מקורן וראשיתן של תנועות הנוער

מדי יום ביומו אנו רואים חבורה של ילדים המשחקים יחדיו בשכונה, בחצר ביה"ס, בגן-הציבורי או במגרש ספורט. לפעמים החבורה מתארגנת בשם רעיון מסוים ולמען מטרה מסוימת, כמו חסמבה או הבלשים של אמיל, המוכרים לנו מן הספרות (1) . יש גם חבורות-רחוב והתארגנות נוער עבריין. לא תמיד מטרות החבורות הן חיוביות.

בגיל הנעורים מגיעים בני-אדם לעצמאות מסוימת, והם רוצים להיות בעלי סמכות ולהחליט החלטות. בני-הנוער תלויים עדיין במבוגרים, אבל בשעות הפנאי שלהם וכשהם נמצאים בין בני גילם, הם יכולים לשחק או לעשות דברים פי נטיותיהם.

הנערים והנערות בני השבטים הפרימיטיביים, לדוגמה, נכנסים לחברת המבוגרים ומקבלים סמכויות מיד עם התבגרותם המינית. הנער נושא בעול והנערה הופכת לרעיה, לאם ולעקרת-בית.

יעקב שטיינהרדט טיפוח עצים, 1950
במדינות המערב, בקרב שכבות העוני מקובל גם כיום, שהנער והנערה יוצאים לעבודה, ועוזרים בפרנסת המשפחה מיד עם סיום ביה"ס היסודי. לכן גם מובן מדוע מקובל, בקרב אוכלוסיה זו, לעודד את הצעירים לעזוב את הבית ולהינשא בגיל צעיר.

בקרב השכבות העשירות והמשכילות התופעה שונה. למרות בגרותם המינית של הנערים והנערות ולמרות שאיפתם לעצמאות - חלה דחייה בהתבגרותם.

הסוציולוגים בתקופתנו מדברים על הארכה מלאכותית של הילדות, כמאפיין של התרבות המערבית בת-זמננו. הארכת תקופת ההתבגרות היא תהליך הדרגתי ומתמשך למעלה ממאה וחמישים שנה שהואץ לאחר מלחמת העולם השנייה. בשל הענקת זכויות החינוך וההשכלה לכולם במדינות הרווחה, ובשל מדיניות הסעד לשכבות המקופחות, התבגרות מתארכת למעשה עד לתום הלימודים העל- תיכוניים, המקצועיים או האוניברסיטאיים. המבוגרים עוצמים עיניהם מלראות שהצעיר כבר יכול לשאת בעול, מתייחסים אליו כאל ילד שאינו מסוגל לתמוך בעצמו, וזקוק עדיין לחינוך, להשכלה וכדומה.

הנוער העולה בעבודתו.
צילום מתוך: השדה לנוער, דו ירחון לחקלאות ולטגנ, בארץ-ישראל, שבט תש''ט.
התארגנות הנוער במסגרות משלו היא אחת הדרכים לבטא את יכולתו, את כישוריו, את צרכיו ואת מטרותיו. אחת הדוגמאות הראשונות לכך הייתה בגרמניה בסוף המאה הקודמת. אנשי החינוך שם חשו שהנוער תוסס ומבקש לעצב את חייו באורח עצמאי. מה שגרם לתסיסה זו, מחד, הוא שהתרבות הגרמנית מתורות מוסר, המכבדות את זכויות האדם באשר הוא אדם. התפשט חינוך חילוני, יחסית. ההשכלה הגיעה גם לשכבות הנמוכות. בתי-הספר והאוניברסיטאות נפתחו בהדרגה גם לנערות ולא רק לנערים. הספרות והשירה הזכירו את הטוהר שבשיבה אל הטבע ואת יתרון הרגש לצד השכל. מאידך, בפועל דרש השלטון שהחינוך יתרכז בהכשרת פקידים, אנשי-צבא ובעלי-מלאכה יעילים.

בתחילת המאה התשע-עשרה הייתה מגמה ליברלית בחינוך (הכל יחסי כמובן) אבל באמצע אותה מאה התגלה השלטון כחשדני, וראה סכנה למעמדו בלימוד מקיף שאינו מצטמצם בהקניית מיומנויות מקצועיות בלבד. לכן לבתי הספר התיכוניים התקבלו באותה תקופה בני המעמדות העליונים בלבד. אפילו גן-הילדים, שהונהג אז לראשונה בעולם, נאסר ונסגר, הנוער היה נתון לפיקוח חמור של הורים ומורים והמשמעת הייתה כפייתית, ותחושת מועקה וריקנות גברה בקרב הנוער ובקרב המבוגרים שהיו רגישים לחינוכו .

בשנת 1896 התארגנה באחת השכונות של ברלין קבוצת תלמידים, שקראה לעצמה בשם "ציפור נודדת". מה שליכד את חבריה היה הרצון בטיולים ובמסעות בחיק הטבע. הם אימצו לעצמם תלבושות עממיות, שירי עם וריקודי עם. הם אהבו מחנאות ובילוי מסביב למדורה. כל חבר בקבוצה התחייב לא לעשן, לא לשתות אלכוהול ולשמור על טוהר המידות.

פרנס מסריל, הצבא החדש, 1954.
הרעיונות היסודיים של "ציפור נודדת" היו ברוח תנועת הרומנטיקה (3) של תחילת המאה, התשע-עשרה, כלומר : שיבה אל הטבע, פשטות, התנהגות מוסרית ושמחת נעורים. באופן דומה התארגנו קבוצות נוער אחרות ברחבי גרמניה. בשנת 1913 כבר הייתה שם התארגנות- ארצית של תנועות-הנוער.

אך בקרב קבוצות הנוער, שהתארגנו סביב מטרה חיובית ומתוך מניעים מוסריים, התפתחה תופעה מעניינת. אותו נוער גרמני שש לקראת צורת חיים שונה, שמח לקבל מרות ממנהיג צעיר בן-גילו, והתרפק ברצון על ערכים שהיו חדשים לו, כגון: הקבוצה, התלהבות הנעורים, הנכונות וההתמסרות התמימה לרעיונות - כערכים בפני עצמם. כך גברה בקרב התנועה סמכותו של המנהיג, ההכרה בערך החברה על-פני ערך היחיד, זלזול בעולם המבוגרים והתבדלות לאומנית.

קבוצות נוער כאלו היו חשופות להשפעת התעמולה האנטישמית והפשיסטית (4) - מחד, ולהשפעה של מפלגות דתיות או קומוניסטיות - מאידך. תנועות-הנוער נעשו מכשיר בידי המפלגה השלטת. לא נשאר דבר מהכמיהה המקורית לפעילות במסגרת עצמאית. בימי השלטון הנאצי בגרמניה הייתה החברות ב"נוער היטלר" חובה. הכפייה והצייתנות לשמה, שכנגדן יצא הנוער קודם לכן, היו העיקר בתנועת-נוער זו.

תהליך דומה עבר גם במשטרים רודניים אחרים. תנועת הנוער הקומוניסטי בברית-המועצות - ה"קומסומול" - לא הייתה, ואיננה גם כיום, תנועה עצמאית: זוהי "הסתדרות הנוער הקומוניסטי", המחנכת חברי מפלגה לעתיד.

כדאי להסביר: בני-האדם, בתגובה לתנאים חדשים שנוצרים סביבם, מסוגלים לשנות את עמדותיהם, ובהתאם לכך - להתארגן בדרכים חדשות. זה המהפך שקרה לנוער הגרמני. תנועת-הנוער, שנולדה שם מתוך קריאת תיגר על המסגרות המעיקות של תועלתנות חומרית, בצד ריקנות רוחנית הפכה בין שתי מלחמות העולם לחלק מהממסד המפלגתי או הדתי.

השלטון בגרמניה ובמדינות רודנות שונות, גילה את הערך הטמון בתמימות של להט הנעורים, ונוכח בתועלת שהוא יכול להפיק מרצונם של הצעירים להיות חלק מעולם המבוגרים. כך הפך הנוער לכלי-שרת.

באמצעות סניפי התנועה הופעלה רשת של תעמולה פשיסטית. הנוער שגויס למען "המטרה הנעלה" עשה זאת ברצון, כי החמיאה לו העובדה שהמבוגרים רואים בו שותף.

לתנועה הפשיסטית, כתנועה לאומנית, הייתה השפעה עצומה. במסגרתה השתפר הדימוי העצמי הירוד של בני שכבות המצוקה. ההנחה שכולם שווים, כי כולם שייכים לאותו לאום ולכולם מטרה משותפת, גרמה לטשטוש מסוים בהבדלים בין מעמדות. בן דלת-העם יכול היה להיות בחברה אחת עם בן עשירים, וכך נסחפו המונים. שירי העם וריקודי העם קיבלו מעמד וערך שונה לגמרי מהערך שהיה להם בימי "צפור נודדת", שכנפיה נשמטו.

ההתעוררות לקראת סובלנות, הומניזם (5) והכרה בחירויות הפרט, שאפיינה את המאה הקודמת, פינתה מקום להתעוררות מסוג אחר. לקראת מלחמת העולם הראשונה ואחריה התגברה התעוררותן של קבוצות לאומניות (ושל סכסוכים על רקע לאומני) והנוער גויס לתמיכה , בהן באמצעים דמגוגיים (6) וכפייתיים. מחד, התפשטה ההנחה (בגרמניה) בדבר "עם תרבותי יותר מאחרים", "עם נבחר יותר מאחרים", שמותר לו לשלוט באחרים. מאידך, רווחה הדעה שגיבוש לאומי מצדיק תביעות לעצמאות מדינית.

האנטישמיות - בצורה הססנית בהתחלה ובצורה בוטה לקראת מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) - גרמה לכך, שנוער יהודי לא התקבל לתנועת-הנוער בגרמניה. הדגם של התארגנות נוער בקבוצות קטנות בהדרכת מדריך צעיר, פשט על-פני כל אירופה, ובהדרגה רווח בשאר המדינות. היהודים הקימו לעצמם תנועות-נוער משלהם.

גם בבריטניה בתחילת המאה קמה תנועת נוער. הרקע לתנועת-הנוער שם היה שונה מהרקע לצמיחתה בגרמניה. באדן-פאואל (7) היה קצין צבא בריטי בעל תפקידי פיקוד ומודיעין. בראשית המאה לא היה גיוס חובה בבריטניה, ובוודאי לא גדנ"ע. ב-1907 ארגן באדן-פאואל את מחנה הצופים הראשון לכעשרים נערים. הרעיון היה לעודד את הנערים לטייל ולשהות בתנאי שדה (כדי להכשירם לצבא), ובו בזמן - לחנכם לערכי מוסר. את עקרונותיו ואת ניסיונו פרסם בספר, שזכה לתפוצה רבה בעולם. הרעיון פשט ברחבי בריטניה ובמדינות רבות אחרות.

הצופיות ענתה על ציפיות החברה הדמוקרטית המערבית באותם ימים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הוכרה "הצופים" כתנועת-נוער בין-לאומית. ההשפעה הרבה שנודעה לצופיות מקורה במסרים האנושיים והגלויים שלה, ובאפשרות להתאימם למסגרות התרבותיות בכל חברה או מדינה. בצופיות הודגשו הערכים החינוכיים, המחשלים ומפתחים את הנוער: התארגנות עצמאית, היכולת להתמודד בתנאי שדה לא מפנקים - תוך כדי שמירה על צביון חברתי ומוסרי, הגשת עזרה לזולת, פיתוח תכונות של אזרחות טובה, של אחווה בין בני-אדם ובין עמים .

מרבית תנועות-הנוער בעולם חיקו את הדגם הגרמני המקורי או את הדגם הבריטי של תנועת-הצופים.

המסגרת החברתית והחינוכית של תנועת-נוער הוכרה כבעלת חשיבות מהרבה בחינות. בצד הערכים המבטאים השקפת-עולם - המשתנים מתנועה לתנועה – מציעה התנועה פעילות עצמאית לבני הנעורים בשנות התבגרותם
הארוכות. היא מאפשרת לנוער ליצור הווי מתאים לו. מספקת דרך לבילוי, ולפיתוח תחביבים; היא מאפשרת עריכת טיולים ומסעות ;מציעה הזדמנות לשירה ולריקוד (פעולות שחשיבותן, בדרך-כלל, אינה מוסברת דיה) ; פותחת פתח לקשרים חברתיים באורח ישיר וחופשי, ומעודדת פיתוח יוזמה, יצירתיות וכושר מנהיגות.

הערות:

"חסמבה" מאת יגאל מוסינזון. יצא לראשונה בהוצאה טברסקי. בחודש מרס- 1950.
2"אמיל והבלשים"מאת אריך קסטנר (1974-1899) משורר וסופר גרמני, הספר פורמם ב-1928.

תקופת הקיסרות הגרמנית השנייה (1918-1871).

תנועת הרומנטיקה- זרם בספרות ובאמנות, שהשפיע על תרבות אירופה בסוף המאה השמונה-עשרה.

פאשיזם - חברה שבה למנהיג סמכות בלעדית. וטובת המדינה - עלפי תפישתו - עומדת מעל זכויות האזרחים וטובתם. מותר למנהיג ולעוזריו להשתמש למטרותיהם באמצעי אלימות.

הומוניזם- כמושג כללי, מציין השקפת-עולם המחשיבה את טובת האדם - זכויותיו. כבודו ורווחתו.

דמגוגיה -דרך שכנוע המשתמשת באמצעי פיתוי והסתה, בדעות קדומות ובליבוי יצרים. (מקור המילה ביוונית, מלשון דמגוג, שפרושו מנהיג העם. בהתחלה היה זה כינוי חיוני למנהיג שהצליח לשכנע את בוחריו בצידקת דרכו, בניגוד למי שלא נבחר אלא התמנה לתפקיד או השיגו בתככים. מאוחר יותר. כשמלאכת השכנוע (עשתה מתוחכמת. והנואם פיתח דרכי שכנוע לא-כשרות, קיבל המונח דמגוג או דמגוגיה משמעות שלילית).
רוברט סטיפנסון סמית באדן פאואל (1941-1857) - יסד את "הצופים" בשנת 1907.