עמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > מדינה וחברה > דת ומדינהעמוד הבית > ישראל (חדש) > אוכלוסייה וחברה > פערים ומחלוקות בחברה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכיתצו פיוס



תקציר
שאלות הנוגעות למערכת היחסים בין יהודים דתיים לבין יהודים לא דתיים במדינת ישראל, למעמדה של הדת במדינה ולהשפעתה על אורח החיים היהודי, מהוות סוגיות מורכבות ומעוררות מחלוקת. המאמר מציג את הרקע ההיסטורי ליחסי דת ומדינה וליחסי חילוניים ודתיים בישראל, נקודות מחלוקת בין קבוצות אלו וניסיונות להידברות ולגישור. כמו-כן, נשאלות במאמר שאלות הנוגעות לעתידם של יחסים אלו.



יחסי דתיים וחילוניים בישראל – עבר, הווה ועתיד
מחבר: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


מה תהיה ההגדרה הפורמאלית-חוקית של יחסי דת ומדינה בישראל בעתיד? האם יישמר הסטטוס-קוו? האם יחולו שינויים מרחיקי לכת? ומה תהיה מערכת היחסים בין דתיים לחילוניים בישראל בעתיד? לפני שאנו שואלים את עצמנו שאלות אלו, רצוי לדעת מה המצב בהווה ומהו הרקע ההיסטורי שהוביל אותנו למצב זה.

מודלים של יחסי דת ומדינה והמקרה הישראלי

כאשר בוחנים את היחסים בין חילונים לדתיים בישראל, רצוי להפריד בין שני מישורים:

  1. המישור הציבורי כולל את החוקים ואת ההסכמות המשקפים את הקשר בין הדת היהודית לבין אופייה של מדינת ישראל. בין החוקים המשקפים את הקשר לדת היהודית: הכרזת יום השבת כיום המנוחה הרשמי של המדינה, חוקי אישות (נישואים, גירושים, קבורה וכדומה) בהתאם לדיני ההלכה, איסור מכירת חמץ בפסח ועוד. עם זאת, אין חפיפה מוחלטת בין הדת היהודית לחוקים הקיימים. כך למשל, אומנם אין תחבורה ציבורית בשבת, אך אין גם חוק האוסר על נסיעה בשבת ברכב פרטי. החוקים נקבעים על-ידי הכנסת, ומושפעים כמובן מהצבעות של מפלגות חילוניות ודתיות. לעתים, מפלגות דתיות וחלק מן המפלגות החילוניות מגיעות להסכמה על נושאים הקשורים בדת, ולעתים ישנם ביניהן חילוקי דעות חריפים.
  2. המישור הפרטי מתייחס לקשרים אישיים בין דתיים לחילונים, למגורים בשכונות מעורבות, לשירות משותף בצבא, למקום עבודה משותף וכדומה. ניתן למצוא בחברה הישראלית גוונים שונים של עירוב בין דתיים לחילוניים, החל מהפרדה כמעט מוחלטת ועד למידות שונות של עירוב: יש חרדים, שהם לרוב קבוצה מתבדלת ומסתגרת יותר, שאינה מעוניינת לפתח קשרים עם חילונים; יש דתיים וחילונים המעדיפים לחיות במסגרות נפרדות, להתרחק אחד מהשני ולחיות בערים או בשכונות שהן דתיות או חילוניות במובהק, כדי שיוכלו לנהל את אורח החיים המתאים להם בצורה הטובה ביותר. יש לציין כי רבים מהדתיים הלאומיים, גם אם הם חיים בישובים או שכונות דתיות בעיקר, משרתים בצבא, עובדים במקומות עבודה עם חילונים והם מעורים בחברה הישראלית. ישנם גם רבים בחברה הישראלית המגדירים עצמם "מסורתיים" - כלומר, ממלאים אחר מצוות מסוימות, אך אינם חיים במסגרת דתית מחייבת. יש להם לא מעט מן המשותף עם הדתיים, ואף-על-פי-כן הם חיים בקרב החברה החילונית.

נציג כאן בקצרה את הקשר בין הדת למדינה בישראל (במישור הציבורי) וכן נתייחס למספר נקודות מחלוקת בין דתיים וחילונים בעבר וגם כיום.

אפשר לאפיין מדינות על-פי יחסן אל הדת:

  • בעבר הרחוק היו מדינות שבהן חוקי הדת וחוקי המדינה היו זהים. דוגמה מודרנית לסוג כזה של מדינה היא אירן של ימינו.
  • בימי הביניים היו מדינות שבהן השלטון החילוני וראשי הדת שיתפו פעולה בצורה מלאה ורדפו בני דתות אחרות.לדוגמה, בספרד רדף השלטון את היהודים באמצעות הכנסייה (ה"אינקוויזיציה").
  • במדינות הקומוניסטיות, כמו ברית-המועצות (לשעבר), המדינה והדת היו מופרדים לחלוטין, והמדינה אף עשתה כל שביכולתה כדי להרחיק את האזרחים מהדת.
  • ברוב מדינות המערב כיום יש הפרדה בין השלטון לדת, ודתו של האדם נחשבת לעניינו הפרטי. דוגמה מובהקת לכך היא ארצות-הברית.
  • המקרה הישראלי - ישראל היא מדינה שהשלטון בה הוא חילוני ביסודו, אלא שהוא פועל מתוך הבנה עם הדת של הלאום, המהווה רוב במדינה– הלאום היהודי. הקשר בין הדת למדינה בישראל בא לידי ביטוי במגילת העצמאות, המצהירה שישראל היא מדינה יהודית ומדינת העם היהודי (נציין, כי לגבי העם היהודי יש קושי בהבחנה בין דת ללאום). עם זאת, המדינה מכירה בזכות אזרחיה, שהם בעלי דתות אחרות (מוסלמים, נוצרים, דרוזים), לנהוג לפי דתם, ואף מסייעת כספית למוסדותיהם.

ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית

מדינת ישראל קמה כמדינה יהודית ומדינת העם היהודי וכמדינה שערכי השוויון והחירות לכל אזרחיה הם ערכיה המרכזיים. במגילת העצמאות באו עקרונות אלה לידי ביטוי באופן הבא:

"ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים בצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.

לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל."

"(מדינת ישראל) תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות."

יחסי דתיים וחילוניים בישראל

בדרך להקמת מדינת ישראל - שיתוף הפעולה בין הציונים החילונים והדתיים

בסוף המאה ה- 19, בשנת 1897, ייסד בנימין זאב הרצל את "ההסתדרות העולמית הציונית" - המוסד שניצב בראש תנועת התחייה של העם היהודי ומאמציו לשוב למולדתו, הלוא היא התנועה הציונית. תנועה זו כללה גישות וזרמים אידיאולוגיים (רעיוניים) שונים מבחינת כיווני הדרך וההדגשים לגבי אופן מימושו של הרעיון הציוני.

אחד הזרמים שהתגבשו בתנועה היה זרם הציונות הדתית. זרם זה נאבק בגישתם השלילית, האנטי ציונית, של "רבני המחאה" - קבוצת רבנים בגולה שהתנגדו ותקפו את הרעיון הציוני. לעומתם, ראתה הציונות הדתית בציונות תנועה של חזרה למקורותיו ההיסטוריים של העם היהודי, ושלב בתהליך גאולתו ("אתחלתא דגאולה").

מנהיגיה של הציונות הדתית בתנועה הציונית השתדלו ללכת בדרך הפשרות ולשמור על אחדות האומה. מפלגת "מזרחי", ואחריה "הפועל המזרחי", "תנועת תורה ועבודה" ו"התנועה הקיבוצית הדתית" היו המוסדות הארגוניים של זרם הציונות הדתית בהסתדרות הציונית העולמית ובמוסדות הלאומיים בארץ.

אופייה היהודי של מדינת ישראל

אופייה היהודי של המדינה בא לידי ביטוי בשלושה סוגים של חוקים:

  1. חוקים הנותנים ביטוי ללאום היהודי, כמו למשל, "חוק השבות", המעניק לכל יהודי את הזכות לעלות לארץ ולקבל אזרחות ישראלית;
  2. חוקים הנותנים ביטוי לדת היהודית, כמו "חוק ימי עבודה ומנוחה", הקובע כי שבת הוא יום המנוחה לאזרחים יהודים ואוסר להעסיק עובדים יהודים ביום זה;
  3. חוקים הנותנים ביטוי למורשת ולתרבות היהודית, כמו "חוק החינוך הממלכתי", המדגיש את החשיבות שיש בהנחלתה של התרבות היהודית.

עם זאת, סוגיית מערכת היחסים בין יהודים דתיים לבין יהודים לא דתיים, מעמדה של הדת במדינה והשפעתה על אורח החיים היהודי - כל אלו ממשיכות להיות סוגיות מורכבות ומעוררות מחלוקת עד היום.

"הסטטוס קוו" -הסכמה בין חילונים ודתיים

ביוני 1947 נשלחה למפלגת "אגודת ישראל" החרדית איגרת בשם הסוכנות היהודית, שעליה חתם, בין היתר, דוד בן גוריון (ראש הממשלה הראשון לעתיד). איגרת זו נועדה לשכנע את "אגודת ישראל" להסיר את התנגדותה להקמת מדינת ישראל. איגרת זו נחשבת למסמך הראשון של "הסטטוס קוו", והיוותה את הבסיס להשתתפותה של "אגודת ישראל" במוסדותיה הרשמיים של מדינת ישראל.

מה נאמר במסמך ה"סטטוס קוו" הראשון?

באיגרת זו הוצגו העקרונות המוסכמים העיקריים להסדרת אופייה היהודי-דתי של המדינה:

  • יום המנוחה: יום השבת יהיה יום המנוחה החוקי במדינה;
  • כשרות: ינקטו הצעדים הדרושים להבטיח שהמטבחים הממלכתיים המשרתים יהודים יהיו כשרים, ללא יוצא מן הכלל;
  • אישות: יעשה כל מה שרק ניתן שדיני הנישואין יהיו על-פי ההלכה;
  • חינוך: תובטח עצמאותו של הזרם הדתי במערכת החינוך.

חילוקי דעות בין דתיים וחילונים על אופייה של מדינת ישראל

מאז קום המדינה התפתחו סביב "הסטטוס קוו" מאבקים פוליטיים חריפים ומשברי ממשלה רבים. כל צד (המפלגות החילוניות, המפלגות הדתיות) ניסה לשנות את "הסטטוס קוו" לטובתו.

המפלגות הדתיות מושכות לכיוון חקיקה משפטית, שתקטין את מידת ה"כפייה החילונית" ותבטיח אורח חיים דתי בארץ. למשל, הפסקתן הרשמית של טיסות "אל-על" בשבת בשנת 1980, שאלת "מיהו יהודי?", המחלוקת סביב הקדמת שעון חורף לקראת יום כיפור ועוד.

המפלגות החילוניות מושכות לכיוון חקיקה שתפריד בין ענייני דת לסדרי מנהל ושלטון מדיני, ותפחית את "הכפייה הדתית" בנושאים שונים כגון הזכות למות (המתת חסד), חפירת עתיקות, המחלוקת לגבי פתיחת קניונים בשבת, הנהגת נישואין שאינם על פי ההלכה האורתודוכסית, הכרה ביחסים של בני אותו המין לצורך אימוץ ועוד.

מחלוקות אלה משקפות את הקושי להכריע בדבר אופייה של מדינת ישראל כמדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית, ומצביעות על הקושי בקביעת בסיס משותף לחילונים ולדתיים במסגרת מדינה אחת. ההכרעות שיתקבלו בנושאי המחלוקת יקבעו את דמותה העתידית של מדינת ישראל בכל הנוגע ליחסי דת ומדינה.

להלן כמה מקרים המשקפים חלק מהמחלוקות:

א. נסיעה בשבת: המחלוקת סביב כביש "בר- אילן"

בשנת 1996 ניטשה מחלוקת חריפה בין חרדים לחילונים בירושלים בנושא התנועה בשבת בכביש בר-אילן. החרדים תבעו לסגור לתנועה בשבת את הכביש העובר בסמוך לשכונות חרדיות בעיר, בנימוק שהדבר מתחייב מהשקפתם הדתית. לעומתם, טענו תושביו החילוניים של האזור, כי סגירת הכביש תפגע קשות באיכות חייהם. זאת, משום שהדבר יחייב אותם בימי השבת להאריך פי שלושה ויותר את מרחק הנסיעה בין בתיהם לבין חלקים אחרים של העיר, ובמקרים מסוימים אף ימנע מהם כליל את האפשרות לנוע ברכבם בסמוך למקום מגוריהם.

במחאה על אי-סגירתו של הכביש בימי שבת הגיעו אלפי חרדים, מדי שבת, להפגנות שהובילו לעימותים קשים עם כוחות המשטרה שנכחו במקום.

על פי הוראת בג"ץ מינה שר התחבורה דאז, יצחק לוי, ועדה ציבורית שאמורה הייתה "להגיש פתרונות ברוח של סובלנות דתית". ההמלצות שהגישה הוועדה עוררו סערה ציבורית, ושני הצדדים, החרדים והחילונים, דחו אותן על הסף. אז הודיע השר לבג"ץ, כי בתוקף סמכותו החליט לסגור את הכביש בזמן התפילה בשבתות ובחגים. בג"ץ קיבל את דעתו של השר רק לאחר שנמצאו פתרונות לציבור החילוני באזור.

ב. המחלוקת סביב הגיוס לצה"ל של בני ישיבות

אחת מנקודות המחלוקת הקשות בין חילונים לדתיים בישראל היא נושא גיוס (או אי גיוס) בחורי הישיבות לצה"ל. יש לציין כי מדובר על האוכלוסייה החרדית, ולא על הציבור הדתי לאומי, שבניו משרתים בצה"ל ורבות מבנותיו משרתות במסגרת "השירות הלאומי".

מקור המחלוקת הוא בהסדר שנקבע עם קום המדינה, לפיו יש זכות לתלמידי ישיבה לדחות את שירותם הצבאי עד לסיום לימודיהם. הפטור הזמני הפך עם הזמן לפטור כמעט כללי- תלמידי הישיבה דוחים שוב ושוב את גיוסם עד לפטור מוחלט (משום שאינם מתאימים לגיוס בגלל גילם או המצב המשפחתי שלהם). תופעה זו הלכה וגברה עם השנים -יותר ויותר בני ישיבות הצהירו, כי "תורתם אמונתם" ולכן לא שירתו בצבא. הרצון להימנע משירות צבאי גם מנע מגברים חרדים רבים השתלבות בשוק העבודה, שכן במידה והיו עוזבים את הלימוד בישיבה היו נאלצים להתגייס לצה"ל.

תופעה זו גרמה לתרעומת רבה בקרב הציבור החילוני וכן בקרב רבים מבין הציבור הלאומי הדתי. כדי לנסות ולמצוא פתרון למצב זה, מונתה ועדת טל על-ידי שר הביטחון באוגוסט 1999, לאחר שבג"ץ קבע, 13 שנה לפני כן, כי שאלת גיוס בני הישיבות צריכה להיות מוכרעת ע"י הכנסת. בית המשפט נתן ארכה לכנסת לבטל את ההסדר הקיים של "תורתו אמונתו" ולהכין את המסגרת לשירות בחורי הישיבות מתוך התחשבות בצרכיהם המיוחדים.

המלצות הועדה שילבו בין הרצון לעגן את הערך היהודי-היסטורי של לימוד תורה במסגרת טוטלית וההכרה כי גיוס כפוי של אוכלוסייה שלמה נדון מראש לכישלון, לבין הצורך לפתור בעיה לאומית-חברתית, היוצרת פילוג בעם ודנה מגזרים שלמים באוכלוסייה החרדית לחיי דלות:

"המלצות הועדה, המבקשות להתיר לתלמידי הישיבות לשהות, מגיל מסוים, למשך תקופה של עד שנה אחת מחוץ לישיבה, ולבחון את המשך דרכם ("שנת הכרעה"). אלה שיבחרו לאחר מכן להמשיך ולהקדיש את חייהם ללימוד תורה - יורשו לעשות כן; האחרים יחויבו בשירות צבאי על פי קביעת שלטונות הצבא, ומגיל מסוים ואילך תעמוד לרשותם שורה של חלופות לשירות הצבאי, ובהן שירות צבאי מקוצר בפיקוד העורף ובמסגרות דומות, ושירות אזרחי. כן תועמד לרשות תלמידי הישיבות האפשרות לשרת בהתנדבות במשמר האזרחי עוד במהלך לימודיהם. חלופות אלה יביאו, באורח טבעי, לשינוי במספרם של השוהים במסגרת הסדר 'תורתו אומנותו'."

הוועדה, "סבורה כי בישום המלצותיה יהיה כדי להביא בסופו של דבר לנקודת איזון חדשה, הפוגעת פחות בעקרון השוויון, המתחשבת עם זאת באמונתם הדתית של תלמידי הישיבות, היוצרת הבנות חדשות, ולתקוות הועדה - גם כזו היוצרת מארג חברתי חדש בישראל." בדברי הסיכום הודגשה תקוותה של הוועדה להפחתת הניכור בין החלקים השונים של החברה הישראלית בעקבות יישום ההמלצות והכרתה בכך שהמלצותיה אינן מהוות פתרון קסמים, במיוחד לאור העובדה שהן עלולות שלא להתקבל על דעתם של חלקים גדולים במגזר החרדי.

ואמנם, המלצות הוועדה התקבלו בצורה שלילית לא רק בקרב חלקים של המגזר החרדי, אלא גם בקרב רבים במגזר החילוני, שראו בהם "הכשר" חוקי להנצחה למעשה של המצב הקיים. יחד עם זאת, אושר חוק טל במליאת הכנסת. מאז אישור החוק, הוגשו לבג"ץ עתירות הטוענות שהחוק מהווה הכשר להשתמטות משירות צבאי.

דתיים וחילונים - הידברות וגישור

רבים בארץ מודאגים מן השסע שבין דתיים לחילונים. לדעתם, עלולים השסע והמתחים הנלווים לו לפגוע ברקמה החברתית, ויש אף הרואים בו איום על המשך קיומה של מדינת ישראל. בשל דאגה זו, קמו עמותות ומסגרות חינוכיות וחברתיות שונות שמטרתן יצירת קשר והידברות בין המגזרים השונים בחברה היהודית בישראל. קיימות עשרות אגודות ועמותות העוסקות בנושא זה, ובנוסף להן קיימות גם יוזמות מקומיות של בתי-ספר, רשויות מקומיות ועוד. אחת הדוגמאות היא עמותת גשר (קישור לאתר: http://www.gesher.co.il/default.asp) , הפועלת במסגרות חינוכיות וחברתיות לקידום ההידברות בין דתיים לחילונים. בין היתר, עמותה זו מקימה בכל יום זיכרון לראש הממשלה הנרצח יצחק רבין אוהל הידברות בכיכר רבין שבתל-אביב. דוגמה נוספת היא הפעילות של ארגון צו פיוס

דתיים וחילונים בישראל – מבט אל העתיד

מדינת ישראל הוגדרה במגילת העצמאות כמדינה יהודית, אך גם כמדינה דמוקרטית ש"תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות." לכאורה, קיימת סתירה בין שתי ההגדרות, וסביב סתירה זו קיימות מחלוקות רבות בחברה הישראלית, מחלוקות שיש בהן כדי להשפיע על דמותה של מדינת ישראל בעתיד בשני היבטים: 1. ההכרעות במחלוקות אלו יקבעו את ההגדרה החוקית של יחסי דת ומדינה בישראל בעתיד, וישפיעו על יחסן של קבוצות בחברה אל המדינה ומוסדותיה. 2. אופן הדיון במחלוקות ישפיע על מרקם היחסים בין הזרמים הדתיים השונים לבין החילוניים במדינת ישראל.

ביבליוגרפיה:
כותר: יחסי דתיים וחילוניים בישראל – עבר, הווה ועתיד
שם  האתר: לקראת : דו-שיח בין תלמידים בחינוך הממלכתי לבין תלמידים בחינוך הממלכתי-דתי
מחבר: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; צו פיוס
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; צו פיוס
הערות: 1. הפרוייקט הוקם בתמיכה ובעידוד כספי של הסוכנות היהודית, עמותת צו פיוס ומשרד החינוך.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית