תולדות תנועת "המזרחי" בקראקוב

קראקוב היהודית היתה נקראת "ירושלים שבגליציה", וזאת בגלל מקוריותה, יחודה והתערותה של רוב אוכלוסייתה ביהדות עסיסית, שהיה בה מן היופי ומן האצילות גם יחד. לכן בשורת ייסודה של תנועת "המזרחי", תנועה דתית המשלבת בתוכה את תפיסת יהדות התורה עם רעיון חיבת ציון, מצאה בה קרקע כשרה ונקלטה בקרב חלק ניכר מהציבור הדתי. היו, כמובן יהודים דתיים, בעיקר החרדיים, שלא קיבלו בנקל קול מבשר זה על ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל.

בקהילות היהודיות שבגליציה המערבית, ובפרט בקהילת קראקוב, התפשט רעיון חיבת ציון ברוח התורה עוד לפני הופעתה של הציונות ההרצלאית ולפני ייסודה של תנועת "המזרחי". הראשונה בין החברות השונות בגליציה המערבית, שהוקמו אז כדי לעורר את אהבת הלאום בקרב היהודים ולהפיץ את הרעיון הציוני, היתה חברת יישוב א"י בשם "ראש פינה". בראש חברה זו עמד ר' א. מרקוס – שיזם את הקמתה – ביחד עם רב העיר, רבי שמעון סופר (שרייבר), בן "החתם סופר" מפרשבורג, שהיה גם ציר בפרלמנט האוסטרי.

רעיון חיבת ציון ברוח התורה היה כה מושרש בלבבותיהם של רבים מיהודי קראקוב הדתיים, שאין פלא, כי בין באי ועידת "המזרחי" העולמית הראשונה, שהתכנסה בפרשבורג בשנת ה'תרס"ד (1904), היו שני נציגים מקראקוב: מ. הורוביץ וש.מ. לאזר, עורכו של השבועון "המצפה". שבועון זה, שיצא לאור בקראקוב, החל ברבות הימים לשמש במה ושופר מועיל לעמדותיו של "המזרחי" וקידם את התפתחותה של התנועה בעיר. לקידומו של "המזרחי" בקראקוב, תרם רבות גם הרב ד"ר י. זליגר, שלימד תורה בבית מדרש "יבנה" ואף יסד עתון עברי בשם "בת קול".

את ייסודו הפורמלי של סניף "המזרחי" בקראקוב יש לזקוף לזכותו של מנהיג "המזרחי" העולמי הרב מאיר בר אילן. בשנת ה' תרע"ג (1913), עשה הרב בר אילן (ברלין) מגרמניה, במסע הרצאות בגליציה. הוא הגיע גם לקראקוב ונאם בבית הכנסת הגדול בפני אלפי שומעים, והצליח לשכנע רבים, ובכלל זה מתנגדי רעיון בנין הארץ, להקים בעיר סניף של תנועת "המזרחי". (אנשי "המזרחי" בעיר השיגו אישור הממשלה להקמת האגודה, דבר ששימש תקדים חשוב להקמתן של 11 האגודות האחרות של "המזרחי" בגליציה.) אחת ממשימותיו של הסניף (האגודה) בקראקוב היתה, בדומה לסניפים האחרים שבגליציה, לשלב במסגרתו של "המזרחי" את מרבית היהודים הדתיים שבקהילתם, שהיו בעלי זיקה לרעיון הציוני.

בועידה הארצית הראשונה של "המזרחי" בגליציה, שהתכנסה בלבוב בשנת תרע"ג (1913), היו נציגי "המזרחי" בקראקוב בין ראשי הנואמים. ר' מ. הורוביץ נבחר לועד הכללי של "המזרחי" בגליציה, והוא, וכן ר' ש. בסטר, נבחרו לועד הפועל העולמי של המזרחי. תוצאות הועידה היוו מפנה רב-משמעות לפעילותו של המזרחי בגליציה, והסניף שבקראקוב עלה כבר על פסי ההתפתחות, אך באותה העת פרצה מלחמת העולם הראשונה והפעילות שותקה.

מאחר שנסיונות ההתארגנות, שנעשו בשלהי המלחמה לא עלו יפה, כונסה בקראקוב בשנת ה' תרע"ח (1918) אסיפה לשם יצירת תשתית לתנועה, ולמעשה בניינה מחדשה. בעקבות הכינוס, בו השתתפו ונאמו י.ה. פרבשטיין נשיא "המזרחי" בפולין וציר ב"סיים" הפולני, וד"ר ש. פדרבוש, נוספו כמעט כפליים ל- 400 החברים הראשונים, והחלה פעילות הסברתית ואירגונית ענפה. מכאן ואילך התגבש הסניף בקראקוב: נציגיו לא רק הופיעו בכל הכינוסים והדיונים התנועתיים-ארציים, אלא גם נבחרו לכל מוסדותיה של התנועה, ואחדים מהם אף הגיעו לעמדות מפתח בתנועה. בזכות פעולתם הנמרצת של חבריו, רכש לו "המזרחי" בקראקוב מקום בראש שורת הסניפים בגליציה המערבית – ובשנת ה' תרע"ט (1919) אף אירח דיון כלל ארצי, שהוקדש לשאלת חיזוקו של "המזרחי" בגליציה המערבית. בכינוס זה קבע ד"ר פדרבוש, שאחת ממטרותיה העיקריות של התנועה תהיה לחזור לשורשי התרבות העברית המקורית ולהאבק בעם-ארצות – והאסיפה החליטה שיש צורך דחוף בפעולה מיוחדת בקרב הדור הצעיר, בהקמת הסתדרות של צעירים חרדים לאומיים, וכן בעשיית מאמץ הסברתי בקראקוב לשם שכנוע החרדים להצטרף ל"מזרחי".

במרוצת השנים גברה מעורבתו של "המזרחי" בקראקוב והתרחבו פעולותיו במישור הארצי ובמישור המקומי של הקהילה: נציגי "המזרחי" בועד הקהילה פעלו רבות בתחום עיצוב דמותם החברתית-רוחנית-לאומית של מוסדות הקהילה ובשנת ה' תרפ"א (1921) אף הציעו דרכים והציגו דרישות לשיפור חיי הקהילה.

דרישות אלה ביטאו, למעשה, את האידיאולוגיה של התנועה: לערוך בחירות חדשות, כלליות ויחסיות, לועדי הקהילה; לפעול למען השגת זכויות לאומיות מלאות; לטפל ולשמור על עניני הדת הציבוריים; להעניק חינוך דתי לכל ילדי התושבים היהודים – גם לאלה הלומדים בבתי ספר ממלכתיים; להגדיל את התמיכה בבתי הספר הדתיים-לאומיים; להקציב תרומות לקרנות הציונות; למסד את הפעילות להפצת התרבות העברית; לשחרר את הרבנים מן התלות בראשי הקהילה; לארגן עזרה הדדית, וכן לטפל במהגרים וגולים.

מאז הקמת "המזרחי" בקראקוב היו נמנים על התנועה מהבולטים שבציבור הדתי; הם מלאו תפקיד חשוב בחיי התנועה ובהפצת רעיונה המוביל, וכן בהפיכתה לגורם חשוב בחיים הציבוריים והציוניים בקהילה. רובם ככולם ייצגו את הסניף בועידות השונות של "המזרחי", הארציות והעולמיות, בקונגרס הציוני הי"ד בווינא (1925), ב"קהל", וכן במועצת עירית קראקוב. עם הזמן הצטרפו לשורותיהם כוחות חדשים וביניהם הרב מ.י. קליגר הי"ד, שהיה לא רק למנהל ביה"ס "תחכמוני", אלא גם תרם רבות לגיבושה הרוחני של התנועה.

התפתחותו של "המזרחי" בקראקוב התבטאה גם במישור החינוך. התנועה הקימה בי"ס עממי בשם "חדר עברי" (1921), אשר מיזג בתוכו את לימוד המסורת היהודית בשפה העברית וחינוך תלמידיו לאהבת א"י עם לימוד מקצועות כלליים הקשורים ב"מציאות החילונית". בשל הצלחתו של בי"ס זה הוקם מוסד המשך, בי"ס תיכון "תחכמוני" (1927), וזאת למרות ש"חדר עברי" עורר תחילה התנגדות בחוגים מסויימים. רבים מחניכיו של "תחכמוני" התארגנו במסגרת תנועת נוער "השומר הדתי", ועם תום הלמודים היו לחלוצים, מדריכים, עלו ארצה ומלאו תפקידים חשובים בבניינה והתפתחותה (הראשונים מהם הקימו את קיבוץ כפר עציון בהר חברון).

מוקד חשוב לפעילותה הרוחנית והחברתית של התנועה, בימי שבת ומועד, היה בית הכנסת של "המזרחי" ברחוב קופה 16. זה היה גם המקום בו הופיעו מנהיגי "המזרחי" העולמי, כמו: הרב פישמן (מימון), הרב גולד, הרב ברלין, הרב ברוט ואחרים.

התנועה תרמה גם רבות במישור הסוציאלי והכלכלי: היא הקימה את מוסד הסעד "בית לחם" (1925), שמנע מרבים את חרפת הרעב בתקופת המשבר הכלכלי, וכן את בנק קופת מלווה.

אם עד מלחמת העולם הראשונה, היתה וורשה המקום המרכזי לפעילות "המזרחי" – הרי מתום המלחמה עבר כובד המשקל לקראקוב. כאן התקיימו שתי ועידות עולמיות של "המזרחי". האחת – בשנת ה' תרצ"ג (1933) והשניה – בשנת ה' תרצ"ה (1935), ארועים שתרמו רבות לגיבוש היסודות האידאולוגיים של התנועה. במיוחד זכורה הועידה של שנת ה' תרצ"ה, שכן בועידה זו נתגלו חילוקי דעות מהותיים בין נציגי התנועה בארצות המזרח לבין הנציגים שבארצות המערב, בעיקר על רקע של חילול הדת בא,י ושל יחסה של ההסתדרות הציונית להצעותיה של "המזרחי" – ואף הועלתה ההצעה הקיצונית להצטרף להסתדרות הציונית החדשה, מיסודו של זאב ז'בוטינסקי. ברם, "המזרחי" התגבר על חילוקי דעות אלה ויצא לא מפולג מהועידה.

עם עלייתו ארצה של הרב נ. הלפרין בשנת 1937, נבחרו למזכירות התנועה בקראקוב שני חברים, שניהלו את העבודה המעשית, ש. קרניאל הי"ד, וכותב שורות אלו. בשנים אלו נוצר מצב קריטי: קיבוצי ההכשרה היו מלאים חלוצי תורה ועבודה, אך מספר רשיונות העליה הספיק רק למעטים. במצב זה היה על ההנהגה למנוע בעוד מעוד את התפתחותם של רגשי יאוש בין חלוצינו, והדבר אכן נעשה. בתקופה זו הגיע גם הזמן לערוך מספר שיפורים מינהליים, לשלם חובות שהצטברו, להסדיר את ענייני העליה, ובכלל זה את ארגון הפעלתן של אניות בלתי לגליות לא"י, ועוד.

סמוך לפרוץ מלחמת העולם השניה התאחדה תנועת "המזרחי" ו"תורה ועבודה" של גליציה המערבית ושלזיה עם "המזרחי" ו"תורה ועבודה" בפולין הקונגרסאית. האיחוד הביא לתנופה מחודשת של "המזרחי", אך פלישת הנאצים לפולין, קטעה את פעילותה לחלוטין.

* * *

בקראקוב התארגנו גם מספר תנועות-בת, שהיו מסונפות ל"מזרחי": פעילה מאד היתה תנועת "צעירי מזרחי" שהוקמה בשנת 1918.¹ תנועה זו פיתחה עבודת ארגון ענפה וביצעה פעולות חינוכיות ותרבותיות רחבות, הכל לשם החדרת רוח ההגשמה בנוער הדתי. היא גם הקימה מקהלת גברים בשם "הזמיר", אשר פעלה בניהולו של המורה ב. שפרבר וקצרה הצלחות מרשימות.

עם התעצמותו של זרם העלייה הוקם בקרקוב "החלוץ המזרחי" (1925), שארגן והפעיל נקודות הכשרה שונות,² וביניהן במרכז העיר, בפלאשוב ובפודגוז'ה, וכן מספר מעודוני תרבות.

גם תנועה של נשים ובנות בשם "ברוריה" (שהוקמה ב- 1925) היתה תנועת-בת של "המזרחי" בקראקוב. תנועה זו, שצמחה מאורח החיים שבנקודות ההכשרה (בהן היוו הנשים אלמנט אינטגרלי וחיוני ביותר), הפכה לגורם רציני בציבור. תרמו לכך, בעיקר: פעולותיה בשטחי התרבות, עזרה סוציאלית, הפצת הרעיון הדתי-לאומי בקרב נשות ישראל בעיר, וכן עצם היותה הגשר ללימוד מקצוע במהלך ההכשרה.³

החל משנת 1928 פעל בעיר גם "השומר הדתי".⁴ ארגון זה, שריכז את הנוער הלומד בבתי הספר, חינכו להגשמת רעיון "תורה ועבודה" בדרך הצופים ואף הוציא כתב עת בשם "הד השומר הדתי".

"המזרחי" בקראקוב על תנועות הבת שלו ועל אלפי חבריו ואוהדיו, סייע רבות ליצירת הממד הציוני דתי בקרב הציבור היהודי בעיר. רוב חבריו תרמו גם תרומה נכבדה להגשמת רעיון "תורה ועבודה" בא"י על ידי עלייה ובנין הארץ. לא מעטים מהם פעלו ופועלים במישורים חשובים של חיי העם במדינתו – וש. קרניאל-טרללר הי"ד, שנפל בהגנת כפר עציון, י. באומניגר הי"ד, א.י. שנור ומ. שנור הי"ד, תרמו את התרומה העליונה של מסירות והקרבה במערכות ישראל.

הערות שוליים:

בין מייסדיה של תנועת "צעירי מזרחי" היה גם א. קליין (אריאלי), שעמד בראשה שנים רבות. ל"צעירי מזרחי" השתייכו פקידים ועובדי בתי מסחר, "הנדלס אנגשטלטה". (לפי עדותו של י. מהלר, איש המזרחי בקראקוב, שפעל בתור איש איגוד מקצועי מטעם התנועה למען חברים אלה.)
לפי י. מהלר, פעל בקראקוב קיבוץ עירוני של החלוץ המזרחי, בו חיו בנים ובנות בקומונה ותוך הרמוניה רבה.
בראשה של תנועה "ברוריה" עמדה ברכה כץ-הרמן.
בין מייסדיו של "השומר הדתי" היה גם שלום קרניאל-טרללר הי"ד, שנפל בהגנת כפר עצמיון, ובין אנשי ההנהגה העליונה של "השומר הדתי" היה גם פ. שינמן, שהיה גם, במשך מספר שנים, מזכיר-כבוד כללי של "המזרחי" למערב גליציה ושלזיה.