עמוד הבית > ישראל (חדש) > שלטון וממשל > רשויות השלטון > הרשות השופטת - בתי משפטעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > חוק ומשפט > יסודות המשפטעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > מדינה וחברה > דת ומדינה
ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים


תקציר
המאמר דן בחוק יסודות המשפט, התש"ם - 1980. הוא מציג את עמדותיהן השונות של שופטי בית המשפט העליון לגבי האופן שבו יש לפרש את החוק ואת תפקידה של המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, בסיוע לבית המשפט בבואו לפרש את החוק.



חוק יסודות המשפט, התש"ם - 1980
מחברת: אורלי אילני


עד שנחקק חוק יסודות המשפט בשנת 1980 נהגו השופטים בכל מקרה שנוצר חסר החקיקה ("לקונה", בלשון המשפטית), לפנות ליסודות המשפט המקובל ולעיקרי הצדק של המשפט האנגלי. החוק ביטל זיקה זו וקבע, כי מכאן ואילך במקרה של "לקונה", השופט חייב להכריע לאור "עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". עם זאת, השאיר החוק על כנו את העקרונות שנקלטו מהמשפט האנגלי עד אותו שלב.

בדיון שהתנהל בכנסת על החוק, הייתה הסכמה, כמעט בין כל הדוברים, ביחס לצורך בהתנתקות מן המשפט האנגלי. החוק לא נתפס כחוק טכני, המסדיר את דרך השיפוט במקרה של "לקונה", אלא כחוק המבטא עצמאות משפטית, ואפילו חברי כנסת חילונים דיברו במונחים של "תחיית המשפט העברי."

המחלוקת בין המשפטנים שפירשו את החוק, הייתה לגבי ההגדרה של "מורשת ישראל" ועקרונותיה, וכן לגבי המקרים שבהם היא אמורה לשמש מקור השראה. במחלוקת זו בלטו שתי גישות עיקריות. השופט לשעבר מנחם אלון ייצג גישה, שלפיה גם במקרה שאין "לקונה", יש להזדקק למשפט העברי כמקור השראה ראשי. כמו כן הוא פירש את המושג "מורשת ישראל" כמושג רחב, הכולל לא רק את המקורות היהודיים שהפכו לערכים אוניברסאליים, אלא את כל ההלכה, ההגות והיצירה היהודית שנוצרו במהלך הדורות. לעומתו, סבר השופט אהרון ברק, כי רק במקרה של "לקונה", שלא נתמלאה בדרך של היקש משפטי, יש לפנות למורשת ישראל כדי למלא את החסר, וגם אז, עקרונותיה של מורשת ישראל לא צריכים להוות עקרונות יחידים. על-פי תפיסתו, המושג "מורשת ישראל" הוא מושג לאומי, שאין להגבילו רק למקורות העתיקים או הדתיים, אלא גם למקורות בני זמננו ולמקורות חילוניים. עמדת ביניים נקט השופט מישאל חשין שאמר: "נביא משפט עברי אל ביתנו, אורח רצוי הוא ובמאור פנים נקבלהו; ואולם לא נוכל עמוד במצווה אם אדון בביתנו נקראהו מערב עד בוקר." 1

כדי לסייע למשפטנים, שאינם מצויים במקורות המשפט העברי ולכן מתקשים ליישם את הוראות החוק, קמה במשרד המשפטים מחלקה מיוחדת למשפט עברי ובראשה יועץ למשפט עברי. אנשי המחלקה פועלים להכנת פירושים לחוקים קיימים ברוח המקורות היהודיים, עורכים מחקרים השוואתיים בין עקרונות המשפט העברי למצב החוקי הקיים, מארגנים השתלמויות ונותנים ייעוץ משפטי.

אחד החוקים שנתקבלו בעזרתה של המחלקה למשפט עברי היה "חוק לא לעמוד על דם רעך התשנ"ח – 1998". החוק קובע את החובה המשפטית להציל את חייו של מי שנמצא בסכנה חמורה ומיידית. בכך הוא מיישם את הציווי המקראי, לפיו הימנעות מהושטת עזרה חיונית, שאינה גורמת למסייע סיכון עצמי – מהווה עבירה. דוגמה נוספת לפעילות המחלקה הייתה הייעוץ המשפטי שהיא העניקה בעת ששופטי בית המשפט המחוזי בירושלים דנו בהאשמת אדם באונס אשתו. השופטים גזרו מאסר על הבעל, וזאת בהסתמך על המקורות היהודיים, לפיהם אין לבעל זכות משפטית לאנוס את אשתו.2 פסק הדין, שאושר גם על-ידי בית המשפט העליון, היה שונה מהדין האנגלי שהיה נהוג עד אז, ולפיו הבעל אינו יכול להיות אשם באינוס אשתו החוקית. 3

הבדלים בין המשפט העברי לבין מערכות משפט אחרות קיימים במיוחד בתחום הפלילי. לפי דין תורה, יש שלוש דרכים לענישה: מוות, מלקות וקנס. עונש המאסר המקובל בימינו אינו נמנה עם עונשי התורה, ולעומת זאת, עונש מוות או מלקות נחשבים במדינת ישראל לעונשים אכזריים, ולכן אינם מהווים חלק ממערכת הענישה שלה.

הבדל נוסף קיים בתחום הראיות. לפי דין תורה, כדי להרשיע אדם בעבירה פלילית, יש צורך בהזהרת הנאשם לפני ביצוע העבירה וכן בשני עדים שראו אותו מבצע אותה. כמו כן, לא ניתן להרשיע אדם על-סמך הודאתו שכן "אין אדם משים עצמו רשע" (סנהדרין ט, ב). לעומת זאת בישראל, כמו ברוב מדינות העולם, האדם מורשע בפלילים גם אם לא הוזהר מראש, וההרשעה יכולה להסתמך גם על עד אחד. גם הודאת הנאשם עצמו קבילה כל עוד ניתנה מרצון והיא עולה בקנה איד עם ראיות אחרות.

למרות ההבדלים בין המשפט העברי לבין מערכות משפט אחרות, יש המציעים, שמדינת ישראל תאמץ את המשפט העברי בתחום הפלילי. המשפטן אליאב שוחטמן 4 שהוא אדם דתי מנמק עמדה זו בכך שהמשפט העברי כולל עקרונות רבים הראויים לכל שיטת משפט מתקדמת. בין העקרונות האלה הוא מונה את זכות הטיעון שיש לנאשם, זכותו של הנאשם לייצוג משפטי, האיסור לפגוע בצנעת הפרט ובכבודו של אדם בעת חיפוש על גופו, האיסור לעצור חשוד רק בשל חומרת העבירה, אם אין חשש לשלום הציבור או לשיבוש הליכי משפט ועוד.

לדעתו, העובדה שקיימים עקרונות בדין הפלילי היהודי שלא יהיו מקובלים על החברה בישראל איננה מהווה בעיה, שכן לא תהיה כל מניעה הלכתית לחרוג מדין תורה באותם מקרים. החריגה תתאפשר משום שמקור הסמכות של המשפט לא יהיה דין התורה, אלא סמכותם של נבחרי הציבור לתקן תקנות. כך, למשל, יוכלו נבחרי הציבור לתקן תקנות שיכשירו את עדותם של אנשים הנחשבים לפסולי עדות לפי דין התורה – למשל, נשים. התקנות יצטרכו לקבל את אישור הרבנות הראשית, שתפקידה יהיה לוודא כי אין בהן דופי מבחינה הלכתית. שוחטמן סבור, כי "אימוצו של המשפט העברי כתשתית לבניית מערכת המשפט של מדינת ישראל לא זו בלבד שהוא אפשרי, אלא הוא חיוני לעיצוב דמותה היהודית של המדינה, לא במובן הדתי של המילה, כי אם במובן החברתי והתרבותי הכללי." 5

הערות שוליים:

1. אהרון ברק, מבחר כתבים, חיים כהן ויצחק זמיר (עורכים), נבו הוצאה לאור, ירושלים, תש"ס 2000, שם, עמ' 86.
2. ת"פ [תיק פלילי] [י-ם] 163/79, מדינת ישראל נגד כהן, פסקים מחוזיים, תש"ם, א, עמ' 258.
3. ע"פ [ערעור פלילי] 80/91, כהן נגד מדינת ישראל, פ"ד ל"ה (3), עמ' 281.
4. אליאב שוחטמן הוא פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים
5. אליאב שוחטמן, "המשפט העברי והמדינה היהודית המודרנית", הציונות הדתית עידן התמורות, אסופת מחקרים לזכר זבולון המר, אשר כהן וישראל הראל (עורכים), מוסד ביאליק, הקרן הקיימת לישראל, המועצה הלאומית לחינוך תורני, תשס"ד, עמ' 254-282, שם, עמ' 275.

ביבליוגרפיה:
כותר: חוק יסודות המשפט, התש"ם - 1980
שם  הספר: דת, חברה ומדינה בישראל
מחברת: אילני, אורלי
תאריך: 2006
בעלי זכויות : ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים
הערות: 1. המשך כותר: ספר אזרחות לתלמידים בחטיבה העליונה בבית הספר הכללי והדתי.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית