עמוד הבית > מדינת ישראל > חבלי ארץ > שומרון ובקעת הירדן
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאורכתר הוצאה לאורידיעות אחרונות


תקציר
על הגבולות והגיאומורפולוגיה של בקעת הירדן.



מבואות בקעת הירדן : גבולות וגיאומורפולוגיה


בקעת הירדן, בתחום שבין נחל בזק בצפון ובין חופו הצפוני של ים המלח בדרום, היא חבל ארץ המשתפל בין מורדות הרי שומרון ומתלול ההעתקים של הרי יהודה - במערב, ובין הרי מואב, עמון וגלעד - במזרח; בתווך זורם הירדן. אורכו של קטע זה של בקעת הירדן, מנחל בזק עד חוף ים המלח, הוא כ-72 ק"מ; רוחבו, במקום הצר ביותר, מול "מוצבי הברך" (תל פץ אלג'מל), הוא כ-5 ק"מ, ובמקום הרחב ביותר, מול יריחו – כ-25 ק"מ.

גיאומורפולוגיה

המישור שהוא תשתית בקעת הירדן נקרא ככר הירדן - בערבית ע'ור. במישור זה יצרה התחתרות הירדן עמק שרוחבו קילומטר אחד עד 1.5 ק"מ, והוא נמוך מככר הירדן בכמה עשרות מטרים. עמק זה נקרא גאון הירדן - בערבית זור. זהו עמק הפשט של הירדן בשיטפונותיו, ושמו אכן נגזר ממצב הגאות של הנהר. הירדן מפריד בין שני חלקי הבקעה, המערבי והמזרחי, שהם זהים מבחינת המבנה והמסלע; הסלעים הבונים אותם הם מתצורת הלשון, העשויה שכבות דקות של קרטון, גבס, חרסית, חול וחלוקים לסירוגין.

במעבר בין ככר הירדן לגאון הירדן נמצאת מדרגה של בתרונות, שרוחבה משתנה - מכמה מאות מטרים ועד 2 ק"מ. במקומות מסוימים מדרגה זו היא מצוקית, וגובהה 70-50 מ'. סדקים ארוכים חורצים את המצוק ומסייעים לתהליכי בליה ולהתמוטטות גושים מתוכו, אך תבליטו המצוקי נשמר לאורך קטעים ארוכים. על פני מישור הככר, מול פתחי הנחלים, נבנות מניפות סחף, שגודלן עומד ביחס ישר לעוצמת הזרימה של הנחלים ולטענת שהם נושאים עמם בזרימתם.

ערוץ הירדן מחלק את הבקעה לשני חלקים, שאינם שווים ברוחבם. נחלי עבר הירדן עשירים יותר במים, והם בעלי כושר רב יותר של הסעת טענת וגרפת. כמות החלוקים שהם נושאים אל הירדן גדולה, והיא גורמת להסטה הדרגתית של ערוצו מערבה בקטעים רבים, נוסף על הכפיפות הקשתיות האופייניות למזרח הרי שומרון, המשפיעות על כיוון הערוץ ומהלכו.

גאון הירדן. אפשר לחלק את אפיקו של הירדן מצפון לדרום לשלושה חלקים, לפי אופי הזרימה ונפתולי הנהר:

חלק א': מנחל בזק - ואדי שבאש, עד ואדי אלפארעה - נחל תרצה. קטע זה נעדר נפתולים, להוציא את מוצא נחל מלחה - ואדי אלמאלח; המורדות המערביים יורדים בו ישירות אל הירדן. זוהי הקרן הצפונית-מזרחית של קמר ראמאללה. תחום ככר הירדן - העו'ר - בגדה המערבית מצומצם כאן ביותר. באפיק נחשפות שכבות קונגלומרט מתקופת המיוקן ושרידי פקק געשי, שאולי חסם בעבר את ערוץ הירדן.

חלק ב': מואדי אלפארעה - נחל תרצה - עד ואדי נמרין. באזור זה אופייניים לערוץ הירדן נפתולי הנהר, הן נפתולים פעילים והן נפתולים עזובים. מקובל היום להסביר, כי התהוות הנפתולים בשיפוע האפיק קשורה באיזון בין שני גורמים - מהירות הזרימה ויכולת ההסעה מצד אחד, והטענת של חומר דק גרגר המושקעת באפיק מצד שני. הנפתולים אינם יציבים, והם משתנים בתוך פרקי זמן קצרים. בשנים שבהן זורם הירדן זרימת גאות מתקצר מהלכו והנפתולים העזים "נקטעים". הסחף המושקע בפתחי הנפתול הקטוע חוסם את כניסת המים אליו, והוא הופך לנפתול עזוב.

את הנפתולים תוחמות המדרגות המהוות את גדות הירדן. מדרגות אלו בנויות חומר רך - חרסית וטין. החלק הפנימי של הנפתול עשוי להתמוטט, ובתוך פרק זמן קצר עולים בו שיחי אשל וקנה.

רוחב עמק הפשט - גאון הירדן - באזור זה הוא מ-600 מ' בשפך ואדי אלמלאחה עד 2 ק"מ מול שפך נחל יבק. שיפוע האפיק בחלק הצפוני, עד נחל יבוק, מגיע ל-0.6%, ומנחל יבוק דרומה, עד ואדי נמרין, הוא מגיע ל-0.25%.

חלק ג': מואדי נמרין עד שפת ים המלח. קטע זה הוא בעל השיפוע התלול ביותר בכל מהלכו הדרומי של הירדן - 0.9%. תלילות זו מקורה בהתחתרות לאחור של האפיק, עם ירידת מפלס ים המלח בחמישים השנים האחרונות, ובהתאמת הירדן לשינויי המפלס. הנפתולים כאן מתונים והיקפם קטן.

ככר הירדן - הע'ור - נחלקת לשבעה קטעים, על פי המערכת הפיזיוגרפית של הנחלים היורדים משומרון ויהודה מזרחה:

א. מישורי ברדלה ואם אלעמדאן, בין נחל בזק - ואדי שבאש, ונחל מלחה – ואדי אלמאלח. קטע זה הוא למעשה המשכה של בקעת בית שאן. הוא שופע מעינות שכבה שמקורם בגלבע. הקרקעות כאן חלקן אלוביליות, חומות, וחלקן רנדזינה הררית, שמוצאה מטרה רוסה המתפתחת ברכסי ראס א-רמלי ואלבקיעה הצפונית ומסלעי האיאוקן של הגלבע. המים השופעים בקטע זה מקורם במעיינות הנובעים מאקויפר הבזלת שבעומק 30-20 מ'.

ב. הצטמצמות ככר הירדן לאורך 14 ק"מ, בקטע שבין נחל מלחה - ואדי אלמאלח - לארגמן. אופייניות לקטע זה קרקעות ברצועת מצר בין רכסי מזרח שומרון והירדן. רוחב הככר כאן מגיע לכמה מאות מטרים בלבד, ויש פה מעבר ישיר בין קונגלומרטים של תצורת הורדוס, השעונים על שכבות גיר איאוקני נטוי, ובין חור הלשון.

ג. מישור ארגמן והמישור האלכסוני של ואדי אלפארעה - נחל תרצה - עד בקעת צרתן - אלמרמלה. בקטע זה מתרחב גאון הירדן מדרום לואדי אבו סדרה, עד לקרן של רכס אלמח'רוק. הקרקע המתהווה כאן מקורה בסלעי גיר איאוקניים קשים, בסלעי דולומיט, בגרפת של רנדזינה הררית, בחלוקים ובחצץ. הרכב מניפת הסחף של נחל תרצה משתנה ממערב למזרח. סמוך למרגלות ההרים יש הצטברות של חלוקים, חצץ וחול, ושיעור המקטעים החרסיתיים בגרפת גדל עם המשך הסעתה. לעומת זאת, בבסיס מניפת הסחף נוצרות קרקעות חרסיתיות כבדות. באזור אלמח'רוק ואם אלחרירה מצויים מי תהום מלוחים סמוך לפני השטח, והם מקור המלחת הקרקעות והיווצרות המלחות. רוחב הככר באזור זה, למן מרגלות ההרים ועד לבתרונות, מגיע ל-8-7 ק"מ.

תופעה גיאומורפולוגית מיוחדת באזור זה באה לידי ביטוי בערוצו התחתון של ואדי אלפארעה - נחל תרצה. כיוונו הראשי של נחל זה הוא צפון-מערב-דרום-מזרח, והוא זורם בכיוון זה עד משרוע אבו עראבה. על אף שבנקודה זו מרוחק האפיק כקילומטר אחד בלבד מן הירדן, הוא משנה את כיוונו כלפי דרום וחותר ערוץ מפותח במקביל לירדן, מהלך של כ-9- ק"מ, ונשפך לירדן בזור דיר א-שמן.

ד. המישורים האלכסוניים של פצאל ואלמלאחה. בקטע זה נטיית המישור היא צפון-מערב-דרום-מזרח, ומתנקזים אליו מימי מעיינות פצאל ומדרונות קרן סרטבא. הקרקעות כאן אינן אחידות, בשל מוצאן השונה. עם השיפוע כלפי דרום-מזרח עולה מליחות הקרקע, הן בשל מפלסי מי התהום המלוחים והן בשל מוצאן של הקרקעות. אפיק ואדי אלמלאחה מתרחב עד ל-300 מ' במקומות אחדים, והוא נמוך מפני השטח ב-8-5 מ'. ואדי אלמלאחה קולט סמוך לשפכו לירדן, ליד זור אלמנדסה, את מימי נחל ייט"ב - הוא ואדי אלעוג'א - וואדי אלעבידה.

ה. מישורי ואדי אלעוג'א, הניצבים לירדן. אופיו של קטע זה שונה מזה של הקטעים שמצפון לו, שכיוונם אלכסוני. מישורים אלה, הקשורים כנראה בתת-הקרקע שלהם במערכת השבירה הגיאולוגית האזורית - או בשינויים שחלו במערכת אגן הניקוז של הירדן עם התייבשות אגם הלשון ותחילת התחתרות הירדן לפני כ-15,000 שנה – משתפלים ממערב למזרח בתוואי הקצר ביותר. כמות המים ועוצמתם אפשרה למערכת זו לפרוץ ישירות את בתרונות החור בדרכה אל הירדן. מניפת הסחף של ואדי אלעוג'א מקורה בקרקע הררית פורייה ומעובדת. ממערב לח'רבת אלעוג'א א-תחתא מצויה מדרגה טקטונית מורמת, שצורתה משולשת; בסיסה פונה לעבר הירדן וקודקודה במוצא ואדי אלעוג'א, בין ההרים. חזית המדרגה בנויה גבעות קרטון וצור, ושלח המדרגה, עד למרגלות הרי יהודה, הוא מישור אלובילי, רצוף חלוקים לא-ממוינים, המכונה ערב אלעביד. שטח מישור פנים זה הוא 13-12 קמ"ר.

ו. מישור יריחו. באזור ח'רבת א-סמראא' מפרידים גושי קונגלומרטים וחלוקים בין מישור ואדי אלעוג'א ובין מישור יריחו, הוא ככר יריחו. גם אזור זה ניזון משפע מעיינות, והוא מתנקז היישר מזרחה, אל הירדן. רוחב הככר באזור זה הוא יותר מ-16 ק"מ. הקרקעות הן ברובן אלוביליות, ומקורן באזור ההררי שממערב. הן מעובדות עיבוד אינטנסיבי ומושקות בשיטת ההצפה.

ז. מישורי הדלתא, מדרום לנחל פרת - ואדי אלקלת. באזור זה הנחלים הזורמים בעברו המערבי של הירדן אינם מושכים את מימיהם עד לירדן, אלא אובדים במלחה המתפתחת בצפון ים המלח. בדלתא של הירדן חלות בשנים האחרונות תמורות רבות, בשל ירידת מפלס ים המלח הנובעת מן הירידה הרבה בכמות המים המגיעים אל הירדן ובטענת ובגרפת שהוא מסיע. מפעלי המים של ממשלת ירדן והסגירה המוחלטת כמעט של סכר הכנרת בדגניה גורמים להפסקת התנודות העונתיות של מפלסי הימה, לירידת מפלס המים ולהיחשפות קווי החוף בצפון ים המלח. עם נסיגת הים מתארך הירדן אל תוך הימה, והדלתא שלו נעלמת.

בקעת הירדן איננה יחידה מורפולוגית אחידה למלוא אורכה, אלא חיבור של מערכת בקעות, לעתים צרות ביותר, כמו הקטע הצפוני שבין ארגמן למחולה, ולעתים רחבות למדי, כמו בקעת פצאל, שמדרום לעמק נחל תרצה. לכן, יש המציינים מספר שמות המדגישים את ייחודו של כל קטע בבקעת הירדן - בקעת יריחו, בקעת אלעוג'א, בקעת פצאל, בקעת נחל תרצה ובקעת הירדן הצפונית, היא הבקעה הצרה שבין שלוחת אלמח'רוק ומחולה.

קראו עוד: מבואות בקעת הירדן : הצומח
ראו מפה: בקעת הירדן

ביבליוגרפיה:
כותר: מבואות בקעת הירדן : גבולות וגיאומורפולוגיה
שם  הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול
עורך הספר: בן יוסף, ספי
תאריך: 2001
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הערות: 2. כרך 1 - מילון למונחי יסוד ומפתח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
2. כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
3. כרך 3. הגליל העליון וחופו / עורך הכרך - מושון גבאי.
4. כרך 4. הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות / עורכי הכרך - מושון גבאי, יצחקי גל.
5. כרך 5. הכרמל וחופו ורמות מנשה / עורכי הכרך - סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר.
6. כרך 6. העמקים / עורכי הכרך - יוסי בוכמן, יצחקי גל.
7. כרך 7. שומרון ובקעת הירדן / עורכי הכרך - ספי בן יוסף, מנחם מרקוס.
8. כרך 8. השרון / עורך הכרך - יואב רגב.
9. כרך 9. מישור החוף הדרומי, פלשת / עורך הכרך - יואב רגב.
10. כרך 10. השפלה / עורך הכרך - יואב רגב.
11. כרך 11. הרי יהודה / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
12. כרך 12. ירושלים / עורכת הכרך - אלונה ורדי.
13. כרך 13. מדבר יהודה ובקעת ים המלח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
14. כרך 14. הנגב הצפוני / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
15. כרך 15. הר הנגב והערבה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
הערות לפריט זה:

1. לקוח מתוך כרך 7 - שומרון ובקעת הירדן בעריכת ספי בן יוסף ומנחם מרקוס.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית