עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > חסרי חוליותעמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > ים וחופים
אאוריקה : כתב-עת להוראת מדעים וטכנולוגיה


תקציר
המאמר דן בשוניות האלמוגים ובביולוגיה של בעלי החיים המיוחדים הללו הנקראים אלמוגים.במאמר תאור של קבוצות האלמוגים העיקריות (אלמוגי האבן ואלמוגי השמונה), מנגנוני הרביה שלהם,מערכות סימביוזה וטריפה בשונית ועל סכנת ההשמדה הנשקפת לסביבת החיים הזו.



סודות מן השונית
מחבר: ד"ר רמי קליין


בתווך מרחבי הדממה, בתנאים מיוחדים של טמפרטורה, תאורה, חומרי מזון ומצע, מורכבת ועשירה כמו יער הגשם הטרופי, צופנת בתוכה השונית מידע ביולוגי, פיסיולוגי ואקלימי, בעל חשיבות לאדם

 

שוניות האלמוגים


שוניות אלמוגים הן מבתי הגידול המרהיבים והמרתקים ביותר הקיימים על פני כדור הארץ והסביבות הימיות העשירות ביותר באוקיינוסים. אינספור צורות וצבעים, מגוון עצום של בעלי חיים וצמחים, צורות חיים מיוחדות ומורכבות רבה הם רק חלק מן המאפיינים של שוניות אלמוגים. הצלילה בשונית האלמוגים היא חוויה מרשימה ומעוררת השתאות, המעלה שאלות רבות הקשורות בהיווצרותה של מערכת חיים כה מסובכת, שמרבית מרכיביה הם יצורים פשוטים לכאורה. שנות מחקר רבות של חוקרים בארץ ובעולם סיפקו תשובות למספר רב של שאלות אקולוגיות וביולוגיות לגבי מערכת חיים זו, אך עדיין רב הנעלם על הגלוי, וקרקע המחקר עדיין פוריה מאוד.

שונית האלמוגים כמוה כנווה מדבר בתוך אוקיינוס רחב ידיים, ונופיה התת מימיים מזכירים יערות זעירים. לא במקרה משווים את הסביבה של השונית ליער הגשם הטרופי בסביבה היבשתית. לשתי סביבות חיים אלה, הימית והיבשתית, קווים משותפים: שתיהן מצטיינות בעושר רב, במגוון מינים גבוה, ובמערכות מורכבות של יחסי גומלין בין היצורים השוכנים בהן; שתיהן תולדה של אבולוציה רבת שנים, ויכולות לשמש "מעבדה" יוצאת מן הכלל ללימוד של תהליכים ביולוגים, פיסיולוגים, אקולוגים ואחרים; ולבסוף, שתיהן סובלות מזרועו ההרסנית של האדם המודרני המאיימת להפר את האיזון האקולוגי הדרוש לקיומן. לפני כ- 25 שנה התגלה, כי השלד של אלמוגי האבן עשוי טבעות גידול שנתיות, בדומה לעצים. עובדה זו נתנה תנופה למחקר העושה שימוש באלמוגי השונית לשם תיעוד תנאי האקלים והסביבה בעבר. באמצעות טבעות הגידול השנתיות ניתן לאמוד את גילם של האלמוגים, שבמינים מסוימים מגיע עד מאות שנים. במהלך גידולם מקבעים האלמוגים בשלדם חומרים אורגניים ואף יסודות קורט (כגון מנגן, קדמיום, וכד') שונים ממי הים. חומרים אלו נותנים מידע על שינויים טבעיים או על פעילות האדם בסביבת החיים של השונית. בעזרת הרכבו הכימי של השלד ניתן לקבל מידע על שינויים שהתרחשו בטמפרטורת מי הים או במליחותם. החומרים האורגניים שנספחו לטבעות הגידול במקומות גשומים, מלמדים על שנים גשומות ושחונות באזורים שונים בעולם. אלמוגים מאפשרים ללמוד על מחזוריות של תופעות אקלימיות עולמיות כמו המונסונים האסיאתיים ותופעות אקלימיות מחזוריות ומצביעים על אירועים של התחממות האוקיינוסים בכדור הארץ. חשיבותם של האלמוגים כ"רשמי קול" סביבתיים בכך שהם מספקים מידע הנפרש על פני תקופות ארוכות, בהן לא היו מדידות מכשירים.

מכל הסיבות שנמנו לעיל, חשוב להכיר סביבת חיים מיוחדת זו של שונית האלמוגים, להבין את התהליכים המתקיימים בה ולהתייחס למצוקה אליה נקלעות השוניות בימינו במטרה להמציא פתרונות להקלתה.


 

תנאי קיום בים


האם תמיד התקיימו שוניות אלמוגים במתכונתן הנוכחית? מדוע לא מתפתחות שוניות אלמוגים בים התיכון או בקווי רוחב צפוניים? מדוע "ריק" חלקו המזרחי של האוקיינוס השקט משוניות? על שאלות אלה ניתן להשיב, כשבוחנים את התנאים הסביבתיים הדרושים להתפתחות שוניות אלמוגים. שוניות מתפתחות בימים טרופים וסוב-טרופים על פני כדור הארץ, בחגורה צרה סביב קו המשווה, בין קווי רוחב 30 מעלות צפון ו- 30 מעלות דרום, במי-ים חמים, שהטמפרטורה שלהם אינה יורדת מתחת ל- 20 מעלות צלזיוס, בתנאי תאורה טובים, בנוכחות של חומרי הזנה (נוטריינטים), במליחות מתאימה (4.1-3.5 אחוז), ובהעדר חומרי סחף חוליים (סדימנטים). כמו כן, כיוון שהן מתפתחות על מדף היבשות הן זקוקות למצע יציב להתיישבות ולהתבססות. בעת שהיו מפלסי ים נמוכים על פני כדור הארץ, כפי שאירע בתקופות הקרת, חדלו השוניות להתקיים ושבו לשגשג עם הפשרת הקרחונים והעלייה מחדש במפלסי הים. כך מוצאים שוניות אלמוגים באוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט, באזור הטרופי של האוקיינוס האטלנטי (האיים הקאריביים) ובים סוף. על מנת להדגים את הממדים העצומים אליהם מסוגלות שוניות אלמוגים להגיע, נזכיר את מחסום השוניות האוסטרלי הגדול לאורך החופים הצפון מזרחיים של אוסטרליה, שם מגיע אורכן של השוניות מצפון לדרום עד 2300 ק"מ!

לפיכך, בים התיכון, בו יורדות טמפרטורות המים בחורף מתחת ל- 18 מעלות צלזיוס, במים הקרים של האוקיינוסים הצפוניים ובמי הקטבים, באזורים של מים עמוקים ללא תשתית יבשתית רדודה (כמו במזרחו של האוקיינוס השקט,), בפתחי נהרות, בהם נמהלים מי-הים ומליחותם יורדת ובאזור של מניפות סחף - לא יתקיימו שונית אלמוגים. אצלנו, במפרץ אילת, שהוא גבול התפוצה הצפוני של שוניות אלמוגים בעולם (קו רוחב של כ- 30 מעלות צפון), יש מים צלולים ומוארים היטב, טווח הטמפרטורות של המים נע בין 20 מעלות צלזיוס בחורף ל- 26 מעלות בקיץ, המליחות גבוהה מאוד (קצת יותר מארבעה אחוזים) ואין כמעט משקעי סחף, והתוצאה - שונית אלמוגים מגוונת מאוד. זאת למרות העובדה המעניינת, שבים סוף כמות חומרי ההזנה המומסים במים מעטה (יחסית לאוקיינוס ההודי, למשל). הפתרון לכך, כפי שנבין בהמשך, נעוץ בתהליכי גיוס ומחזור של חומרי מזון בשונית ,ובחיי השיתוף בין היצורים בה.

חוקרים רבים התחבטו בשאלת מוצאן של שוניות אלמוגים. אחת התיאוריות המעניינות נולדה ביום בו טיפס דארווין על אחת הפסגות של ההרים בפולינזיה הצרפתית שבאוקיינוס השקט. על פי התיאוריה שניסת, שונית אלמוגים מתחילה להיווצר סביב לאי געשי בלב האוקיינוס. זוהי שונית אלמוגים חוגרת, המקיפה את האי, שהרצף המעגלי שלה נפסק רק בפתחי ערוצים של ואדיות המזרימים מי גשמים מתוקים וחומרי סחף. עקב פעילות בקרום כדור הארץ, מתחיל האי הגעשי לשקוע עם קרקעית הים, וכתוצאה מכך מתרחקת השונית מן האי ויוצרת בהדרגה שונית מחסום, המקיפה את האי במרחק ממנו. עם שקיעתו הסופית של האי והיעלמותו אל מתחת למים נותרת רק שונית היקפית, החובקת לגונת מים גדולה. מבנה אלמוגים כזה נקרא אטול, והוא מצוי במקומות שונים באוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט. טיסה מעל אטולים באוקיינוס מגלה מראה מרהיב ביותר. על האטולים מוצאים לעתים דקלי קוקוס וחלקם אף מיושבים על ידי בני אדם. אחד האטולים המפורסמים באוקיינוס השקט, הוא אטול ביקיני, בו נערכו ניסויים גרעיניים על ידי האמריקנים בשנות ה- 50. ניסויים אלו גרמו נזקים קשים לשוניות האלמוגים ולתושבי הכפרים, שנאלצו לפנות את בתיהם.


 

סימביוזה - המפתח ליחסים מוצלחים


אלמוגים הם בעלי חיים ולא צמחים כפי שסברו שנים ארוכות. מרביתם יצורים מושבתים ויחידות המבנה הבסיסיות שלהם נקראות פוליפים. אלמוגים שייכים לבעלי החיים חסרי החוליות (חסרי עמוד שדרה), למערכה הנקראת נבובים או צורבנים. שמות מערכה זו מעידים על מספר תכונות אופייניות שהן גוף פוליפ נבוב או חלול, המשמש שק עיכול, וזר של זרועות צייד המכילות תאים צורבים. תאים אלה מכילים מנגנון ארס ומשמשים את האלמוג לטריפת יצורים חיים מתוך יצורי הפלנקטון המצויים בשונית. במושבה אחת של אלמוג ניתן לספור לעתים אלפי פוליפים הצמודים זה לזה ומחוברים על ידי רקמה חיה.

קיימות שתי קבוצות עיקריות של אלמוגים: אלמוגי אבן (ששאים) ואלמוגי שמונה (שמונאים) . שמות הקבוצות מציינים את מספר מחיצות הגוף וזרועות הצייד; באלמוגי שש מספרם שש או כפולותיו, ובאלמוגי שמונה מספרם שמונה בדיוק. הפוליפים באלמוגים בונים שלד העשוי גיר (פחמת הסידן). באלמוגי אבן השלד הוא חיצוני והוא שתומך ומייצב את המושבה. השלד החזק מאפשר למושבת האלמוג להתמודד בהצלחה עם תנאי סביבה בלתי נוחים כמו סערות חזקות ,זרמי ים חזקים ועוד. באלמוגים רכים השייכים לשמונים, השלד הוא פנימי ועשוי כמחטים דקות הבולטות מגזעה הבשרני של המושבה. לאלמוגי השונית צבעים בכל גווני הקשת וצורת שונות כדוריות, שיחניות, שטוחות, דמויות פטרייה ועוד.

אלמוגי אבן הם המרכיב החשוב והשליט של השוניות. הם אחראים על יצירת המבנה הביוגני (מבנה הנוצר בתהליכים ביולוגיים על ידי יצורים חיים) גדול הממדים, המשתרע על שטחים נרחבים בים. אלמוגי אבן מתחילים את חייהם כפוליפ יחיד ומסוגלים להגיע לגדלים מרשימים של מטרים ספורים. היכולת שלהם לבנות שלד כה גדול מתאפשרת כתוצאה מסימביוזה (חיי שיתוף) של פוליפ האלמוג עם אצות חד תאיות, שיתופיות, הנקראות זואוקסנטלות. שיתוף פעולה זה הוא סוד הקיום של שוניות האלמוגים. האצות נמצאות בתוך שכבת התאים הפנימית של האלמוג והן שמעניקות לו לעתים גוונים מיוחדים. הן מסוגלות לבצע תהליך
פוטוסינתזה .תוך שימוש בפיגמנטים כמו כלורופיל ואחרים ובאנרגיית האור. בעזרת הפיגמנטים הן מקבעות פחמן דו חמצני המומס במי הים. האצות מעבירות לאלמוג את החומרים המוטמעים (סוכרים המומרים לצורות אחרות) ומסייעות לו לבנות את שלד הגיר. בניית השלד בנוכחות האצות מוגברת על ידי כך, שהן מסלקות פחמן דו חמצני בתהליך הפוטוסינתזה מתוך המאגר הפנימי של האלמוג ומסיטות את שווי המשקל הכימי בכיוון המעודד את השקעת הסידן הפחמתי. בתמורה הן זוכות להגנה בתוך תאיו של הפוליפ ולהשלמה בחומרי הזנה חיוניים אותם משיג האלמוג בטריפתו. מרבית אלמוגי האבן מכילים אצות שיתופיות ונקראים אלמוגים הרמטיפים (בוני שונית). מבין אלמוגי השמונה רק חלקם מכילים אצות שיתופיות. כשאלמוגי האבן בשונית מתים מיתה טבעית או כתוצאה מטריפה או מתנאי עקה סביבתית (התחממות המים, סערות חזקות וכד'), נעלמת הרקמה החיה, אך השלד החזק נשאר כנדבך מוצק לדורות הבאים. באופן זה צומחת השונית כלפי מעלה במהלך הזמן. אלמוגי השמונה, לעומת זאת, אינם משאירים שלד לאחר מותם, ומחטי השלד נושרים לקרקעית. ניתן לומר, כי בתנאים אידיאליים, גובה פני הים הוא הגורם המגביל היחיד, המכתיב את גדילתה האנכית של השונית.

על היצורים השונים בשונית נמנה מגוון עצום של חסרי חוליות כמו ספוגים, סרטנים, רכיכות (חלזונות, צדפות, תמנונים), קווצי עור (כוכבי ים, קיפודי ים, חבצלות ים) או תולעים ימיות, דגי יום ודגי לילה, דגים צמחוניים ודגים טורפים בכל הגדלים הצורות והצבעים, ולעיתים כגם יונקים ימיים מזדמנים. מבין חסרי החוליות ישנם כאלה הצמודים למצע הגיר כל חייהם וכאלו הנעים במים באופן חופשי. הם ,מראים אסטרטגיות חיים מגוונות ומורכבות עם דרכי תזונה ורבייה שונות. לדגים תפקיד אקולוגי חשוב ביותר בשונית, כיוון שהם משפיעים על השונית דרך אופן תזונתם, רבייתם וחיי השיתוף שהם מקיימים עם יצורים אחרים.

סימביוזה או חיי שיתוף היא מילת המפתח בשונית, והדוגמאות לה רבות ומאלפות. בעלי החיים מקיימים ביניהם מערכות מורכבות של חיי שיתוף הדדיים (בהן שני השותפים מפיקים תועלת מן הקשר), קומנסליים (יחסי גומלין בהם יצור אחד מפיק תועלת מן הקשר והשני אינו ניזוק) וטפיליים (יחסי גומלין בהם האחד מפיק תועלת והשני ניזוק). במסגרת הסימביוזה, פותרים בעלי החיים והצמחים את בעיות השגת המקום והמזון ומשיגים דברים שלא היו יכולים להשיג בנפרד. במערכת חיי שיתוף ישנו בדרך כלל בעל החיים המארח והסימביונט המתארח. דוגמה אחת מני רבות היא זו של חיי השיתוף בין דג השושנון, שהנו הסימביונט, לבין שושנת הים המארחת אותו. הדג זוכה להגנה בין זרועותיה הצורבות של השושנה, ואילו הדג שומר על הטריטוריה שלו, במקרה זה השושנה, ומגרש אויבים פוטנציאליים. דוגמה נוספת היא של דג הנקאי המקיים חיי שיתוף הדדים עם דגים בשונית, מהם גם טורפים גדולים. הנקאי מסלק טפילים מגופו של הדג המתנקה, ואילו הדג המתנקה זוכה ב"שירות ניקיון". כך ניתן לפגוש בשונית מקומות שהם "תחנות ניקוי", אליהם מגיעים דגים שונים כדי להתנקות.

ישנם חיי שיתוף שהם הכרחיים לסימביונט, אך אינם הכרחיים למארח, היכול להתקיים גם ללא הסימביונט. הבנת יחסי הגומלין השונים ומאפייניהם הכרחיים להבנת המערכת האקולוגית של השונית. היכולת של מינים רבים להתקיים זה לצד זה בשונית, תוך שיתוף פעולה הדוק, מאפשרת, בין היתר, את המגוון הרב כל כך של היצורים החיים בה.


 

תוקפנות לשם הישרדות


שונית האלמוגים היא בית גידול צפוף ומורכב. אין בה מקום שאינו מכוסה בכיסוי חי של בעלי חיים
או של צמחים (בעיקר אצות). מקום ומזון הם המשאבים המוגבלים העומדים לרשות בעלי החיים בשונית בכלל, והאלמוגים בפרט. מקום שמתפנה עקב תמותה, משמש מיד מקום התיישבות ליצורים אחרים. לפיכך, קיימת בשונית תחרות עזה בין יושביה על משאבים הללו, ובמיוחד על מקום להתיישבות ולהתבססות. במהלך הזמן "מצאו" האלמוגים פתרונות שונים ל"מצוקת הדיור" בשונית. אחד הפתרונות הוא אמצעי תחרות שונים הקיימים בצורה שונה באלמוגי אבן ובאלמוגי השמונה.

מתברר, כי אלמוגים מסוגלים לגלות תוקפנות אחד כלפי השני וכלפי יצורים אחרים. הם מצוידים באמצעים שונים המאפשרים להם לדחוק מינים המאיימים עליהם ואף להורגם. לאלמוגי האבן, למשל, יש זרועות צייד מיוחדות, ארוכות מן הרגיל, המכילות ריכוזים גבוהים של תאים צורבים, או מעין גדילים ארוכים ודקים הנשלפים מחלל העיכול של הפוליפ. הגדילים מסוגלים לכרוך עצמם סביב אלמוג שכן או טרף אחר ולעכל את הרקמה החיה. באופן זה קיימים בשונית אלמוגים תוקפניים יותר ופחות.

יכולת התוקפנות של האלמוגים משפיעה על תפוצתם בשונית. באלמוגי השמונה, לעומת זאת, אין גדילים ארוכים כפי שמוצאים באלמוגי האבן. במקום אלה הם מצוידים בחומרים כימיים מיוחדים המשמשים לדחיקה תחרותית של מינים המאיימים לכסותם ואף להגנה בפני טורפים שונים. החומרים הכימיים המצויים באלמוגי שמונה ובבעלי חיים ימיים אחרים התגלו כבעלי פוטנציאל רב במחקר התרופות. כיווני המחקר בתחום זה הם במציאת חומרים אנטיביוטיים או כאלה הפועלים נגד מחלות הסרטן והאיידס.


 

יותר מדרך אחת להתרבות


אחד התהליכים הביולוגיים המדהימים ביותר בטבע הוא, ללא ספק, תהליך הרבייה של האלמוגים. ככל יצור חי, אלמוגים מתרבים בדרך מינית, אך יש להם בנוסף גם דרכים אחרות, אל מיניות, להתרבות. דרכי הרבייה מורכבות ומגוונות ולא נוכל אלא לציין כמה מהן כאן. אלמוגים עשויים להיות חד ביתיים, כלומר שבאותה מושבה יהיו פוליפים זכריים ונקביים או שבתוך אותו פוליפ יהיו גם תאי מין זכריים וגם נקביים, או דו ביתיים (בני זוויגים נפרדים), כלומר מושבות שהן כולן זכריות או כולן נקביות. בניגוד לדעה שהייתה מקובלת שנים רבות, כי תהליך הרבייה במרבית האלמוגים נעשה בדרך של הפריה פנימית של תאי הביצה על ידי תאי הזרע ושל יצירת פגית (פלנולה) המתפתחת בתוך חלל הפוליפ (הדגרה פנימית), הראו מחקרים בשנים האחרונות, כי מרבית האלמוגים מתרבים דווקא על ידי שחרור של תאי ביצה ותאי זרע למים, כשההפריה נעשית במים עצמם (הפריה חיצונית).
אחת התופעות המעניינות ברבייה של אלמוגים התגלתה בשוניות האלמוגים בצפון מזרח אוסטרליה, כשהתברר, כי למעלה מ- 140 מינים של אלמוגי אבן משחררים תאי מין למים במהלך לילה אחד או שני לילות בשנה. רבייה מתוזמנת זו של אלמוגים גם בשוניות המרוחקות מאות קילומטרים זו מזו ממשיכה להדהים את החוקרים. אחת הסברות היא, שאבולוציה של תופעה כזו קשורה בהתאמה לתנאים סביבתיים שאינם יציבים לאורך השנה. רבייה זו מתרחשת באביב האוסטרלי, בחודשים אוקטובר או נובמבר, כשבוע לאחר הירח המלא. בתקופה זו טמפרטורות המים ותנודות הגיאות והשפל הן המתאימות ביותר להבטחת שרידותן של הפגיות המתפתחות. לאחר ליל הרבייה ההמוני הזה, מתכסים פני האוקיינוס השקט באוסטרליה בכתמים גדולים של תאי המין, הצפים על פני המים והיוצרים כעין מרק סמיך.

מעניין, שבמפרץ אילת דגם הרבייה הוא אחר לחלוטין. האלמוגים אצלנו מתרבים במהלך מרבית חודשי השנה. הרבייה עצמה מושפעת אמנם ממופע הירח, אך אינה מתוזמנת לאירוע אחד. דגם זה זכה לכינוי "בידוד רבייתי", שמשמעו, כי כל אלמוג מתרבה בתקופה המתאימה לו. דגם רבייה זה קשור ליציבות התנאים הסביבתיים במפרץ אילת לאורך השנה, במיוחד במהלך חודשי הקיץ. ראוי לציין, כי לשתי צורות הרבייה הללו יתרונות וחסרונות אקולוגיים כאחד. אחד היתרונות העיקריים בדגם הרבייה באילת הוא מניעת בזבוז תוצרי המין על ידי הקטנת אפשרות להכלאות בין מינים שונים של אלמוגים (תוחלת החיים של הכלאות בדרך כלל נמוכה). אחד היתרונות בדגם הרבייה האוסטרלי הוא שרבייה המונית כזו, בה המים מלאים בתוצרי מין, גורמת ל"הצפה" במזון של דגים, הניזונים מתוצרי הרבייה הללו ומגבירה את סיכויי ההישרדות של צאצאי כל מין. בשתי צורות הרבייה, המתוזמנות וזו המכונה "בידוד רבייתי", הפגית שוחה עם זרמי הים ומתיישבת לבסוף באתר נבחר בשונית. הפגית עוברת תהליך מטמורפוזה, ההופך אותה מיצור חופשי ליצור נייח, צמוד מצע, ומתחילה לבנות את השלד של הפוליפ הראשוני. פוליפ זה מנץ פוליפים נוספים בסמוך אליו עד יצירת המושבה הבוגרת.

אחת מצורות הרבייה האל מיניות של אלמוגים מתרחשת בתהליך של יצירת מושבה חדשה על ידי יצירת מקטעים מן המושבה, הנופלים למים והזהים גנטית למושבת האם. תהליך זה נפוץ באלמוגי אבן שיחניים ובאלמוגי שמונה כמו אלמוגי הגורגוניה.

יתרונו של תהליך רבייה כזה, בו אין יצירה של פרטים חדשים, הוא ביצירת מקטעי מושבה גדולים דיים, המוכנים כבר להתמודדות עם תנאי הסביבה. במקרים רבים, שרידותם של מקטעים אלו גבוהה מזו של הפגיות הקטנות המתיישבות בשונית.


 

הפרעות טבעיות ותהליכי השתקמות


שונית האלמוגים סובלת הפרעות אקולוגיות טבעיות שהן, למעשה, חלק ממהלך החיים שלה. כל עוד האדם אינו מתערב באופן קיצוני בתהליכי השונית, היא ומרכיביה מסוגלים להתמודד עם ההפרעות הטבעיות ולשקם את עצמם במידה ונגרם להם נזק. תהליך ההפרעה יכול להיות קשור בתנאים סביבתיים קיצוניים כמו שפל קיצוני, החושף את השונית לקרינה על סגולית גבוהה, ירידה או עלייה בטמפרטורת מי הים בעקבות אירועים אקלימיים מחזוריים או תופעות טבע מיוחדות (התפרצות הרי געש, רעידות אדמה, וכו'); במקרים אחרים תהליכי ההפרעה הם ביולוגיים כמו טריפה של אלמוגים על ידי יצורים אחרים. שפל קיצוני שגרם לתמותה נרחבת של אלמוגים התרחש במפרץ אילת, בראשית שנות ה- 70', כשפני השונית נחשפו לאוויר במשך שעות ארוכות. כעבור שנים ספורות שיקמה השונית את עצמה, פרט למקומות בהם התלוו לשפל הנמוך זיהומי נפט חוזרים ונשנים. במקומות שנחשפו לזיהום נפט, לא הצליחה השונית לחזור למצבה הטבעי כעבור אותו פרק זמן. דוגמה זו מלמדת על ההשפעה הקריטית שיש להתערבות האדם בתהליכים טבעיים. קרינה על-סגולית מסוגלת לגרום לתופעות סרטניות אצל יצורי השונית ואצל אלמוגים החיים במים רדודים. מעבר לכך, היא יכולה ליצור מצב של עקה אצל האלמוגים, המגיבים בסילוק של האצות השיתופיות שלהם למים (תהליך המכונה הלבנת אלמוגים). במקומות מסוימים נמו באוסטרליה, בהם האלמוגים במים הרדודים נחשפים באופן תדיר לאוויר ולקרינה גבוהה בשעת שפל, הצליחו החוקרים לבודד חומרים לבודד חומרים הבולעים קרינה על סגולית (UV) ומונעים מן האלמוגים את נזקי הקרינה.

שינויי אקלים מחזוריים כמו תופעת האל ניניו במזרח האוקיינוס השקט גורמים לעלייה בטמפרטורת מי הים, ותגובת האלמוגים במקרה זה דומה לזו שבמצב עקה. במקרים מסוימים נגרמת תמותה מלאה לאלמוגים, ובמקרים אחרים רק חלק מהם נפגע, והם מסוגלים להחלים. חשוב לציין, כי פגיעה באלמוגים מביאה לשרשרת פגיעות ביצורים שסביבם.

טריפה היא תהליך חשוב בשונית, כיוון שבתהליך זה מועברת אנרגיה מרמה אחת במארג המזון לרמה גבוהה ממנה. על טורפי האלמוגים נמנים חלזונות, כוכבי הים, דגים ואחרים. אחד מטורפי האלמוגים החשובים הוא כוכב- הים הנקרא הכוכבן הקוצני, החי בשוניות רבות בעולם, כולל בים סוף. באוסטרליה ובמקומות אחרים מוכרות תופעות של התפוצצות אוכלוסין של כוכב-ים זה. במקרה כזה מתקבצים מאות אלפי פרטים מן הכוכב על השונית ותוך זמן קצר מסירים מן האלמוגים את הרקמה החיה ומשאירים שלד לבן ובוהק, המתכסה במהירות באצות.

מידת ההחלמה והשיקום של השונית לאחר טריפה או אירועים סביבתיים קיצוניים תלוי לא רק בעוצמת ההפרעה אלא גם בתדירות הופעתה. לתהליכים של הפרעה טבעית ב"מינון" הנכון (מבחינת עוצמה ותדירות) יכול להיות יתרון עבור השונית, שכן תמותה של מינים שליטים וסילוקם ממערכת השונית חושפים, למעשה, אתרי התיישבות חדשים לבעלי חיים ולצמחים, כך שבסופו של תהליך עולה מגוון המינים בשונית. סביב נושא זה התפתחו תיאוריות אקולוגיות רבות ומעניינות, שמטרתן להסביר את פיזור ומגוון המינים בסביבה הימית.


 

נזקי האדם והקונפליקט המוכר


שוניות האלמוגים בעידן המודרני סובלות מבעיות רבות הקשורות בגידול האוכלוסייה האנושית, בפיתוח מואץ ובלתי מבוקר של אזורי חופים, בתהליכי עיור מואצים ובתיירות אינטנסיבית. מכלול הלחצים הללו גורם לדעיכה הדרגתית של המערכת האקולוגית במקומות מסוימים בשונית או לנזקים קיצוניים ובלתי הפיכים במקומות אחרים. הסכנות העיקריות להן נחשפות השוניות בימינו הן זיהומי נפט ממכליות, זיהומים תעשיתיים (כימיקלים שונים ומתכות כבדות), זרמי שפכים, דשנים כימיים בחקלאות, חומרי סחף (סדימנטים) שמקורם בבנייה בקו החוף, דייג יתר, ספורט מים (צלילה, סירות מהירות וכו'), איסוף אלמוגים לצורכי נוי ופיתוח חקלאות ימית.

זיהומי נפט משפיעים על תהליכים ביולוגיים באלמוגים. במפרץ אילת הראו החוקרים, כי תהליכי הרבייה נפגעים במיוחד מזיהומים אלה, דבר המשפיע על גיוס והתיישבות של האלמוגים בשונית. הזרמת חומרי סחף, המתיישבים על האלמוגים, יוצרת עכירות במים, שמונעת מהאור להגיע אל האצות השיתופיות שלהם, או עלולה לגרום לחנק שלהם. למרות שאלמוגים מסוגלים לסלק מעליהן כמויות קטנות של חומרי סחף על ידי הפרשת ריר, כמויות גדולות של חומרי סחף הרסניות להם.

שפכים ודשנים כימיים יוצרים תופעה של העשרת יתר של מי השונית בחומרי הזנה עודפים. תופעה זו של העשרה מפירה את שווי המשקל בשונית, על ידי כך שהיא גורמת ל"פריחת" אצות, המשתלטות על האלמוגים הקיימים ומונעות התיישבות של חדשים. פעילות אינטנסיבית של צוללנים, של שחיינים, של סירות מהירות וכדומה גורמת לפגיעה פיסית במושבות אלמוגים. ענפי האלמוגים שנשברים, טפלים לקרקעית ונקברים תחת החול.

את רוב הדוגמאות הללו לפגיעה בשונית ניתן למצוא במפרץ אילת בו חמורות במיוחד בעיית השפכים
ובעיית תיירות הצלילה. יחד עם זאת, חשוב לציין את מאמצי רשות שמורות הטבע באילת להפחית את נזקי המבקרים בשמורת האלמוגים בחוף אלמוג. כפי שקורה בסביבות אחרות, גם בסביבה הימית יש דילמות קשות, שבמרכזן הקונפליקט הידוע בין פיתוח ושימור. אין ספק, כי שני הקטבים הללו חשובים לרווחתו של האדם. השאלה הקשה, בה מתחבטים פוליטיקאים ומדענים, היא מציאת השביל הנכון ללכת בו. הפתרונות אינם תמיד קלים, אך מבט על מצבן הקשה של השוניות במפרץ אילת כיום בהשוואה לימיהן המפוארים בעבר, חושף את החשיבות העליונה של שמירת הסביבה הימית של השונית. אם אין ברצוננו לכרות את הענף עליו אנו יושבים, מחובתנו להתייחס לשאלות מסוג זה במלוא הרצינות. כדי שילדינו יוכלו לצפות בדג
בין זרועות השושנה או בזרועותיהם של האלמוגים, עלינו לחשוב במונחים ידידותיים לשונית. בראש ובראשונה, עלינו להכיר סביבה זו ולהכיר בייחודיות של מערכת החיים בה. עלינו לזכור, שמינים הנכחדים מן השונית לא ישובו יותר לשכון בה, ואת העושר המדהים שנעלם, לא ניתן יהיה להחזיר.

כיום יש מודעות עולמית לשימור שוניות אלמוגים. ארגון האומות המאוחדות מקיים גופים שונים, שתפקידם לפקח על שוניות בעולם, לכונן תקנות של שימור ולאכוף את חוקי שמירת הטבע בהן. תרומתנו, צנועה ככל שתהיה, חשובה לא פחות; עלינו לדאוג שאוזננו תהיה קשובה לרחשי הסביבה הימית.

קריאה נוספת:
י. לויה, ר. קליין. ^שונית האלמוגים^. 1994. תל אביב: הוצאת משרד הביטחון
.






ביבליוגרפיה:
כותר: סודות מן השונית
מחבר: קליין, רמי (ד"ר)
תאריך: אוגוסט 1997 , גליון 5
שם כתב העת: אאוריקה : כתב-עת להוראת מדעים וטכנולוגיה
בעלי זכויות : רמות; אוניברסיטת תל אביב
הוצאה לאור: אוניברסיטת תל אביב; רמות
הערות: 1. כתב העת יוצא ביוזמת למדע: מרכז מורים ארצי להוראת מדע וטכנולוגיה בבתי הספר היסודיים.
הערות לפריט זה: יוצא ביוזמת למדע - מרכז מורים ארצי להוראת מדע וטכנולוגיה בבתי הספר היסודיים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית