מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - מתי הונחו יסודות המקדש

אם שיחזרנו נכונה את המציאות ההיסטורית, עולה כמעט מאליה השאלה, מה גרם לבעל ספר עזרא-נחמיה לייחס את הנחת יסודות המקדש לזרובבל? נראה לנו כי ניתן להסביר זאת בצירוף של גורמים אחדים, מהם המשותפים לכל תהליך של כתיבה היסטורית המרוחקת מן האירועים, ומהם המיוחדים להשקפותיו של מחבר הספר. ראינו כי דמותו ופועלו של ששבצר לא השאירו את רישומם בזיכרון העם, וכי כבר בימי דריוש הייתה דמותו רחוקה ובלתי נודעת. עם זאת, נשאר בתודעת העם זכר הקשר שבינו ובין העברת כלי המקדש מבבל לירושלים. לעומת זאת, דמותו של זרובבל הלכה והתחזקה, עד שתפסה את מלוא הבמה ההיסטורית. לנתונים אלה כוח מדרבן בתהליך ההיסטוריוגרפי, אשר כתוצאה ממנו חלה הרחבה נוספת בתחומי פעולתו של זרובבל, הן מצד זמנה והן מצד תוכנה, והוא נתפס כאחראי למעשים ולפעולות שנעשו על ידי אחרים.

יתר על כן, לכאורה היה בידי בעל עזרא-נחמיה נתון היסטורי שעל פיו ניתן היה לייחס את הנחת היסודות לזרובבל. בנבואתו על זרובבל אומר זכריה: 'ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה' (זכריה ד ט). למה מתכוון כאן זכריה? האם להנחת אבן הפינה, מיד לאחר הצהרת כורש, או לחידוש הבנייה בשנת שתיים לדריוש?⁶² יש לזכור כי זכריה החל להינבא 'בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש' (זכריה א א), ובנבואתו מתגלה השקפה היסטורית ברורה. לדידו, ההווה שבו הוא פועל הוא נקודת המפנה בתולדות העם. עד כאן – חורבן ועזובה, תקופה של זעם אלוהי, הנמשכת ללא הפוגה זה שבעים שנה (א יב; ז ד); מכאן ואילך – תקופה חדשה: 'ועתה' (ח יא). זכריה מכנה את תקופת האופל 'לפני הימים ההם', או 'הימים הראשונים' (ח י-יא), ואת תקופת הגאולה: 'בימים ההם' (ח ו).⁶³ המפנה הוא 'בימים האלה', 'ביום יסד בית ה' צבאות ההיכל להבנות' (ח ט). מכלל נבואתו של זכריה נראה שאין הוא מתייחס כל עיקר לאירועים של ימי כורש, בשנת 539 לפסה"נ או מיד לאחריה, וכל עניינו במה שקורה עתה, בזמנו, בשנה השנייה לדריוש.⁶⁴ הן בדברים המופנים לזרובבל, 'ידי זרבבל יסדו הבית הזה', והן בדברים המופנים לעם, 'ביום יסד בית ה' צבאות ההיכל להבנות', מתייחס זכריה לתקופתו בלבד ולא למה שקדם לה. ההתחלה החדשה של הבנייה היא היא ייסודו, וזרובבל, האחראי לה, הוא שיביאה לידי סיום. ואולם, מחבר עזרא-נחמיה, שכתב היסטוריה במרחק זמן ולא דברי נבואה על רקע זמנם, קיבל את דברי זכריה כפשוטם. על פי הידע שבידיו הוא קבע כי הנחת יסודות המקדש הייתה בימי כורש, אך בניגוד לתעודה שהוא עצמו הביא בעזרא ה טז, ייחס אותה לזרובבל ולא לששבצר בשעה שתיאר את מהלך האירועים.

הבנה זו עולה בקנה אחד עם השקפה נוספת המאפיינת את תפיסתו ההיסטורית של מחבר עזרא-נחמיה. מחבר הספר מתאר את תקופת שיבת ציון כולה בצורה סימטרית, כמשתרעת על פני שני דורות: דור שיבת ציון ובניין המקדש (עזרא א-ו), ודור עזרא ונחמיה (עזרא ז עד סוף הספר).⁶⁵ המחבר יוצר קו של המשכיות בין שני הדורות על ידי מעבר מעזרא ו לעזרא ז באמצעות המילים: 'ואחר הדברים האלה' (עזרא ז א), שבאמצעותן הוא מדלג על תקופה של קרוב לשבעים שנה, לדעת המקדימים את עזרא, והרבה יותר מזה, לדעתם של המאחרים אותו.⁶⁶ אחד הביטויים לסימטריה בין הדורות הוא תיאור מנהיגיהם. בכל דור עומדים בראש העם שני מנהיגים: זרובבל בין שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק בדור הראשון, נחמיה בן חכליה ועזרא הסופר בדור השני. תפיסה סכימאטית זו מעוררת קשיים היסטוריים בולטים, אבל היא המאפיינת את השקפתו ההיסטורית של מחבר הספר. אחת התוצאות של השקפה זו היא דחיקת האישים האחרים שפעלו בתקופות הנידונות. לענייננו, נפגעה מכך דמותו של ששבצר, שנדחקה לקרן זווית, ופעולותיו הועברו לזרובבל בן שאלתיאל.

הערות שוליים:
62. כפי שהראו חוקרים אחרים, אין ללמוד זאת מעצם השימוש בשורש 'יסד', מפני שבלשון המקרא משמש יס"ד הן במשמע של הנחת יסודות ממש והן במשמע של חידוש הבניין. ראה, בין היתר: A. Gelston, 'The Foundations of the Second Temple', VT, 16 (1966), pp. 232-235; ליוור (לעיל, הערה 55), עמ' 86, הערה 59.
63. פרשנים אחדים רואים במלים 'בימים ההם' שבפסוק ו גלוסה. כך, למשל, כותב מיטשל: 'למילים אלה אין כל מובן בהקשר הנוכחי' (מיטשל, חגי וזכריה, עמ' 209), אבל אין הוא מבהיר במה הוא מתקשה. וראה גם: פטרסן, חגי וזכריה, עמ' 301. עורכי הביבליה הבראיקה (BHS) קובעים בפסקנות, וללא כל סיוע, כי המילים הן תוספת. ואולם, שימוש דומה מצוי גם בזכריה ח כג, והמילים משתלבות יפה בתפיסת הזמן של זכריה.
64. חגי וזכריה מתייחסים אל הנעשה בתקופתם כאל חידוש גמור ואינם מזכירים מאומה ממה שהיה לפניהם. השאלה היא אם יש ללמוד מדבריהם ומשתיקתם שאמנם לא נעשתה כל פעולה בשנים שקדמו להם, וכי יסודות הבניין הונחו לראשונה בימי דריוש. לאור כלל הנתונים של ספר עזרא-נחמיה, תהיה זו מסקנה קיצונית, ויש להניח כי פעולה כלשהי נעשתה כבר בתקופת כורש. הצגת הדברים בדרך זו נקבעת על ידי השקפותיהם של חגי וזכריה על תהליך הגאולה; וראה עוד להלן, עמ' 370-369.
65. על תפיסה היסטורית זו, ועל יחסה למציאות ההיסטורית ראה: יפת, ההיסטוריוגרפיה המקראית, עמ' 180-178.
66. ספר עזרא-נחמיה מקדים את עזרא לנחמיה וקובע את תאריך עלייתו של עזרא בשנה השביעית לארתחשסתא ואת שנת עלייתו של נחמיה לשנה העשרים לארתחשסתא. אם פעילות עזרא חלה בימי ארתחשסתא הראשון, הרי שיש לקבוע את מועד עלייתו לשנת 458 לפסה"נ, אבל רבים מייחסים אותה לימי ארתחשסתא השני, או מניחים שחל שיבוש בתאריך שבעזרא ז ח. העניין נידון במחקרים רבים, וראה סיכום וביבליוגרפיה אצל הייס-מילר (לעיל, הערה 10), עמ' 509-503; ויליאמסון, עזרא-נחמיה, עמ' XLIV-XXXIX.