|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > מדעי החברה > פסיכולוגיה > פסיכולוגיה חברתית |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||
|
עקרון הניכוי ועקרון ההגברה כאשר אנו מעבדים מידע חברתי, אנו מפעילים את חוק ההשתנות המשותפת באמצעות שלושת הקריטריונים: מובחנות, עקביות וקונצנזוס. על-פי קלי, קריטריונים אלה קובעים אם הסיבה להתנהגות מסוימת היא פנימית או חיצונית. שני עקרונות ייחוס נוספים, שאנו משתמשים בהם, כאשר יש יותר מסיבה אחת לתופעה: עקרון הניכוי ועקרון ההגברה. שימו לב: אנו משתמשים רק באחד מהשניים - או בעקרון הניכוי או בעקרון ההגברה. עקרון הניכוי: על-פי עקרון הניכוי, כאשר להתרחשות של התופעה יש סיבות רבות, כפרשנים של המידע אין לנו ביטחון במשקלה או בחשיבותה של כל אחת מהסיבות בנפרד. במקרה כזה אנו מייחסים משקל נמוך לכל אחת מכל הסיבות האפשריות. כך, למשל, כשמוישלה אמר שאינו רוצה ללכת לבית-הספר כי "כואב לי הגרון, אני ישן לא טוב בלילה, משעמם לי, אני לא סובל את הילדים, ויותר מזה - אני לא סובל את המורה לעברית" - חשיבותה של כל אחת מהסיבות יורדת. עקרון ההגברה: על-פי עקרון ההגברה, כאשר יש שתי סיבות להתרחשות התופעה, ברור שמשקלה של כל סיבה יהיה נמוך יותר ממצב, שיש בו רק סיבה אחת בלבד. אולם, כאשר סיבה אחת מעכבת את התרחשות התופעה וסיבה אחת מזרזת אותה, עיבוד המידע ייתן משקל יתר לסיבה המזרזת. למרות הגורם המעכב, התופעה התרחשה, ולכן משקלו של הגורם המזרז גדול. ונשוב אל מוישל'ה, ידידנו. אנו רוצים לדעת: מדוע הוא הולך לבית-הספר? נבחן שני מצבים: ברור, שבמצב הראשון נהיה בטוחים יותר בסיבה המוזכרת (הוא הולך לבית-הספר בשל אהבתו ללימודים). לעומת זאת, במצב השני יש שתי סיבות, אחת מזרזת (כדורסל) ואחת מעכבת (התנכלות), ולכן עקרון הניכוי חל כאן, כלומר – ניתן משקל יתר לסיבה המזרזת (עקרון ההגברה). מתי נשתמש בשני העקרונות: הניכוי וההגברה?
קראו עוד:
פסיכולוגיה חברתית : עיבוד מידע חברתי
|
|||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
