הגה וצורות : גזרת עי"ו

גזרת עי"ו - תרשים

גזרת עי"ו

לגזרה זו שייכים פעלים שעה"פ שלהם היא ו' או י' נחה: קָם, טוּסוּ, מוּרָם, הֵזִיז. פעלים שעה"פ שלהם היא ו' עיצורית, כגון: צָוַח, גָּוַע, הִרְוִיחַ, שייכים לגזרת השלמים.

רוב הפעלים שייכים לגזרת נחי ע"ו ורק מעט פעלים שייכים לנחי ע"י למשל:
ב-י-נ, ג-י-ל, ר-י-ב, ר-י-ק, ש-י-ת, ש-י-ר.

כאשר ע' הפועל היא ו' או י' יש לכך שלושה ביטויים שונים:

ו' או י' אות נחה - יָטוּס, לָטוּס, מָטוֹס, טִיסָה.
ללא אות נחה - טָס, טָסִים, טָסָה, הֲטָסָה.
שני הביטויים האלה הם הצורות המובהקות של גזרת עי"ו.
כעיצור ממש - טַיָּס, טַיִס. מילים אלה נוהגות כמו גזרת השלמים.
בימינו נוצרות יותר ויותר מילים משורשים עי"ו על דרך גזרת השלמים:
תּוֹךְ - מְתַוֵּךְ, סוּג - סִוֵּג, שׁוּק – שִׁוֵּק, בִּימָה - בִּיֵּם, תִּיק - לְתַיֵּק, מִין - מִיֵּן.

פרישת התופעה בפוֹעל

ע"ו או ע"י?

בגזרה זו כלולים שורשים שע' הפועל שלהם היא ו' או י'. לדוגמה: לָשִׁיר, יָרוּץ, קַמְתִּי.

כדי לדעת אם השורש שייך לע"ו או לע"י יש לבדוק את צורות העתיד בבניין קל.

עבר	עתיד	שורש
קַמְתִּי	יָקוּם	ק-ו-מ
שַׁרְנוּ	יָשִׁירוּ	ש-י-ר
במילים "קַמְתִּי" ו"שַׁרְנוּ" לא ידוע אם השורש הוא ע"ו או ע"י.	בזמן עתיד הו' או הי' גלויות.	.

בבניין קל כדאי לגלות את השורש בעזרת צורות העתיד והמקור.

הצורה של פועלי ע"י בבניין קל בעתיד זהה לצורה של פועלי ע"ו בבניין הפעיל: למשל: יָשִיר / יָקִים. כדי לזהות את השורש ואת הבניין יש להפוך את הפועל לעבר - נסתר.

גזרות מזדהות בהוּפְעַל

בבניין הוּפעל כל צורות עי"ו הידמו לגזרת פי"ו, כלומר אין ו' נחה בין שני עיצורי השורש, אלא לפניהם: הוּבַס, הוּקְמוּ, מוּרָם, יוּצַף.
בבניין הופעל יש צורה זהה בשלוש גזרות שונות: פי"ו, כפולים ועי"ו. אם כך, איך מזהים את השורש בבניין הופעל?

הופעל והפעיל הם בניינים מקבילים (הִפְעִיל-פָּעיל, הופעל-סביל), וההשוואה לבניין הִפְעיל תוכל להועיל:

הופעל	הפעיל	שורש	גזרה
שחקני תל-אביב הוּבְסוּ על ידי חיפה.	חיפה הֵבִיסָה את שחקני תל אביב.	ב-ו-ס	עי"ו
הדגל מוּנָף בכל יום.	הֵנִיפוּ את הדגל בכל יום.	נ-ו-פ	עי"ו
הדגל יוּרַד לחצי התורן.	יוֹרִידוּ את הדגל לחצי התורן.	י-ר-ד	פי"ו
הוּכַח שאין כאן חמצן.	הוֹכִיחוּ שאין כאן חמצן.	י-כ-ח	פי"ו

בהִפעיל רואים את ההבדל בין הגזרות לפי התבנית.

גזרות מזדהות בבניינים הכבדים

בבניינים הכבדים יש שתי צורות נטייה:

האחת - כמו בשלמים: כִּוֵּן, כֻּוַּן, הִתְכַּוֵּן. השנייה - הבניינים הכבדים של גזרת עי"ו מזדהים עם גזרת הכפולים. כלומר יש צורות מיוחדות שיש בהן חולם מלא ואין בהן דגש חזק תבניתי, כמו: הִתְגּוֹרֵר, מְקוֹמֵם, מְרוֹמָם (ג-ו-ר, ק-ו-מ, ר-ו-מ). צורות אלה זהות לגזרת הכפולים.
איך מבחינים בין שורשי עי"ו לשורשי הכפולים בצורות שיש בהן חולם מלא ולה"פ מוכפלת?
משווים למילים מן המשפחה שההבדל בהן ברור יותר:

הפועל	הבניין	משפחת מילים	השורש	הגזרה
הִתְגּוֹרֵר	הִתְפַּעֵל	לָגוּר, מְגוּרִים	ג-ו-ר	ע"ו
מְקוֹמֵם	פִּעֵל	לָקוּם, תְּקוּמָה, הֵקִים	ק-ו-מ	ע"ו
מְרוֹמָם	פֻּעַל	יָרוּם, מָרוֹם, הֵרִים	ר-ו-מ	ע"ו
מִתְבּוֹדֵד	הִתְפַּעֵל	בָּדָד, בְּדִידוּת	ב-ד-ד	כפולים
מְגוֹנֵן	פִּעֵל	מִגְנָנָה, הֵגֵנּוּ, הֵגֵן	ג-נ-נ	כפולים

צורות העבר של בניין פיעל זהות לצורות של בניין פוּעל: כּוֹנַנְתִּי/כּוֹנַנְתִּי. כדי לזהות אם לפנינו פוּעל או פיעל יש להיעזר בהקשר ובמילת היחס שאחרי הפועל:
כּוֹנַנְתִּי את – פָּעיל, ולכן בניין פיעל.
כּוֹנַנְתִּי על-ידי – סביל, ולכן בניין פוּעל.

רוב הפעלים בבניינים הכבדים שבהן ו' י' הן עיצוריות, נגזרו משמות: בִּיֵּש - בּוּשָׁה, מְחֻיָּט - חוּט, הִתְחַיֵּב - חוֹבָה, לְמַיֵּן- מִין.

פרישת התופעה בשם

שמות רבים, כתובים באות נחה בין שני עיצורי השורש: מָטוֹס, מָקוֹם, מְבוּכָה, מְנוּסָה, מְרִיבָה, תְּזוּזָה, תְּנוּעָה.
כמו כן יש שמות חד-הברתיים מגזרת עי"ו: בּוּז, צוֹם, גִּיל, רָשׁ ואף משקלים בנקבה: חִידָה, בִּינָה.
שמות ללא אות נחה - בולט במיוחד משקל הַקְטָלָה: הֲזָזָה, הֲנָעָה, הֲקָמָה, הֲרָמָה.
שמות על-דרך השלמים שיש בהם ו' י' עיצוריות: גִּוּוּן, שִׁוּוּק, הִסְתַּיְּדוּת, סַיָּד, עִוֵּר, עִוָּרוֹן, עֲיֵפוּת, קִיּוּמִי.

מסדר זיהוי: גזרת עי"ו

כדי לאתר את השורש בגזרה הזאת, משלבים את שתי הדרכים - קילוף התבנית ומשפחת המילים.

קלפו מן המילה הנתונה את הגיי התבנית. אם נותרו רק שני עיצורי שורש - בדקו אם יש אות נחה (י' ו'), שיכולה לרמוז על השורש. אם היא מופיעה בין שני העיצורים יש סיכוי שזאת גזרת עי"ו. דוגמות: תְּשׁוּבָה, תָּשׁוּב - ש-ו-ב; מָבוֹא, יָבוֹאוּ - ב-ו-א; נָכוֹן - כ-ו-נ; מָעוֹף, עוּפִי - ע-ו-פ; תָּשִׁיר, שִׁירָה - ש-י-ר.
חשוב לשים לב למקומות שגזרות שונות מזדהות בהם:
בהופעל (הוּסַס) - השורש עלול להשתייך לאחת משלוש גזרות: פי"ו, עי"ו או הכפולים. כדי לזהות את השורש, הופכים את הפועל לבניין הִפְעִיל: הוֹסִיס (פ"י), הֵסִיס (עי"ו), הֵסֵס (כפולים).
בבניינים הכבדים בצורות שיש בהן חולם השורש עלול להשתייך לגזרת עי"ו או לגזרת הכפולים, לכן כדי לזהות את השורש רצוי לחפש אחר משפחת המילים כמו: מְאוֹתֵת (אות), מְנוֹפֵף (הֵנִיף, מְנִיפָה), הִתְעוֹפֵף (יָעוּף, מָעוֹף).

אם אין אות נחה ו' או י' (שַׁרְתִּי, קָם, הֵרַמְתִּי, הֲכָנָה) - אפשר לפעול בדרכים הבאות:

א. משווים את המילה למילים אחרות מן המשפחה - אולי יש ביניהן צורות, שהו' או הי' תתגלה בהן באופן ברור. דרך זו טובה בכל מקרה לשם בדיקה.

ב. את הפועל בבניין הקל - הופכים לעתיד (אָקוּם, יָשִיר). את הפועל בהִפְעִיל או את שם הפעולה שלו - הַקְטָלָה - הופכים לנסתר/עבר בהפעיל, ואם התנועות באות בו ברצף i-e (הֵסִיס), השורש הוא מגזרת עי"ו: הֵרַמְתִּי - הֵרִים (ר-ו-מ), הֲכָנָה - הֵכִין (כ-ו-נ).

‏‏גזרת עי"ו - טיפים

איך מזהים את הגזרה בתבנית הוּסַס?

כדי לזהות את הגזרה בתבנית הוּסַס (מוּסַס, יוּסַס) נעזרים בבניין הפעיל. מטים את הפועל בהפעיל: אם מקבלים הוֹסִיס זוהי גזרת נחי פי"ו, אם מקבלים סֵסִיס זוהי גזרת נחי עי"ו, ואם מקבלים סֵסֵס זוהי גזרת הכפולים.

הצורה של פועלי עי"ו בבניין קל בעתיד זהה לצורה של בניין הפעיל בעתיד. למשל: יָשִׁיר, דומה ל-יָקִים. כדי לזהות את הבניין הופכים את הפועל לעבר נסתר.

הבניינים הכבדים בגזרת עי"ו מזדהים עם הבניינים הכבדים בגזרת הכפולים. למשל: הִתְגּוֹרֵר (ג-ו-ר), הִתְבּוֹדֵד (ב-ד-ד). כיצד מבחינים בין גזרת ע"ו לע"ע במקרים הללו?

1. תחילה מנסים להעביר לבניין הפעיל עבר:
אם יש תבנית הֵסִיס זוהי גזרת עו"י. אם יש תבנית הֵסֵס זו גזרת הכפולים:
מִתְגּוֹנֶנֶת > הֵגֵן > ג-נ-נ ;
מְעוֹרְרִים > הֵעִיר > ע-ו-ר

2. אם לא מוצאים מנסים להעביר לעתיד בבנין קל: אם יש תבנית יָסוּס – זוהי גזרת עי"ו:
מִתְגּוֹרֶרֶת > יָגוּר > ג-ו-ר
אם אין תבנית יָסוּס סימן שזוהי גזרת הכפולים:
מְחוֹקְקִים > יָחֹק > ח-ק-ק

3. לבסוף אפשר להיעזר בהעברה לשם:
מְבוֹדָד > בָּדָד > ב-ד-ד
מִצְטוֹפֵף > צָפוּף > צ-פ-פ