מקורות: DellaPergola (2002); United Nations (2001); Population (Reference Bureau (2002

אומדנים אלו משקפים הגדרה של אוכלוסיה יהודית "ליבה" ובכללה בני אדם אשר מציגים עצמם כיהודים במפקדי אוכלוסים ובסקרים, או שאינם מביעים העדפה מוגדרת לזהותם אבל שמוצאם יהודי והם חסרי זהות דתית אחרת. יש לציין שאין מדובר בקנה מידה הלכתי להגדרת הזהות, אף שכללית הוא חופף לו. מדובר בהגדרה רפויה מאוד שאין משתמע ממנה ידע מיוחד כלשהו ביהדות, אמונה, מנהגים, או חברות בארגונים יהודיים. על מנת להימנות על האוכלוסיה היהודית "ליבה", דרוש רק רצונו של אדם שלא להתכחש למוצאו היהודי או לשייכותו ליהדות, ואין זה משנה כיצד יביע עמדה זו.

האוכלוסיה היהודית המוגדרת בקני מידה אמפיריים ולא-נורמטיביים שכאלה, מצוייה בליבתו של צירוף מורכב ורחב יותר. אכן, 13 מיליוני היהודים, שלפי האומדן חיים ברחבי העולם בשחר המאה ה-21, מחוברים בקשרי קירבה משפחתית הדוקים לעוד כמה מיליוני בני אדם. אלה ואלה ביחד מהווים אוכלוסיה יהודים "מורחבת". יש בהם מי שמוצאם יהודי או שיש להם קשרי משפחה יהודיים, אבל הם אינם יהודים בשעה זו, אם מפני ששינו את זהותם, אם מפני שהם הצאצאים הלא-יהודים של נישואי חוץ, אם משום שהם לא-יהודים המשתייכים במשפחה מעורבת. בני זוג ובנות זוג יהודים ולא-יהודים במשפחות אלו משפיעים הדדית על חיי היומיום המשותפים לכל אחד ואחת מהם, על העיסוקים החברתיים והכלכליים ועל הסביבה התרבותית שלהם וילדיהם.

הדוגמאות שיוצגו בהמשך מצביעות על שיעור ההבדלים שבין אוכלוסיות יהודיות "ליבה" לבין אוכלוסיות יהודיות "מורחבות" בארצות נבחרות. יצוין כי הגדרות האוכלוסיות שנעשה בהן שימוש בהשוואות הללו אינן אחידות לגמרי. ברפובליקה הרוסית בשנת 2001 נאמד מספרה של האוכלוסיה היהודית ב-275,000, ומספרה של האוכלוסיה המורחבת ובכללה כל החברים הלא-יהודים במשפחותיהם של היהודים, נאמד ב-520,000, הבדל של 89 אחוזים. בארצות הברית באותה שנה, בהסתמך על "הסקר הארצי של האוכלוסיה היהודית" (NJPS) ועל "סקר הזהות היהודית" (AJIS) גם יחד, אוכלוסיה יהודית "ליבה" של 5,300,000 היוותה חלק מאוכלוסיה "מורחבת" שמספרה נאמד ב-9.2 עד 10 מיליונים, הבדל של 74 עד 89 אחוז. האוכלוסיה המורחבת כוללת משפחות שבהן חברים ממוצא יהודי אבל שאין בהן אף יהודי בשעה זו. בסקר שנעשה בשנת 2000 בהולנד נמצאו 30,000 יהודים מצד האם ו-13.000 מצד האב בלבד, הבדל של 43 אחוזים. בברזיל, בהתאם למפקד האוכלוסין שנעשה ב-1991, אוכלוסיה יהודית בת 86,000 היתה חלק מאוכלוסיה מורחבת של 117,000 במשפחות יהודיות, הבדל של 36 אחוזים. בצרפת, לפי סקר משנת 2001, ל-500,000 יהודים נוספו לפחות 75,000 בני משפחה לא-יהודים, הבדל של 15 אחוז. בישראל של סוף 2001, חיו 5,025,000 יהודים יחד עם 275,000 בני משפחה לא-יהודים, בעיקר במשפחות שעלו מברית המועצות לשעבר לפי חוק השבות, הבדל של 5 אחוזים.

הפער שבין מספר היחידים שחלים עליהם הגדרת האוכלוסיה הליבה והמורחבת נטה לגדול במקביל לשיעורים גדלים והולכים של נישואי חוץ, ובכמה מקרים היה אפשר להבחין שגידול באוכלוסיה המורחבת ארבע במקביל לפיחות באותה אוכלוסיית ליבה. האומדן של כלל בני האדם שחוק השבות חל עליהם יהיה אף גבוה יותר, משום שיכלול גם את נכדיהם הלא-יהודים של יהודים ואת בני ובנות זוגם.

לפי מחקרים דמוגרפיים חדשים, אומדני האוכלוסים של שתי הקהילות היהודיות הגדולות ביותר שמחוץ לישראל, ארצות הברית וצרפת, תוקנו כלפי מטה. בשתי הארצות הללו, אומדנים מחודשים של האוכלוסיה היהודית העלו כי מספר היהודים פחת בחמישה אחוזים לעומת מספרם ב-1990 (ראה טבלה מס' 2). בארצות הברית, ציפו כי מספרם הכללי של היהודים כפי שנאמד ב-1990, 5.5 מיליונים, יעלה ל-5.7 מיליונים הודות להגירה נמשכת של יהודים ממזרח אירופה, אמריקה הלטינית, דרום אפריקה והמזרח התיכון. ואולם בשני מחקרים חדשים נמצאו מספרים נמוכים יותר: 5.35 מיליונים לפי האומדן של AJIS, ו-5.2-5.3 מיליונים לפי נתונים מוקדמים של NJPS. בארצות הברית פחת אפוא מספרם של המזדהים כיהודים גרעיניים ב-300,000 עד 500,000 מהמספר שציפו לו קודם לכן.

טבלה מס' 2. אומדני האוכלוסיה היהודית בארצות נבחרות

א. יהודים לפי אתניות

בצרפת, מחקר חדש שנערך ב-2002 מצא 500,00 יהודים לפי הדגרת הליבה, 25,000 פחות מן האומדן של 1990. בכמה ארצות אחרות, התמעטות האוכלוסיה היהודית היתה הכלל הרווח במשך כמה שנים. בברזיל, שמצב הקהילה היהודית שלה היה טוב יחסית, מצביעים שני מפקדיו אוכלוסין על ירידה במספר היהודים, מ-94,000 ב-1981 ל-87,000 ב-1991. בקנדה, בהסתמך על משתנה האתניות במפקד של 2001, המגמה הקודמת של גידול באוכלוסיה היהודית, שהחזיקה מעמד זמן רב, הגיעה לקיצה, ולראשונה מסתמנת ירידה לעומת 1991. במקביל ארעה ירידה נכבדה בהזדהות היהודית כהזדהות אישית בלעדית ועליה משמעותית במספר המזדהים כיהודים וגם כשייכים לקבוצה אתנית אחרת. גרמניה במידה רבה, ואוסטרליה במידה מסוימת היו בין הארצות המעטות שבהן הניבה ההגירה הנמשכת גידול באוכלוסיה היהודית.

מאז מלחמת העולם השניה, כללה ההגירה הבינלאומית כ-4.7 מיליוני יהודים: 1.9 מיליון בין 1948 ל-1968; ו-1.8 מיליון בין 1989 ל-2002. לישראל הגיעו 63 אחוזים מכלל המהגרים בעוד 37 אחוזים הגיעו לארצות המערב העיקריות. הגירה בקנה מידה גדול היא הסיבה להתמעטות הדרסטית של האוכלוסיות היהודיות בברית המועצות לשעבר, כגון ברפובליקה הרוסית ובאוקראינה, ובארצות המוסלמיות. בין 1970 ל-2002, פחת מספר היהודים ב-78 אחוז בחלקים האירופיים של ברית המועצות לשעבר וב-90 אחוז בחלקים האסיאניים שלה, ב-91 אחוז בצפון אפריקה, ב-36 אחוז בדרום אפריקה, וב-20 אחוז באמריקה הלטינית. בכמה ארצות, ההסבר העיקרי להידלדלותן של האוכלוסיות היהודיות או לדשדושן במקום הוא זרימה קבועה של מהגרים אל מחוצה להן, כפי שארע בברית המועצות לשעבר, בדרום אפריקה ובארגנטינה.

אבל נוסף על הניידות הגיאוגרפית, מאזן הלידות והפטירות היהודיות (הריבוי הטבעי) ושל גרים יהודים ומתבוללים ומאזן שינוי בהזדהות) נראה בבירור כגרעוני (ראו טבלה מס' 3). לדוגמה, בשנת 2000 מתו ברפובליקה הרוסית כ-8,000 איש ואישה שתועדו כיהודים, לעומת 600 לידות בלבד שתועדו כיהודיות.

בבריטניה, באותה שנה, מתו כ-3,800 יהודים לעומת 2,600 לידות יהודיות. בגרמניה, קהילה שמספרה שולש הודות לזרם הגדול של מהגרים חדשים מברית המועצות לשעבר, תועדו ב-2001 רק 117 לידות יהודיות לעומת 990 פטירות.

טבלה מס' 3. התנועה הטבעית באוכלוסיה היהודית בארצות נבחרות

א. לידות לאמהות יהודיות שמהן 2,148 לאבות שאינם יהודים. בהנחה שנולד כמספר הזה של ילדים לאבות יהודים ולאמהות שאינן יהודיות, סך הלידות יהיה 5,858.
ב. לידות לאמהות יהודיות שמהן 444 לאבות שאינם יהודים. בהנחה שנולד כמספר הזה של ילדים לאבות יהודים ולאמהות שאינן יהודיות, סך הלידות יהיה 1,057.

את שיעורי הילודה הנמוכים ואת הזדקנות האוכלוסיה היהודית מעצימה השכיחות הגבוהה של הנישואים מחוץ לקהילה, שכיחות הגוברת והולכת (ראו טבלה מס' 4). ברוסיה, בשנות ה-90, כ-70 אחוז מן מהנשים היהודיות וכ-80 אחוז מן הגברים היהודים התחתנו עם בני זוג ובנות זוג שאינם יהודים. בארצות הברית ובכמה קהילות יהודיות אירופיות בגודל בינוני, שכיחות הנישואים הללו היתה קרוב לוודאי בשיעור של יותר מ-50 אחוז. בצרפת ובבריטניה היה השיעור יותר מ-40 אחוז.

שיעור הילדים שנולדו בנישואי-חוץ ואשר חונכו כיהודים בתחילת שנות ה-90 היה כ-20 אחוז הן בארצות הברית והן ברפובליקה הרוסית. ההשפעה המשולבת של שיעור הילודה הנמוך, חוסר ההזדהות של רבים מילדי נישואי-חוץ עם היהדות, והזדקנות, מסביר בבירור את הכרסום באוכלוסיה היהודית המתואר בטבלה הקודמת. מחקרים דמוגרפיים שנעשו באחרונה מצביעים על עוד גורם של כרסום באוכלוסיה היהודית העלול לבוא לידי ביטוי בקרוב: התנכרות מהיהדות והינתקות מקשרים ארגוניים יהודיים בקרב מגזרים רחבים של הבוגרים היהודים היותר צעירים. גורם זה רווח יחסית יותר בקרב מי שהתחתנו מחוץ לקהילה ויתכן שהוא גם קשור לשאיפה מוקטנת להוליד ילדים.

טבלה מס' 4. שיעורי נישואי-חוץ של יהודים בשנים האחרונות

ישראל היא היוצאת מהכלל היחידה למגמות הנסיגה הדמוגרפיות הללו. עליה מתמדת ומאזן הגירה חיובי הניבו כמעט הכפלה של האוכלוסיה היהודית בישראל בין השנים 1970 ל-2002. את העליה חיזק ריבוי טבעי יהודי משמעותי. ב-1990, 73,900 לידות של יהודים ו-25,800 פטירות של יהודים יצרו בישראל גידול נטו של 45,100; ב-2001, 91,200 יהודים נולדו בישראל ו-32,700 נפטרו בה והגידול הגיע ל-58,500. הסביבה הקהילתית היא גורם מתווך חשוב במגמות הפריון היהודיות בישראל והתוצאה היא משפחות גדולות מן המקובל בקרב יהודים בארצות אחרות. לתופעת ההתבוללות ואובדן ההזדהות של ילדים יהודים הנובע ממנה אין משמעות, לפחות מבחינה סטטיסטית, בישראל. כתוצאה מזה, הגידול באוכלוסיה היהודית בישראל בשנים האחרונות פיצה פחות או יותר על הדלדול באוכלוסיה היהודית בתפוצות. בתחילת 2003, האוכלוסיה היהודית של ישראל (5.1 מיליונים), היוותה כ-40 אחוז מכלל האוכלוסיה היהודית בעולם.

תוצאות של מגמות האוכלוסיה היהודית

שני המרכזים העיקריים של האוכלוסיה היהודית, בארצות הברית ובישראל, כוללים עתה כ-80 אחוז מיהודי העולם. אחרי עשר שנים של צמיחה מהירה חצתה האוכלוסיה היהודית של ישראל ב-2001 את גבול החמישה מיליונים, ציון דרך חשוב, וב-2003, כשהיא עומדת על 5.1 מיליונים, התקרבה והלכה למספרה של האוכלוסיה היהודית בארה"ב וכ-5.3 מיליונים, כפי שדווח קודם לכן). מגמות דמוגרפיות אלו משפיעות השפעה עמוקה על הכמות הכללית והחלוקה הגיאגרפית של המשאבים הזמינים של יהודי העולם ועל כושר היצירה שלהם.

מיקומם של היהודים על מפת העולם תואם יותר ויותר את דירוג הארצות לפי מדד הפיתוח האנושי, קנה מידה בינלאומי לאיכות החיים, המתפרסם בכל שנה מטעם תכנית הפיתוח של ארגון האומות המאוחדות. יותר מ-90 אחוז מיהודי העולם חיים היום בשני העשירונים העליונים של ארצות אלו, באמריקה הצפונית, באירופה המערבית, ובישראל. ישראל דורגה במקום ה-22 מבין 190 מדינות עד שנת 2000, אולם המתחים הביטחוניים המתמשכים והמיתון הכלכלי עלולים להנמיך את דירוגה.

התמורות הגיאופוליטיות הגדולות של שנות ה-90 עוררו עליות וירידות חדות בשיעור ההגירה היהודית הבינלאומית ובכיוונים שפנתה אליהם. שיעור העליה משקף, במידה מסויימת, מניעים ערכיים, אבל שכיחותה קשורה בעיקר לרמת החיים ולמצב הפוליטי בארצות מוצאם של המהגרים. ראיה נוספת היא ששכיחות הירידה מישראל תואמת את שכיחות העליה מארצות שרמתן החברתית-כלכלית דומה לזו של ישראל.

היהודים נעשו ליותר ויותר עירוניים, בעלי השכלה, ובעלי התמחות מקצועית. יותר מ-50 אחוז מיהודי העולם חיים היום בשישה אזורי מטרופולין גדולים: בארה"ב נמצאים ריכוזים אלו בניו יורק בלוס אנג'לס ובסביבותיהן ובדרום פלורידה, ובישראל, בחיפה ובסביבותיהן. רבים מעובדי הכפיים היהודים בישראל הוחלפו בעובדים ערבים או זרים. דיוקנו של כוח העבודה בישראל נעשה בכך דומה יותר לאפיונים החברתיים-כלכליים של היהודים בתפוצות, אבל הוא גם נעשה תלוי יותר בזמינותם של עובדים שאינם יהודים. ברמה במקרו-כלכלית פגע המצב בשווקים הבינלאומיים בכלכלת ישראל ונתן בכך אישור לקשרים החזקים הקיימים בין הגלובליזציה לבין התמורות בחברה היהודית. תמורות אלו השפיעו בעוצמה על המגמות הדמוגרפיות היהודיות.

שינויים שארעו באחרונה בהזדהות היהודית הם גם התוצאה של תמורות חברתיות ותרבותיות נרחבות יותר וגם הסיבה למגוון רחב של תהליכים בקרב הקהילה היהודית. ההזדהות היהודית נוטה להיעשות יותר מגוונת ופלורליסטית ופחות ממוקדת במערכת משותפת של ערכי יסוד. ההזדהות נטתה לנוע מן הדתי לחילוני יותר, מהאתני לתרבותי, מזו הפונה לקהילה יהודית לאינדיבידואליסטית ואוניברסליסטית יותר. המגמות הדמוגרפיות נוטות לשקף הבדלים פנימיים שכאלה. שימור הלכידות והסולידריות בקרב יהודי העולם אינו עניין פחות בחשיבותו מן האתגר שמציבות ההזדהות וההמשכיות היהודית.

תחזיות אוכלוסיה אינן נבואות בנות-סמכא, אולם הן עשויות לסייע להיטיב לתפוס את המשמעויות רחוקות הטווח של הימשכות המגמות הקיימות. כמובן, תחזיות לטווח של כמה עשרות שנים אינן אלא סברות. עם זאת, נסיון העבר בנוגע לתחזיות לטווח של 10 או 20 שנה מעיד על כך שהן עשויות לשקף את המגמות הקיימות בדיוק סביר. ממדי האוכלוסיה היהודית בעולם צפויים להישאר יציבים יחסית, בהנחה שהאפיונים העיקריים הקיימים בתחום ההגירה הבינלאומית ומבנה המשפחה יימשכו בלא שינוי (ראו טבלה מס' 5).

טבלה מס' 5. תחזיות אוכלוסיה א יהודית לפי אזורים עיקריים, 2050-3010 – אלפים ב.

א. בהנחה שרמות ההגירה היהודית הבינלאומית בכל קבוצת גיל ורמות הפריון יהיו כבסוף שנות ה-90.
ב. נתוני היסוד לתחזיות: 1995. אי התאמות קלות נובעות מעיגול המספרים.
ג. מתוך סך הכל העולמי

מקור: (DellaPergola, Tolts (2000


לטווח רחוק, לפי ההנחה הגבוהה יותר של גידול זעיר בפריון היהודי (-0.4 ילד בממוצע לאישה), עשוייה האוכלוסיה היהודית בכולם ב-2050 לשוב לממדיה שלפני מלחמת העולם השניה. לפי ההשערה הנמוכה יותר של ירידה זעירה זהה בפריון היהודי (-0.4 ילד בממוצא), האוכלוסיה היהודית עלולה להידלדל לממדים שהיו לה בשנות ה-50 של המאה ה-20. רמות שונות של פריון והתבוללות עשויות להוסיף כמעט מיליון יהודים או לגרוע כמיליון יהודים מהאוכלוסיה היהודית העולמית ב-2020, ולהוסיף או לגרוע יותר מ-2.5 מיליוני יהודים ב-2050.

הפריון היהודי בתפוצות נמוך מזה של כלל האוכלוסיה בארצות רבות. פריון נמוך הוא הגורם הקובע העיקרי בהזדקנות האוכלוסיה וההזדקנות נוטה לגרום פטירות רבות יותר מאשר לידות של יהודים, וליצור הרכב גילים מעוות. הבדלים משמעותיים כבר קיימים כהרכב הגילים בישראל ובתפוצות (ראו טבלה מס' 6). בישראל חיה כבר היום כמחצית ממספר כל הילדים היהודים בני פחות מ-15, והיא תגדיל במידה ניכרת את חלקה בעתיד.

לעומת זאת, חלקו של הקהילות היהודיות בתפוצות מתוך כלל הקשישים היהודים הוא מעל לפרופורציונלי.

דפוסים דמוגרפיים שונים המוסיפים להתקיים בעשרות השנים האחרונות הם האחראים לחלקה הגדל והולך של ישראל ביהדות העולם ועשויים להביא לידי כך שלאחר 2030 תימצא רוב האוכלוסיה היהודית בישראל.

טבלה מס' 6. אחוזי האוכלוסיה היהודית בעולם בגיל 0-14 ומעל 65, 2000-2050 - תחזית בהנחת פריון בינוני

הדמוגרפיה של היהודים גם שזורה עמוק בסכסוך הפלשתיני-ישראלי. הפריון היהודי בישראל אינו נמוך, אבל הפריון בקרב המוסלמים בישראל, בגדה המערבית ובעזה גבוה ממנו באופן משמעותי. הן יהודים והן לא-יהודים בישראל ובשטחים מביאים לעולם מספר רב יותר של ילדים מזה שהיה אפשר לצפות לו באוכלוסיה בעלת רמת התפתחות חברתית-כלכלית מקבילה. סביר כי מגמות אלה מבטאות גם בחירה ערכית במצב של סכסוך מתמשך. הריבוי הדמוגרפי השונה של יהודים ופלשתינים יקבע את מידת משקלה של כל קבוצה בהרכב של כלל האוכלוסיה בישראל ובשטחים ואת מי שיחזיקו ברוב ובאיזה שיעור של רוב מתוך כלל האוכלוסיה שבין הים התיכון לנהר הירדן. בהתאם לגבולות הגיאוגרפיים שונים, היהודים במדינת ישראל עלולים להוות מיעוט מכלל האוכלוסיה כבר ב-2010, או עשויים לשמור על רוב מוצק כ-2050 (ראו טבלה מס' 7).

טבלה מס' 7. אחוז היהודים א בכלל האוכלוסיה בישראל ובשטחים שממערב לירדן, 2050-2000 תחזיות בהנחת פריון בינוני ב

א. ובכללם מהגרים לא-יהודים מברית המועצות לשעבר. לא נכללים עובדים זרים ותושבים לא-חוקיים.
ב. בהנחה שהפריון הפלשתיני יירד בהדרגה ויישווה ב-2050 לשיעור הפריון היהודי.

שאלות מרכזיות לתכנון מדיניות אוכלוסיה יהודית

לנוכח מגמות ותחזיות אלו, על מתכנני המדיניות היהודית לעתיד להביא בחשבון כי מגמות האוכלוסיה הקיימות והצפויות ישפיעו במידה מכרעת על עתיד היהודים כקולקטיב וכיחידים בכל מקום שבו יימצאו. שתי מערכות עניינים שונות זו מזו ניצבות במרכזו של סדר-יום המכוון לקיים מעקב אחר מאזן האוכלוסיה היהודית בעולם ולחזק את המאזן בכל מקום שבו פעולה כזו תהיה אפשרית.

בכל מקום כברוב הקהילות בתפוצות שבהן היהודים ניצבים במעמד של מיעוט, השינויים בנסיבות החברתיות-כלכליות, הפוליטיות והתרבותיות שלהם תלויים במידה רבה במגמות ובאינטרסים של הרוב. האתגר מצוי בתשובה על השאלה כיצד תישמר תחושה של קהילה יהודית בעלת לכידות ומשמעות בעוד היהודים נהנים מכל מיגוון ההזדמנויות היצירתיות שמציעה חברה פתוחה וחסרת עוינות כגון זו בארצות המערביות החשובות שבהן חיים רוב היהודים בימינו. מנקודת השקפה דמוגרפית, נובע מזה כי יש לשכנע את המבקשים להיות חלק מאורח החיים היהודי כי קהילה תרבותית אינה יכולה לשרוד לאורך זמן בלא יסודות ביולוגיים ראשוניים של משפחה וילדים. אתגר הקשור לכך הוא התשובה על השאלה כיצד אפשר לבקוע את השריון החיצוני ולגעת בלבבות של מי שאינם טורחים או אינם רוצים להשתייך לקהילה על מנת לעורר בהם זיק של זיכרון היסטורי וערבות הדדית, אם לא תחושה של גאווה ושליחות.

האתגר העיקרי בישראל הוא במתן התשובה של השאלה כיצד אפשר לשמור על רוב יהודי ברור בקרב כלל האוכלוסיה על מנת שיהיה אפשר לקיים ולהנחיל לדורות הבאים את אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בניסיון למצוא פתרונות אפשריים לסכסוך יש להביא בחשבון שיעורי ריבוי טבעי של יהודים ולא-יהודים, הרכב אוכלוסיה ותפרוסת גיאוגרפית שונים עד מאוד. מנקודת השקפה דמוגרפית, האינטרס המכריע של ישראל הוא עידוד של כל תהליך חברתי לגיטימי אפשרי העשוי להביא לידי צמצום הפערים הקיימים בקצב הריבוי של הקבוצות האתניות-הדתיות היריבות ובחוסר האיזון הכמותי המסתמן ביניהן. יש לבחון ביסודיות את קשר הגומלין הקיימים בין המצב הבטחוני, הכלכלה וההגירה הבינלאומית ואת המגמות המשפיעות על דפוסי המשפחה והזהות היהודית והישראלית של הישראלים. כמו כן יש להעריך במלואן את העלויות הכרוכות בהשגת המטרות הללו על מנת לפתח אסטרטגיות יעילות וארוכות-טווח.

ביתר פירוט:

• יש לנהל מעקב צמוד אחר המערכת הגלובלית על מנת להבין לעמקן את מגמות ההגירה היהודית האפשרית בעתיד וסיכויי הצמיחה או הצמצום של אוכלוסיות יהודיות בארצות השונות. מערכת משופרת של מדדים, שתעקוב בהתמדה אחר איכות הסביבה החומרית והתרבותית היהודית בארצות שונות, עשוייה לסייע לשפר את חיזוי הממדים והכיוונים של הגירה יהודית בינלאומית בעתיד.

• הצלה, סיוע ויישוב מחדש של הגירה יהודית בינלאומית עדיין מהווים דאגה מרכזית בתחילת המאה ה-21 כפי שהיו לכל אורך המאות ה-19 וה-20. הבנת הסיבות מדוע עליה והגירה יהודית אחרת גבוהות או נמוכות מן הצפוי בארצות מסויימות היא תנאי מוקדם חיוני לתכנון מדיניות.

• ניידות גיאוגרפית נרחבת בין אזורים עירוניים גדולים ובתוכם – גורם משמעותי בדפוסי חברות בארגונים קהילתיים יהודיים – מחייבת הערכה קפדנית ותכנון מיקומם של השירותים הקהילתיים היהודיים בשטח.

• כמה עשרות שנים של ניידות חברתית מוגברת חוללו מהפכה בדיוקן החברתי-כלכלי של היהודים. יש לנהל מעקב אחר המגמות בכלכלת ישראל, בכוח העבודה ובמיוחד במצב התעסוקה שלה, היות שחלוקה הוגנת של המשאבים, עד כמה שהדבר אפשרי, ובקרה על מגזרים יצרניים חיוניים, קשורים קשר בסיסי ליציבות הלאומית. יציבות זו חיונית אם מבקשים למנוע תסיסה חברתית והגירה בממדים גדולים.

• השינויים בדפוסי המשפחה היהודית הם נושא חשוב להערכה ולגיבוש גישות חדשות של מדיניות. בעזרת תרומתם של סוציולוגים ופסיכולוגים חברתיים יש לערוך בקרב הבוגרים הצעירים הרווקים בישראל ובתפוצות סקר רציני של גישות והתנהגויות הקשורות לנישואים ולמשפחה. נוכח השכיחויות הגבוהות של נישואי חוץ בתפוצות, יש להעריך בדקדקנות את תפקידו של החינוך היהודי הרשמי והלא-רשמי בעיצוב צרכי ההזדהות היהודית של ילדים ושל בוגרים צעירים.

• דרוש עיון ביקורתי מחודש בסיכויים להשפיע על שיעורי הפריון היהודי בישראל ובתפוצות – בין אם לכיוון של עידוד ילודה או לכיוון של שמירת הקיים. על פי הניסיון הבינלאומי, כלי מדיניות עשויים אולי להביא לידי הגדלת המשפחה בשווה-ערך סטטיסטי של חצי ילד. כמות קטנה זו, אם תוכפל במיליוני משפחות בתקופה של עשרים שנים, תגיע לכדי כמה מיליוני בני אדם. יש להיטיב להבין מה תפקידם האפשרי של שירותים חברתיים, של תמריצים כספיים והסברתיים-ערכים בהשפעה על פריון, במיוחד כשמדובר ברמות הביניים של הילודה כגון הילד השלישי או הרביעי, ולהמציא את מסקנות ותמריצים אלה לציבור יהודי רחב שהנורמות החברתיות שלו עדיין נוטות במידה רבה למשפחתיות.

• פועל יוצא חשוב מדפוסי המשפחה הנפוצים בזמן האחרון הוא יצירת מאגר גדל והולך של לא-יהודים שהם ילדים, נכדים ובני משפחה אחרים של יהודים. אחד מענייני המדיניות העיקריים נוגע לשאלה כיצד מביאים ילדים של זוגות שנישאו מחוץ לקהילה אל תוך הזרם המרכזי של החברה היהודית, במיוחד בישראל. יש לעסוק גם בתפקידם האפשרי של מוסדות כגון הרבנות הראשית בטיפול במאות אלפי הלא-יהודים שעלו לישראל בעיקר מברית המועצות לשעבר, אבל גם מאתיופיה ומארצות אחרות, ובדרכי מיזוגם במגזרים היהודיים של החברה הישראלית. אם נכון כי המיעוט נוטה להסתגל לרוב בחברה, הרי בניגוד למצב בתפוצות, שם לא קל לבלום את אובדן ההזדהות היהודית, בישראל יתאפשר קרוב לוודאי גיור נרחב הרבה יותר של המבקשים באמת ובתמים להצטרף ליהדות.

• ראוי כי הקהילות היהודיות ברחבי העולם יוסיפו לעקוב אחר היעילות של תכניות החינוך היהודי השונות שלהם, המלאות והחלקיות, הפורמליות והבלתי-פורמליות, בעיצוב ובפיתוח זהות יהודית מושכת ובת-קיימא בקרב הדור הצעיר. יש לפתח פתרונות חדשים למגזרי הקהילה המבקשים לתת חינוך יהודי לילדיהם אבל שתוכניות המערכת הקיימות אינן לטעמם או שהמחיר הגבוה אינו לפי יכולתם.

• הטיפול בפערי הזהות המעמיקים והולכים בקרב הציבור היהודי בתוואים של דתיים-לא-דתיים וישראל-תפוצות דורש מאמצים נכבדים שמטרתם ליצור תחושה מוגברת של לכידות פנימית ודו-שיח שבו הבנה והתייחסות בכבוד להבדלים. התוצאה עשויה להיות פערים דמוגרפיים קטנים יותר בין המגזרים וצמיחה הומוגנית יותר של האוכלוסיה היהודית על מרכיביה.

• הדמוגרפיה שזורה עמוק בסכסוך הפלשתיני-ישראלי. יש להביא בחשבון את שיעורי הצמיחה השונים של היהודים והערבים ואת הרכב האוכלוסיה בעת שמעיינים בתוצאות הנמשכות של הסכסוך ובפתרונות הפוליטיים האפשריים. הצורך לשמר רוב יהודי בן-קיימא במדינת ישראל ראוי שיהיה אחד השיקולים כבדי המשקל בעת ההכרעה על גבולות הקבע.

• בהערכת הבעיות הללו והחיפוש אחר הפתרונות ההולמים, חיוני להתבונן בתמונה הגלובלית של יהדות העולם בגלל התלות ההדדית ושותפות האינטרסים הקושרת יחדיו את ישראל והתפוצות. יהדות העולם בגלל התלות ההדדית ושותפות האינטרסים הקושרת יחדיו את ישראל והתפוצות. מסיבה זו בעיקר יש לקיים תצפית מתמדת על התהליכים באוכלוסיה היהודית, הן במישור המקומי והן בגלובלי.

דיאגרמה מס' 1 מסכמת את הגורמים והיעדים המרכזיים של מדיניות אוכלוסיה היהודית בשעה זו. הגודל והתכונות של האוכלוסיה היהודית, ושיעורה מתוך סה"כ האוכלוסיה המקומית והגלובלית יהיו תלויים במגוון של גורמים: זהותיים, משפחתיים, תרבותיים, חברתיים-כלכליים, ופוליטיים. כל אחד מאלו עשוי להשפיע ישירות על התוצאה בעוד הוא פועל ביחסי גומלין עם הגורמים האחרים.

דיאגרמה מס' 1. דוגמאות של גורמים ויעדים מרכזיים של מדיניות אוכלוסיה היהודית

ומה עכשיו?

עם כל אי-הוודאויות והנעלמים שהזירה העולמית רווייה בהם בימינו והשפעותיהם – הנחזות והלא ניתנות לחיזוי – על היהודים, ברור כי העם היהודי בעולם עומד בפני כמה בעיות דמוגרפיות כבדות משקל העלולות לערער את כושר הקיום שלו לטווח ארוך. היות שקווי פעולה שנקבעו במדיניות דמוגרפית מתחילים להשפיע רק לאחר שנים מספר, תנופת המגמות הקיימות תוסיף להטביע את חותמן למשך עוד כמה שנים. נוכח התוצאות הנמשכות ומצטברות של התמורות האוכלוסיה היהודית, סביר לקבוע כי מדובר בשעת חירום הדורשת פעולה מיידית, הן על מנת להפך את המגמות המסוכנות והן על מנת לנקוט אמצעי איזון ותיקון. פעולות ההתערבות הללו עשויות להיות מכוונות באופן ישיר כלפי התהליכים והמגמות שתוארו כאן, או ללכת בדרכים חלופיות כגון קידום האיכות החברה כקיזוז לכמות האוכלוסיה המתמעטת. הנתונים הזמינים מספיקים לצרכי הזיהוי של כמה מהאמצעים הדרושים בדחיפות, ואילו בכמה מקרים דרוש מחקר חדש לצרכי קביעת מדיניות מתאימה.

יוזמת הדמוגרפיה היהודית והמכון לתכנון מדיניות לעם היהודי מתכוונים לספק תובנות מעמיקות יותר לגבי סיבותיהן של מגמות האוכלוסיה היהודית ותוצאותיהן. כינוסים כגון הוועידה הבינלאומית לדמוגרפיה יהודית שנערכה בירושלים בדצמבר 2002, חילופי דעות נמשכים בין אקדמאים, דמוגרפים, מתכנני מדיניות ובעלי עניין אחרים, ושיתוף פעולה עם המועצה הציבורית לדמוגרפיה של ממשלת ישראל וארגונים יהודיים בינלאומיים וארציים אחרים, כל אלה, יש לקוות, יביאו לידי ניסוח של הצעות לקביעת מדיניות הדרושות בדחיפות למקבלי ההחלטות. הדמוגרפיה היהודית תמלא תפקיד מרכזי לא רק בקביעת כמה יהודים יחיו בעתיד, אלא גם בעניין שמשמעותו רבה יותר – היכן יהיו היהודים הללו, ומה יהיו.

התמורות באוכלוסיה היהודית צריכה להלקח בחשבון ולהיכלל בכל מאמץ רציני לפתח קווי מדיניות עקיבים שיתמכו בעם היהודי לנוכח אתגרי המאה ה-21. ממצאי מחקר חדשים ושיטתיים על התמורות הדמוגרפיות, החברתיות-הכלכליות והזהותיות ופיענוחם, יספקו תרחישים חלופיים שישמשו כבסיס איתן להמלצות לקביעת מדיניות. אלה יוצגו בפירסומים הקרובים של המכון לתכנון מדיניות לעם היהודי.