מעבדות לחירות

מדי שנה הם מתחילים במסע המסוכן מֵהַיַּבָּשָׁה אל הים. במהלך המסע הם נתקלים בּמִּכְשׁוֹלִים רבים (כמו ערימות הָאַשְׁפָּה שהשאירו הָרוֹחֲצִים בים) ורובם אינם שׂוֹרְדִים את הקשיים הרבים. אבל, אל דאגה, רָשׁוּת הַטֶּבַע וְהַגַּנִּים נֶחְלֶצֶת לעזרת צַבֵּי הַיָּם הקטנים, ודואגת שממש עכשיו, בחג הַפֶּסַח, הם ייצאו לַחופְשִׁי

הדבר האחרון שציפיתי למצוא בחוף הים היה צב קטן. הַצָּב הָאֲפַרְפַּר נראה מיואש. ערימות הַפְּסולֶת וּנְתִיבֵי הַצְּמִיגִים שהשאירו גִ'יפִּים וּטְרַקְטוֹרוֹנִים בחוף יצרו חוֹמוֹת חוֹל שעמדו בדרכו של הַצָּב הקטן, שמיד לאחר בְּקִיעָתוֹ מֵהַבֵּיצָה, ניסה להגיע אל הים, אך בעודו מטפס על חומת החול התהפך על גבו ולא הצליח להמשיך. בינתיים, חָגוּ מעליו עוֹרְבִים וּשְׁחָפִים, מחכים לארוחה השוכבת על גבה ללא יְכולֶת לברוח. אולם, אַל דְּאָגָה – באותו רגע הגיע דּוֹתָן רותֶם, אֶקוֹלוֹג הַכַּרְמֶל, אסף את הַצָּב הקטן והניח אותו בְּצֵידָנִית עד לְשִׁחְרוּרוֹ הַקָּרֵב.

מצילים את הצַבִּים

כמו צַבֵּי הַיַּבָּשָׁה, גם צַבֵּי הַיָּם חיו בֶּעָבָר ביַּבָּשָׁה, אך במשך הזמן הם הִתְאִימוּ עצמם לחיים במים. אחת הַתְּכוּנוֹת הָעִיקָּרִיּוֹת שֶׁנִּשְׁמְרוּ אצל צַבֵּי הַיָּם היא נשימה של אוויר - צַבֵּי הַיָּם חייבים מדי פעם לעלות אֶל פְּנֵי הַמַּיִם ולנשום אוויר, ממש כמו בני אדם. תכונה נוספת שֶׁנִּשְׁמְרָה היא הֲטָלַת בֵּיצִים בַּיַּבָּשָׁה.

לצַבֵּי הַיָּם הבוגרים יש מעט מאוד אויבים, כאשר האויבים הַטִּבְעִיִּים שלהם הם הַכְּרִישִׁים, הצדים אותם. אויב נוסף הוא האדם, שעד לא מזמן צד אותם גם לְצורְכֵי מַאֲכָל וְגַם לְשֵׁם יצירת תכשיטים מִשִּׁרְיוֹן הַצָּב. גם בארץ, בתקופת הַמַּנְדָּט הַבְּרִיטִי, העבירו הַבְּרִיטִים כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים צַבֵּי יָם לְאֵירוֹפָּה במשך כעשר שנים. עם השנים הֵחֵלָּה לְהִצְטַמְצֵם אוכְלוּסִיַּת צַבֵּי הַיָּם, והארגון הַבֵּינְלְאומִּי לשמירה על בעלי החיים הכריז על כל צַבֵּי הַיָּם כִּנְתוּנִים בְּסַכָּנַת הַכְחָדָה ולכן אסר לצוד אותם.

בְּחוֹפֵי יִשְׂרָאֵל מְקַנְּנִים שני מינים של צַבֵּי יָם: צַב יָם חוּם וְצַב יָם יָרוק. צַב הַיָּם החוּם נִיזּוֹן מדגים, סַרְטָנִים וּמֶדוּזוֹת, ואילו צַב הַיָּם הירוק נִיזּוֹן מֵאַצּוֹת. את רוב חייהם מבלים הַצַבִּים בים, אולם לקראת חודֶשׁ אַפְּרִיל מגיעים צַבֵּי הַיָּם החומים אל חוֹפֵי אַרְצֵנוּ כְּדֵי לְהִתְרַבּוֹת. כל זָכָר מִזְדַּוֵּג עם מספר נְקֵבוֹת. מחודש מַאי ועד חודש אוֹגוּסְט עולות נְקֵבוֹת צַבֵּי הַיָּם אל החופים הַחוֹלִיִּים של אַרְצֵנוּ. נקבת צַב הַיָּם, שֶׁבְּבַגְרוּתָהּ חוזרת להטיל ביצים בחוף בו היא עצמה בָּקְעָה, חופרת קֵּן, לעיתים בעומק של כַּחֲצִי מֶטֶר, ומטילה בין 40 ל-160 ביצים. לאחר מכן היא מכסה את הקֵּן בחול וחוזרת אל הים. מאוד ייתכן כי נְקֵבַת צַב יָם, שבָּקְעָה לפני 30 שנה בְּחוֹפֵי מֶרְכַּז הָאָרֶץ, תחזור שוב לאותו חוף כדי להטיל את בֵּיצֶיהָ.

כיום, בעונה בה עולות נְקֵבוֹת צַבֵּי הַיָּם אל החופים להטיל את בֵּיצֵיהֶן, מחפשים פַּקָּחֵי רָשׁוּת הַטֶּבַע וְהַגַּנִּים אחר סימנים ועקבות. לאחר שמוצאים הַפַּקָּחִים קֵּן של נְקֵבַת צַב יָם, הם אוספים בזהירות את הביצים לתוך צֵידָנִית ורושמים את מספר הביצים שנאספו ואת עומק הקֵּן. לאחר מכן מעבירים הַפַּקָּחִים את הביצים לחוף מוגן יותר.

עם זאת, קיים סיכוי קטן מאוד שצַבֵּי הַיָּם, הבוקעים מהביצים, אכן יִשְׂרְדוּ. כיום, ברוב חופי הארץ פעילות האדם רבה ביותר. דווקא בְּעוֹנַת הַהֲטָלָה של הַצַבִּים מְבַקְּרִים בחופי הארץ מאות אלפי נוֹפְשִׁים, שבאים ליהנות מהים ומהחוף. אולם, הבעיה העיקרית הם רִכְבֵי הַשֶּׁטַח: גִ’יפִּים וטְרַקְטוֹרוֹנִים העושים בחוף כִּבְשֶׁלָּהֶם. למרות שקיים חוק האוסר על נסיעה בחוף הים, נהגים רבים עוברים על החוק. נסיעה על החול הורסת את חוף הים בכך שהיא מְהַדֶּקֶת את החול ויוצרת קוֹלָסִים: נְתִיבֵי צְמִיגִים היוצרים חומות גבוהות שמונעות מבעלי החיים הקטנים להגיע לים. בְּעוֹנַת הַקִּינּוּן, גִ'יפּ אוֹ טְרַקְטוֹרוֹן שעברו על הקֵּן של צַבֵּי הַיָּם, יכולים לגרום לְהֶרֶס הקֵּן, מְעִיכַת הביצים ולהריגת כל הַצַבִּים שכבר בָּקְעוּ.

דּוֹתָן רותֶם, אֶקוֹלוֹג הַכַּרְמֶל וּמְנַהֵל הַחַי-בַּר בַּכַּרְמֶל יצא לְסִיּוּר חוֹפִים, במטרה למצוא קִינִּים של צַבֵּי יָם. דּוֹתָן מסביר שכיום מעבירים את הקִינִּים לחופים מוּגַנִּים יותר במטרה לְצַמְצֵם את הַפְּגִיעָה בַּצַבִּים. תוך כדי הסבריו של דּוֹתָן אני מבחין לפתע בִּנְקֵבַת צַב יָם העושה את דרכה מבין הגלים לכיוון החוף. הַצָּבָה התקדמה באיטיות על החול. דּוֹתָן המתין עד שֶׁהֵטִילָה את בֵּיצֶיהָ וחזרה לים. הוא התקרב אל הַקֵּן שֶׁכּוסָּה בחול, הסיר את החול, אסף בזהירות את הביצים והכניס אותן לצֵידָנִית. לאחר מכן מדד דּוֹתָן את עומק הקֵּן, כדי שיוכל לְשַׁחְזֵר אותו בְּחוֹף הַמִּבְטַחִים. הוא כתב בפנקס כמה ביצים מצא בקֵּן ואת שם החוף בו נמצאו הביצים. לאחר סיור בחוף, כשלא נמצאו עוד קִינִּים, נלקחו הביצים אל חוף עַתְלִית. שם, בחוות הַצַבִּים, חפר דּוֹתָן בור בחול, בדק שהבור בעומק המתאים והכניס אליו בזהירות את הביצים. "זהו", אמר כשהוא מכסה את הקֵּן, "כעת נותר רק לחכות".

חוות הַצַבִּים בעַתְלִית איננה היחידה. בחופי הארץ הוקמו שש חוות, שמטרתן לשחרר את צַבֵּי הַיָּם בחופים כדי שיוכלו לחזור אליהם גם בעוד 30 שנה. לכן החוות מוצבות בדרך כלל בשמורות טבע.

מכשולים וסכנות

בקיעת הַצַבִּים תלויה בְּטֶמְפֶּרָטוּרָת החול. בְּחוֹפֵי הַדָּרוֹם, שם החול בהיר יותר, הביצים בוקעות לאחר כ-70 יום, ובחופי צְפוֹן הָאָרֶץ בוקעות הביצים לאחר כ-55 יום. גם מין הַצַבִּים (זָכָר אוֹ נְקֵבָה) נקבע על פי הַטֶּמְפֶּרָטוּרָה שבקֵּן. בדרך כלל, בטֶּמְפֶּרָטוּרָה העולה על 28 מַעֲלוֹת צֶלְזְיוּס יבקעו נְקֵבוֹת מהביצים. אולם, מכיוון שבתוך הקֵּן עצמו ישנם אזורים בעלי מידות חום שונות – עשויים לִבְקועַ מהביצים גם זכרים וגם נְקֵבוֹת.

אבל, אם חשבתם שכאן מסתיים סיפורם של הצַבִּים – טעות בידכם. צַבֵּי הַיָּם צריכים להתמודד עם סכנות רבות בדרכם אל הים, כמו למשל: שַׂקִּיּוֹת הַנַּיילוֹן הזרוקות בתוך הים. צַבֵּי הַיָּם, הניזונים ממֶדוּזוֹת, חושבים כי שַׂקִּיּוֹת הַנַּיילוֹן המרחפות במים הן מזונם (המֶדוּזוֹת) ואז אוכלים את השקיות. בְּקֵיבָתָם של צַבֵּי הַיָּם בוגרים רבים, שנמצאו מתים בְּחוֹפֵי הָאָרֶץ, נמצאו שַׂקִּיּוֹת נַּיילוֹן. סכנה נוספת לַצַבִּים היא רִשְׁתוֹת הַדַּיָּגִים. הַצַבִּים החומים נתפסים בְּרִשְׁתוֹת הַדַּיִג כאשר הם מנסים לאכול את הדגים הנתפסים ברשׁתוֹת. גם מאות קְרָסִים המפוזרים לאורך חוט דַּיִג ארוך גורמים נזק לַצַבִּים. הַצַבִּים, שנוגסים בדגים הַמְּשַׁמְּשִׁים כְּפִתָּיוֹן, נתפסים בקְרָסִים החדים ולעיתים הם מתים. למזלם, ישנם גם דייגים שאיכפת להם - ומעבירים את הַצַבִּים שנתפסו בקְרָסִים לטיפול ב"מרכז להצלת צַבֵּי הַיָּם" שנמצא בּמִּכְמורֶת. בַּמֶּרְכָּז מְטַפְּלִים בַּצַבִּים עד שהם מבריאים ומשוחררים חזרה לים.

מהיבשה ועד לים

זוכרים את הקִינִּים שהעביר דּוֹתָן לחוות הַצַבִּים שבחוף עַתְלִית? ובכן, לאחר כְּחודְשַׁיִם החלו הַצַבִּים לבקוע מהקִינִּים, שֶׁכּוסּוּ בִּכְלוּבִים מְרושָּׁתִים על מנת למנוע מהַצַבִּים להגיע אל הים בכוחות עצמם.

בשעת בוקר מוקדמת הגיע דּוֹתָן אל הַחַוָּה ובדק כמה צַבִּים בקעו מהביצים. את הַצַבִּים שבקעו דּוֹתָן שחרר. לאחר כארבעה ימים בדק דּוֹתָן את הקֵּן כדי לראות אם בקעו צַבִּים נוספים. הפעם הצטרפו אליו צופים, שהגיעו לַחְזוֹת בַּשִּׁחְרוּר הַצַבִּים. דּוֹתָן הסביר את מעשיו למבוגרים ולילדים שהגיעו לצפות: "לעיתים, לא כל הַצַבִּים שֶׁבָּקְעוּ מצליחים לְהָגִיחַ מהקֵּן, לכן אני פותח את הקֵּן כדי לבדוק את תְּכוּלָתוֹ". דּוֹתָן חופר בזהירות ויוצר שתי ערימות: ערימה אחת של קליפות ביצים שכבר בָּקְעוּ מהן צַבִּים, וערימה שנייה של בֵּיצִים שְׁלֵמוֹת. "אחר כך אני בודק מדוע לא בקעו מהביצים צַבִּים". "הנה צָב!", צועקים הילדים. דּוֹתָן אוסף את הַצָּב וצַבִּים נוספים שהתגלו כאשר הסיר חול שכיסה את הקֵּן. מאחת הביצים שלא בקעו נראות תְּזוּזוֹת, דּוֹתָן בוחן את הבֵּיצָה ואומר בחיוך: "נראה לי שעוד מעט יצטרף אלינו צב נוסף". לאחר זמן קצר מֵגִיחַ ראש הַצָּב מהבֵּיצָה, ולאט לאט, בּמַּאֲמַצִּים רבים מצליח הַצָּב לבקוע מהבֵּיצָה ומצטרף אל חבריו שהונחו בצֵידָנִית עד לְשִׁחְרוּרָם.

לאחר שהקֵּן נחפר ולא נמצאו צַבִּים נוספים, מכסה דּוֹתָן את הקֵּן ומציג את הַצַבִּים לצופים הסקרנים. הצֵידָנִית עם הַצַבִּים נלקחת אל חוף הים. בדרך אל החוף אנחנו מוצאים שלושה צַבִּים שבקעו ולא הצליחו להגיע אל החוף. "בעבר", מספר דּוֹתָן, "בעלי חיים כמו ציפורים, סרטנים, שועלים וּנְמִיּוֹת היו טורפים את הַצַבִּים הקטנים שניסו להגיע אל הים, ולכן חלקם לא שרד את הַחֵלֶק הַיַּבַּשְׁתִּי של המסע. לעיתים הַצַבִּים הקטנים היו מִתְיַבְּשִׁים לפני שהיו מגיעים אל המים ומתים, לכן כיום אנחנו מנסים לַחְסוךְ מהם את סכנות הדרך ולעזור להם לִשְׂרוד".

דּוֹתָן מציין כי בטבע רק צב אחד מכל מאה צַבִּים שבקעו יצליח להגיע לְבַגְרוּת. אולם, בעזרת השחרור הַמְּבוקָּר מקווים דּוֹתָן, וחבריו ברָשׁוּת הַטֶּבַע וְהַגַּנִּים, להגדיל את מספר צַבֵּי הַיָּם בים התיכון. דּוֹתָן משחרר את הַצַבִּים אל החול הרך, והַצַבִּים הקטנים מתחילים מיד לרוץ לכיוון המים. כעת נשאר רק לקוות שבעתיד יחזרו נְקֵבוֹת הַצַבִּים לחוף זה כדי להעמיד דור נוסף של צַבֵּי יָם.