מפלגות, קואליציה, אופוזיציה

מפלגה היא התארגנות של אנשים על יסוד השקפה מדינית וחברתית אחידה. מטרת התארגנות זו היא להגיע לשלטון ולהנהיג את המדינה, או לפחות להשפיע על השלטון ולהשתתף בקביעת המדיניות ובהגשמתה. בלשונו של "חוק המפלגות תשנ"ב-1992" (סעיף 1): "בחוק זה – 'מפלגה' – חבר בני-אדם שהתאגד בכדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגן בכנסת על-ידי נבחרים." מפלגות קיימות במערכות פוליטיות מסוגים שונים – דמוקרטיות או טוטליטריות – אבל כל מערכת דמוקרטית חייבת לכלול שתי מפלגות לפחות כדי לאפשר לאזרחיה בחירה חופשית בין חלופות. מאפייניה העיקריים של המפלגה הם היותה ארגון קבוע, הכולל רשת סניפים, מנגנון ומוסדות, שמטרתו להגיע לשלטון ולהנהגה, והמבקש את תמיכתם של האזרחים בתהליך הבחירות על-מנת להגשים מטרה זו. שלושה מאפיינים אלה מבחינים את המפלגה מהתארגנויות פוליטיות אחרות, כגון: רשימה, תנועה, קבוצת-אינטרס, סיעה, גוש, חזית, מערך.

רשימה היא קבוצת אנשים המעמידה את עצמה להתמודדות בבחירות, אך היא חסרה ארגון קבוע והיא מתפרקת אם נכשלה בבחירות (למשל, "רשימת התנועה לביטול מס הכנסה" בבחירות לכנסת ה-11).

תנועה או קבוצת-אינטרס הן קבוצות-לחץ פוליטיות הפועלות למען הגשמת מצע אידיאולוגי או למען קידום אינטרסים מסוימים, מוגדרים ומוגבלים, אך אינן שואפות להגיע לשלטון ואינן מגישות את עצמן כמועמדות לבחירות (למשל, "תנועת שלום עכשיו" או "האגודה לזכויות האזרח בישראל").

סיעה: קבוצת אנשים המהווה חלק מקבוצה גדולה יותר נקראת סיעה. המונח "סיעה" משמש בבתי-נבחרים בשני מובנים: (א) סיעה בבית-נבחרים היא קבוצת חבריה של מפלגה או רשימה שהתמודדה בבחירות ועברה את אחוז-החסימה, המכהנים מטעמה כחברי בית-הנבחרים (למשל, סיעת הליכוד בכנסת); (ב) סיעה היא גם התארגנות של חברי מפלגה, במסגרת המפלגה ובתוכה, למען קידום אינטרס אישי או אידיאולוגי מסוים (למשל, סיעת הקיבוץ הדתי במפד"ל). לסיעה אין מנגנון ומוסדות משלה, והיא אינה מועמדת בבחירות בנפרד מהמפלגה שהיא משתייכת אליה. חבריה מקיימים קשר הדוק עם מוסדותיה של המפלגה / הרשימה / התנועה שאותה הם מייצגים בבית-הנבחרים.

גוש, חזית, מערך: אלה הן התאגדויות של מפלגות אחדות למכן קידום מטרה פוליטית מסוימת. גם אם מפלגות הגוש / החזית / המערך ניגשות לבחירות ברשימה משותפת, כל אחת מהמפלגות המרכיבות את הרשימה משמרת את הארגון ואת המנגנון שלה, כמו גם את האפשרות להיפרד מהשותפים בתוקף נסיבות משתנות (למשל, המערך וכן גח"ל – גוש חרות-ליברלים – בבחירות לכנסות ה-6 וה-7).

תנועות, סיעות וקבוצות-אינטרס, ימיהן כימי הפוליטיקה עצמה; אולם המפלגות הינן יצירה של העידן המודרני, תוצאה של הרחבת ההשתתפות הפוליטית אל כלל האזרחים וקביעת זכות הצבעה כללית.

תפקידי המפלגה

המפלגות ממלאות במשטר הדמוקרטי תפקידים אחדים. הבנת מגוון התפקידים של המפלגות מבהירה מדוע הן מלוות בימינו את המערכות הפוליטיות בכל המדינות.

1. תיווך בין האזרח לבין השלטון: תפקיד חשוב של המפלגה הוא בניית גשר בין השלטון לבין האזרחים הבוחרים אותו. המפלגות הינן צינורות תקשורת הכרחיים לניהול פוליטי של חברות גדולות ומורכבות, תקשורת זו זורמת, דרך המפלגות, בשני כיוונים: כלפי מעלה – מהאזרחים אל השלטון, וכלפי מטה – מהשלטון אל האזרחים. זרימת ידע דו-כיוונית זו מאפשרת קיומה של מערכת פוליטית תחרותית שבה חלופות אחדות ניצבות לבחירת האזרח. מצד אחד, היא מסייעת לאזרח להשמיע את דעתו, לשקול ולקבוע את בחירתו. מצד אחר, היא מסייעת לשלטון להכיר את הלכי-הרוח ואת דעת-הקהל, להשפיע עליהם ולכוונם.

2. צבירה של אינטרסים: כל חברה הינה אוסף של קבוצות-אינטרס רבות ושונות, המתנגשות זו בזו במאבק למען קידום ענייניהן. המפלגות ממלאות תפקיד חיוני בהקבצת כמות גדולה של דרישות פרטניות ובצירופן למספר סביר של חלופות מגובשות העומדות לבחירה. צבירה זו של אינטרסים מאפשרת טיפול מסודר ויעיל בדרישות, אך גם נותנת בידי המפלגות את הכוח לקבוע אילו דרישות ייענו ואילו יידחו. קביעה זו מושפעת מדעת-הקהל ומהצורך לעמוד ביום הבחירות לפני האזרח לבחירה מחדש.

3. קביעת מדיניות וארגון הממשל: המפלגה מציגה לפני הבוחר מצע אידיאולוגי ו/או מעשי מגובש, המפרט את היעדים המשותפים של החברה בעיניה. מצע זה יהווה את המדיניות שינקטו מנהיגיה, אם וכאשר ייבחרו לממשלה. כשהם בממשלה, מנהיגי המפלגות עסוקים בהגשמת המצע ובהשגת היעדים הללו על-ידי ארגון הממשל והפעלתו.

4. גיוס מנהיגות: המפלגות ממלאות תפקיד חשוב בגיוס ובהכשרה של מנהיגים פוליטיים ומועמדים למשרות ציבוריות. בחירת המועמדים על-ידי המפלגות הינה בדרך-כלל שלב מכריע בתהליך הבחירות.

5. שימוש כקבוצת-התייחסות: מפלגות פוליטיות הינן בדרך-כלל מושא להזדהות או להתנגדות הכרתית ורגשית של האזרחים. ככאלה הן משמשות כקבוצות-התייחסות חיוביות או שליליות של תומכיהן או מתנגדיהן, וכנתיב מרכזי להשפעה ולהשתתפות פוליטיות של האזרחים.

טיפוסי מפלגות

למדנו שלכל המפלגות יש לפחות שלושה מאפיינים משותפים: (א) מפלגה הינה ארגון קבוע; (ב) מטרתה להגיע לשלטון; (ג) היא מבקשת את תמיכת האזרחים בבחירות על-מנת להגשים מטרה זו. עם זה, המפלגות השונות אינן ישות אחידה; הן שונות זו מזו מבחינת הנושאים העומדים במרכז סדר-היום הפוליטי שלהן, מבחינת מתינותן או קיצוניותן, ומבחינת צורת התארגנותן.

אנו מכירים מפלגות אידיאולוגיות – מפלגות שהתגבשו סביב מצע רעיוני אידיאולוגי, מחויבותן למצע זה עמוקה, והן רואות בהגשמתו את תפקידן העיקרי. בצד המפלגות האידיאולוגיות יש גם מפלגות פרגמטיות [מעשיות], הרואות את תפקידן העיקרי בייצוג אינטרסים מסוימים, והן מתאימות את עקרונותיהן לתנאים משתנים ולשיקולי עוצמה וגיוס תמיכה בקרב הבוחרים. גם המפלגות האידיאולוגיות וגם המפלגות הפרגמטיות יכולות להיות חלוקות ביניהן בעניינים שונים. אנו מכירים שסעים בהקשר למדיניות חוץ (ניצנים / יונים), כלכלה (ימין קפיטליסטי / שמאל סוציאליסטי), תרבות (לאומיות / עדתיות / מיזוג), חברה (שמרנות / ליברליות), דת (דתיות / חילוניות) ועוד. ההבדלים בין המפלגות בעניינים השונים הללו נעים כמובן על רצף, ובכל עניין יש מפלגות קיצוניות יותר או מתונות יותר.

הבחנה אחרת מתייחסת לצורת הארגון של המפלגה. מפלגת-המונים מאגדת בתוכה המוני אזרחים, בדרגות פעילות שונות, המתארגנים ברשת ענפה של סניפים, בתוך היישובים ובקרב מגזרי האוכלוסייה השונים, ופעילים במשך כל השנה. בצד מפלגות-ההמונים יש מפלגות-שלד, הנשענות על מספר קטן של פעילים, ואשר פעילותן תקופתית ומתרכזת בעיקר בתקופת הבחירות. יש גם מפלגות אישיות, הבנויות ופועלות סביב מנהיג כריזמטי [נערץ] יחיד.

מבחינת אורך החיים מבחינים בין מפלגות היסטוריות, המתאפיינות ביציבות ובהמשכיות במשך שנים רבות, לבין מפלגות זמניות, המוקמות ומתפרקות בעקבות נסיבות משתנות.

הגדרה נוספת מתייחסת לכוח פוליטי ומבחינה במפלגה דומיננטית, הזוכה במערכת הבחירות במספר קולות גבוה בהרבה מכל יתר המפלגות. לאחר הבחירות, עם הגיעה לשלטון, מפלגה כזו אינה נזקקת בהכרח לתמיכתן של מפלגות אחרות, והיא יכולה להתחשב בהן במידה פחותה.

מערכת המפלגות

מערכת המפלגות כוללת את כל המפלגות הקיימות במדינה בזמן מסוים, והיא משקפת בדרך-כלל את הנושאים העומדים על סדר-היום הציבורי ואת מידת הליכוד או הפילוג בקרב האזרחים.

במדינות דמוקרטיות שונות אנו מוצאים מערכת דו-מפלגתית – שבה שתי מפלגות גדולות מתחרות על השלטון, מערכת רב-מפלגתית – שבה מפלגות רבות מתחרות על השלטון, או מערכת דו-גושית או רב-גושית – שבה שתי מפלגות או יותר מתלכדות לגושים של מפלגות קרובות. גם המערכת הדו-מפלגתית וגם המערכת הרב-מפלגתית יכולות להיות מערכות מתונות – המורכבות ממפלגות שההבדלים ביניהן אינם גדולים כל-כך, ואשר מתחרות על קילו של הבוחר במרכז המפה הפוליטית; או מערכות מקוטבות – שבהן ההבדלים בין המפלגות הינם גדולים, והן ממוקמות בקטבים קיצוניים של שסעי המפה הפוליטית.

במערכת רב-מפלגתית, מפלגות שונות מובחנות זו מזו מבחינת היותן מפלגות קואליציה (מפלגות פרו-מערכתיות) – המצטרפות לשלטון ותומכות בו, או מפלגות אופוזיציה (מפלגות אנטי-מערכתיות) – המתנגדות לשלטון ומשתדלות להפילו ולהחליפו. יש המחדדים הבחנה זו ומדברים גם על מפלגות חצי-מערכתיות – מפלגות שלעתים תומכות בשלטון ולעתים מתנגדות לו, לפי הנסיבות ולפי העניין.

מערכת מפלגות יכולה גם להיות מערכת הגמונית [הגמוניה=שליטה] – שבה מפלגה חזקה אחת מנצחת בכל מערכות הבחירות במשך תקופה ארוכה, או לחלופין, מערכת שבה חילופי השלטון תדירים.

הבחנה אחרת מדברת על מערכת חד-ממדית – שבה המפלגות מתפלגות בעיקר סביב שסע דומיננטי אחד (פוליטי, כלכלי, דתי או אחר), בצד מערכת רב-ממדית – שבה ההתפלגות הינה סביב שסעים רבים.