הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראל > חבלי ארץ > שומרון ובקעת הירדן
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאורכתר הוצאה לאורידיעות אחרונות


תקציר
עולם הצומח בבקעת הירדן.



מבואות בקעת הירדן : הצומח


בקעת הירדן, בהיותה חלק מן הבקע הסורי-אפריקני, היא אזור נמוך בין הרים גבוהים יחסית. דבר זה מביא להתפתחותם של תנאי אקלים מיוחדים בה, השונים מן התנאים השוררים באזורים שסביבה. גופי האוויר, המביאים גשם להרים שממערב לבקעה, גולשים אליה מהרים אלה, מתחממים, והלחות בהם פוחתת. לפיכך נוצרים בבקעה תנאים שחונים וחמים יותר מאשר בהרי הגליל, בגולן, בגלעד ובשומרון. המפל בכמות המשקעים בארץ מצפון לדרום קיים גם בבקעת הירדן: בדרום הכנרת כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 400-350 מ"מ וליד קלי"ה היא מגיעה ל-100-80 מ"מ בלבד.

אל בקעת הירדן מתנקזים מימי הנחלים והשיטפונות של כל אגן ההיקוות הסמוך לה, ועל כן יש שטחים בבקעה הנהנים מתוספת ניכרת של מים למי הגשם. קצב התאדותם של המים באזור חם ויבש זה הוא גבוה ביותר, ומקומות שבהם נקווים מי השיטפונות מדי שנה בשנה, או שיש בהם מי תהום גבוהים, הפכו במרוצת השנים למלחות, עקב הצטברות המלחים אשר היו במים שהתאדו.

הנחלים המתנקזים לבקעה הביאו - ומביאים - אליה חומר סחף. במשך התקופה שלפני 100,000 עד 18,000 שנה כיסה אגם הלשון את מרבית שטח הבקעה; באגם זה שקעו סלעי תצורת הלשון, שמרכיביה העיקריים הם חור, גבס וחלוקים, שנסחפו אל שולי האגם על ידי הנחלים הגדולים שהתנקזו לבקעה.

חלק ניכר מקרקעות בקעת הירדן מעובדות ומושקות במשך אלפי שנים, וגם עדרים רועים בבקעה במשך אלפי שנים; השפעתם על הצומח ניכרת זה דורות רבים. מגוון תנאי האקלים, סוגי הקרקעות והשפעת האדם הביאו לריבוי ניכר של חברות הצמחים הגדלות בבקעה.

נדון בנפרד בצומח העצי, בצומח הגדל על חור הלשון, בצומח נאות המדבר והשדות המעובדים, בצומח המלחות, בצומח לאורך נהר הירדן ובצומח הסלעים הסמוכים לבקעה.

העץ הנפוץ ביותר בבקעה הוא השיזף המצוי. זהו עץ סודני הגדל בסוונות האפריקניות, שבהן מידות החום גבוהות וכמויות הגשמים גדולות מאלו שמדרום לכנרת. מצפון לכנרת, במורדות הגולן והגליל המזרחי, גדל השיזף המצוי במפוזר ויוצר נוף דמוי סוונה על קרקעות הבזלת. הוא מכונה "דמוי סוונה", כי רבים מן הצמחים בו הנלווים לשיזף הם עשבים ים-תיכיניים, כגון חטת הבר, שעורת התבור ומיני תלתן רבים, ולא צמחים עשבוניים סודניים, הגדלים בסוונה האמיתית. מידות החום בבקעת הירדן מתאימות לשיזף המצוי, אך כמות המים המתקבלת מן הגשמים אינה מספיקה לו, ושטחי גידולו בבקעה מצטמצמים לנחלים ולנאות מדבר. הוא גדל אפוא, בצורה הנראית כפזורה, בשטחים המושקים שבסביבת יריחו, בסביבת אלעוג'א ובסביבת הג'פתלך, אך בשטח שבין נאות מדבר אלו הוא מצוי רק בערוצים. אפשר להניח שבנאות המדבר הוא מנצל את המים שבהם משקה האדם את השדות והפרדסים.

השיזף המצוי נפוץ בארץ במקומות רבים, אך בבקעת הירדן נלווים אליו צמחים שתפוצתם מצומצמת יותר ומיוחדת לאזור זה. כך, למשל, הוא משמש פונדקאי לאוכלוסייה הצפונית ביותר של הטפיל-למחצה הרנוג השטים ליד כפר רופין. הוא נלווה לזקום מצרי, שהוא עץ סודני ממשפחת הזוגניים, בנאות המדבר של יריחו, ואדי אלעוג'א והג'פתלך, ומצפין עד כפר רופין. בגדות נחל תבור, למרגלות רמת כוכב, הוא נלווה לאחד הריכוזים הנדירים של שטה מלבינה המצויים בארץ. הדרך שבה הגיעו עצי השטה המלבינה עד למקום זה עודנה בגדר תעלומה; משערים שתפוצתה בארץ קשורה בהסעתם של זרעים בודדים בזרמי נהרות ובים באפריקה, בתקופות הגיאולוגיות האחרונות. ממזרח לפצאל, כנראה תודות למערכת השקיה קדומה, גדלה חורשה מפותחת של סלודורה פרסית; מקום זה הוא תחום תפוצתה הצפוני ביותר בעולם.

המוסלמים קושרים את תפוצתו של צמח זה עם התחומים שאותם סימן מחמד למאמיניו; ענפיו משמשים להם כמברשות שיניים (שימוש זה ידוע לנו גם בשבטים במזרח אפריקה), ואפשר שהחורשה ניטעה בידי התושבים, המאמינים בקדושת הצמח. ליד תל יריחו מצוי העץ הצפוני ביותר באזורנו של השטה הסלילנית, ואילו בואדי אלקלת, סמוך לשפכו לבקעת הירדן, מצויים הפרטים הצפוניים ביותר של המורינגה הרתמית. מאחר שעצי המורינגה הבודדים גדלים כאן בשטח שהרעייה בו רבה, הם נאכלו בשיני הצאן וקשה לזהותם עם העצים עתירי הפרחים הלבנים המצויים בעין גדי. עצי פתילת המדבר הגדולה - "תפוח סדום" – גדלים בעיקר בנאות המדבר, בחלק הדרומי של הבקעה.

חדירותן של שכבות חור הלשון למים היא קטנה. לאחר שהן סופגות כמות מים קטנה, הן יוצרות בוץ שאינו חדיר למים, וחלק ניכר ממי הגשם זורמים כנגר עלי בערוצים. המים שהרטיבו את השכבה העליונה מתאדים בין הממטרים, והמלחים שהיו בהם נשארים בקרקע. הגשמים הבאים מדיחים את המלחים עד לעומק חדירתם, אך גם חלק מגשמים אלה מתאדים ומשאירים את המלחים בקרקע. כמות המלח במי הגשם היא קטנה, אך ההתאדות החוזרת ונשנית שתוארה לעיל וההדחה לעומק לא רב, עקב מיעוט הגשמים, מביאות להתהוות ריכוז של מלחים בקרקע.

עומק המלחים בקרקע פוחת מצפון לדרום. דבר זה מתבטא בצומח: הצומח השיחני המכסה את החור מורכב לרוב ממין יחיד של בן שיח, המסוגל לעמוד בפני המליחות בעומק בית שורשיו. בחלקה הצפוני של הבקעה בן השיח השולט הוא המלחית האשונה. מאזור ארגמן ודרומה נוסף יפרוק המדבר לצומח החור, ובהדרגה מצטמצם הצומח השיחי בחור לערוצים. במחשופי החור שמצפון לקלי"ה, שאינם מושפעים ממי תהום הקרובים לפני השטח, גדלים בני שיח עמידים ביותר למלח, כגון מלחית קשקשנית.

הצמחים החד-שנתיים המלווים את בני השיח השונים פוחתים אף הם מצפון לדרום. בחלק הגשום יחסית שבסביבות גשר-מנחמיה נלווה למלחית האשונה הדגן מלעניאל מצוי, שאינו גדל בקרקע מלוחה. כלפי דרום נעשות שכבות הקרקע העליונות מלוחות גם הן, ושם נלווים אל המלחית האשונה חד-שנתיים העמידים בפני מלח, כגון חיעד ספרדי, עדעד תכל, מלחית עדינה ואספרגולריה דו-אבקנית. בסביבת יריחו שולט האהל המצוי בשקעים קטנים, שבהם נשטף המלח, והוא הצמח המאדים במרבדיו את שטחי החור בתחילת הקיץ. נוסף עליו גדלות בשטחים חצציים מלחית עדינה, מלחית חומה ומלחית הירדן, שכל אחת מהן עמידה בפני רמת מלחים שונה. מינים אלה של מלחית הם צמחים חד-שנתיים הנובטים, מעמיקים את שורשיהם, מתפתחים ופורחים בחורף. זרעיהם מבשילים בקיץ, כאשר שום צמח אינו יכול להתחרות בהם על המים המלוחים שבקרקע.

הקרקע דקת הגרגר של חור הלשון מספקת מים לצמחים ירודים, היוצרים על פני השטח קרום שהשפעתו על מידת הסחיפה של הקרקע רבה. אצות, חזזיות וטחבים מתפתחים כאן על פני הקרקע, קושרים את גרגריה ומונעים מגע ישיר של טיפות הגשם עם הקרקע. קרום ביולוגי זה מגן על הקרקע מפני סחיפה, ומידת התפתחותו משפיעה, כמובן, על עיצוב פני השטח. תופעה זו ניכרת בשטחים סמוכים לירדן, שהיו נתונים לרעיית עזים במשך שנים רבות ונסגרו למעבר אדם ובהמה, מסיבות ביטחוניות, למן שנות ה-60 של המאה ה-20. דבר זה הביא כאן להתפתחות ניכרת של הקרום הביולוגי, שנהרס לפנים על ידי דריסת העדרים, וכיום אפשר להבחין בהבדלי הצבע של פני השטח משני עברי הירדן, או משני עברי גדר הביטחון, במבט מהר סרטבא מזרחה.

צמחי הבר הגדלים בנאות המדבר נחלקים לצמחים סודניים, שחלקם נזכרו בסקירה על הצומח העצי, וחלקם הם מלווים טיפוסיים של עצים אלה בארצות מוצאם. שיחי סולנום החדק והמטפסים בלוטנית אפריקנית, קשוא הנביאים ואחרים, מצויים גם הם בסוונות הסודניות. כן גדלים כאן בשדות עשבים רעים, שאינם שונים מאלה הגדלים בחלקים אחרים של הארץ. שטחים שנחרשו ולא הושקו מאכלסים, לאחר נטישתם, צמחים עשבוניים ושיחים שונים, בהתאם למידת מליחותם: קרקעות מלוחות מאכלסות שיחי מלוח מלבין, מלוח קפח ומינים שונים של מלחית; קרקעות שאינן מלוחות מאכלסות קרטם דק, קרטם מכחיל ודגניים חד-שנתיים שונים; קרקעות כבדות מצפון לג'פתלך מאכלסות את צמחי ינבוט השדה, בין אם הן מעובדות ובין אם לאו. צמח זה גדל גם במלחות שבבקעה ובחגורת צומח מסוים בגדות הירדן; למרות שמו אין הוא צמח שדות מובהק.

המלחות מצויות בעיקר בקרבת החלקים הנמוכים של הבקעה, שבהם מתאדים מי התהום הקרובים אל פני השטח ומשאירים את המלחים בקרקע. אחד הצמחים האופייניים ביותר למלחות אלו הוא בן-מלח מכחיל, ששיחיו גדלים גם במקומות שבהם יש קרום של מלח על פני השטח. הם נובטים בתקופות שבהן שוטפים מי הנחלים קטעים של המלחה ומתבססים בקרקע עוד לפני היווצרות קרום המלח. על בתרונות החור הסמוכים למלחות גדלים מינים חד-שנתיים שונים, הנזכרים בסקירה על צומח החור. כאן נוסף עליהם העדעד המשבל, המצוי בעיקר בדרום בקעת הירדן. במלחה שממזרח לפצאל גדל גם עדעד הבצות, שפרחיו הסגולים הם בעלי גביעים קרומיים לבנים הבולטים על רקע הסביבה דלת הצבעים.

שיחים גבוהים יחסית של אכם חד-ביתי מאכלסים חלק מן המלחות שאינן סמוכות לירדן, ובכל שטחי המלחה גדלים מינים שונים של אשל. למיני האשל השונים יש זרעים זעירים, המופצים באמצעות הרוח, ומאגר המזון בהם מועט. הם דורשים תנאים מיוחדים לשם נביטתם והתבססותם. התארכות שורשיהם איטית, ואם לא עומדת לרשותם קרקע לחה במשך ימים רבים, הם מתייבשים ומתים. תנאים באלה, בלי תחרות מצד מינים אחרים, קיימים בגדות הירדן ובמקומות המתפנים ממינים אחרים של צמחים עם רדת פני המים בקיץ. במקומות המתאימים להתבססות נבטי האשל אפשר לראות מעין דשא של נבטים, שרק בודדים מהם שורדים וצומחים לעצים. עצים אלה חוסמים את נתיב הזרימה של הירדן ומשנים את מהלכו.

על גדות הירדן גדלים סבכי הקנה המצוי. גם לצמח זה יש זרעים זעירים, המופצים באמצעות הרוח והנובטים בקרקע שאינה מלוחה. לאחר התבססותם, הם מתפשטים על ידי שלוחות וכובשים את גדות הנהר, במקומות שבהם תשתית הקרקע מלוחה. צמיחתם במקומות אלה מדוכאת: עליהם קצרים, נוקשים וקוצניים.

קראו עוד: מבואות בקעת הירדן : גבולות וגיאומורפולוגיה
ראו מפה: בקעת הירדן

ביבליוגרפיה:
כותר: מבואות בקעת הירדן : הצומח
שם  הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול
עורך הספר: בן יוסף, ספי
תאריך: 2001
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הערות: 2. כרך 1 - מילון למונחי יסוד ומפתח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
2. כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
3. כרך 3. הגליל העליון וחופו / עורך הכרך - מושון גבאי.
4. כרך 4. הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות / עורכי הכרך - מושון גבאי, יצחקי גל.
5. כרך 5. הכרמל וחופו ורמות מנשה / עורכי הכרך - סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר.
6. כרך 6. העמקים / עורכי הכרך - יוסי בוכמן, יצחקי גל.
7. כרך 7. שומרון ובקעת הירדן / עורכי הכרך - ספי בן יוסף, מנחם מרקוס.
8. כרך 8. השרון / עורך הכרך - יואב רגב.
9. כרך 9. מישור החוף הדרומי, פלשת / עורך הכרך - יואב רגב.
10. כרך 10. השפלה / עורך הכרך - יואב רגב.
11. כרך 11. הרי יהודה / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
12. כרך 12. ירושלים / עורכת הכרך - אלונה ורדי.
13. כרך 13. מדבר יהודה ובקעת ים המלח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
14. כרך 14. הנגב הצפוני / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
15. כרך 15. הר הנגב והערבה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
הערות לפריט זה:

1. לקוח מתוך כרך 7 - שומרון ובקעת הירדן בעריכת ספי בן יוסף ומנחם מרקוס.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית