באתרים שונים בישראל, בעיקר באזורים הנחשבים כחלק משטחה של ממלכת יהודה כפי שהייתה במאה ה-8 לפסה"נ, נתגלו למעלה מ-1,200 ידיות של קנקנים ועליהן טביעת חותם עם הכתובת "למלך". לדעת רוב החוקרים, פירוש המילה "למלך" הוא: "שייך למלך." יש לציין שעד היום לא נמצא ולוּ גם חותם אחד, אלא רק הטביעות של החותמות.
לטביעות "למלך", שהוטבעו ככל הנראה על ידי המִנהלה של המלך, יש חשיבות רבה להבנת דרך ניהולה של ממלכת יהודה. טביעות חותם אלה מופיעות ברובן על ידיות אוזן גדולות של קנקנים. הידיות הורטבו והוחלקו, ורק אז, טרם שרֵפת הקנקנים, הוטבעו בהן החותמות שהכילו כיתוב וסמל. הקנקנים, שהיו בדרך כלל בעלי ארבע ידיות, פה צר וצוואר קצר, שימשו ככל הנראה לאגירת נוזלים, ולא לאחסון חומר יבש. הם היו דמויי שק, וגובהם היה כ-60ס"מ. יש קנקנים שעל כל ארבע ידיותיהם מופיעה טביעת חותם, ויש כאלה שטביעת החותם מופיעה רק על שתי ידיות שלהם או על ידית אחת בלבד.
טביעות החותם "למלך" נחלקות לשני סוגים עיקריים, שככל הנראה שימשו באותה תקופה ויוצרו במרכז אחד: טביעות של חיפושית סכמטית בעלת ארבע כנפיים, וטביעות שצורתן גלגל חמה ושתי כנפיים. הסיבה לשוני בין צורות הטביעה אינה ברורה. מקור ההשראה ליצירת שני הסוגים הוא כנראה ממצרים.
בכל טביעה כתוב בדרך כלל מתחת לסמל אחד משמות הערים: חברן, שוכה, זיף וממשת. לגבי חברן, שוכה וזיף - יש תמימות דעים שמדובר בשמות של מקומות ביהודה; אך השם ממשת נותר כחידה, מאחר שבמקרא לא מופיע שם כזה. עם זאת, היו שפירשו את המילה כ"ממש[ל]ת", ואחרים שיערו שמדובר בכינוי לירושלים.
הממצאים הארכאולוגיים מלמדים על כך שמשני טיפוסי החותמות העיקריים נוצרו כ-25 סוגי משנה, שההבדלים ביניהם לבין טיפוסי האב היו קלים בלבד, כמו חריטה שונה של שם העיר או השמטת המילה "למלך". שני סוגי האב היו נפוצים באזורים שונים זה מזה: בעוד שטיפוס החותם הראשון, של החיפושית בעלת ארבע הכנפיים, הוטבע על ידיות קנקנים שנמצאו בלכיש ובערי השפלה, הרי הטיפוס השני, של גלגל החמה ושתי הכנפיים, הוטבע על ידיות קנקנים שנמצאו בירושלים ובסביבתה. החוקרים אינם יכולים להסביר מדוע נוצרה החלוקה האזורית בין שני סוגי הקנקנים.
טביעות החותם שהתגלו מלמדות על כך שלא הייתה הקפדה רבה על הטבעת החותם: לעתים הופיעה על גבי הידיות הטבעה הפוכה; ולעתים, כתוצאה מכך שהחותם לא נחצה כראוי, הוטבע הסמל על גבי הידית באופן לא ברור.
על ידיות מסוימות של קנקנים מאותה תקופה התגלו טביעות חותם של שמות פרטיים שהיו כנראה שמותיהם של פקידי המלך. ייתכן שקנקנים אלה שימשו את פקידי המלך בתפקידי המינהל והסחר שלהם. השמות הנפוצים על גבי ידיות הקנקנים היו: "משלם (בן) אחמלך", "שבנא (בן) שחר", "נרא (בן) שבנא" ו"אליקם נער יוכן". ועם זאת, יש לציין כי מספר הממצאים של טביעות של שמות פרטיים הינו קטן בהרבה ממספר הממצאים של טביעות "למלך". הכמות הגדולה ביותר של טביעות "למלך" נמצאה בירושלים ובלכיש. כמות גדולה של ידיות "למלך" נמצאה גם בחפירות רמת רחל (מדרום לירושלים) ובגבעון (מצפון לירושלים).
בכמה מקומות נמצאו, זה לצד זה, ממצאים המכילים טביעות של שמות פרטיים, וממצאים המכילים את הטביעה "למלך". עובדה זאת עשויה ללמד על כך שטביעות אלה יוצרו באותו בית יוצר.
ההשערה לגבי הקשר בין שני סוגי הטביעות התחזקה בעקבות מציאת קנקנים המכילים בעת ובעונה אחת טביעה "מלכותית" דו-כנפית וטביעה של שם פרטי. קנקנים כאלה נמצאו באזורים ששימשו כמחסנים ציבוריים ובאזורים שהיו קרובים לשער העיר. אחדים מהם נתגלו בבתים פרטיים ובאתרים קטנים, שבהם ודאי לא היו מחסנים ממלכתיים. השערת הארכאולוגים היא שקנקנים אלה היו בשימוש בימי המלך חזקיהו (המאה ה-8 לפסה"נ). נראה כי בימי מנשה, בנו של חזקיהו, השתנתה שיטת גביית המיסים שהתקיימה בימי חזקיהו.
נשאלת השאלה: לְמה שימשו קנקני "למלך"? אפשרות אחת היא שהקנקנים שימשו לצורך גביית המס שהועלה למלך. המס שניתן היה יין, שמן ועוד. על פי דעה זאת, הקנקנים נאספו ב-4 מרכזי מינהלה: חברן, שוכה, זיף וממשת. אפשרות שנייה היא שהקנקנים שימשו לאגירת יין, וששמות הערים המופיעים עליהם מציינים את מרכזי גידול היין. השערה נוספת היא כי הקנקנים הכילו נוזלים שסופקו לצבא, וכי החלוקה לארבע הערים הייתה חלוקה צבאית.
כך או כך, נראה כי קנקני "למלך" קשורים למינהל של חזקיהו, וכי שמותיהן של ארבע הערים, החרותים על הידיות, משקפים את אזורי המימשל באותה התקופה: חברן מייצגת את ההר הדרומי; שוכה מייצגת את השפלה; זיף מייצגת את אזור מדבר יהודה; וממשת, שכאמור אינה מוּכּרת ממקור אחר, מייצגת את אזור הרי יהודה וירושלים.
