לבן החזה נמנה על משפחת השלדגיים שמסדרת הכחלאיים. הוא נפוץ במרכז אירופה ובבלקן. בישראל הוא השלדג הנפוץ ביותר והוא בולט הן בצבעיו הססגוניים והן בקולו.
מקומות מחייתו הם ליד מים: ברכות דגים, ביצות, תעלות ושדות לחים, אך בשנים האחרונות הוא הוא שוהה גם בנופים כפריים, במטעים דלילים, בגינות נוי ובשדות שלחין שיש עצים ובשוליהם.
ראשו של השלדג לבן החזה מעובה, מקורו אדום ארוך, חזק ופחוס וזנבו קצר.
צבעי הראש, הגחון, הגב והכנפיים כחול - טורקיז מבהיק וצבע החזה לבן.
הרגליים משמשות לאחיזה בלבד.

בנחלתו מרבה לבן החזה לעמוד בעמדות תצפית, נישאות כמו: ענף גבוהה ובולט, חוט-חשמל, גדר או גג. מדי פעם הוא משמיע קול צרחני. קולו הוא מהחזקים בקולות של העופות בארץ.
לבן החזה עט על טרפו מנקודת התצפית. הוא ניזון מחרקים, רכיכות, דגים, לטאות, נחשים ויונקים קטנים.
בעת הדיג הוא רוחץ את גופו, אולם אינו יודע לשחות.
השלדג אינו חברותי.
השלדגים דוגרים במחילות שהם חופרים בקירות אנכים בגדות גופי מים או סמוך להם. הם משתמשים המקור החזק שלהם כמכשיר חפירה וגורפים את העפר שפוררו בעזרת הרגליים. בקצ ה המחילה הם יוצרים חלל רחב יותר המכונה תא ההטלה. שם מטילה הנקבה 5 –7 ביצים.
לרוב דוגר כל זוג לעצמו. תכופות שבים לבני החזה ודוגרים פעם אחר פעם לאותה המחילה.
שני ההורים דוגרים במשמרות 18-24 יום, החל מהטלת הביצה הראשונה.
מדי פעם נערכים טקסי חיזור ססגוניים לפני ההזדווגות: שני בני הזוג עומדים סמוכים, פורשים את כנפיהם, מותחים את צווארם ומשמיעים קולות צהלה מהירים.
במיתולוגיה היוונית הופיע השלדג כשליח שביקש מהאלים להרגיע את הים וכך הפך לסמל למזל טוב, בעיקר בקרב יורדי ים.