שממית הבתים היא לטאה המשתייכת למשפחת השממיתיים. זוהי השממית המצויה ביותר, מכל השממיות בארץ ונפוצה בכל מקום.
יש לה גוף רך בצבע ורדרד המכוסה קשקשים. אורכה מגיע ל-14 סנטימטרים. בקצות אצבעותיה מעין "כריות הדבקה" שבאמצעותן היא נצמדת לסלעים ולקירות ומטפסת עליהם בקלות.
זנב השממית הקצר, הוא ניתק בקלות ולאחר מכן ממשיך לפרפר, אף שאינו מחובר לגוף. בדרך זו היא מתגוננת מפני אויביה. תשומת לב האויב מופנית אל הזנב המפרפר ובינתיים היא נמלטת . הזנב צומח אחר כך מחדש.

משכנן של השממיות במערות, בבתים, מתחת לאבנים ומתחת לקליפות עצים.
השממית מיטיבה לראות בלילה והיא מסוגלת לראות אפילו בחשכה כמעט מוחלטת. בלילה היא מופיעה בבתים על הקירות ליד מנורות מאירות ואורבת לחרקים הנמשכים לאור.
טרפה העיקרי חרקים ופרוקי רגליים אחרים.
שממית הבתים מטילה ביצים פעמים אחדות בשנה. בכל הטלה יש שתי ביצים שגודלן כגודל אפונים. הביצים מודבקות לכוכי סלעים או מוטלות מתחת לאבנים ולקליפות עצים. כעבור חודשיים בוקעים הצאצאים ומרגע בקיעתם הם עצמאים לחלוטין.
כמקובל אצל רוב הזוחלים, גם השממיות אינן דוגרות ואינן מטפלות בצעירים.
שממית הבתים מועילה לאדם משום שהיא אוכלת חרקים. בפולקלור של עמים רבים היא נחשבת לטובה וכמי שמביאה מזל לבית.