תרומת העלייה ממרכז אירופה להתפתחות המשק החברה והתרבות : יבוא ההון היהודי לארץ

ההון היהודי שזרם בשנים ההן מילא תפקיד מרכזי בשגשוג הכלכלי של ארץ-ישראל במחצית הראשונה של שנות השלושים, שכן כיסה את עודפי היבוא של ארץ-ישראל כולה.⁴ יבוא ההון היהודי בשנות השלושים הסתכם ב- 67.7 מיליון לא"י, מזה 82% הון פרטי. שנות השיא ביבוא ההון היו השנים תרצ"ד ותרצ"ה, שבהן גם הגיע לשיא שיעורו היחסי של ההון הפרטי בכלל יבוא ההון. לאחר-מכן, לא במעט בשל החומרות שהוטלו על ההעברה (וראה לעיל, עמ' 179),פחת הנפח הכולל של יבוא ההון, ובהדרגה השתנתה גם התפלגותו: שיעורו של ההון הלאומי עלה, ואילו שיעורו של ההון הפרטי ירד, אף-על-פי שעד תחילת המלחמה עדיין היו שלושה רבעים מכלל ההון המיובא בגדר הון פרטי.

טבלה 1
יבוא ההון היהודי לארץ-ישראל בשנות השלושים⁵

השנה	הון מיובא	הון לאומי		הון ציבורי		הון פרטי
תרצ"א תרצ"ב תרצ"ג תרצ"ד תרצ"ה תרצ"ו תרצ"ז תרצ"ח תרצ"ט ת"ש	3,006 3,881 6,663 10,824 11,900 7,644 5,383 6,015 7,508 4,948	788 468 478 670 732 977 1,230 1,315 1,758 1,708	(26.2%) (12.1%) (7.2%) (6.2%) (6.2%) (12.8%) (22.9%) (21.9%) (23.4%) (34.5%)	218 413 155 154 168 167 153 200 250 240	(7.3%) (10.6%) (2.3%) (1.4%) (1.4%) (2.2%) (2.8%) (3.3%) (3.3%) (4.9%)	2,000 3,000 6,000 10,000 11,000 6,500 4,000 4,500 5,500 3,000	(66.5%) (77.3%) (90.5%) (92.4%) (92.4%) (85%) (74.3%) (74.8%) (73.3%) (60.6%)
סך-הכול	67,742	10,124	(14.9%)	2,118	(3.1%)	55,500	(82%)

חלק ניכר מן ההון הובא מגרמניה, אם על-ידי העולים עצמם ואת בצורת השקעות של יהודים מגרמניה במפעלים ציבוריים בארץ. עוד בשנתה הראשונה של העלייה, עד 1 באפריל 1934, חלקו של ההון שהביאו עולי גרמניה בכלל יבוא ההון היהודי היה גדול למדי ונאמד ב- 8.5-6.5 מיליון לא"י. בשנה ההיא הובאו 40 מיליון לא"י ארצה בצורת דמי-עלייה (Vorzeigegeld), 600- אלף לא"י מכספי העולים הובאו במסגרת ההעברה, והיתרה הגיעה בדרכים שונות, ליגאליות ואף בלתי-ליגאליות.⁶ באפריל 1935 נאמד ההון שהביאו העולים בלא תיווכחה של חברה 'העברה' ב- 8 מיליון לא"י ומעלה. הון זה הושקע בעיקר בבניין ובתעשייה, אך גם בפרדסנות, במלונאות והענפי שירותים למיניהם. השפעתו על התפתחות המשק ועל סגנון החיים בארץ הורגשה בכל אתר ואתר:

הכול שואלים כיצד הסתדרו עולי גרמניה אלה בארץ, והתשובה היא – טוב! ...ואם-כי אפילו מוגזמת הדעה, שדווקא ה'גרמנים' הכניסו לארץ חיי-מותרות, הרי אין להכחיש את השפעת ההון מגרמניה על ה'נוחיות' וה'שיפור' בענפים שונים של חיינו הכלכליים בארץ ...נתווספו מאות מפעלים חדשים... בהתיישבות הושקעו למעלה מ- 400 אלף לא"י בתור הון עצמי של המתיישבים. רבים הם שהשקיעו את הונם בנטיעות חדשות, שכונות והקמת בתי-דירה לעצמם ולשכירה... נוסדו בנקים, עסקי-תיווך, בתי-מסחר, חנויות, מסעדות, פנסיונים ומלונים. כמובן, שאם נצרף את כל ההשקעות, נדע בדיוק מה שאנו חשים כבר היום, שסכום ההשקעות של העלייה בעלת ההון מגרמניה במשק הארצישראלי הוא ענקי ועולה על המשוער.⁷

ההשקעות הגדולות בבניין והספסרות הגוברת בעסקי קרקעות היו מסימניו הבולטים של השגשוג בשלוש שנותיה הראשונות של העלייה מגרמניה. בתקופה זו היו גם מי שחששו מפני השפעותיה האפשריות של העלייה הזאת על המשק הארצישראלי אם ההון שהיא מביאה לא ינותב להשקעות יצרניות. הטראומה של המשבר הכלכלי בעקבות העלייה הרביעית עדיין היתה טרייה, וסינאטור, בנתחו את המצב הכלכלי בארץ שנה וחצי לאחר ראשיתו של גל-העלייה מגרמניה, הזהיר:

סכנות הקוניונקטורה של הצריכה נעשות ברורות בעליל כאשר מבקרים בתל-אביב. סבורני, שרמת-החיים של עיר זו עולה בהרבה על רמת הייצור שלה, ושל הארץ בכלל, וכאן טמונה, לדעתי, גם הסכנה הנשקפת לעלייה מגרמניה... עד כה התנהלה קליטתה באופן משביע רצון. ואולם, בכל-זאת עלינו להודות, שחלק נכבד מן העלייה הגרמנית – בדיוק כפי שאירע לעלייה הפולנית בשנת 1925 – מוצא את מקומו בעסקי תיווך. אני משתמש תמיד בדוגמה של תל-אביב, שהיא מאירת עיניים במיוחד. אינני רוצה שתבין אותי שלא כהלכה: העלייה הגרמנית עשתה [לעיר] שירות מועיל מן הבחינה האסתיטית והתרבותית, וגם מן הבחינה האיכותית. אך אין זה משנה את העובדה, כי בתל-אביב קיים מספר לא מבוטל של חנויות-יוקרה, המלאות סחורות מיותרות לחלוטין, וחנויות אלו נמצאות בעיקר בבעלותם של עולים מגרמניה; כי יש הצפה של בתי-קפה... כי הגרמנים פתחו שורה של בתי-מלון טובים; וכי הם מיוצגים במספר רב בקרב המלווים בריבית, המתווכים והבנקאים הפרטיים. אמת, יש מרחב-פעולה למספר מסוים של אנשים בעיסוקים אלה. אני, למשל, בדעה, שכמה מן הבנקאים הפרטיים מגרמניה שפתחו כאן עסקים סתמו פירצה בכלכלה, ובייחוד בבנקאות, שהיתה רגישה במיוחד בשלב הנוכחי של ההתפתחות הקאפיטאליסטית של ארץ-ישראל. דברים דומים אפשר לומר על היועצים הכלכליים, כל עוד אין המדובר בייעוץ חובבני. ואולם, ביסודו של דבר חייבים לומר, שהתקבצות גבוהה זו יחסית במקצועות-הביניים באוכלוסייה בת 400-300 אלף איש בלבד החיים ברמת-חיים אירופית, גם אם מביאים בחשבון את כל האפשרויות הכלכליות של המזרח הקרוב, בהכרח טומנת בחובה סכנות.⁸

דאגות מעין אלו לא הביאו לפעולה של ממש, שכן מידת שליטתם של המוסדות הלאומיים על הפעילות המשקית היתה מצומצמת מאוד. גיוס הכספים מטעם המוסדות נפגע קשה בשנות המשברים הכלכליים – הן המקומי והן העולמי – והכנסות הקרנות הלאומיות פחתו במידה רבה. כתוצאה מכך נאלצה ההנהלה הציונית לצמצם את הוצאותיה בארץ, וכך פחתה השפעתה על ההתפתחויות הכלכליות בה.⁹ שנות השלושים הראשונות היו אפוא תקופת-הפריחה של המשק הפרטי בארץ, כאשר היוזמה הפרטית יכלה לפעול כמעט באין מפריע. ואולם, ההגבלות על יצוא מטבע זר מגרמניה ומארצות אחרות באירופה במחצית השנייה של שנות השלושים חיזקו את מעמדם של המוסדות הלאומיים בהסדרי ההעברה והקנו להם מידה רבה יותר של השפעה על הכוונת ההשקעות של ההון הפרטי. זאת ועוד, בתקופה זו שוב עלתה חשיבותו היחסית של יבוא ההון הלאומי באמצעות הקרנות הלאומיות ומגביות נוספות, ויבוא זה איפשר למוסדות השפעה גדולה יותר על ההתפתחויות הכלכליות בארץ. הדבר בא לידי ביטוי, למשל, בהגדלת היקפה של בניית השיכונים ובנייני-הציבור, והיה בכך פיצוי-מה על הירידה שחלה בהיקף הפעילות במיגזר הפרטי של ענף הבניין. לאחר שהעלייה עברה את נקודת-השיא בשנת 1935 והתחזית היתה, כי ממדיה יירדו מסיבות מדיניות וכלכליות גם יחד, נתחייב שינוי מבני במשק, והיה נדמה, שרק מדיניות כלכלית הנשענת על הון ציבורי משמעותי תוכל לעשות זאת.

עיקרו של שינוי זה היה מעבר מענף הבניין כענף מרכזי של המשק בימי העלייה הגדולה – פעילות כלכלית שנהנו ממנה גם ענפי-לוואי בשירותים ובמסחר – לענפים אחרים, ובנסיבות התקופה ההיא בראש ובראשונה לפיתוח התעשייה והמלונאות.¹⁰

הערות שוליים:

נ' הלוי, ההתפתחות הכלכלית של היישוב היהודי בארץ-ישראל, 1947-1917, ירושלים 1979, עמ' 37-33.
ראה: D. Gurewicz and A. Gerz, Statistical Handbook of Jewish Palestine, Jerusalem 1946, p. 375
מכתב קרויצברגר אל הרברט סמואל מ- 18 ביולי 1934 (אצ"מ, תיק 7/64 S). החישוב מבוסס על מספר העולים מסוג 1 A, על סיכומי ההעברה ועל סיכומי הוועד הכלכלי האמריקני למען ארץ-ישראל. הנציב העליון אמר את יבוא ההון על-ידי עולים מגרמניה עד סוף אפריל 1934 בשבעה מיליון לא"י, ולסכום זה יש להוסיף עוד הון-השקעות של יהודים שנשארו בינתיים בגרמניה, ראה מכתבו של ווקופ אל קונליף-ליסטר מ- 10 באוגוסט 1934 (PRO, CO 733/255/1).
תזכיר של ברכמן מאפריל 1935 על 'הפרודוקטיבציה של העולים בעלי ההון מגרמניה' (אצ"מ, תיק S 7/117). מחבר התזכיר מסתמך על נתוני הוועד הכלכלי האמריקני.
מכתב סינאטור אל וייצמן מ- 1 ביולי 1934 (אצ"מ, תיק 49/77 S).
ראה: ג' גרוס, 'המשק היהודי בארץ-ישראל בשנים לא תווית: 1932-1928', הציונות, ט (1984), עמ' 213-212.
ראה: B.T. Wurzel, 'Bemerkungen über die Notwendigkeit einer rationellen Krisenpolitik', Palästina, XIX (June 1937), pp. 279-292