מקור המנהג נטילת לולב בספר ויקרא כג 40: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:" פרי עץ הדר - אתרוג, כפות תמרים – לולב, ענף עץ עבות – הדס, ערבי נחל – ערבה. אלה הם 'ארבעת המינים'.

הביטוי 'נטילת לולב' מציין רק אחד מארבעת המינים, ומקורו בעובדה שהלולב הוא הגבוה מביניהם והבולט ביותר לעין. סבורים כי מאותה סיבה נקראת הברכה: "על נטילת לולב". נטילת לולב הייתה חלק מטקס שהתקיים בבית המקדש בחג הסוכות. במהלכו נהגו לשאת את הלולבים ולהקיף את המזבח במשך שבעת ימי החג. לאחר חורבן הבית קבע רבן יוחנן בן זכאי כי כל אדם בכל ישוב , יטול לולב במשך שבעת ימי החג ולא רק ביום הראשון כפי שהיה נהוג מחוץ למקדש.