עמוד הבית > מדעי הרוח > ספרות ושירה > ספרות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
הכרות עם האקלברי פין ותום סויר גיבורי ספריו המפורסמים של הסופר האמריקני מרק טווין.



מרק טווין ומיתוס האקלברי פין
מחברת: ורד גנור-שביט


האקלברי פין הוא דמות ספרותית, פרי המצאתו של הסופר האמריקאי, בן המאה הקודמת, מרק טוויין. הוא גיבור של שני ספרים שהפכו לנחלתם של קוראים רבים ברחבי העולם: "האקלברי פין" ו"תום סויר".

האקלברי פין הוא נער בעל צירוף של תכונות, מעורר קנאה. הוא אדם בעל גישה בריאה לחיים, ואולי לא במקרה האקלברי פין איננו בשר ודם.


האק מייצג מן הסתם צד באישיותו של מרק טוויין. הוא מבטא את הביקורת של מרק טוויין כנגד החברה הנוצרית הצדקנית והמתחסדת, שבתוכה חי במחצית הראשונה של המאה ה-19. זו הייתה חברה לבנה שנהגה עריצות בעבדיה השחורים, שהובאו מאפריקה, חברה בורגנית שביקשה לחנך את אנשיה על-ידי אמירות רומנטיות אודות מה שצודק, יפה וטהור. מתוך כך פירנסה בתמימות רמאים, שיכורים וגנבים שחיו בשולי החברה הלבנה, ושימרה מנהגים רומנטיים בקרב משפחות מיוחסות ואמידות, כגון: דו-קרב ונקמת-דם. המושגים "כבוד", "נאמנות" ו"צדק" הוליכו למעשי רצח חסרי-רסן.

כל אלה מתוארים בספר כפרקים מעלילותיו של האקלברי פין. האקלברי פין הוא האמיץ והמפוכח ביותר מכל הדמויות בעיירה הקטנה ושכנותיה, שעל גדות המיסיסיפי. הוא מתבונן במציאות שסביבו בלא כל דעה קדומה, לא חברתית ולא דתית.

האקלברי פין הוא יתום, שחי בגפו על-פי רצונו וטעמו. הוא לא ספג מסרים ערכיים מן הבית - כי לא היה לו בית; הוא לא היה חשוף למסרים מן החברה - כי לא היה שייך לה. כיוון שלא היה שייך לשום אדם או חברה, נתחזקה בו תחושת השייכות לעצמו בלבד, ודבר זה נתן לו כוח רב לחיות את חייו על-פי דרכו.

להאקלברי פין יש הכח לראות קושי, גועל, עוול ושקר - מבלי להיבהל. הוא יודע להבדיל בין טוב לרע, בין יפה למכוער, אבל הוא יודע שהעולם מקיים בתוכו את שניהם, ועליו לקבל את שני הפנים הללו של החיים כמות שהם. גישה זו משחררת אותו מהנטייה הרומנטית ומהצורך של אנשים רבים הנבהלים מפני הרוע, הכיעור ומעשי העוול, לחפש מחסה בתוך הטוב, היופי, והצדקנות. האק מתייחס לכל בעיה באופן ענייני, ויש לו מיומנויות רבות המאפשרות לו לפתור את הבעיות שחייו מזמנים לו.

האק התייתם מאמו בעודו ילד צעיר, ונשאר עם אביו השיכור, שהיה חסר-בית ומחוסר-עבודה. מגיל צעיר מאוד
לא היה אדם מבוגר וקרוב שיכול לדאוג לו. לכן, כבר מילדותו היו לו הזדמנויות רבות להתנסות בפתרון בעיות שונות: השגת מזון ובישולו, מציאת מחסה, קשירת קשרים עם אנשים זרים, ויצירת איזון ביחסיו עם אביו השיכור והאלים.

האקלברי נתון תחת שלטון של עריצות, עריצות מידי אביו. אביו הוא אדם ילדותי, בלא מעצורים, לא אחראי וחסר-התחשבות, וכל זה מתבטא אפילו ביחסו אל בנו יחידו. הוא חי בשוליה של החברה. עם זה, בדמות אביו של האק יש ביקורת אמיתית ומשכנעת על החברה שהוא מצוי בשוליה, והאב מעניק לבנו שני כלים המשרתים אותו נאמנה: האחד - התבוננות ביקורתית על חוקי החברה ומנהגיה, ועל השפעותיהם האבסורדיות על התנהגותם של בני-אדם. השני - ההתמצאות בטבע: הכושר לגור לבד ביער, לדוג דגים, לצוד חיות בר, ללקט פירות בר; ובין ארוחה לארוחה - לשחות להנאה בנהר (המיסיסיפי) או לנוח בחלקת-יער על הדשא הרך, להביט בשמים מבעד לצמרות העצים ולהרהר על כל נושא מעניין או מטריד באותו רגע...

האק מחליט לברוח הן מפני אביו והן מפני הקהילה שבשוליה חי. אין הוא מוכן להמשיך ולספוג את כעסו של אביו - איש השוליים, ואין הוא מוכן להמשיך ולקבל את צדקנותם המתחסדת של אנשי הקהילה, המבקשים לאמצו.

האק מתכנן את בריחתו כך שייווצר רושם כאילו נרצח, וגופתו הוטלה לנהר. אין הוא רוצה שיחפשו אחריו. הוא מארגן לו מחבוא על אי בודד, בלב הנהר. משם הוא צופה בספינה היוצאת לחפש את גופתו בנהר, ועל סיפונה הוא מבחין באביו ובכל אנשי העיירה שניסו לאמצו ולחנכו. תוך כדי החיפושים פורצת סופה עזה. האק מסתתר במערה, באי שבחר להתחבא בו, ומתבונן בסופה. הוא מתפעל מיופיה ומכוחה של הסופה ומתמכר לעוצמתו של הטבע.

האק - בניגוד לרוב האנשים - לא חש בזמן הסופה חרדה או דאגה. הוא לא בנה לו בית להגן על עצמו ולבודד את עצמו מפני הפתעות הטבע; הוא לא מילא את ביתו ברכוש. האק, ביתו מערה, והוא יודע מניסיונו שהמערה שהיא מחסה בטוח; רכושו הוא הקשר שלו לטבע, חייו בתוך הטבע והבנתו את תופעות הטבע. הוא יודע שסופה, יש לה סוף. וכשהשמים מתבהרים אחריה, אפשר לצאת ולגלות מה חוללה הסופה לפני הארץ, וליהנות מהגילויים: פירות וענפים שנפלו מעצים, ו"מציאות" שונות שסחף הנהר אל החוף...

האק הוא תלמיד סקרן. הוא יוצא מהסביבה המוכרת לו, בונה לו רפסודה, מצרף אליו את ג'ים, העבד השחור הבורח מגבירתו, ומגלה גילויים חדשים לאורך חופי המיסיסיפי. הוא מתבונן בסביבתו ושואל את עצמו שאלות הוא מקשיב לדעות ולרעיונות חדשים, ובוחן אותם בשכל הישר שלו:

"...היינו נושאים עינינו אל השמים הזרועים כוכבים, ובשכבנו פרקדן שאלנו איש את רעהו אם נבראו הכוכבים או כבר היו לעולמי-עד. ג'ים סבר שנבראו ואילו אנוכי סברתי שכדי לעשות מספר כה רב של כוכבים דרוש זמן ארוך מאוד. אזי טען ג'ים שהלבנה המליטה אותם. לשמע סברה זו נסתתמו טענותי, כי במו עיני ראיתי צפרדע ממליטה מספר כזה של ביצים, משמע שאין הדבר מן הנמנע..."
("מתוך "האקלברי פין)


האנשים, מאמציו של האק ניסו ללמדו את משמעות הדת והתפילה :

"עלי לעזור (בעזרת התפילה) לזולתי ככל אשר אוכל ולהתעלם מעצמי", חוזר האק על דברי מורתו "הלכתי אל היער וגלגלתי בעניין זה שעה ארוכה, אך לא יכולתי למצוא בו יתרון לעצמי אלא לזולתי בלבד. לבסוף החלטתי שלא כדאי להתחבט בעניין, אלא להניח לו וחסל."
("מתוך "האקלברי פין)


זה יחסו של האק למידע חדש שאינו מתיישב עם הגיונו, או עם המציאות המוכרת לו. הוא מקבל שיש גבולות ליכולתו, ויש שאלות שלא יזכה למצוא להן תשובות. תפיסה זו הוא מעביר גם לידידו. ג'ים, העבד השחור הבורח, תוהה גם הוא על חוויות שאינן מובנות לו: שני נוכלים נטפלו להאק ולג'ים הבורחים ברפסודתם. הם התחזו לדוכס ולמלך שירדו מנכסיהם ואיבדו את משפחתם ואת מעמדם. האק חשד מלכתחילה, כי לפניו רמאים. אבל ג'ים, שזכר הרבה סיפורים על מלכים, לא העלה בדעתו לערער על דבריהם, להיפך, הוא שמח מאוד שזכה להכיר דוכס ומלך של ממש, ושש לשרת אותם. האק חש שמוטב לא לנסות ולהסביר לג'ים את האמת :

"מה בצע לספר לג'ים שאין אלה מלכים ודוכסים לאמיתם? לא הייתה בזה שום תועלת, ונוסף לכך... קשה היה מאוד להבחין בינם לבין הסחורה האמיתית."
("מתוך "האקלברי פין)


אכן, האק המפוכח קולט שעל-פי מושגים חיצוניים אי אפשר לאפיין אנשים. "כל המלכים שווים," הוא אומר לג'ים ומסביר: "רוב המלכים נוכלים ונבלים, עד כמה שידוע לי." ועל ג'ים הכושי הוא חושב ש"תוכו לבן כשלג". ולכן, גם אם על-פי חוק המדינה עליו להסגיר עבד כושי בורח, כדי להשיבו לאדוניו, הרי הוא נענה לחוק מצפונו, ועוזר לו לברוח ולהגיע למדינה אחרת, שחוקיה יביאו לו חופש.

האק אוהב את ידידיו הקרובים ושמח בחברתם, אך הוא נזהר מלהיות תלוי בהם. בכל הקשרים שהוא קושר הוא מקפיד לשמור על חירותו ועל זהותו. אין הוא מפחד מן הבדידות. הוא סומך על עצמו יותר משהוא סומך על אחרים. הוא שמח להיות נווד חסר-כל, שכל רכושו הוא התמצאותו בטבע, החכה (וגפרורים) היא מקור לחמו, והרפסודה היא האמצעי לשוט בנהר, כדי לחפש לאורכו בעיות חדשות ופתרונות חדשים.

ידידותו עם תום סויר היא מפגש מרתק בין שתי דמויות מרקע שונה לחלוטין. האק בא מעולם של מצוקה ומחסור ממשיים, ומתייחס לבעיות באופן ענייני ותמציתי. תום בא ממשפחה דואגת. אמנם גם תום יתום, אך הוא אומן על-ידי דודתו, שדואגת לו מאוד ולא מוטל עליו שום עוג מלבד התנהגות הולמת ולמידה צייתנית. הוא משועמם כהוגן מחייו במחיצת הדודה הקפדנית שמרבה באיסורים ובמחיצת הכומר, שהוא מורה קפדן הדורש שינון וחיקוי במקום התנסות, חקירה וגילוי. נמאסו עליו המסרים הרומנטיים והאידיליים של הכנסיה, שהוא מתחנך בה.

תום מארגן חבורה וממציא לה הרפתקאות, ולצורך זה הוא מגייס את מה שלמד בסיפורי גבורה ברוח הרומנטיקה האבירית, אבל האק אומר על כך:

"כחודש ימים שיחקנו בשודדים ואחרי- כן הסתלקתי וכמוני עשו כל שאר הנערים. לא שדדנו איש ולא רצחנו איש אלא רק העמדנו פנים... גם בהתנפלו על עגלת-לפת דרש תום בכל פה כי יהיו הרובים והחרבות נכונים לקרב, וכלי-הנשק הללו לא היו בעצם אלא מקלות ומטאטאים, ואפילו אם תצחצח אותם עד צאת הנשמה לא יהיו שווים כקליפת-השום..."
("מתוך "האקלברי פין)


להבדיל מתום, שהוא נער מלא דמיונות ופנטזיות האק מקשיב לחיים כמות שהם. הוא איננו מנסה לעצב אותם אחרת ממה שהם. הוא איננו מאלץ אותם לרגש אותו, לנחם אותו, לתת לו משהו, או לקחת ממנו משהו. הוא מקבל באומץ ובטבעיות את ההתרגשויות שמזדמנות לו, את הניחומים שנמצאים לו מאליהם, ואת כל ההשפעות של האירועים השונים על חייו. כשיש בעיה - הוא שוקל את הפתרון ומיד מיישם ומבצע אותו. הוא נהנה כשהוא שרוי בין פתרון של בעיה אחת לבין זיהוי הבעיה הבאה (בין אם הבעיה היא: מה אוכל היום בצהרים? ובין אם היא: כיצד אמנע פשע שהייתי עד להתרקמותו). דמיונות כמו אלה שמסעירים את תום, אין להם כל אחיזה בנפשו של האק. המציאות שהוא מכיר - פשע, שכרות ואלימות, המתקיימים בשלום לצד צדקנות, עושר, הגינות ותמימות
- מציאות זו מסעירה די הצורך...

הבה נחשוב לרגע על מרק טוויין שהתייתם אף הוא מאביו בגיל שתיים-עשרה, וחי באותה ארצות-הברית בראשית המאה הקודמת, המתוארת בספריו. הוא חי בסביבות חברתיות שונות: היה שוליה לדפס, נווט ספינות במיסיסיפי, כורה זהב - אך גם עיתונאי, ולימים - סופר ידוע ומקובל.

במעשיו המגוחכים של תום משחזר מרק טוויין את ניסיונו של סרוונטס הספרדי, אשר יצר את דון קישוט: טוויין יצר דמות של נער תמים שאינו מקבל את המציאות כמות שהיא, וזקוק תמיד לאיזו פנטזיה שתפאר את משמעות החיים. מקורה של הדמות הדון קישוטית הוא האביר הנוצרי. מרק טוויין יצא נגד הפנטזיה שמוכרת הכנסיה להמוני-העם, וכנגד ההדיוטות הקונים פנטזיות שכאלה.

בספר "תום סויר" (שהתפרסם בשנת 1876) מופיע האקלברי פין בפעם הראשונה. יש לו שם תפקיד חשוב, אך משני. כעבור שמונה שנים פרסם מרק טוויין את הספר "האקלברי מן", ובו גיבש: את דמותו של האק, והציג אותו בתוך מערכות קשרים שונות ומתחלפות: האק ואביו המאיים האק והאלמנה מיס ואטסון שמנסה לחנכו ברוח הכנסיה; האק וג'ים, העבד הכושי הבורח.

האק וג'ים הם שני אנשים ישרים ועצמאיים, שבורחים מן השעבוד שמכתיבה להם החברה החסודה בעיירה בורגנית קטנה. השניים יוצרים לעצמם עולם קטן משלהם, בועה בעולם הממשי, וזו הרפסודה שבה הם שטים בלילות (כדי שלא להתגלות בבריחתם) לאורך המיסיסיפי. המציאות ברפסודה שונה מהמציאות בחוץ: יש עצמאות נפשית ורוחנית, יש למידה סבלנית ופתוחה של מה שהמציאות שבחוץ מביאה אל הרפסודה; יש חברות-אמת שוויונית שאינה מפלה בין לבן לשחור ובין מבוגר לצעיר.

הרפסודה של האק וג'ים הפכה לחלום של אמריקנים רבים. היא מנווטת בין מפגשים קשים ומעודדים עם הטבע, ובין מפגשים קשים ומעודדים עם החברה.

סופה של הרפסודה מגיע כאשר מתברר שג'ים שוחרר על-ידי גבירתו הלבנה שנפטרה, והאק שוחרר מאימת אביו שמת. עכשיו השניים חופשיים על-פי החוק.

אבל סופה של הרפסודה הוא גם סמל. בימי הרפסודה הם הוכיחו לעצמם את מלוא כוחם וערכם. הם הוכיחו זאת, בדיעבד, גם לחברה שממנה ברחו. מעשה זה הביא את החברה למצב של ויתור על עריצותה ושתלטנותה כלפי חריגים כאלה. החברה למדה לקבל אותם על ייחודם, הם יכולים להיות שייכים לה על-פי דרכם. הם לא זקוקים עוד לרפסודה.

ביבליוגרפיה:

  1. מרק טוויין, האקלברי פין, תרגום: אברהם בירמן, הוצאת צ'צ'יק, 1955.

  2. אנצק' לספרות כללית ערך: מארק טוויין.

  3. אנצק' עברית ערך: מארק טוויין.

ביבליוגרפיה:
כותר: מרק טווין ומיתוס האקלברי פין
מחברת: גנור-שביט, ורד
שם  הספר: תיגר : מרד חופש ויצירה
עורכת הספר: יפתח, אילה
תאריך: 1990
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. ריכוז פיתוח ועריכה: אילה יפתח.
2. מדריך לתלמיד, מאמרים, סיפורים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית