רוב שטחה של איראן הוא רמה, המשתרעת במרכז המדינה. גובהה הממוצע של הרמה הוא כ-1,100 מטר, והיא צחיחה ברובה. הצחיחות נובעת מן הריחוק מן הים ומן ההרים הגבוהים, המקיפים את הרמה וחוסמים מעבר של גושי אוויר לחים אליה. כמויות המשקעים השנתיות ברמה האיראנית קטנות מ-200 מ"מ, ובחלק הדרום-מזרחי של הרמה הן לא עולות על 100 מ"מ. בקיץ הטמפרטורה ברמה מגיעה ל-45 מעלות ובחורף היא יורדת לעתים קרובות אל מתחת לאפס. הרמה בנויה מסלעי גיר קשים ומסלעים מותמרים (מטמורפים).
בחלקה הצפוני של הרמה משתרעים שני מדבריות מלח: דשתי כויר ודשתי לוט.
מדבר המלח דשתי כויר
חלק משטחו של דשתי כויר מכוסה במלֵחות ובבוץ טובעני. תנאי האקלים ופני השטח במדבר הזה הם מן הקשים בעולם, לכן הוא שומם כמעט לחלוטין מבני-אדם, פרט לכמה יישובים קטנים מסביבו ובשוליו. גם הדרכים הראשיות מקיפות אותו ועוברות בשוליו בלבד.
מדבר המלח דשתי לוט
מדבר דשתי לוט משתרע מדרום לדשתי כויר. רובו מכוסה חוליות נודדות, שגובהן מגיע לכמה עשרות מטרים מעל סביבתן. בחלק משטחו של דשתי לוט מצויות מלֵחות שהתייבשו והפכו למשטחי מלח. גודלן של המלֵחות הוא עצום. לשם השוואה, הוא עולה על השטח של ישראל, סוריה וירדן גם יחד.
תנאי האקלים בדשתי לוט דומים לאלה שבדשתי כויר. כמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה בין 100 ל-200 מ"מ בשנה.
