יצירה זו מורכבת מלוח עץ שבחלקו העליון מודבק שלט של רחוב ישעיהו. מתחת, בכתב יד, מופיעים פסוקים א'-י"ב בישעיהו, מ'. המילים "נחמו נחמו עמי" כתובות באותיות גדולות – הן פותחות את הנבואה ומדגישות את הנחמה בנבואה זו, הפותחת פתח לתקופה טובה יותר.
כאמור, בחלקה העליון של היצירה הדביק סגן-כהן שלט רחוב. שלטי הרחוב בהם אנו נתקלים בחיי היומיום מהווים עבורנו ציוני דרך בלבד, ובדרך-כלל איננו מקדישים מחשבה למקור השם. העברת השלט לתוך יצירת אמנות מוציאה אותו מההקשר היומיומי, ותובעת מאיתנו התייחסות אחרת. הוספת נבואתו של ישעיהו מתחת לשלט מחזירה את שמו של הרחוב להקשרו המקורי. שלטי רחוב מופיעים בתחילתם של רחובות, במקום התחברותם של רחובות, של כמה דרכים אפשריות. האם סגן-כהן רוצה לומר לנו דבר מה על בחירה בנתיב מסוים? האם יש כאן המלצה לבחור בדרך מסוימת? בדרך שאליה מוביל נביא כישעיהו?
אמיתי מנדלסון כותב על הדבקת השלט: "סגן-כהן ראה בנבואה את שיא הביטוי האמנותי בתנ"ך, ובנביאים – אמנים. הוא אף ייחס לעצמו את תכונת הנביא: האדם הרואה, בעל הבשורה ואיש נבואת הזעם שאין מקשיבים לה... בעבודה שיצר בארץ ב-1978 כתב את נבואת הנחמה המתחילה במילים: 'נחמו נחמו עמי' (ישעיהו מ: א) ומעליה הציב, כמחווה לאריה ארוך ברחוב אגריפס (1964) את השלט של רחוב ישעיהו, שבו התגורר בתל-אביב (אמיתי מנדלסון, "התנ"ך בצבעי-יסוד"). הבחירה בשלט הקשור לביוגרפיה של האמן מוסיפה ממד אישי ליצירה, כאשר האמן הופך לנביא. בחירה זו גם מעניקה ליצירה ממד אקטואלי, שהרי אם האמן הוא הנביא, אנשי התקופה הם האנשים אליהם הוא פונה.
את הנבואה, הלקוחה מתוך הספר הקדוש, כתב סגן-כהן בכתב שאינו מסודר ומדויק, על גבי מצע עץ פשוט ובלוי, כמו השלט הישן והשחוק. למרות הניגוד בין קדושתו של הטקסט לבין האובייקטים היומיומיים והטקסט הכתוב בפשטות ובגסות, ישנם באופן הצגת הטקסט גם מאפיינים שמעצימים אותו. כשאנו קוראים את הטקסט מתוך ספר התנ"ך, אנו מצויים במצב אינטימי: הטקסט קטן, אנו קוראים בו לבד. ואילו כאן, הטקסט ניצב מולנו על משטח גדול, בפונט גדול, עם דגש שחור על מילים מסוימות, הבדלי גודל בין האותיות השונות וחוסר אחידות שיוצרת תנועה. כל אלה מאפשרים פנייה לכמות גדולה יותר של אנשים, ומעניקים לטקסט עוצמה. ייתכן שהשינויים בגדלי וצבעי הפונט מקבילים לסערת רגשות, עלייה בטון, דיבור בקצבים משתנים, באופן שמחזיר אותנו לסיטואציה המקורית של נבואה שנאמרה על ידי נואם מול קהל של אנשים. אולי סגן-כהן עצמו פונה אלינו בנבואה זו.
סגן-כהן משתמש ביצירה זו בעיקר בצבעי היסוד אדום, כחול וצהוב, וכן בשחור ולבן. על משמעותם של צבעים אלו בעיני סגן-כהן תוכלו לקרוא בטקסט העוסק ביצירה "על הר נבו".

ביבליוגרפיה:
אמיתי מנדלסון, "התנ"ך בצבעי-יסוד: מקורות יצירתו של מיכאל סגן-כהן", בתוך: אמיתי מנדלסון (עורך), חזון מיכאל: יצירתו של מיכאל סגן-כהן, 1999-1976, עמ' 25-26.