בציור זה, רובנס יצר פרשנות משלו לציורו של טיציאן המתאר את חטא האדם. המבנה הכללי של הציור הוא אותו מבנה: חווה עומדת מימין, ידה האחת מונחת על העץ וידה השנייה מושטת לקחת את הפרי מהנחש; פלג גופו העליון של הנחש כשל ילד; אדם יושב בחלק השמאלי של היצירה, ידו האחת נשענת לאחור וידו השניה מונחת ליד כתפה של חווה. אך הציור אינו מהווה העתק מדויק של הציור השני. בנוסף להבדלים באופן הביצוע, לתוספות (למשל: התוכי), להשמטות (למשל: ערוותו של אדם אינה מכוסה), ישנו הבדל מהותי בתיאור דמותו של אדם. בציורו של טיציאן רתיעתו של אדם מהמעשה ברורה למדי, ומבטו מופנה לעבר התפוח. לעומת זאת, בציורו של רובנס אדם רוכן קדימה ומביט לעבר חווה. בשל הבדל זה לא ברור האם רובנס רוצה להצביע על ניסיון לדחות את המעשה, או שמא הוא דווקא רוצה להצביע על מגע של רוך ועל משיכה. כמו בציורו של טיציאן, גם כאן הבשרניות והחושניות, הבאים לידי ביטוי בעיצוב הדמויות, בצבעים ובמרקמים, הם חלק מרכזי ממשמעות היצירה.
