עמוד הבית > מדעי החברה > סוציולוגיהעמוד הבית > מדעי החברה > פמיניזם
זמן דיגיטלי : מגזין ברזולוציה גבוהה


תקציר
ברבי היא הבובה המפורסמת והנמכרת ביותר בעולם המערבי, היא הוצגה לראשונה בתערוכת הצעצועים הבינלאומית בארה"ב ב- 1959. ברבי היא סמל מאוד רב גוני, שהציגה כפילויות אישיותיות וריבוי זהויות כדי להתאים לאופנות ולהלכי הרוח התקופתיים. המאמר עוסק במסרים הגלויים והסמויים שבובה זו מעבירה לילדות ונשים צעירות.



ברבי : סתם בובה או סמל תרבות?
מחברת: אירית מילוא


כשמרכלים על מישהו שהיא קצת "Bimbo" ומכנים אותה "Barbie", אני חשה בלבול זהויות מוחלט. יכול להיות שאידיאל ילדותי עבר מהפך תדמיתי? תמיד רציתי להיות ארוכה, חתיכה, בלונדינית ויפה, האם זה אומר שרציתי להיות גם זולה, שטחית וטיפשה? מה, זה תמיד בא ביחד?

בובה נולדת

בובת הברבי היא דוגמא נהדרת לחקר סמלים תרבותיים, היא גלובלית, מיועדת לילדים ותופסת חלק בחינוכם, ובעיקר היא תוצר מוצלח של תעשיית הדימוי המסחרי העכשווי.

Barbei היא הבובה המפורסמת והנמכרת ביותר בעולם המערבי. היא הוצגה לראשונה בתערוכת הצעצועים הבינלאומית בארה"ב בתשעה במרץ 1959 על ידי חברת Mattel Inc.

בשנות החמישים המוקדמות יצרו רק בובות הדומות לילדים ותינוקות. רות הנדלר (Ruth Hendler) "יוצרת" הבובה "ברבי", שמה לב שבתה הקטנה, ברברה, מעדיפה לשחק בבובות נייר דו-ממדיות הדומות למבוגרים, על פני בובות הדומות לילדים ותינוקות.

כמו פיאז'ה, שפיתח את כל תיאורית ההתפתחות הפסיכולוגית שלו על סמך התבוננות בבנו הפרטי, כך גם הגב' הנדלר, שבהעדר בובות כאלה בשוק עבור בתה הציעה לבעלה, ממייסדי חברת הצעצועים מאטל, לייצר בובת תלת מימד בעלת מימדי גוף של מבוגר. בקשה זו נענתה בלגלוג על ידי חבר המנהלים של החברה, בטענה שאין אפשרות לייצר בובה כזו. בטיול לגרמניה מצאה רות הנדלר את דמות הבובה בה חשקה נפשה, או יותר נכון נפש ביתה. שמה היה Lilli Doll.

בובה זו הייתה מבוססת על דמות מרצועת קומיקס בעיתון Die Bild Zeitung משנת 1955. דמות הבובה לילי הייתה "אשת חברה אופנתית" אשר ידעה היטב במה היא חפצה והשכילה לנצל גברים כדי להשיג זאת. היא יוצרה במקור כשעשוע סקסי עבור גברים מבוגרים שהציבו אותה על מדפים בבארים וחנויות טבק. מהר מאוד היא הפכה לאהודה גם על ילדות שאהבו להלביש ולהפשיט אותה. התלבושות של לילי כללו גם אביזרים כמו תיקי-יד, נעלים, חגורות ועוד פריטים קטנים וחשובים. לילי הייתה מאוד פופולרית והיא יוצאה מגרמניה לארצות שונות כולל ארה"ב. כידוע, בשלב מסוים רכשה חברת מאטל את הזכויות לבובה לילי, לא לפני שחבר המנהלים התייעץ עם דירקטור מכון המחקר העוסק במוטיבציה לצרכנות, שהמליץ לרכוש את הזכויות על הבובה ולשווקה, כשהוא נעזר בתורתו של זיגמונד פרויד.

כדי להתאימה לשוק האמריקאי שמה של לילי שונה ל- "ברבי", כינויה של ברברה בתם של ההנדלרים, שמאז מקפידה שיקראו לה רק ברברה ולא יזהו אותה עם הדימוי של הבובה.

לראשונה ניתן היה לרכוש את בובת ברבי בתערוכה הבינלאומית לצעצועים ב-3$, כשהיא לבושה בבגד ים מפוספס שחור לבן ושערה אסוף לקוקו גבוה ועל מצחה מתנפנף פוני. בלונדינית או ברונטית, בעלת עיניים כחולות עם קשתית לבנה צחה, גבות מקומרות ו-Eye Liner כחול תואם. אז שווקה בובת ברבי במבחר מדהים של תסרוקות וצבעי שיער.

בובה לחיים

ברבי היא בובה המעצבת סגנון חיים. לבובה נבנתה תדמית של "מודל אופנה לגילאי העשרה" עם מבחר מלתחות ממיטב האופנה. מעצבי הבגדים של הבובה קיבלו את השראתם מתצוגות האופנה של פריז. מעצבים מפורסמים ביניהם קלווין קליין, דונה קארן ועוד, קבלו את ההזדמנות לעצב לברבי את בגדיה. בגדי ואביזרי הבובה התעדכנו במהלך השנים בהתאם לאופנות המתחלפות. לצד הבובה יוצרו עשרות מוצרים נלווים, ריהוט וטפטים לחדרי ילדות, פיג'מות, מצעים, קלמרים, מחברות ועוד ועוד אביזרים מתוקים שילדות אוהבות. הכל כדי לקדם את הפופולאריות והמכירות של הבובה תחת הצהרת הרציונאל שברבי היא הצהרת אופנה ודרך חיים. כך היא מצליחה להימכר כל השנים ולשאת בגאון את התואר "סמל לתרבות פופולארית", בזכות היותה מוצר המשקף את השינויים האופנתיים ובזכות היותה התגלמות האידיאל האמריקאי.

ברבי היא סמל מאוד רב גוני, שהציגה כפילויות אישיותיות וריבוי זהויות כדי להתאים לאופנות ולהלכי הרוח התקופתיים. זהותה הנשית השתנתה עם הזמן כך שתוכל להמשיך ולשאת חן בעיני לקוחותיה הצעירות וכמובן כדי להמשיך ולהימכר בהתאם למטרות השיווקיות של חברת מאטל ולא לשום מטרה אחרת. לבובה הומצאה ביוגרפיה: שמה המלא הוא Barbara Millicent Roberts. כבר מ-1961 היא מחוזרת על ידי Ken (על שם בנם של ההנדלרים, כמובן) הבנוי לתלפיות.

Skipper ילידת 1964, התאומים תתי ותד ילידי 1966 כריסי, סטייסי וקליי ילידות שנות התשעים הם אחיה הרבים. כשלכל אחת מהדמויות ביוגרפיה משלה וחברים משלה. תפישת הזמן בעולמם של משפחת Roberts דומה לתפישת הזמן בסדרה "היפים והאמיצים", כאשר לכל אחת מהדמויות כרוניקה עצמאית.

חייה החברתיים, הפוליטיקלי קורקטיים, "מקושטים" בתרזה החברה ההיספאנית ובקריסטי חברתה האפרו אמריקאית (כושית). כבר ב-1967 הייתה לה חברה צבעונית בשם פרנסי, אבל בשל המתחים הגזעיים באותה תקופה הפסיקו לשווקה. רק בשנות ה-80 אפשרה האווירה לחזור ולייצר לברבי חברות מגזעים שונים. עובדה זו מחזקת את הטענה שקורות חייה של הבובה משקפים את התרבות האמריקאית. היא למדה בתיכון בניו יורק, יש לה המון חיות מחמד, רישיון נהיגה לרכבים ורודים עם גג נפתח, והיא משמשת כטייסת למטוס מסחרי כשהיא לא עובדת כדיילת.

ברבי וקן נפרדים

בפברואר שנת 2004 הכריזו בחברת מאטל על פרידה של ברבי מחברה קן, אחרי 43 שנות זוגיות וחיזור. ברבי החלה לצאת עם Blaire, גולש גלים שזוף מסידני אוסטרליה שעבר לגור בקליפורניה. מאז הפרידה קן מטייל בעולם ומבקר גם בעולם המוסלמי, הוא למד לבשל וקו הלסת שלו עוצב מחדש למחוספס יותר ושפתיו עוצבו בקווים רכים יותר. דמותו והמלתחה שלו עודכנו בהתאם למשובים שהתקבלו ממאות אלפי מעריצים באתרי ברבי השונים.

מעצבי הבובה התאימו את משלחי ידה של ברבי לרוח תפיסת המגדר הנשי של סוף המאה ה-20, במטרה להתאימה לשוק העבודה המקובל ולעצב את דמותה כאישה המממשת את עצמה בעלת אמירה בנושאים הקשורים "לחוסר השוויוניות בין המינים". לכן, יש בובות ברבי בעלות קריירות שונות ומגוונות. רופאה, אחות, וטרינרית, זמרת רוק, אתלטית, מעצבת אופנה, חוקרת מאובנים, אסטרונאוטית, דוגמנית, פוליטיקאית ועוד. למרות זאת, נשמעות טענות על השפעתה הרעה של דמותה ה"אייקונית". הביקורות הרבות נסובות כולן על האידיאל הנשי שהיא מציגה והניסיון המעוות להשתוות אליה.

אם הבובה כל כך יפה, אז מה הבעיה?

מאז סיפרו החשוב של ההיסטוריון ההולנדי יוהן הוזינגה "האדם המשחק" שנכתב בשנת 1950, מכירים הפסיכולוגים בחשיבות המשחק להתפתחותם התקינה של ילדים. כשילדים משחקים הם ממחיזים לעצמם את עולמם ומפנימים קודים חברתיים, נורמות, ערכים וחוקים שמכתיבים המבוגרים. לצעצועים עצמם השפעה מכרעת על התפתחות הדימוי העצמי, אחד התהליכים החשובים בילדות ובהתבגרות. צעצועים נושאים בחובם מסרים סמויים על מגדר נשי או גברי, והתפקידים החברתיים המתאימים לכל מין, כפי שרוצה לחנך החברה בה גדל הילד.

בובת ברבי מסמלת באופן מובהק את החלום האמריקאי על הדימוי הנשי הנחשק. "המשחק בבובה בעלת גוף נשי עם חזה גדול וגזרה חטובה חשוב מאוד להערכה העצמית של הילדה המשחקת בה" טענו בחברת מאטל.

מהצהרה זו ניצת הויכוח על המסרים הגלויים והסמויים שבובה זו מעבירה לילדות ונשים צעירות על המצופה מהן. עשרות ספרים ומאות מאמרים אקדמיים נכתבו על סוגיה זו ובראשם השאלה - האם זו התבנית של "האישה" לה אנו רוצים שילדותינו ישאפו? נטען גם שהבובה משדרת מיניות רבה, ומגבילה את הדימוי הנשי לתבניות התנהגות שטחית. החשש הוא שילדה המשחקת בבובה "במשחק תפקידים", מפנימה את ערכיה ובהמשך תתנהג בהתאם. ההתעסקות של ילדות במגוון אביזרי האופנה האדיר: ביגוד, הנעלה, איפור ותיקים מצמצמת את תמונת העולם של ילדות ומעודדת אותן להיות רדודות ולהתעסק רק בסגנון חיים.

איבריה הארוכים של ברבי ומבנה גופה הדומה לשעון חול, משכו ביקורות של הורים ומטפלים במחלת האנורקסיה. אם היינו מגדילים אותה לדמות בגודל טבעי, היא תחסר בין 17-22 אחוז משומן הגוף המינימאלי הנדרש לגוף של אישה כדי לשמור על מחזוריות וסת תקינה. רק בתרבויות בהן מוסיפים טבעות להארכת הצוואר הוא יכול להיות כל כך ארוך, וכפות הרגליים הקטנות של הבובה לא היו יכולות להחזיק אף אישה עומדת ובוודאי לא אישה עם חזה כה שופע.

פרופורציות ארוכות אלה מתאימות לקידום מכירות של אביזרי אופנה, אך אינן ריאליסטיות. הן יוצרות דימוי עצמי נמוך לילדות ונשים בשר ודם, להן מן הסתם פרופורציות קצרות יותר. בהיותה דמות סמלית של האידיאל הנשי, נשים וילדות ראו את דמותה באור אישי.

מומחים העוסקים בהשפעות התרבותיות והחינוכיות על ההתנהגות הנשית או הגברית של האינדיבידואל, ראו בהצגת דמות הבובה מודל נשי בו המראה החיצוני הוא החשוב ביותר בהגדרת האידיאל האישי.

בין היתר, הבובה מייצגת רזון כאידיאל נשי, ואכן "אנורקסיה ובולימיה" הן אחדות מהמחלות הקשות של תקופתנו. את הקשר בין ברבי למחלה קישר באופן בלתי הפיך הבמאי Todd Haynes בסרטו משנת 1987, Superstar: The Karen Carpenter Story בו הוא מספר על חייה ומותה ממחלת האנורקסיה, של הזמרת קרן קרפנטר מהלהקה "The Carpenters" של שנות ה- 70. את דמותה של קרן האנורקטית מגלמת בסרט בובת ברבי. על הסרט יצא צו איסור הפצה בעקבות צו שהוציא, ריצ'ארד, אחיה של הזמרת.

משיכה קטלנית

למרות כל הביקורות אי אפשר להתעלם מהעובדה שהבובה מאד מושכת. במחקר משנת 1986 עלה שגיל הילדות המשחקות בבובה הוא בין הגילאים שש לשמונה, והיום, עשרים שנה אחר כך, הגיל ירד לשלוש עד שש. הסבר לשינוי זה קשור לתהליכים חברתיים אחרים שלא נרחיב כאן את הדיבור עליהם. בשנות השמונים טענו במאטל שלכל ילדה אמריקאית בין הגלאים שלוש לאחת עשרה יש לפחות בובת ברבי אחת, ובממוצע עשר בובות לילדה. באירופה הממוצע הוא שבע בובות לילדה, ובכל שתי שניות נמכרת בעולם בובת ברבי.

בכל מקרה, ברור שהבובה "מושכת" מאד ונשאלה השאלה מדוע ברבי כל-כך אטרקטיבית?

מחקרים על מבנה הגוף האנושי מאז התקופה הפרה היסטורית ועד ימנו, מצביעים על ההתפתחות האנטומית ושינויי הפרופורציות שהתרחשו בגוף האנושי במשך השנים. הגוף התארך, המין האנושי גבה. במחקר שדירג את המשיכה האטרקטיבית לפרופורציות גוף שונות הסתבר, שאנחנו נמשכים יותר למאפייני תהליך ההתארכות העתידי של הגוף, ולא לפרופורציות הגוציות נחלת הגוף בעבר. בובת ברבי מציגה את הפרופורציות הארוכות האלו, וכנראה בזכות זה הפכה לאידיאל היופי הנחשק. הסבר זה לא מספק את התשובה לשאלה, כיצד ברבי מחזיקה מעמד ונמכרת בביליונים כבר 47 שנים?

יש הטוענים שחלק מכוח המשיכה של בובה זו, הוא בזכות עיצובה כ-"הפנים של החלום האמריקאי". היא לא סתם עוד צעצוע או מוצר צריכה, היא "Icon". היא רכשה מעמד בזכות המענה שהיא מספקת לכימיה הטבועה בילדות לפנטזיה, משחק תפקידים והתלבשות. לא במובן של סתם כסות, אלא התלבשות כייצוג של הופעה עם אמירה על מעמד. אחרים טוענים שהתהליך הוא הפוך, ששאיפותיהן של ילדות לפנטזיה ולאופנה וכו' עוצבו במשך השנים על ידי חברת מאטל. בכל מקרה, הבובה היא אחד מהסמלים החזקים ביותר של התרבות האמריקאית הפופולרית של המאה ה-20.

התעשייה הברבית

למרות כל הבעייתיות לגביה, ברבי ממשיכה להיות כל הזמן מקור לחיקוי וללעג בו זמנית. העניין עם משחק בבובות הוא שההתאמה למציאות אינה חשובה. מה שחשוב הוא מה שאנחנו מפנטזים באמצעותה. כנגד כל ילדה אנורקטית/בולמית, יש המון ילדות שהבובה מימשה עבורן התגלמות של דמות נחשקת, דמות מפנטזיה כמו סינדרלה או היפיפייה הנרדמת, עוד אלטרנטיבה למציאות.

סטודנטים לסוציולוגיה מוצאים עצמם לומדים קורסים בשמות כמו "מברבי ועד סופרמן, דמויות מגדריות בתרבות הפופולרית". יש מדפים שלמים בספריות, המון מאמרים אקדמיים ואלפי אתרי אינטרנט העוסקים בבובה זו. מועדוני מעריצים ואספנים- תעשייה שלמה.

לפני כחמש שנים, בתחילת המאה ה-21, נכנעה החברה ללחצים חברתיים תרבותיים, ושינתה מעט את הפרופורציות של הבובה בכך שהרחיבה לה מעט את המותן, והקטינה את חמוקיה.

בעוד האקדמיה מתלבטת ומתחבטת, תעשיית "בובת ברבי" מגלגלת 1.9 ביליון דולר בשנה.

בובת ברבי היא הסמל הבולט והרווחי ביותר ליוצריה, של התרבות הנשית הצרכנית בארה"ב וזכתה לכינוי "נסיכת הפלסטיק של הקפיטליזם". היא הוכרה רשמית כסמל התרבות האמריקאית כשהאמריקאים כללו אותה בשנת 1976 בקפסולת הזמן הנאגדת אחת ל-200 שנה.

מחקרים אנתרופולוגיים כיום, מנתחים חמישים שנה אחורה, את תרבות הצריכה האמריקאית והתדמית הנשית השונה שהייתה מקובלת בכל עשור על פי חייה הביוגרפים, בגדיה ואביזריה של הבובה.

ברבי מחלטרת

בשנות ה-60 נכתבו ספרי ילדות בהם ברבי היא גיבורת העלילה, תמיד בדמות ה"אישה המסתדרת", לטרנד זה הייתה תחייה משנות ה- 90 בהן יצאו סרטי וידאו בכיכובה (Barbie and the Rockers), דמותה עוצבה בתלת מימד כלוחמת אלימה למשחקי מחשב ופלייסטישן, והייתה לה הופעת אורח בסרט צעצוע של סיפור 2 (Toy Story 2).

ב-1992 החלו לייצר בובות ברבי מדברות, הפנינים שיצאו מפיהן נשמעו כמו "אני אוהבת לערוך קניות", "מה אעשה אם לא יהיו לי מספיק בגדים?" ו"חשבון זה נורא קשה". כלומר, נשיות שווה טמטום. בחג המולד של שנת 1993 ביטא ארגון המחאה BLO (Barbie Liberation Organization), את דעתו בנושא על ידי החלפת מנגנוני הדיבור בין בובות הברבי שהופצו לקניונים לקראת החג, עם בובות לוחמי "כוח המחץ". הילדות שפתחו את האריזה נתקלו בבובת ברבי האומרת משפטים כגון "גבר מת לא משקר!" ובנים מצאו עצמם מקשיבים ללוחם הגברי הקטן שלהם אומר "בואו נעשה מסיבת פיג'מות".

תיאטרון בובות

אמנים שונים הציגו יצירות המטפלות ומערערות את תפישת הסמליות של ברבי. פורטרט של הבובה הוצג על ידי אמן הפופ-ארט, אנדי וורהול אשר עבודותיו עסקו בסמלי התרבות האמריקאית, בניהם בקבוקי קוקה קולה, שימורי מרק עגבניות של קמפבל ופורטרט של מרלין מונרו.

ברבי המשיכה להיות מושא חיקוי ולמחוות של אומנים רבים, היא הוצגה כמחבלת שהידית מתאבדת", "כיכבה" בסרטון אומנותי בו היא מוטרדת מינית, התעללו בו דיגיטלית והיא אפילו נצלבה.

במקביל נוצרו בובות ברבי חתרניות כמו "בובות ברבי לסביות", "ברבי הנערה בהריון", ברבי המכורה לסמים, וברבי העוסקת במקצוע העתיק ביותר בעולם וזאת מבלי להזכיר את ה"קריירה" שלה כשחקנית פורנו.

ההומאז' המפורסם ביותר לנערה הדקיקה, הוא כנראה השיר Barbie Girl של להקת הפופ "Aqua" האירופית שהציגה תפישת עולם במשפטים כמו:

I'm a Barbie girl
in a Barbie world
Life in plastic, it's fantastic..
You can brush my hair
undress me everywhere..
Imagination, life is your creation..
I'm a blond bimbo girl
in a fantasy world,
Dress me up, make it tight
I'm your dolly..

הלהקה שנתבעה על ידי חברת מאטל על הפרת זכויות יוצרים והלבשת תדמית זולה לבובה, זוכתה בשל הטענה לחופש הדיבור על פי החוקה האמריקאית.

גם היום, אחרי כל כך הרבה שנים, בובות הברבי ממשיכות לרתק ולמשוך אליהן תשומת לב. קשה לדעת מה עוד ניתן לחדש בדמותה של הברבי, אולי התופעה של נשים שמבצעות ניתוחים פלסטיים במטרה להידמות לה, תעיד על המגמות לעתיד.

ביבליוגרפיה:
כותר: ברבי : סתם בובה או סמל תרבות?
מחברת: מילוא, אירית
תאריך: מרץ-אפריל 2006 , גליון 10
שם כתב העת: זמן דיגיטלי : מגזין ברזולוציה גבוהה
עורכי כתב העת: בורוכוב, ערן; מועלם, דקל
בעלי זכויות : מנטור
הוצאה לאור: מנטור
הערות: 1. זמן דיגיטלי - מגזין בנושאי תרבות הפנאי הדיגיטלית, החומרים מהם מורכבת היצירה והעושים במלאכה.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית