הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > דתות > נצרות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
חג המולד מציין את הופעתו של יֵשוּע, בן האלוהים, בדמות אנושית בנצרות. על מנהגי החג ומשמעויותיו, התפתחות דמותו של סנטה קלאוס, וטקסי החג בארץ הקודש.



בנצרות: "וקראת את שמו יֵשוּע"
מחברים: דבורה אמיר; ד"ר דפנה מוסקוביץ; צאלח סואעד


בפרק זה נדון בכל דת ברצף של מועדים הקשורים זה בזה, כשבמרכזו של כל אחד מהם עומד מועד מסוים: ביהדות חל ראש השנה בסיומה של תקופת חשבון נפש ובקשת סליחה על חטאים, ואליו נילווים מועדים כיום הכיפורים, חג הסוכות והוֹשַׁעְנַא רַבָּה; בנצרות חל חג המולד בסיומה של תקופת הכנה, ואחריו חל חג ההתגלוּת; ובאִסלאם נלווה לצום הרַמַדֿאן חג שבירת הצום.

ראש השנה,החָל ביומיים הראשונים של חודש תשרי, מציין את ראשיתה של שנה חדשה ביהדות. חג המולד מציין את הופעתו של יֵשוּע, בן האלוהים, בדמות אנושית בנצרות. והצוֹם החָל בחודש הרַמַדֿאן הוא מצווה המופיעה בקֻראן וכלוּלה בחמש מצווֹת היסוד באִסלאם.

ב. בנצרות" "וקראת את שמו יֵשוּע"

החג ומשמעויותיו

חג המולד הוא חג לידתו של יֵשוּע. על פי האמונה הנוצרית - יֵשוּע הוא בן האלוהים, והוא הופיע בין בני האדם כדי לגאול אותם. וכך אומרת הברית החדשה:

"כִּי אַהֲבָה רַבָּה אָהַב הָאֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד אֲשֶׁר נָתַן אֶת בְּנוֹ אֶת יְחִידוֹ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ כִּי אִם יִחְיֶה חַיֵּי עוֹלָם:" (הבשורה על פי יוחנן ג, 16)

הברית החדשה מוסיפה ומספרת כי יֵשוּע נולד לאמו מרים מרוח הקודש:

"וְזֶה דְבַר הֻלֶּדֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ מִרְיָם אִמּוֹ הָיְתָה מְאֹרָשָׂה לְיוֹסֵף וּבְטֶרֶם יָבֹא אֵלֶיהָ נִמְצֵאת הָרָה מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ:" (הבשורה על פי מתַי א, 18) (על הוּלדת יֵשוּע ראו בספר"אל אחד ושלוש דתות", עמ ' 15).

עוד מספרת הברית החדשה כי מלאך אלוהים נראה בחלומו של יוסף, בעלה של מרים אֵם יֵשוּע, ואמר לו:

" [...] יוֹסֵף בֶּן דָּוִד אַל תִּירָא מִקַּחַת אֵת מִרְיָם אִשְׁתֶּךָ כִּי הַנּוֹצָר בְּקֵרְבָּה מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא: וְהִיא יֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם:" (הבשורה על פי מתַי א, 21- 20)

בפסוק זה הברית החדשה מדגישה את העובדה שיוסף הוא בן למשפחתו של דוד המלך. כלומר, על פי המסורת הנוצרית עתיד המשיח, מביא הגאולה, להיות מזרעו של דוד המלך.

להופעתו של יֵשוּע עלֵי אדמות יש, על פי האמונה הנוצרית, משמעות הנוגעת לתולדותיו של המין האנושי ולגורלו. בבני המין האנושי טמוּן רוֹעַ עמוק, הגורם לכך שחייהם יהיו רצופי סבל. על הרוֹעַ הזה אין בני האדם מסוגלים להתגבר בכוחות עצמם, ולכן הם זקוקים לחסד אלוהי. האל העניק לבני האדם את החסד בכך ששלח את בנו יחידו, יֵשוּע, להופיע על פני האדמה בדמות אדם. יֵשוּע העניק לבני האדם דוגמה ומופת לחיים מוסריים וטהורים, ובכך פתח לפני ההולכים בדרכו את הפתח להיגאל מן הרוע ומן החטא.

תפיסה נוצרית נפוצה הסבירה את מקור הרוע האנושי בחטאם של אדם וחווה,שחטאו ואכלו מעץ הדעת למרות שאלוהים אסר זאת עליהם. תפיסה זאת רואה ביֵשוּע את "אדם השני": הופעתו בדמות בשר ודם פותחת בתולדות המין האנושי שלב חדש, שבו ניתנת לבני האדם האפשרות לחיות ללא חטא.

לחג המולד יש משמעות נוספת - על פי האמונה הנוצרית קם יֵשוּע לתחייה לאחר צליבתו, ו- 40 יום לאחר מכן הוא עלה לשמים. הוא עתיד להופיע שוב ביום הדין, לשפוט את כל בני האדם, ולפתוח עידן חדש בתולדות המין האנושי. עידן שבו ייעלם הרֶשע מן העולם. חג המולד, המציין את המועד שבו הופיע יֵשוּע לראשונה, הוא רֶמֶז להופעתו הבאה בעתיד.

מאורחות החג

לחג המולד קודמים שבועות אחדים של הכנה, שבמהלכם קוראים בכנסיות קטעים מכתבי הקודש - קטעים העוסקים בבשורה שניתנה למרים אודות לידתו של יֵשוּע, וקטעים העוסקים בציפייה לשובו בקץ הימים. לכן יש בתקופה זאת גם שמחה על לידתו של יֵשוּע וגם חשבון נפש ועשִׂייַת תשובה, שמטרתם להיטהר לקראת שיבתו בעתיד ולקראת המשפט שיערוך לכל בני האדם. בזרם האורתודוקסי נהוג להימנע בשבועות אלה מאכילת בשר, ובימי רביעי ושישי מתנזרים גם משמן, מביצים וממאכלי חלב. כן נהוג להרבות בימים אלה במתן צדקה לעניים, ולדוגמה: בחצרות של כנסיות ובמקומות ציבוריים אחרים מקימים שוָוקים, מוכרים בהם מוצרים שונים ותורמים את ההכנסות למוסדות צדקה.

בחצות ליל ה-24 בדצמבר בזרם הקתולי ובזרם הפרוטסטנטי, ובליל ה- 6 בינואר בזרם האורתודוקסי, נערך בכנסיות טקס הוֹדָיָה חגיגי. במהלך הטקס קוראים מכִּתְבֵי הקודש: מן הברית החדשה קוראים קטעים המספרים את סיפור לידתו של יֵשוּע, ומן הברית הישנה קוראים נבואות שעל פי הפרשנות הנוצרית מנבאות את הופעתו העתידית של ישוע. אחת הנבואות לקוּחה מספר ישעיהו, ואחד מפסוקיה אומר:

"כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם:" (ישעיהו ט, 5)

אחד המנהגים הנפוצים בחג המולד הוא המחזת סיפור לידתו של יֵשוּע, כפי שתואר בברית החדשה.

מרים, אמו של יֵשוּע, הגיעה מנצרת לבית לחם עם ארוּסה יוסף, ושם ילדה את בנה:

"וַתֵּלֶד אֶת בְּנָהּ הַבְּכוֹר וַתְּחַתְּלֵהוּ וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בָאֵבוּס (מִתְקָן שמניחים בו מזון לסוסים ולפרות) כִּי לֹא הָיָה לָהֶם מָקוֹם בַּמָּלוֹן:" (הבשורה על פי לוקס ב, 7).

על פי כתבי אבות הכנסייה, היה האֵבוּס ממוקם במערה. לכן נהוג לבנות דגם של מערה ולהציב בה עריסה מרופדת בעשב ובה בובת תינוק. לעתים תלוי על העריסה כוכב נוצץ, לזכר הכוכב שזרח בשמים ביום לידתו של יֵשוּע:

"וַיְהִי ִּימֵי הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר נוֹלַד יֵשׁוּעַ בְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ מְגוּשִׁים מֵאֶרֶץ מִזְרָח יְרוּשָׁלָיִם: וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר יֻלַּד כִּי רָאִינוּ אֶת כּוֹכָבוֹ בַּמִּזְרָח וַנָּבֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ:" (הבשורה על פי מתַי ב, 2- 1).

החכמים חיפשו את התינוק, והכוכב הראה להם את הדרך:

"וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ וַיֵּלֵכוּ וְהִנֵּה הַכּוֹכָב אֲשֶׁר רָאוּ בַמִּזְרָח הָלַךְ לִפְנֵיהֶם עַד אֲשֶׁר בָּא וַיַּעֲמֹד מִמַּעַל לַאֲשֶׁר הָיָה שָׁם הַיָּלֶד: וַיִּרְאוּ אֶת הַכּוֹכָב וַיִּשְׂמְחוּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד: וַיָּבֹאוּ הַבַּיְתָה וַיִּמְצְאוּ אֶת הַיֶּלֶד עִם מִרְיָם אִמּוֹ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּפְתְּחוּ אֶת אוֹצְרוֹתָם וַיַּקְרִיבוּ לוֹ מִנְחָה זָהָב וּלְבוֹנָה וָמֹר:" (הבשורה על פי מתַי ב, 11- 9).

בניית המערה לכבוד החג היא עיסוק משפחתי וקהילתי, והיא מוּצבת הן בבתים והן בכנסיות רבות. עוד נהוג להציב בבתים ובמבני ציבור עץ אַשוּח - עץ שעליו ירוקים גם בחורף, והוא מסמל חיים ותקווה. את העץ מקשטים בכוכבים, בנוּרוֹת קטנות, בממתקים, בתפוחים, ובמִגְזְרוֹת נייר בעלות סגנונות אמנותיים שונים. לרגלי העץ מניחים מתנות ארוזות, שפותחים אותן בערב החג. הילדים רואים את העץ רק בערב החג עצמו. צלצול פעמון מְבַשֵׂר להם מתי מותר להם להיכנס לחדר שבו העץ מוּצב. עם כניסתם מדליקים זיקוּקים ושרים שירי חג והלל לאל, ולאחר מכן כולם פותחים את מתנותיהם.

לאחר שרואים בשמים כוכב ראשון של ליל חג המולד, מדליקים נורות ונרות בכל הבתים, והתאורה נשקפת מן החלונות. גם הרחובות מוּארים בתאורה חגיגית.

משמעות מרכזית יש להתגברות האור על החושך בחג המולד. הדלקת הנרות וקישוטי האור האחרים מעידה על ניצחונו של האור, המסמל את החיים, על החושך, המסמל את המוות. יֵשוּע מתואר כמישמביא אור לבני האדם:

"הַכֹּל נִהְיָה עַל – יָדוֹ וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה: בּוֹ הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ אוֹר לִבְנֵי הָאָדָם: וְהָאוֹר הֵאִיר בַּחשֶׁךְ וְהַחשֶׁךְ לֹא הִשִּׂיגוֹ:" (הבשורה על פי יוחנן א, 5- 3)

יֵשוּע עצמו מצוּטט בברית החדשה כאומר:

"וַיֹּסֶף יֵשׁוּעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם כָּל הַהֹלֵך אַחֲרַי לֹא יִתְהַלֵּךְ בַּחֲשֵׁכָה כִּי אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה לּוֹ:" (הבשורה על פי יוחנן ח, 12)

בארוחת חג נוהגים להכין ולהגיש מאכלים מיוחדים, כגון תרנגול הודו או אווז צלוי. לקינוח אוכלים ממתקים כמו מרציפן, אגוזים, ודברי מאפה מיוחדים לחג כגון לחם זַנְגְבִיל או לחם מתוק עם אגוזים וצימוקים. לאחר הארוחה מתכנסים סביב עץ האשוח המקושט ושרים שירי חג. יש השרים וחוגגים עד אור הבוקר.

12 ימי חג המולד מסתיימים בחג הקרוי אֶפִּיפַנְיָה (הִתגלוּת). בחג זה הנוצרים מציינים את גילוי טבעו האלוהי של יֵשוּע ליהודים שבקרבם חי ולשאר עמי העולם, על פי אירועים שונים המתוארים בברית החדשה. אחד האירועים הוא טבילתו בירדן, שבעקבותיה יצאה בת קול משמים והכריזה על אלוהותו. אירוע אחר הוא הנֵס שבו הפך מים ליין בחתונה בכפר כנא שבגליל.

‏‏הידעתם?

על התפתחות דמותו של סנטה קלאוס
בעשרות השנים האחרונות ידועה בעולם דמותו של סַנְטָה קְלַאוּס כחלק בלתי נפרד מההווי של חג המולד. סנטה קלאוס הוא גלגול של קדוש בשם נִיקוֹלַאוּס, שחי במאה ה- 4 וכיהן כבישוף.

האגדות שנקשרו בשמו עוסקות באהבתו לילדים ובנדיבותו, ואחת המפורסמות שבהן מספרת שסייע לשלוש אחיות עניות כדי לאפשר להן להינשא. על פי האגדה טיפס ניקוֹלאוּס על גג ביתן בסתר, והכניס לפתח הארובה שעל הגג שק מלא מטבעות זהב עבור כל אחת מהן.

באירופה פּוּתחה דמותו של ניקולאוס הקדוש: לפני חג המולד נהגו להניח חציר מעורב בסוכר בתוך נעליים עבור סוסו, ובחג הכניסו לתוך הנעליים תפוחים, אגוזים וממתקים. לדמותו של ניקולאוס היה גם פַּן חינוכי - רק הילדים שהתנהגו כראוי קיבלו ממנו את המאכלים המתוקים, ואילו הילדים שלא התנהגו כראוי נענשו.

האירופים שהיגרו לצפון אמריקה הביאו עִמם את הציפייה לניקולאוס הקדוש בערב חג המולד. מראשית המאה ה- 19 לא תואר עוד ניקולאוס בארצות הברית כאיש דת מחמיר אלא כאיש זקן בעל פנים שמחות, המחלק מתנות לילדים.

כיום מופיע הקדוש ניקולאוס - סַנְטָה קְלַאוּס - כגבר בעל זקן לבן, לבוש בבגדים אדומים ולראשו כובע אדום בצורת חרוט. הוא מוּסע במזחלת שלג רתומה לאיילים צפוניים, ותפקידו לחלק מתנות לילדים בחג המולד. בשבועות שלפני חג המולד, חנויות רבות מעסיקות אנשים המחופשים לסנטה קלאוס, במטרה לעודד את קניית המתנות ערב החג. כיום נפוצה דמות זאת בעולם הנוצרי כולו.

בספרד מקובלות דמויות אחרות המעניקות מתנות בחג. אנשים המחופשים לשלושת חכמי המזרח שראו את הכוכב שזהר ביום הולדתו של יֵשוּע, מחלקים מתנות בבתים פרטיים, בבתי חולים ובמוסדות צדקה שונים.

חג המולד בארץ הקודש

במוקד טקסי חג המולד בארץ הקודש עומדת העיר בית לחם. בברית החדשה מסופר במפורש על לידתו של יֵשוּע בבית לחם:

"וַיְהִי בִּימֵי הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר נוֹלַד יֵשׁוּעַ בְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה [...]:" (הבשורה על פי מתי ב, 1).

הנוצרים מוצאים רמז להולדתו של יֵשוּע בבית לחם גם בדברי הנביא מיכה, האומר כי מבית לחם יֵצֵא המנהיג שישלוט בעם ישראל בברכת האל:

"וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם:" (מיכה ה, 1)

הברית החדשה מספרת כי לאחר לידת יֵשוּע, התגלה מלאך לקבוצת רועי צאן ששהו בשדה בקֵרבַת בית לחם, ובישר להם:

"כִּי הַיּוֹם יֻלַּד לָכֶם מוֹשִׂיע אֲשֶׁר הוּא הַמָּשִׁיח ַהָאָדוֹן בְּעִיר דָּוִד:" (הבשורה על פי לוקס ב, 11).

אז הופיעו מלאכים נוספים, ששרו שירי הלל לאלוהים:

"וּפִתְאֹם הָיָה אֵצֶל הַמַּלְאָךְ הֲמוֹן צְבָא הַשָּׁמָיִם וְהֵם מְשַׁבְּחִים אֶת הָאֱלֹהִים וְאֹמְרִים: כָּבוֹד בַּמְּרוֹמִים לֵאלֹהִים וּבָאָרֶץ שָׁלוֹם בְּאַנְשֵׁי רְצוֹנוֹ:" (הבשורה על פי לוקס ב, 14- 13)

הרועים ביקרו את מרים, יוסף ויֵשוּע התינוק, וסיפרו לאנשי בית לחם על הבשורה ששמעו מהמלאך.

בבית לחם נבנו כנסיות ומנזרים רבים, ואוכלוסייה נוצרית ישבה בה מאז המאה ה- 4 לספירה – המאה שבה הפכה הנצרות לדת המועדפת באימפריה הרומית. הכנסיות המרכזיות בעיר הן כנסיית המולד, השייכת לזרם האורתודוקסי, וכנסיית קתרינה הקדושה, השייכת לזרם הקתולי.

כנסיית המולד נבנתה לראשונה בימי הקיסר קוֹנְסְטַנְטִינוֹס, בשנת 330 לספירה. לאחר שנהרסה, שיקם אותה הקיסר יוּסְטִינְיַינוּס במאה ה- 6. הכנסייה שייכת לזרם האורתודוקסי. כנסיית קתרינה הקדושה נבנתה לראשונה במאה ה- 12, על ידי הצלבנים, והיא נהרסה ברובה במאות שלאחר מכן. במאה ה- 12 הוקם על החורבות מבנה חדש.

כנסיית המולד נבנתה מעל למערה שבה, על פי המסורת, נולד יֵשוּע. מן הכנסייה מוליכות מדרגות אל המערה. כנסיית קתרינה הקדושה מצויה בסמוך, וממנה נחצבה דרך אל המערה. במערת הלידה מצוי כוכב המסמל את מקום לידתו של יֵשוּע, ומעליו מזבח המעוטר בפסיפס. בפסיפס מתוארת התגלות המלאך לרועים ובשורתו על לידת יֵשוּע. במערה חצוּב גם האבוּס שבו הונח יֵשוּע, והוא מדוּפָּן בלוחות שַיִש.

הזרם הקתולי עורך טקס הודיה חגיגי בחצות ליל ה- 24 בדצמבר בכנסיית קתרינה הקדושה, וטקס זה משוּדָר בטלוויזיה הישראלית ומוּעבָר בשידור חי לכל רחבי העולם הנוצרי. הזרם האורתודוקסי עורך טקס הוֹדָיָה בכנסיית המולד בחצות ליל ה 6- בינואר.

במהלך החג עורכים הזרמים השונים במערת הלידה טקסים הכוללים שירת מזמורים ותפילות, הדלקת נרות, והנחת דמות של תינוק באבוס.

לחלקים נוספים מתוך הפרק:

ביהדות: א' תשרי – ראש השנה
בנצרות: "וקראת את שמו יֵשוּע" (פריט זה)
באסלאם: "מצווה עליכם לצום"



אל האסופה לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות3

ביבליוגרפיה:
כותר: בנצרות: "וקראת את שמו יֵשוּע"
שם  הספר: לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות
מחברים: אמיר, דבורה ; מוסקוביץ, דפנה (ד"ר) ; סואעד, צאלח
תאריך: תשס"ו,2006
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. הספר הוא חלק מהתכנית "לחיות בארץ הקודש" שפותחה במטח בסיוע האיחוד האירופי.
2. כל הציטוטים מן הקֻרְאָן לקוחים מתוך הקֻרְאָן. תרגם מערבית: אורי רובין. 2005. © כל הזכויות שמורות לאוניברסיטת תל-אביב, ההוצאה לאור, תל-אביב ולמפה הוצאה לאור, תל-אביב.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית