עמוד הבית > מדעי הרוח > ספרות ושירה > ספרות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
סיפורי עם ( מעשיות ) קיימים בעולם מקדמת דנא. העלילה מאופיינת ביסודות של קסם ומגיה.סיפורי העם משקפים את העולם הפנימי, הנפשי, כמו גם משמעויות מהעולם הראלי והאקטואלי.



סיפור-עם כתעודה הסטורית
מחברת: רונית חכם


סיפורי העם קיימים בעולם מקדמת דנא, ורק במאה ה- 20 הפכו נושא למחקר. עובדה זו מצביעה על כך, שסיפורים אלה חדלו להיות פעילות אנושית חיה, ונאצרו בספרים כזכר לתרבות מתה. פה ושם הם ממשיכים לשרוד אצל קשישים אחדים, כתופעה השייכת לעבר והמעניינת חוקרי פולקלור.

אולם, יש בסיפורי העם חיוניות, שביכולתה להזין את עולמנו (המבוגרים וילדים), אם נראה בהם מקור בלתי נדלה של משמעויות.

עלילתו של סיפור העם מאופיינת ביסודות של קסם ומאגיה. כל חברה אנושית זקוקה לסיפורי העם שלה, כדי לספק לעצמה כלים להתמודד עם מצוקות, עם פחדים, ועם חרדות ואף כדי לקבל אישור על הצלחות. הסיפור העממי מארגן את המציאות ונותן לה משמעות. הוא מעביר באמצעות סמלים ובדרכי רמז קווים מנחים לדרך חיים. בכך הוא נותן הזדמנות לקהל מאזיניו לגבש את תפיסת עולמם ואת זהותם.
הפסיכואנליטיקנים מתעניינים אף הם בסיפור העממי. הם מניחים אותו על ספת הפסיכואנליזה באל-מקום ובאל-זמן, משום שהם מאמינים שבסיפורים אלה גלומים הכלים להבנת הנפש ולידיעה איך היא פועלת וכיצד פעלה מאז ומתמיד. הפסיכואנליטיקנים רואים בסיפור העממי, המסופר בשפת הסמלים, אמצעי לפירושן של פעולות הנפש. הידוע מכל הפרשנים הפסיכואנליטיקנים של סיפורי העם הוא אולי ברונו בטלהיים, בספרו ^על קסמן של אגדות^.

פסיכואנליטקן מפורסם אחר, שפירש את סיפורי העם בדרך משלו, היה אריך פרום. פרום סבר, שכיפה אדומה הוא סיפור התבגרותה של נערה, המתמודדת עם מיניותה (לטענתו הכיפה האדומה היא סמל לווסת). הוא בחר שלא להתייחס לעובדה שבגרסאות מוקדמות של הסיפור לא הוזכרה שום כיפה אדומה, וסופר בהן רק על ילדה שאמה שולחת אותה להביא אוכל לסבתה. ורק בגרסאותיו המאוחרות יותר של הסיפור חבשה הילדה כיפה אדומה. בכך התעלם פרום מהיבטיו ההיסטוריים של הסיפור העממי, והציב אותו בחלל מנטלי שלא התקיים לפני ימיה של הפסיכואנליזה. גרסתו של פרום מקורה אולי בגרסת האחים גרים, ששמעו את הסיפור משכנתם ג'נט הסנפלאג, ששמעה אותו מאמה, ששמעה אותו מאמה שלה. החוקרים טוענים, כי שכנתם של האחים גרים שמעה אותו מאמה כפי שסיפרו אותו גם מאה שנה קודם לכן ואולי אף יותר. הסיפור בגרסת גרים התאים לתיאוריה של פרום, אך הוא לא בדק או התעניין במקורותיו ובגרסאותיו האחרות.

לעומת זאת, יש היסטוריונים הרואים באגדת העם תעודה היסטורית. רוברט דרנטון (Robert Darnton) טוען בספרו The Great Cat Massacre כנגד הגישה הפסיכואנליטית. הוא אומר, בין היתר, כי מספרי הסיפורים מן המאות קודמות לא היו זקוקים לשפת סמלים, כדי לדבר על נושאים שהיו בגדר טאבו, כמו גילוי עריות . כך, למשל, בגרסתה הקדומה הופכת סינדרלה למשרתת, ובגרסה אחרת היא לובשת עור חמור ומסתתרת ביער כדי לברוח מאביה האלמן המאלץ אותה להינשא לו. כל נושא באשר הוא היה פתוח בתקופות הקדומות בפני הילדים כמו בפני המבוגרים. לעתים קרובות התגוררה כל המשפחה בחדר אחד, והילדים היו עדים להתעלסות הוריהם. לכן לא היה המין נושא שאין מדברים בו והמוסווה בסמלים וברמזים. זאת ועוד, עד המאה ה- 18 לא נחשבה הילדות לתקופה נפרדת ותמימה בחייו של האדם. הילדים התלבשו והתנהגו כמבוגרים, ואף עבדו יחד עם הוריהם. החיים באותה עת היו אכזריים, קשים וקצרים עבור ילדים כמבוגרים. באותה תקופה סיפרו האנשים הפשוטים סיפורים שהיו מפחידים לא פחות מכל חלום בלהות. הם אף לא ניסו להמתיק או לייפות את הסיפורים, כדי להתאימם לאוזניהם התמימות של הילדים. מספרי הסיפורים העממיים באותה עת הציגו את סיפוריהם במלוא מערומיהם הברוטליים.

כאלה היו גם החיים הכפריים בצרפת במאה ה- 18 ומשם נאספו אגדות עם רבות. רעב, מגפות ומלחמות היו מנת חלקם של האנשים הפשוטים שהקשיבו לסיפורי העם. האיכרים עבדו קשה מבוקר ועד לילה, ותמותת הילדים הייתה רבה. רוב האנשים הפשוטים סבלו מתת-תזונה, ורבים מאוד נהגו לאכול דייסה עשויה מלחם ולעתים גם ירק כלשהו. בשר אכלו אנשים אלה רק מספר פעמים בשנה, בחגים, לעתים לא היו להם די זרעים להכנת לחם. ילדים רבים נשלחו מביתם כדי לחפש לעצמם אוכל, ובני המזל שביניהם מצאו עבודה. אך רובם נדדו בדרכים וחיפשו מזון. במאה ה- 18 מתו 45% מאוכלוסיית צרפת לפני הגיעם לגיל עשר. ילד חדש שנולד במשפחה יכול היה לגרום לה לעבור ממצב שבו יש לבני המשפחה מעט אוכל למצב שבו נגזר עליהם לגווע ברעב. לאכול או לא לאכול - זו הייתה השאלה שניצבה בפני הכפריים בסיפורי העם, כמו גם בחיי היומיום שלהם. לכן קשורות משאלות רבות בסיפורי עם באוכל, כמו אצל הנזל וגרטל.

באותה עת נאלצו ההורים לשלוח את ילדיהם לדאוג למחייתם, והיו גם שזנחו את ילדיהם ונדדו בדרכים לחפש לעצמם מזון. אמהות חורגות היו תופעה נפוצה משום שנשים רבות מתו בזמן לידה. לכן מופיעות בסיפורים אמהות רבות כאלה. בראייה היסטורית אפשר לומר, כי הנושאים בסיפורי העם סובבים סביב שאלות הקיום. כך מכה האם ב "עוץ לי גוץ לי" את בתה משום שהיא איננה עובדת.

העולם המשתקף במרבית סיפורי העם הוא עולם אכזר. החיים קשים ובלתי נסבלים, ולכן והמסר המועבר בסיפורים הוא שיש להתחכם, להיות תכססן, לדעת לסדר את כולם, להיות תחכמן (tricker) ולא להיות נאיבי. אפשר לגלות מסר זה בסיום הסיפור כיפה אדומה על-פי גרסתו הצרפתית מן המאה ה- 18: לאחר שפגשה כיפה אדומה את הזאב במיטתה של סבתה, היא מבקשת לצאת החוצה כדי לעשות את צרכיה. הזאב אומר לה לעשות אותם במיטה, והיא מתעקשת שיתן לה לצאת החוצה. היא יוצאת החוצה קשורה בחבל. בחוץ היא קושרת את החבל לעץ ובורחת, והזאב מחכה ומחכה.

המסר המובע בסיפורים רבים מתקופה זו הוא, שהקטנים יכולים להיות חזקים מהגדולים, העניים חזקים מהעשירים והמקופחים חזקים, כמו דוד וגולית. גישה זו הועברה לאנשים הפשוטים באמצעות הסיפורים, על-מנת שיוכלו להתמודד עם קשיי החיים ועם אויביהם בעלי האדמות ואנשי השררה.

סיפורי העם משקפים את העולם הפנימי, הנפשי, כמו גם משמעויות מן העולם הריאלי והאקטואלי. כשם שפירושם הפסיכואנליטי של הסיפורים הוא על-זמני, כך יכול גם פירושם החברתי להתמקם בזמן ובמקום כלשהם. לפיכך אפשר למקם פירוש זה בכל זמן ומקום היסטוריים עכשוויים. סיפור העם יכול לשקף את החיים בהווה, לא רק בשפת הסמלים. כאלה הם הסיפורים על אנשים בני-זמננו, כפי שהם מופיעים על מסך הכסף - בקולנוע. הקולנוע הופך אנשים אלה לגדולים מן החיים, ובכך הם הופכים לדמויות מהאגדות. לדוגמה, בסרטים ^שכחו אותי בבית^ ו-^מותק, הילדים התכווצו^ הגיבורים הם ילדים רגילים שיש להם חברים רגילים, הורים רגילים ואחים רגילים. המדיום הקולנועי הוא שהופך אותם לדמויות לא-רגילות.

אפשר לראות בקולנוע ובטלוויזיה את אמצעי התקופה להעברת סיפורי עם. מתקיימים בהם כמה מאפיינים המקבילים לאופן שבו סופרו סיפורי העם בעבר. כמו סיפורי העם גם סיפורי הקולנוע והטלוויזיה אינם נקראים מן הכתב; הצופה בהם איננו בודד, בדרך-כלל, ומצוי בחברת אנשים נוספים, המהווים קהל צופים; הגברים והנשים ההופכים לכוכבים הם דמויות נערצות, כדוגמת הנסיכים והנסיכות שעליהם מספרות האגדות, ובידם הכוח לעשות את הבלתי-אפשרי; טכניקת הקולנוע מאפשרת לניסי ולמכושף להתרחש; הצופה בן-זמננו יכול לראות כיצד מתממשות משאלותיו הכמוסות על המרקע ועל מסך הקולנוע, כמו הצופה בסיפור שהוגד בתקופות קודמות.

הנפש, המציאות והבדיה מהוות אפוא זירות התרחשותם של סיפורי העם, ונוכל ללמוד וללמד רבות בעזרתם.

ביבליוגרפיה:
כותר: סיפור-עם כתעודה הסטורית
מחברת: חכם, רונית
שם  הספר: והשמים זרועים כוכבים
עורכת הספר: יפתח, אילה
תאריך: 1994
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. ריכוז ועריכה - אילה יפתח.
2. ריכוז הפיתוח - רונית חכם.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית