הקנקן – כלי אגירה ששימש לא רק לאגירה בבתים אלא גם למסחר, לא אחת ניתן למצוא את שם בעל הקנקן חרות על ידית או כתף הקנקן. מסיבה זו לרובם בסיס מעוגל או מחודד ולכן היו הקנקנים זקוקים לשקעים מיוחדים בתוכם הציבו אותם. לקנקנים צורה המזכירה שק וידיות נשיאה. בקנקנים אחסנו מזון יבש אך גם שמן מים ויין, בקנקנים הגדולים ניתן היה לאגור שישים ליטר מזון.
המילה קנקן אינה מופיעה במקרא, זוהי מילה מימי המשנה והתלמוד, אך אגירת מזון מוזכרת במשלי כהמלצה לבן המשכיל לאגור בקיץ והכוונה כנראה לחיטה אותה קוצרים בקיץ ואוגרים לקראת החורף (משלי י,ה וכן ב – ו, ה).
