בת עמרם ויוכבד, ואחותם של אהרון ומשה.
מרים נזכרת בסיפור הולדתו של משה, כמי שהשגיחה מבין שיחי הסוף על מה שקורה למשה, והביאה לבת פרעה מינקת עבריה, את יוכבד אמו (שמות ב' 10-1). מרים נזכרת בסיפור זה כאחותו של משה, ולא בשמה.
היא נזכרת בשמה, כ'מרים הנביאה אחות אהרון', כשהובילה את הנשים בתופים ובמחולות לאחר חצית ים סוף (שמות ט"ו 21-20).
מרים אף נזכרת בבמדבר י"ב כמי שהתלוננה, יחד עם אהרון, על האישה הכושית של משה, וכעונש לקתה בצרעת. ה' נענה לבקשת משה וריפא אותה מהצרעת.
יש הטוענים כי הסיפור האחרון על מרים משקף מאבק בין מרים למשה על מנהיגות ועל נבואה, אך אין לכך ראיות ברורות.
הנביא מיכה מזכיר אותה עם משה ואהרון, כשליחי ה' (ו' 4).
לקריאה נוספת בלקסיקון לתרבות ישראל:
מרים הנביאה
