עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > חורש ים-תיכוניעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שטחים פתוחיםעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > צמחים
יד הנדיב



תקציר
ממשק (ניהול) החורש הים תיכוני הוא חלק מניהול מערכות טבעיות על ידי האדם. השיקולים המנחים את ממשק החורש הם: עיצוב נוף, מניעת שריפות, שמירה על מגוון המינים.



ממשק החורש הים-תיכוני
מחברים: ד"ר אבי פרובולוצקי; ד"ר אסתר לחמן; ד"ר גדי פולק


ממשק (management) פירושו התערבות מכוונת של האדם בניהול מערכות טבעיות או אחרות. לכאורה, ממשק ושמירת טבע הם שני הפכים, אבל במסגרת ההפרעות והאילוצים המקיפים ומאיימים על שמורות טבע קטנות כמו בארץ, הממשק הופך להיות כלי ניהולי הכרחי. בעית השריפות ונזקיהן, סגירת החורש, הפגיעה במגוון המינים הביולוגי, ואפילו ירידת הערך המזוני של כרי מרעה שאליהם פולשים שיחים, הדגישו את חשיבות הממשק האקטיבי והיזום של החורש. התמודדות עם נושאי ההפרעה והשיקום, שעלתה בדפים הקודמים, מצביעה על אתגרי הממשק ומטרותיו אבל, לצערנו, קשה לומר שנמצאו דרכים אפקטיביות, מקצועיות ומוסכמות להתמודדות עם אתגרים אלה.

שאלת יסוד בדיון זה עוסקת במטרות הממשק, וכאן ניתן להציג שתי תפיסות קיצוניות שהתעמתו בשנות ה-70 בארץ: גישת השמירה הפסיבית ("תן לטבע לעשות את שלו") וגישת המקסימיזציה הכלכלית-חקלאית. אם הגישה הראשונה הנחתה את פעולות ניהול שמורות הטבע באותו זמן, באה הגישה השנייה והציעה להפוך את שטחי החורש הטבעי לפארקים עשבוניים שישמשו למרעה ותיירות, יעלו את ערכם הכלכלי ואגב כך יחסכו כמויות גדולות של מים המתנדפים מהצומח המעוצה ירוק-העד יותר מאשר מכרי צומח עשבוני. גישה פיתוחית זו הונחתה על-ידי סדרת מחקרים שהציגו את ההיגיון האקולוגי והכלכלי שבצדה (שחורי, 1966 Rosenzeig, 1972), ועוררה עימות חריף בין "שומרי הטבע" וה"מפתחים". העימות היה בבסיסו אידאולוגי-פוליטי (מאבק בין תפיסות וערכים שונים) ולא מקצועי (ויכוח בין ממצאים מדעיים שונים), ותוצאותיו הסופיות הם עומדי החורש הצפוף הממשיכים לכסות את צפון ומרכז הארץ.



אבל, האם הגנה זו על החורש מפני "הפיתוח" מגנה עליו גם מפני התוצאות הבלתי נמנעות של הצטברות החומר הצמחי המביאה לשריפות הרסניות?

יוסף וייץ הציג תפיסה אחרת על הטיפול בחורש (1967):

"... ולא עוד אלא שלחורש הטבעי שלנו פגם ניכר. לכלל יער עם הסגולות הטבועות בו לא הגיע, ותועלתו – מלבד מרעה דל וכיסוי נגד הסתחפות - אפסית היא. מה תקנתו? דילול ושיקום."

ההצלחה בשמירה על עומדי חורש רבים בארץ, והעובדה שהם הולכים ונסגרים ומאבדים הרבה מערכם הנופי והביולוגי או, לחילופין, עולים באש, הפכה את שאלת הממשק האקטיבי לרלוונטית ביותר.


 

1. עיצוב הנוף


הרעיון של ממשק מעצב בנופי החורש הסבוכים והסגורים אינו חדש. כבר יוסף וייץ, ממנהליה של הקק"ל ומקובעי מדיניותה, הציע (1967 א') לבצע פעולות גיזום ודילול נרחבות בחורש ולהפכו מ"...חורש סגור המהווה סבך (ג'ונגל) ללא חדירה, ללא ניצול כלשהו, מלבד הנאת העין למראהו כמרבד ירוק המכסה את שממת האבן שמתחתיו", ל"יער אלונים ואלות ראוי לשמו על כל הסגולות המנויות ביער". ואכן, הקק"ל פתחה בשנות ה-60 במספר מבצעים גדולים לטיפול ביער, מבצעים שהשתלבו עם הצורך במציאת מקורות פרנסה לעולים ולמובטלים רבים בשנות המיתון דאז. פארק גורן היה אחת הדוגמאות המוצלחות של חורש שעוצב באותה תקופה. אלא מאי, כיום ניתן לשחזר אזורים מטופלים אלה רק בעזרת תושבים ותיקים בעלי זיכרון טוב, מרבית השטחים המטופלים, כולל פארק גורן, חידשו במהירות יחסית את נוף הסבך הסגור. לעניינינו בנושאי ממשק הלקח הוא שטיפולי גיזום ודילול בחורש הם פעולה לטווח קצר ותצורת הנוף תשקם עצמה במהרה. סלע הזהיר כבר ב-1977 שהתאוששות החורש אחרי השתלטות על מקורות ההפרעה העיקריים (כריתה, רעייה ושריפה) אינה, בהכרח, ערובה לשמירה על מיגוון מקסימלי בטבע או ביטחון בהישרדות מינים נדירים לאורך זמן. הוא היה מהראשונים שרמזו, שאולי דווקא משטר של הפרעה מבוקרת חיוני לשמירה על אותם ערכים ביולוגיים ששומרי הטבע חפצים ביקרם (סלע, 1977).

הבעיה בטיפול ידני - גיזום ודילול - בשיחי/עצי החורש, היא בטווח הקצר של האפקטיביות שלו. ויינשטיין (1985) טוען שהשפעת גיזום ודילול חד-פעמי באלון מצוי משפיעה על צימוח העצים רק בשנה הראשונה מהטיפול, ומציע לשלב רעיית עיזים על החוטרים המתחדשים. עומד אלון מצוי שנפתח בגיזום ודילול נסגר מחדש תוך 7-5 שנים (ויינשטיין, 1985).

במשך מספר שנים, נבחנו בשפלת יהודה השפעות טיפולי גיזום ודילול סטנדרטיים משולבים ברעיית עיזים שחורות על האלון המצוי ובר-זית בינוני. האלון הגיב לגיזום ולדילול בעלייה משמעותית בגובה (25%) ובעובי הגזע (40%), בעוד שטיפול זה לא השפיע על שיחי/עצי הבר-זית. תוספת של רעיית עיזים בלחץ בינוני לטיפולי הגיזום והדילול הביאו לעלייה בגובה הבר-זית (25%) ובעובי הגזע (25%) ותוספת גובה נוספת של כ-10% באלון. הטיפולים גם הפחיתו את כמות הצומח המעוצה בחורש בכ-20%, חמש שנים אחרי הפתיחה, והרעייה גרמה להורדה של 10% בכיסוי זה (פרבולוצקי וחובריו, 1988).

הטיפולים משפיעים גם על כמות הצומח העשבוני המופיע בכתמים בחורש. רעייה מגדילה כמות זו בכ-100%, פתיחה+רעייה מביאה לידי הגדלה של 130% בביומסה העשבונית ופתיחה תוך הגנה מרעייה מביאה לעליה של 700-400% בביומסה, לעומת הביקורת (Perevolotsky + Haimov, 1992).

העובדה שרעיית עיזים, בממשק רעייה מתאים, יכולה להוות כלי לניהול וטיפול בחורש זכתה בשנים האחרונות להדגשה ולתמיכה (קפלן 1989; פרבולוצקי 1991), זאת בסתירה מסוימת למדיניות ה"אנטי-עז" שרווחה בחוגי שמירת הטבע מאז שנות ה-50 (ראה "חוק העז השחורה"). חשוב לציין שהוויכוח על מידת הנזק האמיתי שגורמות עיזים למערכות טבעיות אינו חדש (ראה למשל לאור, 1965; ארני, 1974; או אילן, 1977).



 

2. ממשק למניעת שריפות


בצד השיטות הקלאסיות של הגברת המודעות והחינוך להתנהגות מתאימה ושיפור אפשרויות הכיבוי (מסוקים, דרכים), פותחו מספר שיטות חדשניות למניעת שריפות. אחת השיטות הממשקיות שהוצעו להקטנת סכנת השריפות ונזקיהן היא שריפה מכוונת (burning prescribed). הרעיון הבסיסי הוא הורדה של כמות ה"חומר הדליק" - הביומסה המעוצה היבשה ליחידת שטח, בעזרת שריפה בעוצמה מוגבלת הנעשית כאשר תנאי מזג האוויר והמערכת הביולוגית מאפשרים זאת (Biswell, 1977).

נושא זה הפך קונטרוברסיאלי מאוד בקרב החוגים האחראים לניהול משאבי טבע בארץ (רבינוביץ, 1982); אם כי מעשית הוא נבדק במעט מקרים (זוהר וחובריו - דו"ח ל"קרן הכרמל").

השימוש בכלים מכניים כבדים להרחקת ביומסה מעוצה נפוץ במערב ארה"ב (1977 ,Green) אם כי כלכליותו אינה ברורה. בארץ, טכניקה זו אינה מיושמת בגלל אופי נופי החורש: שיפועים חזקים וכיסוי שיחי-סלעי גבוה. בימים אלה מפותחת בטכניון מכונה חדשנית שתוכל לנוע בנופים ההרריים בארץ ותפעיל סכיני כיסוח בצירים שונים, דבר שיאפשר להרחיק שיחים וענפי עצים (מנור, מידע בע"פ).

הקשיים במציאת טכנולוגיית ממשק שתוריד את רמת "הדלק" הצמחי בעומדי חורש, ותעזור במניעת או ויסות העוצמה של שריפות, הביאה לפיתוח הרעיון של "אזורי חיץ" - טיפול אינטנסיבי בשטחים מוגדרים ומוגבלים של כלל החורש (פרבולוצקי, 1992).

אזורי החיץ אמורים להיות ממוקמים כך שימנעו מעבר אש ממוקדים פוטנציאלים או שיגנו על מוקדים בעלי עניין או ערך כלכלי. אזור החיץ יטופל בטיפול גיזום ודילול אינטנסיבי וינוהל בעזרת רעייה בתנאים (לחץ רעייה, משך ועיתוי) מתאימים. מודל ממשקי זה אומץ על-ידי הוועדה לשיקום הכרמל שהוקמה אחרי השריפה הקשה בסתו 1989 ואמור להיות מיושם בשטחים בהם קיימת צמחייה צפופה בכרמל (ועדת הכרמל, 1990). מודל ממשקי זה נבחן עתה בשדה כדי לקבוע את פרטיו המקצועיים.



 

3. ממשק החורש ושמירת טבע


הבעיות הכרוכות בממשק האקטיבי של עומדים צפופים של חורש ים-תיכוני הופכות להיות חריפות עוד יותר כאשר דנים בשמירת טבע ובניהול שמורות טבע. הרצון לשמור על הטבע תוך מינימום התערבות והפרעה מצד האדם מתנגש עם תהליכי הסגירה של החורש, תוך השתלטות מיני שיחים ועצים מסוימים, והגדלת סכנת השריפות שמשמידות (ולו זמנית) את האקוסיסטמה (או אתר השימור) כולו.

השאלה הראשונה עליה יש לענות לפני גיבוש עקרונות הממשק היא שאלת מדיניות הממשק: מהי תצורת היעד של החורש הים-תיכוני בשמורה? לכאורה זו שאלה פשוטה - השמורה צריכה לבטא את תצורת השיא (קלימקס) שחורש כזה יוצר בתנאים טבעיים. אך כיצד לקבל תצורה כזו אחרי חילופי מינים, הרחקת מרבית הצמחוניים הטבעיים הגדולים ופגיעה בלתי חדירה בקרקעות? במלים אחרות, יש להגדיר ראשית מהי תצורת הנוף המועדפת בשמורת חורש ולגזור את עקרונות הממשק מהחלטה זו.

מדיניות פסיבית ("לתת לטבע לעשות את שלו") פירושה: סגירת החורש והשתלטות השיחים הגבוהים על חשבון השיחים הנמוכים ומרבית הצומח העשבוני, כולל גיאופיטים (לדוגמה, תהליך ההיעלמות של שושן צחור בגלל סגירת החורש - אמוץ דפני, מידע בע"פ). מדיניות אקטיבית פירושה: המשך הפרעות אדם בנוף הטבעי. אין כאן מדיניות נכונה יותר או פחות, אלא שאלת רווח והפסד - כלכלי, ביולוגי ונופי - הכרוכים בכל החלטה (ראה גם סלע 1977 לדוגמאות נוספות).

נאוה (1985) הצביע על העובדה שמדיניות "לתת לטבע לעשות את שלו" תביא ליצירת מצב מלאכותי שאינו קיים בטבע באזורנו זה עשרות אלפי שנה. יתרה מזאת, ממשק כזה עשוי לפגוע בתהליכים האקולוגיים ובמגוון הביולוגי אותו אנו רוצים לשמור.

(Naveh ו-Liberman 1984) הציעו מדיניות ממשק המשמרת את כל התהליכים הטבעיים והאנושיים (כולל שריפה, רעייה וכריתה) שעיצבו את המערכת הים-תיכונית, אך ברמה מבוקרת ולא מסחרית או חקלאית.

(Pignatti שנת 1983) הצביע על כך שמבנה מוזאיקה (mosaic structure) הוא תכונה מרכזית בנופי הצומח הים-תיכוני בהווה. מבנה כזה עשיר מאוד בנישות אקולוגיות שונות ובמגוון ביולוגי גבוה. מבנה המוזאיקה או הכתמים נוצר, לדברי פיגנטי, בעיקר על-ידי השריפות השכיחות באקוסיסטמה זו. האם מתוך כך נובע שחלק מממשק הטבע ושמירת המגוון הביולוגי הוא שמירה על מקצב השריפות? שאלה אקולוגית-ממשקית זו עלתה במלוא חריפותה בארץ כאשר נושא השריפה המכוונת הועלה על-ידי נאוה בשנות ה-70 (Naveh, 1975).

דעת הנגד כפי שהועלתה על-ידי גורמי שמירת טבע היתה שהנזק האקולוגי שייגרם על-ידי שריפות יהיה גבוה מהרווח, זאת בצד העובדה ששמורות הטבע בארץ קטנות והפגיעה הנופית של שריפה מכוונת תהיה קשה.

(Grubb ו-Hopkins 1986) מציגים דיון תיאורטי נרחב בנושא יכולת העמידה של חברות צומח בפני הפרעה, תוך התייחסות לנופים ים-תיכוניים. מסקנתם החד-משמעית היא שבכדי לשמר את חברות הצומח הנוכחיות של אזורים ים-תיכוניים, יש לשמור על אופי ומשטר ההפרעות בו התפתחו חברות אלו!

מצד שני, אסור שתתקבל הדעה שהתערבות פירושה, בכל תנאי, תרומה לשימור האקוסיסטמה. כל התערבות במינון או עיתוי לא מתאים יכולה להפוך לגורם מפריע או מעכב.

נאוה (Naveh, 1974) הצביע על שילוב בין שריפה ורעייה חזקה בשנה שלאחר מכן, שהוא הרסני לצומח, שכן החוטרים והנצרים המתפתחים במהירות אחרי השריפה מהווים מקור מזון מועדף בשל עסיסיותם ורמת החלבון הגבוהה להרביבורים. רעייה חזקה תחסל את החוטרים המתחדשים ובהכרח את מאגר הפחמימות התת-קרקעי שעליו מבוססת ההתחדשות של השיחים והעצים.

נאוה גם מציין שרעייה אחרי שריפה גורמת לשינוי בהרכב הצומח המתחדש, שכן צמחים עשבוניים, כולל רב-שנתיים המתחדשים באינטנסיביות אחרי שריפה, מועדפים ברעייה, ואילו מרבית השיחים הפקולטאטיביים (פקולטאטיבי – חלקי, בלתי מחויב. ההיפך מאובליגטורי) אינם טעימים (קוצים, חומרים כימיים), ולכן חלקם היחסי בחברה המתחדשת ילך ויגדל.



 

3.1 מגוון מינים


אחד העקרונות האקולוגיים המנחים את פעולת שמירת הטבע הוא שמירה על מגוון מינים (צמחי או ביולוגי) גבוה בשמורה. כיום יש השגות על חשיבותו ומוחלטותו של עיקרון מנחה זה, והוא רחוק מלהיות אקסיומה ממשקית. אך לא זה המקום להרחיב את הדיון. בהנחה שמטרתנו בשימור החורש היא שמירה על מגוון מינים גבוה, שוב חוזר קונפליקט ההתערבות: שכן להניח לחורש להתפתח בתהליכים ה"טבעיים", פירושו היעלמות מינים רבים מהמערכת (כולל פרחים יפים ונדירים - סחלבים, דבורניות ועוד רבים - המתקיימים בתנאי גריגה ובתה) ויצירת - "מדבר ירוק". שמירה על כתמים פתוחים בנוף החורש פירושה התערבות מסיבית - טיפולי גיזום ודילול תדירים (יקרים כלכלית), כריתה לפחם (העדפת גזעים עבים), שימוש בכלים מכניים עדינים (מרסקות וכלי גיזום מתניעים), רעייה של בעלי חיים בלחצים בינוניים ומעלה (כדי שאכן יעזרו לפתוח את הסבך), שריפה מבוקרת או כל דרך אחרת שתעזור לשמור על מקטעי חורש פתוחים, שיאפשרו את המשך קיום המגוון הביולוגי הגבוה.

אבל, גם המגוון הביולוגי הושפע מפעולת האדם. זהרי (Zohery, 1983) מאמין שבעקבות ההשפעה הדרסטית של האדם על המערכת האקולוגית באזור הים התיכון נכחדו מאות מינים שלא היו מוכרים לנו מעולם. במצב כזה, טוען זהרי, הקמת שמורות טבע בתקופה המודרנית משולה לבניית מוזיאון לחפצים שנעלמו או נהרסו. שמידע (1985), לעומת זאת, מצביע על הפעולות המגוונות של האדם בנוף כגורם ראשי ביצירת מגוון מינים גבוה מאוד, גם בקנה מידה גלובאלי, בנופים הים תיכוניים בארץ. איור 9 מראה את השתנות מגוון הצמחייה בחורשים בדרגות פתיחה שונות (שמידע, 1985). מהו, אם כן, המגוון "הנכון" אותו יש לשמר בשמורות הטבע?

נאוה (Naveh, 1975) הדגיש שגם שריפה וגם רעייה, המשפיעים על המערכת הים-תיכונית לאורך אלפי שנה, יצרו לא רק מגוון אקולוגי אלא גם מגוון גנטי שחשוב מאוד לשמור עליו במסגרת מדיניות שימור הטבע. טיעון דומה מעלה גם נוי-מאיר (Noy-Meir, 1990) בהדגישו שרעייה חזקה "דחקה" את הדגניים הגבוהים בנוף הים-תיכוני לבתי-גידול בעלי יכולת הגנה על הצמחים המועדפים לרעייה. במקומות אלה התפתחו, קרוב לוודאי, תת-אוכלוסיות בעלות הבדלים גנטיים, עובדה שיש לשמור עליה.



 

4. סיכום


אין בכוונת פרק זה להציע מדיניות אלטרנטיבית או "נכונה" לשמירת טבע בנופי החורש, אלא לעורר שאלות מקצועיות שנדמה שלא נתקפו עד היום. תשובות מעשיות מחייבות דיון מקצועי רחב, מבוסס על תצפיות שדה ומחקרים מתמשכים. לצערנו, גם נושא זה של איסוף נתונים ביולוגיים ואקולוגיים לאורך תקופות ארוכות, ותחת משטרי הפרעה שונים, לוקה בחסר בארץ. מי ייתן ויהיה פרסום זה זרז לשיפור הידע שלנו את נופי החורש בארץ ובעקבות כך נשכיל לנהלם ולמשקם טוב יותר.


א. האקלים הים-תיכוני
ב. החורש הים-תיכוני
ג. החורש באגן הים-התיכון
ד. החורש הים-תיכוני בישראל
ה.1. התאמות של צמחי החורש לסביבה (חלק 1)
ה.2. התאמות של צמחי החורש לסביבה (חלק 2)
ה.3. התאמות של צמחי החורש לסביבה (חלק 3)
ו.2. השפעת האדם על הצומח הים-תיכוני (חלק 1)
ו.2. השפעת האדם על הצומח הים-תיכוני (חלק2)

ביבליוגרפיה:
כותר: ממשק החורש הים-תיכוני
מחברים: פרובולוצקי, אבי (ד"ר) ; לחמן, אסתר (ד"ר) ; פולק, גדי (ד"ר)
שם  המחקר: החורש הים תיכוני : רקע כללי - סיכום ספרות
מחברים: פרובולוצקי, אבי (ד"ר) ; פולק, גדי (ד"ר) ; לחמן, אסתר (ד"ר)
תאריך: 1992
בעלי זכויות : יד הנדיב
הוצאה לאור: יד הנדיב; החברה להגנת הטבע
הערות: 1. על-פי המחקר: השפעת האדם על הצומח הים-תיכוני.
2. מתוך סדרת פרסומי מחקר : פרויקט רמת הנדיב.
3. פרסום מס' 8.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית