מרק שגל היה הבכור מבין תשעה ילדים. הוא נולד ב-7 ביולי, 1887, בויטבסק שברוסיה. אביו, ששינה את שם משפחתו מסגל לשגל, פרנס את משפחתו מאריזת מליחים בחביות. שני הוריו היו חסידים אדוקים. בילדותו, החל להעתיק איורים מכתבי-עת וחלם לפתח קריירה של צייר. הוריו שלחו אותו לשמש שוליה של צלם מקומי, שכן סברו שיצליח להתפרנס בקלות רבה יותר כצלם. שגל השתעמם מליטוש תמונות ושכנע את הוריו שירשו לו ללמוד אמנות. בהיותו בן 20 החל ללמוד בבית הספר המלכותי לאמנות, בסנט פטרסבורג, רוסיה.
שגל עבד למחייתו כמעתיק ציורים. באותה תקופה צייר את ציורו המת (1898), בו נראית לוויה בכפר הולדתו וכנר על גג בית. תמונה זו הייתה ההשראה לשם המחזה המצליח שהועלה בברודוויי, כנר על הגג.
ב-1910 ראה מקסים וינאבר, עורך-דין מסנט פטרסבורג, את עבודתו של שגל ומימן את נסיעתו של האחרון לפריז, שם פיתח סגנון אישי ששילב זיכרונות מעיירת הולדתו ברוסיה עם אלמנטים של פנטזיה. שתי עבודות שמדגימות זאת הן אני והעיירה (1911) והחיילים שותים (1913).
שגל שב לרוסיה ב-1916, נשא לאשה את בלה רוזנפלד, התמנה לקומיסר התרבות של ויטבסק וייסד בית ספר לאמנות ומוזיאון. תוך זמן קצר התגלעה מחלוקת בינו לבין הפוליטיקאים הרוסים לגבי טיבה של האמנות. הם התנגדו ל"פרות הירוקות המעופפות והנערות ההפוכות שלו", ולחצו עליו לעזוב את ויטבסק.
שגל, שנתקל בהתנגדות בלתי פוסקת ל"דמויות המעופפות" שבציוריו, החליט להגר לברלין ב-1922 והחל לעבוד שם על האוטוביוגרפיה שלו חיי.
הוא נשאר בברלין עד צאת זיכרונותיו לאור ואז עקר לפריז. בפריז קיבל הזמנה מסוחר האמנות, אמברוז וולאר, לאייר את ספרו של ניקולאי גוגול נשמות מתות. מאוחר יותר, מימן וולאר את נסיעתו של שגל לישראל ב-1931, כדי לקבל השראה לאיורים של סיפורי התנ"ך.
שגל ביקר בישראל פעם נוספת, ב-1952, והחל לעסוק במדיום חדש באמנות, ויטראז'ים מזכוכית. הוא עיצב 12 ויטראז'ים לחלונות בית הכנסת של האוניברסיטה העברית בירושלים, המתארים את 12 שבטי ישראל.
עבודות נוספות של שגל הן פסיפס בכיכר שלפני First National Bank בשיקאגו, קישוט תקרת בית האופרה בפריז וחלונות ויטראז' בבניין האומות המאוחדות בניו יורק. שגל השתקע בצרפת אחרי מלחמת העולם ה-2 ומת שם ב-28 במרס, 1985.
מוזיאון ישראל, ירושלים : שאגאל בישראל
