אחת הבעיות המאפיינות את הגיל המבוגר היא שברים, הנגרמים, בדרך כלל, כתוצאה מנפילה. השבר הקשה שבהם הוא שבר צוואר הירך הדורש תקופה ממושכת של שיקום וגורם פעמים רבות להדרדרות במצבו הכללי של החולה. ריבוי שברים בגיל המבוגר נובע בעיקר מתופעה של בריחת סידן מהשלד (אוסטיאופורוזיס) הגורמת לשינוי במבנה העצם, ומגדילה את הסיכון לשברים. התופעה הזו פוגעת ביותר מ- 50 אחוז מהאוכלוסיה. נשים פגיעות לתופעה יותר מגברים (ביחס של 1:6), והיא מופיעה אצלן מוקדם יותר. חשוב להדגיש כבר בתחילת הדברים: מניעת התופעה דורשת התייחסות כבר בגיל צעיר - דיאטה עשירה בסידן בגילאים צעירים ופעילות גופנית, יפחיתו את הסיכון לפגיעה קשה במערכת השלד. שלד האדם נבנה עד גיל 30. אז מגיעים למסת עצם מירבית.

רקמת העצם ממלאה תפקידים חשובים הקשורים בחילוף החומרים. העצם, המורכבת מרקמות חיבור, מכילה מים, שומן, חלבון ומינרלים מכל הסוגים ובמיוחד סידן, ומהווה מחסן חשוב לחומרים אלה לצרכי הגוף.

לאחר גיל 30 מתחילים לאבד עצם מהשלד, כך שיש לדאוג לכך שמסת העצם תהיה גדולה ככל האפשר, כבר בגיל צעיר. דיאטה עשירה בסידן מגבירה את בניית העצם ומגדילה את כמות הסידן בשלד. רצוי לדאוג גם להגבלת שומנים רוויים בתזונה ולהקטנת כמות הנתרן ולעודד התעמלות וספורט מכל הסוגים. אין לתת דיאטה עשירת סידן או כדורי סידן לסובלים מאבני כליה ולסובלים מפעילות יתר של בלוטת יותרת התריס ולאלה שרמת הסידן בדם ובשתן גבוהה מהנורמה.

סימנים
הסימנים הקליניים של אוסטיאופורוזיס אינם רבים, ולעיתים קרובות גם אם קיים איבוד עצם מהשלד, אין סימנים המצביעים על הופעת המחלה. כאבי גב באזור עמוד שדרה גבי, מותני ובעצמות אחרות של השלד, הם התלונות האופייניות לאוסטיאופורוזיס. עם התקדמות התופעה יכול להופיע גבנון עם ירידה בגובה. היסטוריה משפחתית של אוסטיאופורוזיס והסטוריה אישית של שבר בעצמות - אף הם סימנים המצביעים על אפשרות של איבוד עצם ומחייבים בירור לקביעת כמות העצם שאבדה. למרות הניסיון הקיים באיבחון מוקדם של בריחת סידן, הרי שפעמים רבות נעשית האבחנה של אוסטיאופורוזיס רק לאחר הופעת שבר.

סיבוכים
שברים הם סיבוך רציני אפשרי של אוסטיאופורוזיס והם מופיעים בדרך כלל אחרי נפילה, אפילו לא קשה. השברים האופייניים הם של החוליות, מפרק שורש כף היד, צוואר הירך והצלעות. שבר צוואר הירך הוא שבר רציני הדורש תיקון כירורגי-אורתופדי ותקופה ממושכת של שיקום לאחר מכן.

אבחון
אבחון בריחת סידן ניתן לבצע בכמה אמצעים:

צילומי רנטגן:הסימנים מופיעים בבדיקה זו רק לאחר שכמות גדולה יחסית של עצם הלכה לאיבוד.

מדידת מסת העצם: "בדיקה דנסיטומטרית" הקובעת את מסת העצם הקיימת. תוצאות המדידה נרשמות במחשב ונעשית השוואה בין תוצאות הבדיקה לבין צפיפות העצם של אנשים באותו הגיל ושל נבדקים בגיל צעיר.

בדיקת מעבדה: מספר בדיקות דם ושתן מצביעות על בנייה והרס של העצם.

בדיקת אולטרה-סאונד: בישראל נמצא בשלבי פיתוח מכשיר אולטרה-סאונד, המודד צפיפות עצם.

גורמי סיכון
במשך השנים התברר שישנה אוכלוסיה הנוטה לאיבוד סידן מהשלד. בראש ובראשונה התברר, כי שכיחות התופעה גבוהה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. גורמי סיכון מוכרים אחרים הם:
* דיאטה דלת סידן.
* חשיפה בלתי מספקת לשמש.
* משקל גוף נמוך.
* הפסקה מוקדמת של הווסת.
* כריתת שחלות דו צדדית.
* חוסר תנועה או שכיבה ממושכת.
* רקע משפחתי.
* עישון.
* חוסר לקטוזה במעי.
* צריכת תרופות מסויימות.
* צריכה מוגברת של קפאין.

מניעה
ניתן למנוע איבוד עצם מהשלד ואפילו להגביר הצפיפות על ידי תזונה נכונה ופעילות פיזית. יש להתאים את כמות הסידן לגיל. יש להקפיד על מאכלים עשירים בסידן ודלים בשומן רווי. כמו כן, רצוי להגביל כמות המלח, מאחר שהנתרן מגביר הפרשת הסידן בשתן. פעילות פיזית היא אמצעי יעיל לבניית עצם ומניעת איבוד עצם: התעמלות, (פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע בשילוב תרגילים היוצרים עומס על השלד), הליכה ממושכת, תרגילים המגבירים את הקואורדינציה ופעילויות ספורטיביות שונות מומלצים למניעת אוסטיאופורוזיס. פעילות פיזית ממושכת מחזקת את השרירים ומגבירה צפיפות העצם גם אצל מבוגרים שאיבדו עצם משלד כתוצאה מתהליך הזדקנות, חוסר פעילות פיזית או גורמים אחרים.

טיפול
איבחון מוקדם של אוסטיאופורוזיס מאפשר לרופא להמליץ על טיפול מתאים. אם הדיאטה עשירת הסידן והפעילות הפיזית אינם מספיקים ניתן להשתמש בתרופות המגבירות את צפיפות העצם. בכל מקרה, ההחלטה על מתן טיפול תרופתי, חייבת להעשות רק בהתייעצות עם רופא. בין הטיפולים התרופתיים: תוספת של כדורי סידן; ויטמין D (מסופק לגוף על ידי קרני שמש או דרך האוכל. מאכלים שמכילים ויטמין D בכמות רבה הם: סוגי דגים שונים ופטריות); פלואוריד (מגביר גם את בניית העצם); טיפול הורמונלי ועוד.