(איציק, לאו; 1907-1943) (Yitzhak Wittenberg). המפקד הראשון של 'ארגון הפרטיזניים המאוחד' (פ.פ.או.) בוילנה.
ויטנברג היה בן למשפחת פועלים, תפר במקצועו ומצעירותו חבר המפלגה הקומוניסטית. בתקופת השלטון הסובייטי הקצר בליטא (יוני 1940 – יוני 1941) התבלט ויטנברג כעסקן קומוניסטי. בתקופת הכיבוש הגרמני ובגטו וילנה היה ויטנברג מנהיג המחתרת הקומוניסטית. הוא היה מיוזמי הקמתו של פ.פ.או., ונכונותו כקומוניסט לפעול בארגון משותף עם ציונים, ובתוכם ציונים רביזיוניסטים, מלמדת על אישיותו ועל קשריו האיתנים עם החברה היהודית. בינואר 1942, עם הקמת פ.פ.או. נבחר ויטנברג למפקד הארגון, וזאת בשל אישיותו, הוותק שהיה לו בפעילות מחתרתית וקשריו עם גורמים קומוניסטים מחוץ לגטו. במהרה כבש לו ויטנברג מעמד סמכותי בכול חלקי הארגון. נראה שאחד מפעיליי הקומוניסטים בוילנה מחוץ לגטו מסר את שמו של ויטנברג בעת מעצרו ביולי 1943, אף שכנראה לא נודע לגרמנים על פ.פ.או. ועל תפקידו של ויטנברג בארגון. היודנרט נדרש להסגיר את ויטנברג, ויושב-ראש היודנרט, יעקב גנס, התייצב בעימות חריף עם הארגון. ויטנברג נאסר בידי המשטרה הליטאית, שוחרר בידי חברי פ.פ.או. החמושים והסתתר בגטו. התקרית איימה להתפתח למאבק כוחות גלוי. גנס פנה לתושבי הגטו וטען כי הארגון הלוחם מסכן את חיי כול היהודים, ורבים פנו נגד הארגון ומפקדיו. בלחץ ההמונים ובתחושה כי אין זה הזמן המתאים לפתוח בהתקוממות כללית, נאלצה המפקדה להחליט על הצעד הקשה של מסירת המפקד לידי היודנרט. ויטנברג קיבל עליו את הדין לאחר שגם מוסדות המפלגה הקומוניסטית במחתרת הגטו צידדו בה. 'יום ויטנברג' בגטו וילנה ב-16 ביולי 1943, שהשלכותיו על קורות הארגון היו מרחיקות לכת, נסתיים בכך שויטנברג הסגיר עצמו לידי המשטרה היהודית. נראה שויטנברג התאבד בכלאו ברעל.
לקריאה נוספת:
ארגון הפרטיזנים המאוחד
המחתרת, הפרטיזנים וההתנגדות היהודית בוילנה ובסביבותיה
וילנה
באתר יד ושם:
ערכי לקסיקון נוספים בנושא ההתנגדות הלוחמת
המוזיאון החדש – התנגדות והצלה
תערוכה מקוונת – העט והחרב / אלכסנדר בוגן
