רבי יהודה הנשיא ומקומו בחיי הציבור : זמנו של רבי יהודה הנשיא

מתי פעל רבי יהודה הנשיא? מסורת מדרשית ארץ ישראלית קובעת: "יום שמת רבי עקיבה נולד רבינו" (בראשית רבה נח, ב, מהדורת תיאודור-אלבק, עמ' 619). רבי עקיבא היה אחד מהרוגי מלכות במהלך גזרות השמד שהטילו הרומאים בעקבות מרד בר כוכבא, אשר היו במלוא תוקפן בשנים 138-135/6 לספירה. רבי יהודה הנשיא עלה ככל הנראה לכס הנשיאות בין השנים 180-170, והלך לעולמו זקן ושבע ימים בשנת 220 לערך. לפי המקור הנזכר, רבי יהודה הנשיא נולד אפוא ביום מותו של רבי עקיבא על קידוש השם. הדבר אפשרי מבחינה כרונולוגית, אולם ברור לחלוטין שכוונתו העיקרית של המקור היתה לציין כי ברגע שהלך לעולמו מנהיג, חכם מרכזי ומושיע של העם, מיד נולד תחתיו מנהיג, חכם מרכזי ומושיע אחר, ולעולם אין עם ישראל נשאר יתום ממנהיגיו.

על כל פנים, יש משמעות לכך שרבי יהודה הנשיא נולד בזמנן של גזרות השמד או בסמוך להן, והיה צעיר לימים בתקופת אושה, הקרויה כך על שם היישוב בשם זה בגליל התחתון, שבו נשתקמו מוסדות ההנהגה בשוך גזרות השמד עם מותו של הקיסר הדריינוס. המקורות מעידים עליו שבהיותו קטין, קרא את מגלת אסתר באוזני רבי יהודה בן אילעאי באושה (תוספתא, מגלה ב, ח, מהדורת ליברמן, עמ' 350).

לא נתאפשר לו לרבי יהודה הנשיא ללמוד בבית אביו, רבן שמעון בן גמליאל, כדרך שלמדו בבית אביהם בני השושלת שקדמו לו, משום שרבן שמעון בן גמליאל עדיין נרדף באותה עת על ידי השלטונות הרומיים עקב הימצאו בזמן המרד בביתר, שהיתה המעוז האחרון של לוחמי בר כוכבא, ולא יכול היה לתפוס את מקומו הראוי בראש הנהגת העם בהיווסדה באושה. גם כאשר הגיע בסופו של דבר לאושה, היה צריך ליצור היררכיה מנהיגותית, שכן חכמים מרכזיים, רבי נתן ורבי מאיר, השתלטו בינתיים על מוסדות ההנהגה. הדברים משתקפים בהכשרתו של רבי יהודה הנשיא, שכאמור לא למד בבית אביו אלא בבתי המדרש של חכמים חשובים שונים בני הדור, ביניהם: רבי מאיר, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יהודה בן אלעאי, רבי אלעזר בן שמוע, רבי יעקב בר קורשי ורבי יהושע בן קרחה. בצורה זו ספג רבי יהודה הנשיא מתורתן של אסכולות שונות בהלכה, הכירן ולמד להעריכן. עובדה זו ודאי תרמה הרבה למוכנותו ולכישוריו של רבי יהודה הנשיא לשם עיסוקו בחתימת המשנה; הוא ניחן בגישה ובהבנה שנדרשו לעריכות השונות של המשנה שנתבצעו על ידי חכמי אושה המרכזיים. הכשרתו ההלכתית המגוונת הביאה אותו להתייחס בכבוד גם כלפי דעות שונות משלו, בין אם של חכמי דורו, ובין אם של חכמים שקדמו לו.

בזמן שרבי יהודה הנשיא היה תלמיד אצל מוריו השונים בתקופת אושה, הרי למרות שמן הסתם זכה להערכה רבה, הוא חווה גם חוויות מתסכלות. אחת מהן מתוארת בתלמוד הירושלמי: "אמר רבי: ביקשתי ולא מצאתי דברי בן שמוע באנדרוגינס וחברה עליו חבורה" (ירושלמי, יבמות פ"ח, ט ע"ד, טור 872). כלומר, רבי ביקש ללמוד מרבי אלעזר בן שמוע את פִּשְרה של הלכה שאמר לגבי אנדרוגינוס (מי שיש לו איברי מין של זכר ונקבה), וחבורת תלמידיו לא הניחה לרבי ללמוד הימנו. ובברייתא מקבילה בתלמוד הבבלי שנוי: "תניא, אמר רבי: כשהלכתי ללמוד תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע, חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית בוקיא [בתוקפנותם], ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו" (בבלי, יבמות פד ע"א). כלומר, שעה שביקש רבי ללמוד תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע, חברו עליו תלמידיו – לפי דימויו של רבי עצמו – כמו תרנגולים של משפחת בוקיא, שהיו ידועים בתוקפנותם כלפי כל תרנגול זר, ולא הניחו לרבי ללמוד הימנו אלא הלכה אחת מהמשנה הנידונה. מסתבר איפוא ששכרו של רבי מלימודו אצל מספר חכמים יצא בהפסדו, בכך שתלמידיו המובהקים של חכם זה או אחר לא הניחו לו להצטרף למעגלם הפנימי.

איננו יודעים בדיוק באיזו שנה עלה רבי יהודה הנשיא לנשיאות. אולם מאחר שלשיא עוצמתו כמנהיג הגיע בתקופת הקיסרים הסוורים, שהתחילה בשנת 193, השאלה באיזו שנה בדיוק עלה לכס הנשיאות מאבדת מחשיבותה. גם שנת מותו של רבי יהודה הנשיא אינה ידועה במדויק. ככלל, ציון של פרטים כאלה בספרות התלמודית לגבי המנהיגים היהודים בני אותה תקופה לא היה מקובל. כמעט אין חכם שלגביו ניתן לומר מתי בדיוק נולד ובאיזו שנה הלך לעולמו. אשר לרבי יהודה הנשיא, כל שידוע הוא שבשנת 219 עדיין שימש בנשיאות. על פי עדותו של רב שרירא גאון באיגרתו (מהדורת לוין, עמ' 78), שב בשנה הזאת תלמידו רב לבבל, והתלמוד מעיד כי רבי יהודה הנשיא הוא שהעניק לרב את הסמיכה לקראת עזיבתו את ארץ ישראל. אמנם איגרת רב שרירא גאון נתחברה בשנת 987, אבל היא נחשבת למעין מחקר מדעי מובהק בתולדות המשנה והתלמוד. הדבר בא לידי ביטוי בכך שרב שרירא גאון לא כתב דבר שלא היה לו סֶמֶך במקור, ומטבע הדברים לא כל המקורות האלה הגיעו לידינו. תאריך זהה לגבי שנת חזרתו של רב לבבל מצוין גם בספר "סדר תנאים ואמוראים", שנתחבר במחצית השנייה של המאה התשיעית ונחשב לניסיון הראשון לכתיבת מבוא היסטורי ומתודולוגי למשנה ולתלמוד (פרק שני, מהדורת גרוסברג, עמ' ק).

לדעת שמואל ספראי, חוקר תקופת המשנה והתלמוד, ניתן להצביע אפילו על תאריך מאוחר יותר משנת 219 שבו עדיין היה רבי יהודה הנשיא בחיים. מסורת תלמודית מעידה שלאחר שהטילו הרומאים "דמי כלילא" (מס כתר) על תושבי טבריה, פנו אנשי העיר אל רבי ועמדו על כך שגם תלמידי החכמים יישאו עמם בנטל המס הרומי. אלא שרבי יהודה הנשיא דרש לפטור אותם ממנו (בבלי, בבא בתרא ח ע"א). בסופו של דבר "פקע כלילא", כלומר בוטל המס. בפפירוס שהתגלה במצרים, המתוארך לשנת 222, השנה הראשונה לשלטונו של הקיסר אלכסנדר סוורוס, מוותר השליט הרומי על תשלום מס כלילא לרגל עלייתו לכס הקיסרות. ספראי שילב את העדות התלמודית על טבריה עם הממצא הארכיאולוגי ממצרים, וטען כי האזכור בתלמוד ש"פקע כלילא" מתייחס לוויתורו של אלכסנדר סוורוס על המס. מכאן ראיה, לדעתו, שרבי יהודה הנשיא עוד שימש בנשיאות בשנת 222. אולם ראוי לשים לב לכך שאותו מעשה בתלמוד הבבלי מכיל יסודות אגדיים רבים, וספק אם ניתן להתייחס לביטול זה של המס כאל אירוע אותנטי. קשה גם לדעת אם הוויתור של אלכסנדר סוורוס על המס היה המקרה היחיד של ביטול מס זה בימי רבי יהודה הנשיא. אם כך ואם כך, מאחר שההפרש בין תאריך שובו של רב לבבל לבין שנת כתב הזכויות הקיסרי מגיע לכלל שלוש שנים בלבד, נראה סביר יותר להיאחז בעדותו של רב שרירא גאון ולקבוע שרבי יהודה הנשיא היה עדיין בחיים ושימש בנשיאות בשנת 219. בכל מקרה, שתי העדויות אינן מספקות מידע חד-משמעי לגבי שנת מותו של רבי.