מרעה ויש בה עץ די והותר. ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה יחצבו נחושת ... גם עופרת וכסף חי [כספית] לאין מספר ... גם בנהרות נמצאו גרגרי זהב ומרגליות. גם נמצאו בה חמי טבריא בקארל"ס בא״ד ובטיפליץ. אשר מימינו לא שמענו מכל עוברי דרך שנמצאו טובים מהם. גם אבני יקרות דימנט [יהלום] ... נמצא בה לרוב באופן שלא תחסר בה כל טוב (צמח דוד, חלק ב', עמ' לה).

לולא המשפט הפותח, "פראג העיר הגדולה", אפשר היה לשער שמדובר לכל הפחות בתיאור גן עדן, ולאו דווקא עלי אדמות. התיאור לקוח מספרו של דוד גאנז, 'צמח דוד', שהודפס לראשונה בפראג ב-1592. דוד גאנז - שפירושו 'אווז', כפי שניתן לראות על מצבת קברו - הוא גיבור סיפורנו. לא גאון עולם, לא מפלס דרך ולא מגלה יבשות וכוכבים. צופה נלהב וסקרן שחי בזמן ובמקום שבהם התרחשו מהפכות אינטלקטואליות מכריעות בפרוס העידן המודרני. דוד גאנז הכיר אישית את גדולי העולם של זמנו - בני ברית ושאינם כאלה - ודיווחיו על מפגשים אלה לא יסולאו בפז. לצד מחויבותו להלכה ולמסורת הייתה לו פתיחות נדירה ביחסיו עם גויים. בימים של מהפכות דתיות, תגליות גאוגרפיות ומדעיות ושינוי תפיסות בנות אלפי שנים, הוא כתב בשפת עבר על העולם המשתנה שמסביבו בלי לחשוש לפקוח את עיניו לרווחה. ננסה להביט על עולם זה דרך עיניו של דוד גאנז, אך תחילה נשוב לעיר מגוריו פראג.

עיר רבת מעלות ומורדות

קשה להאמין, אך רק עשרות שנים בודדות לפני שהגיע גאנז לפראג גורשו יהודיה בבושת פנים בשני גלי גירוש, ב- 1541 וב- 1559, לאחר שהות של לפחות 600 שנה, וייתכן שאף למעלה מאלף שנה. כמו ברוב אירופה הנוצרית, למן המאה ה- 13 הוגדרו יהודי פראג כ'עבדי האוצר' הנתונים למרות המלך. הם נדרשו לסמן את לבושם כדי להפרידם משאר האוכלוסייה, והותר להם לעסוק רק בהלוואת כספים.

בית הכנסת המפורסם, אלטנוישול, הוקם ב- 1270, ומצבם של היהודים בעיר בתקופה זו לא היה גרוע ממצבם במקומות אחרים, ואולי אף טוב במעט. אלא שלא לעולם חוסן. ב- 1389 נרצח רוב הקהילה בידי המון מוסת, וב- 1400 הוציא המלך וַצְלָב הרביעי שמונים מנציגי הקהילה להורג באשמה שגידפו את ישו. ב- 1411 הכריז אותו מלך על שמיטת כספים כוללת של חובות הנוצרים ליהודים והמיט על היהודים מכה כלכלית איומה.

הזיכרון היהודי הוא כידוע קצר, ובשנת הדפסתו של 'צמח דוד' שפר גורלם של יהודי פראג. באפריל 1567 בוטלו צווי הגירוש על יד המלך מקסימיליאן השני. ב- 1571 נערכה תהלוכה מפוארת של המלך בגטו היהודי יחד עם אשתו מריה, בתו של הקיסר קרל החמישי. ב- 1577 אושרו מחדש זכויות היהודים על ידי הקיסר רודולף השני, וב- 1611 על ידי אחיו מתיאס.

אך לא לעולם חוסן. ב- 1617 מת הקיסר מתיאס ללא יורש. בן דודו, פרדיננד פון סטריה, ירש אותו כמלך בוהמיה והוכתר לקיסר פרדיננד השני. הוא היה קתולי אדוק, וצר היה לו לראות שתושבי בוהמיה נטו ברובם לקלוויניזם - הענף חמור הסבר של הרפורמציה. במאי 1618 שלח פרדיננד את נציגיו הקתוליים לפראג בירת בוהמיה כדי להכשיר את הגעתו. תושבי פראג לא הסבירו פנים לאורחים הרמים והשליכו אותם אחר כבוד מחלונות טירת הרדצ'ני. ישבניהם של הנופלים ניצלו בזכות ערמת אשפה שהייתה מתחת לחלון, אך הפעולה נחשבה למרד של הפרוטסטנטים בקתולים, שהתפתח עד מהרה למלחמה איומה וכוללת - מלחמת שלושים השנה שהסתיימה ב- 1648 בשלום וסטפליה הידוע. באזורים מסוימים בגרמניה ובבוהמיה נמחקה בין שליש למחצית מהאוכלוסייה, והמלחמה זכתה לבכורה מפוקפקת כאחת המלחמות האכזריות בהיסטוריה האנושית, אם לא האכזרית שבהן. כמובן שגם מצבם של היהודים לא שפר עליהם, ובזה הסתיים למעשה פסק הזמן המעודד שבתוכו חי דוד גאנז.

משיח שקר והאמת המתמטית

קורות חייו של דוד גאנז פשוטים למדי. הוא לא נמנה על התיירים הגדולים, וכף רגלו לא דרכה מחוץ למרכז אירופה - עובדה הראויה לציון על רקע סקרנותו העצומה והתעניינותו בעולם הרחב שמסביבו. גאנז נולד כנראה ב- 1541 בעיר ליפשטט שבחבל וסטפליה, ובאזור זה עברה עליו תקופת חייו הראשונה. הוא החל את לימודיו הרבניים בישיבתו של הרב ראובן פולדה בבּוֹן ומשם עבר לפרנקפורט שעל נהר מיין, לישיבתו של הרב אליעזר טריוש. בספרו צמח דוד הוא מספר לרב טריוש מתולדות משפחתו הווסטפלית. ב- 1502 הופיע היהודי הגרמני אשר למלין בעיר הסמוכה לוונציה וטען שהוא מבשר הגאולה. סבו של דוד גאנז, זעליג, שהיה רבה של וסטפליה, נשבה בקסמו ובהבטחותיו:

רבי לעמלן היה מבשר על ביאת משיח בשנת ר"ס [1500], ובכל תפוצות ישראל האמינו לדבריו. גם בין הגוים היה הקול הולך וגדול, ורבים מהם גם האמינו לדבריו. ואדוני מורי זקני זעליגמאן גאנז ז״ל הרס ונתץ תנור המיוחד למצוֹת בהבטחתו הגמורה שלשנה הבאה יאפה מצות בארץ הקדושה. ואני הכותב שמעתי מפי מורה הזקן מורי הרב רבי אליעזר טריוש אב בית דין דקהילת קודש ורנקבורט [פרנקפורט] שאמר כי לא דבר ריק היה, ושנתן אות ומופת. ואמר אולי חטאותינו גרמו ועכבוהו (שם, חלק ראשון, עמ' כד).

אין צורך לומר שבפרוס הפסח נאלץ הסב לבנות תנור חדש למצות. נביא השקר למלין מת בפתאומיות ומותו גרם להמרת דתם של חלק מחסידיו.

כרבים אחרים מבני דורו שחשקה נפשם להשתלם בתורה ולהעלות את סיכוייהם למשרה רבנית ראויה, נדד גם גאנז מזרחה לפולין, שם הישיבות נחשבו לטובות באירופה. הוא בחר ללמוד בישיבתו של רבי משה איסרליש, הרמ"א, בקרקוב. עוד קודם לכן, בדרכו מזרחה, הוא מבקר אצל הרב מאן, שאר בשרו, בנורדהיים שבסקסוניה. שם הגיע לידיו של גאנז, שהיה אז בחור צעיר בן 19, ספר היסודות של אוקלידס בתרגומו של אבן תיבון מערבית לעברית, והוא התנפל עליו כמוצא שלל רב ולמד אותו מתחילתו ועד סופו. לימים יתאר את חשיבותו של אוקלידס בהקדמה לספרו 'נחמד ונעים':

אקלידו"ס הוא איש השנון החכם המפורסם המחודד ברוב שכלו מכל אשר היה לפניו באומות, וגם מלאחריו עד היום הזה כמוהו לא היה. הוא חיבר את הספר המוחכם המפורסם הידוע הנקרא על שמו אקלידו"ס, אשר אין חקר לעומקו, באופן שכל החכמים הגדולים הקדמונים והאחרונים כולם כאחד יעידון ויגידון שלא נמצא באומות שום ספר תחת השמים הגדול ממנו או שישתווה לו בחריפות ובחידוד לימודיו בענייני חכמת הלימודית. אף שלא הפליג בספרו הנ"ל מענייני התכונה [אסטרונומיה] רק מעט, מכל מקום בלעדיו לא נרים ראשינו ולא מצאנו ידינו ורגלינו בענייני חכמת התכונה כלל, כי בספרו הוא כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, אשר בהיעדר הסולם אין דרך לעלות (עמ' ח')

את הספר נחמד ונעים השלים רק בערוב ימיו, וגם ממרחק השנים ניכרת ההתרגשות וההתלהבות של נער שנתקל לראשונה בספר חכמות חיצוניות, חכמות שעתידות לתפוס מקום חשוב בחייו.

רוחות של פתיחות בקרקוב

דוד גאנז עזב כאמור את נורדהיים והמשיך לישיבה בקרקוב. רבה של העיר וראש הישיבה היה הרמ"א, מענקי ההלכה והמחשבה היהודית בתחילת הזמן החדש. הרמ"א נפטר ב- 1572 כבן חמישים. דוד הצעיר מצא באולם הישיבה חלונות פרוצים לכל עבר. מעבר להלכה ולפלפול התלמודי עניינו מאוד את הרמ"א שני נושאים שהיו בחזית ההשכלה בזמנו - מדע התכונה וההיסטוריה. התכונה הרי היא אמה יולדתה של האסטרונומיה המודרנית, והיא כוללת בתוכה את הגאומטריה ואת האסטרולוגיה. הרמ"א חיבר שני חיבורים בעניינים אלה, 'תורת העולה' ו'מהלך הכוכבים', אך רק הראשון מביניהם הודפס - לראשונה ב- 1570 בפראג. בתחום ההיסטוריה פירש הרמ"א חלק מספר היוחסין - כרוניקה היסטורית שכתב רבי אברהם זכות, מגולי ספרד ופורטוגל. כאז כן היום, פתיחותו של הרמ"א לחכמות חיצוניות אלה הייתה לצנינים בקרב חלק מגדולי ישראל של אותה תקופה [...]. הרמ"א וישיבתו היו אם כן כר נוח ומתאים למזגו הסקרני והפעיל של דוד הצעיר, וסייעו להכוונתו לאפיקי המחקר והחכמה שבהם עסק כל חייו.

כ- 400 ק"מ מפרידים בין קרקוב לפראג - מרחק לא קטן במושגים של המאה ה- 17 - ופניו של גאנז היו מועדות לפראג, העיר שעתידה הייתה להיות תחנתו האחרונה. אך קודם לכן היה עליו להשלים משימה אחרת - להקים בית בישראל. הוא חזר לגרמניה, לנורדהיים הזכורה לטוב, ושם נשא אישה וישב זמן מה בבית חותנו. אולם אווירת החופש והדעת שספג במזרח לא נתנה לו מנוח, ובסביבות שנת 1564, כשהיה בן 23, עקר עם משפחתו לפראג, עיר הבירה של ארץ ביהם, היא בוהמיה. במשך השנים חזר אמנם גאנז לארץ מולדתו לרגל עסקיו, אולם יותר מכל זיהה עצמו כבן העיר פראג, וכתלמידם של רבניה וחכמיה.

כפי שצוין לעיל, בתקופה זו נהנו היהודים בפראג משלווה יחסית. ממעוף הציפור נראית פראג כעיר אחת, אך היא מורכבת למעשה מארבע ערים עצמאיות: העיר הישנה, העיר החדשה, העיר הקטנה ואזור הרדצ'ני. ערים אלה אוחדו רק ב- 1784. בין הגבול הצפוני של העיר הישנה לנהר הוולטבה נמצא הגטו היהודי. ב- 1547 התגוררו בפראג כעשרים אלף תושבים, אך כתוצאה מהגירה מאיטליה, מהולנד, מצרפת, מספרד ומאנגליה, ואף מבוהמיה עצמה, הגיע מספר התושבים במפנה המאות ה- 16 וה- 17 לחמישים אלף תושבים. תקופה זו בתולדות אירופה התאפיינה בין השאר במעבר לשלטון מרכזי ואבסולוטי. הכפרים איבדו מעצמאותם ומחשיבותם, והעיר תפסה את מרכז הכובד החברתי והשלטוני. לצד שכבת בורגנים חדשה שעסקה במסחר, הגיעו גם רבים מבני הכפרים לעיר כדי לחפש את מזלם, שבדרך כלל הסתיר את פניו מהם. גם בפראג נוצרה שכבת עניים וקבצנים שתרמה למעשי שוד ואלימות בעיר.

פראג עיר הרנסנס

העיר הישנה של פראג נבנתה בסגנון הגותי, ולמן המחצית השנייה של המאה ה- 16 החלו לבנות בה בסגנון הרנסנס שיובא מאיטליה. רבים מבני המעמד העירוני החדש גרו בעיר הישנה, אך אט אט התחזק מעמדו של אזור הגדה השמאלית של הוולטבה והוא הפך לאזור החשוב ביותר בפראג. כתוצאה מהריכוזיות של השלטון ההבסבורגי נשללו זכויותיהן העצמאיות של הערים, ומעמדם של אנשי העסקים שלא היו להם יומרות פוליטיות עלה. מ- 1583 הייתה פראג למקום מושבו של קיסר האימפריה ההבסבורגית, והיא התפתחה למרכז צרכני ומסחרי חשוב.

פראג הייתה מרכז דתי משמעותי, וכזכור גם המקור למלחמת הדת האחרונה באירופה - מלחמת שלושים השנה. אך נוגע יותר לעניינינו, פראג הייתה מרכז אקדמי חשוב. האוניברסיטה של פראג נוסדה על ידי קרל הרביעי מלך בוהמיה וקיסר האימפריה הרומית הקדושה ב- 1348, והיא נקראת עד היום על שמו 'אוניברסיטת קרל'. במאה ה- 16 עמדה האוניברסיטה בראש מערכת החינוך בבוהמיה, ולמדו בה מקצועות הומניסטיים על יסודות היוונית והלטינית. ב- 1556 החל לפעול בעיר מסדר הישועים, ומשימתו העיקרית הייתה חינוכית. אחד החידושים של מערכת חינוך זו הייתה הקמתו של מעין בית ספר תיכון, שלב ביניים בין בית הספר היסודי לבין הלימודים האוניברסיטאיים. פרדיננד הראשון העניק פריבילגיות לבתי ספר אלה ב- 1562, והם התבססו בעיר.

כך היו אם כן פני הדברים בפראג בזמן שדוד גאנז ומשפחתו הצעירה התגוררו בה. עיר קוסמופוליטית ומרכזית, בעלת מעמד כלכלי ושלטוני מן החשובים במרכזה של אירופה, עיר שרוחות ההומניזם והרפורמציה מנשבות בה בד בבד עם זעף הקונטרה-רפורמציה. אין פלא שגאנז נמשך לפראג. הוא מצא בה את חפצו - להסתופף תחת כנפי החכמות החדשות והישנות. שתי דמויות מרכזיות השפיעו עליו בפראג, האחת מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, והשנייה שאינה מבני ברית.

החכם והמלך

רבי יהודה ליווא בן בצלאל, המוכר בכינויו המהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא) מפראג, 1520- 1609, היה רב, פוסק והוגה דעות מגדולי חכמי ישראל בתחילת העת החדשה. איש הרנסנס היהודי שנולד פחות מעשרים שנה אחרי גירוש ספרד וגילוי אמריקה. הוא כיהן כרב בפולין ובצ'כיה בתום תקופת הזוהר של הרנסנס. תחומי התעניינותו של המהר"ל מגוונים משל בני דורו. איש הלכה, פילוסופיה, מיסטיקה, קבלה, חינוך, מדעים ועוד, שקשה להקיף את דמותו העצומה. ננסה לדמיין לעצמנו את דוד גאנז, שהגיע מישיבתו של הרמ"א לישיבתו של המהר"ל. לא רק ששני רבותיו נתנו לו את הלגיטימציה להסתכל על העולם שמסביבו, אלא שבדוגמתם האישית הם התוו לו את הדרך לעשות זאת, ולא היה מתאים לכך ממנו. המהר"ל זכה לכבוד ולהערכה ולא רק מקהל עדתו בפראג. הקיסר רודולף השני הזמינו לחצרו, ודן עמו כנראה על מצב היהודים בארצו כמו גם בעניינים שבמדע וברוח.

רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, נולד ב- 18 ביולי 1552 בווינה, ונפטר ב- 20 בינואר 1612 בפראג שבה גם נקבר. שנותיו חופפות כמעט לשנות חייו של דוד גאנז. שלטונו הפוליטי לא היה אפקטיבי, ורצף טעויות שעשה הובילו ישירות למלחמת שלושים השנה. אולם רודולף היה פטרונם הגדול של האמנות והמדעים בצפונה של אירופה. מגיל 11 עד גיל 19 שהה רודולף בספרד אצל דודו המלך פיליפ השני, ושם רכש את הליכותיו המרוחקות והקשוחות משהו שנשארו עמו כל חייו. על אף חינוכו הישועי הוא היה סובלני כלפי הנצרות הפרוטסטנטית ואף כלפי הדת היהודית, וסביר להניח שלא הרגיש שייכות ומחויבות יתרות לקתוליות. רוח הרנסנס והמשיכה למסתורין הם שריגשו אותו, ולקידומם נרתם בעוצמה יוצאת דופן. עם מעברו מעיר הבירה ההבסבורגית וינה ב- 1583, צבר רודולף בטירתו אוסף עצום של חפצי אמנות וציורים שהשקיע בהם סכומי עתק. הוא העסיק בעלי מלאכה רבים שייצרו לו צעצועים מכניים, כלי נגינה, ומכשור מדעי כמו אצטרובלים, מצפנים וטלסקופים. תמיכתו באנשי המדע והחכמה משכה לארמונו בפראג אסטרונומים, בוטניקאים, אלכימאים, פילוסופים ומשוררים. אלה הגיעו מכל קצות אירופה, והורשו לחקור את האוספים העצומים שבארמון, שהפכו לכלי מחקר ראשונים במעלה במשך המאה ה- 17, שנודעה לימים כ'עידן הנאורות'.

עולם הליוצנטרי

תאדס האג'ק (1525- 1600) היה אחד מאנשי האשכולות שהגיעו לחצרו של המלך, ובטקס ההכתרה של רודולף השני לקיסר הוא פגש את טיכו ברהה הדֶנִי שנחשב לאסטרונום הנודע ביותר בעולם באותה עת. בהשפעת האג'ק הזמין הקיסר את ברהה לפראג והבטיח לו שכר גבוה וטירה להקמת מרכז אסטרונומי ומצפה כוכבים. לטירה זו הוא הביא את המכשור היקר שבנה בדנמרק. יוהנס קפלר (1571-1630), מתמטיקאי אוסטרי, התמנה לעוזרו האישי של ברהה, ואף ירש את משרתו של לאחר מותו. ב- 1605 הוכיח קפלר שכוכבי הלכת נעים סביב השמש במסלולים אליפטיים ולא במסלולים מעגליים, כפי שהאמינו מאז ימיו של תלמי [...]. דוד גאנז זכה לבקר במצפה הכוכבים ולדווח על כך בספריו, והוא הראשון שהזכיר את שמותם של ברהה וקפלר בעברית.

בספרו נחמד ונעים מזכיר גאנז את הקיסר ואת האסטרונום, ולצדם את הוויכוח שמובא בגמרא בין חכמי ישראל לחכמי אומות העולם על תנועתם של המזלות:

תנו רבנן, חכמי ישראל אומרים: גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים: גלגל חוזר ומזלות קבועין ... חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע, וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו, שביום מעיינות צוננין ובלילה רותחין (פסחים צד:).

לא ניכנס למשמעות המדויקת של הדברים, אבל החשוב לענייננו הוא שגאנז שמע מטיכו ברהה את עמדתו בשאלה האם יש לשמש ולכוכבים יכולת תנועה עצמאית או שהם מונעים על ידי תנועת הגלגלים שעליהם הם רוכבים:

אם כוכב קבוע או גלגל קבוע וכוכב חוזר: רוב החכמים הקדמונים והאחרונים גזרו ואמרו שכל כוכבי השמים, הן כל אחד משבעה כוכבי לכת, הן שום אחד משאר כוכב שבת, אין לו לא מהם שום תנועה מעצמו כלל, אלא כל אחד מהם קבוע ותקוע בחלול עובי גלגלו וסיבובו. הכוכבים עלייתם ושקיעתם נטייתם לצפון ולדרום איננו אלא על ידי תנועות גלגליהם הנושאים אותם, כאנשים היושבים בספינה או כיתדות התקועים בגלגל העגלה, באופן שהכוכב קבוע וגלגל חוזר, לא כדברי האומר גלגל קבוע וכוכב חוזר. ובזה הודו חכמי ישראל לחכמי האומות, כדאיתא בפסחים בפרק מי שהיה טמא.

אך תדע שהחוקר הגדול המופלא בחכמת הכוכבים ויחיד בדורו, ראש החכמים היושבים לפני אדונינו הקיסר רודלפו"ס ירום הודו, השר טיח"א בראה"י [טיכו ברהה] אמר לי: לא יפה עשו חכמיהם שהודו לחכמי האומות על דבר שקר, כי הדין היה עם חכמי ישראל, באומרו שהכוכבים חוזרים במהלכם העצמיים בלתי הכרח תנועות הגלגלים, רק בעצמם שטים ורצים כעוף הפורח באוויר, והרבה בראיות ... וכן שמעתי מפי החכם המופלג קעפלירו"ס [יוהנס קפלר] (נחמד ונעים, שער א', סימן כ"ה).

גלגל חוזר או כוכב חוזר?

בהמשך מנסה גאנז למצוא רמזים לתשובה בדברי האברבנאל בפירושו על בריאת העולם. מדבריו ניתן לראות שהוא עדיין מתלבט בין המסורת הדתית והמדעית של מאות ואלפי השנים שעברו, לבין ההוכחות החדשות של ברהה וקפלר. אולם מסיום ספרו 'נחמד ונעים' ניתן ללמוד עד כמה הנושא היה חשוב ומכריע בעיניו, ולאיזה צד הוא מכריע. גאנז מתאר בקצרה את הקשר בין הקיסר לבין האסטרונומים שאותם הכיר באופן בלתי אמצעי. זהו מסמך ראשון במעלה של אדם שהיה במרכז העניינים של מהפכה ששינתה את העולם המדעי ללא הכר, ולא פחות מכך את עולמו הרוחני והאידאי של האדם המודרני. כדאי הוא מסמך זה לצטטו כאן:

בחתימות החתימה של ספרי זה חדשות אני מגיד שבשנת ש"ס לאלף השישי [1600] אדונינו הקיסר המרוחם רודאלפו״ס ירום הודו, כאשר מלאה אותו חכמה ודעה וידיעה, מופלג בחכמת התכונה ואוהב את החכמים ומכבדם ומספיקם, שלח למדינות דעני מרק [דנמרק] וקרא אל החכם המופלג החוקר הגדול בחכמת התכונה מכל אשר היו לפניו, הוא אחד משרי הארץ בני עמו נקרא טיח׳׳א ברא״הי והושיבו הקיסר על ארמון המבצר הנקרא בינאטק, חמישה פרסאות [כ-35 ק"מ] מעיר מלוכה פראג, והתבודד שם עם חכמיו. ופסק ונתן לו מדי שנה ושנה שלושת אלפים טאלר [אולי תקציב המחקר הראשון בהיסטוריה], גם לחם ויין ושכר זולת שאר מתנות ודורונות רבות. ושם במקום הנזכר היה יושב עם שנים עשר אנשים, כולם חכמים ומביני מדע, עוסקים וחוקרים באצטגניניהם וכלי מחזיהם הגדולים והמופלגים אשר עין לא ראתה. ובנה לו הקיסר שם שלוש עשרה חדרים בשורה אחת, אשר בכל חדר וחדר היה כלי מיוחד אשר בהם מביטים על מצבי ומהלכי כל כוכבי נבוכה ורוב כוכבי שבת. ותמיד כל ימות השנה בכל יומם ויומם היו רואין ומדקדקין וכותבין על ספר מהלך ומצב החמה בגלגלה באורך ובגובה הרקיע, וריחוקה מכדור הארץ. וכך היו עושין בכל לילה, היו חוקרין ומדקדקין על כל אחד ואחד מששת כוכבי נבוכה מצב של כל אחד ואחד מכדור הארץ. וכמו כן על רוב כוכבי שבת מהלך ומצב של כל אחד מהן. אשר גם אנוכי הכותב הייתי שם שלוש פעמים, כל פעם חמישה ימים רצופים, וישבתי עמהם בחדרי חזיונם וראיתי את המעשה אשר נעשה, דברים גדולים ונפלאים. לא לבד בכוכבי הנבוכה, הלוא גם רוב הכוכבים מכוכבי שבת בשמו יקראהו, כאשר יבוא כל כוכב בקו חצי לילה היה מתמודד מהם על ידי שלושה מיני כלים, אשר אצל כל כלי היו יושבים שני חכמים, ותיכף הכל נכתבים בספר עת בוא כל כוכב בקו חצי לילה, השעה ודקי [דקות] השעה אשר לזה היה לו מורה שעות [השעון האסטרונומי של טיכו ברהה], חידוש נפלא באופק. שאגיד בנאמנה שהשתדלות וחקירות גדולות כאלה מימינו לא ראינו ולא שמענו, גם אבותינו לא סיפרו לנו ולא מצאנו כתוב בספר, הן מבני ישראל הן מאומות העולם להבדיל, שנהיה כדבר הזה עוד. ותכלית המסופר לגלות את אוזני הקורא על סיבת רוב ועצום חקירות במהלכי הכוכבים, איזן וחקר החוקר הגדול הישר יטח"א בהאה"י הנ"ל, ושנו דברים רבים מיסודי בטו"ל מיאוס [תלמי, ראו מסגרת] בתכונה, הכל בסברה וטוב טעם עניינים חדשים נפלאים מאוד, דברים אשר מעולם לא שערום ראשונים כלל, אשר ארבע ממעשיו המחודשים אזכיר במקום הזה בהערה קטנה ומועטת בקיצור מופלא: הוכיח באותותיו העניינים שגלגל קבוע וכוכב חוזר, ומה מאוד דבריו מקובלים לשכל ... הוכיח בראיה ברורה ששלושה כוכבים מכוכבי נבוכה שהם מאדי"ם כוכ"ב נוג"ה במהלכם רצונים אינם מסבבים את כדור העולם לעולם, רק מה שמסבבין בכל יום בסיבת התנועה העליונה בלבד ... ומרכזי שאר חמשת כוכבי נבוכה, מרכז החמה עצמה הוא מרכזם, ולדעתו החמה לעולם היא יושבת באמצעיתם, כמלך היושב תוך עמו המסבבין אותן כבמחוגה. ואין שום אחד מכוכבי הנבוכים לא יתקרב ולא ירחק בסיבה ממרכז החמה מפעם לפעם, אפילו מלוא נימא כל ימי עולם, מה שכל החכמים הקדמונים לא יצויר ולא ידומה כלל. ואלו שני דברים האחרונים קצת קשה להסבירן לתלמידים כראוי, כי עט סופר תש כוחו לציירו ולהעלותו על הנייר כדין. אך יש עמדי חיבורי גלגלים מן השר טיח"א בראה"י אשר בהם כל תלמיד משכיל יבין סיבת הדברים על תכונתו ברגע. סליק יום ו', ח' אב שע"ג לפ"ק סליק [16 ביולי 1613)

דברים אלה משקפים את דמותו של דוד גאנז, תלמיד חכם סקרן ופתוח שזכה לחיות בזמן ובמקום שבו אירעו מהפכות מכריעות להיסטוריה המערבית והעולמית כולה, ולהכיר אישית את אישיה. אנדרה נהר מתאר את אישיותו של גאנז:

כי האמת ניתנת להיאמר: דוד גאנז לא התעלה לרמתם של הגאונים שבמחיצתם נמצא. בסולם הדרגות האוניברסיטאי הנוכחי ניתן היה לקבוע את מקומו בין עוזרי המחקר השקדנים, הרציניים, החיוניים להתקדמות העבודה, אולם בלא השפעה על 'המחקר הטהור'. דוד גאנז לא התעלה מעל לרמתו של עובד צנוע, לא בתחום לימודי היהדות, ולא בתחום המדעים החילוניים, אולם אין זאת אומרת שעובד ישר זה לא היה ראוי ליחס פחות כפוי טובה מצד גדולי תורה ומדע אשר עמם התחלק בנטל העבודה היום-יומי. לעובד צנוע זה הייתה תכונה שאין לזלזל בה במישור האינטלקטואלי, אף כי עיקר ערכה בתחום היחסים של בן אדם לחברו: ההתלהבות. תכונה זו אנו מגלים במשנה יצירתו, אשר ההלהבות שיוותה לה צביון חי וחם, ובסופו של דבר גם תקפות מדעית (דוד גנז וזמנו, עמ' 26-25).

לקריאה נוספת:

מתוך הספרים הרבים שכתב גאנז הודפסו ושרדו רק שניים, צמח דוד ונחמד ונעים, שאת שניהם ניתן לקרוא באתר השימושי Hebrew Books. הספר צמח דוד זכה גם להוצאה מדעית על שערך פרופ' מרדכי ברויאר (הוצאת מאגנס, תשמ"ג). במבוא לספר ובהערות לאורכו מצוי חומר רב על חייו של גאנז. ספר חשוב נוסף הוא ספרו של אנדרה נהר 'דוד גאנז (1541-1613) וזמנו - מחשבת ישראל והמהפכה המדעית של המאה השש-עשרה' (הוצאת ראובן מס, תשמ"ב). על אף שהספר תורגם מצרפתית בצורה מסורבלת למדי, למתגבר על מחסום זה מזומנת חוויה אינטלקטואלית חובקת עולמות ויוצאת דופן.

ביבליוגרפיה:
כותר: הרואה בכוכבים
מחבר: טל, אלכס
תאריך: מרחשוון- אוקטובר תשע"א 2010 , גליון 6
שם כתב העת: סגולה
בעלי זכויות : תכלת תקשורת
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית