מראה מקום : בעקבות גדעון בעמק יזרעאל

עונה מועדפת: כל השנה, עדיף באביב
מידת הקושי: קלה. סיור בעיקר ברכב
משך הסיור – יום שלם
דמי כניסה – גן לאומי מעין חרוד
גיל המטיילים – ללא הגבלה
פרקים: שופטים ו – ח

ספר שופטים הוא ספר מלחמות, אך רק מלחמת גדעון במדיינים מתוארת לפרטי פרטיה ומאפשרת לנו להבין כיצד תוכנן ובוצע הקרב ואיך הושג הנצחון.

ראשיתו של המסלול בגן הלאומי מעין חרוד - סעו בכביש 71 המחבר בין עפולה לבית שאן. כ- 2 ק"מ מזרחה לצמת נבות פנו על פי השילוט אל מעין חרוד. חצו את המדשאות שסביב בריכת השחיה והגיעו אל המעין הנובע למרגלות הגלבוע. כאן נספר בסיפור מינויו של גדעון לשופט ובתהליך ההתארגנות לקרב.

מפה מס. 1 – מפת המסלול (מסומן בקו סגול).

מעין חרוד

הרקע למערכה הוא העימות הבלתי פוסק בין שבטי הנוודים ממזרח לירדן שפשטו אל תחומי עמק חרוד החקלאי בתקופת הקציר. מצוקתם של שבטי ישראל מתבטאת בפסוק " וְהָיָה, אִם-זָרַע יִשְׂרָאֵל--וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם, וְעָלוּ עָלָיו." ו3: ובתיאור המפגש שבין גדעון למלאך ה' הנשלח למנותו למושיע ופוגש בו כשהוא " חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת, לְהָנִיס, מִפְּנֵי מִדְיָן." שם 12

מוצאו של גדעון על פי המסופר, משבט מנשה ומהכפר עפרה. עפרה אינה מזוהה בודאות. יש המזהים אותה בכפר א-טייבה הנמצא סמוך למושב מולדת (ולא בתחומו של שבט מנשה) ואכן בתקופה הצלבנית היתה שם מצודה קטנה שנקראה עפרה-בלה. (בדרכנו, בהמשך הסיור לגבעת המורה, אפשר להכנס לכפר טייבה ולראות את המצודה ההרוסה שמצבה גרוע).

המלאך מתגלה לגדעון בחצר ביתו וממנה אותו לשליחות להושיע את ישראל מכף מדיין. גדעון אינו רואה עצמו ראוי לשליחות :"וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדֹנָי, בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל; הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה, וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי." (שם 15) רק לאחר שהמלאך מעלה את מנחתו של גדעון באש הוא מאמין שאכן התגלה לו מלאך פנים אל פנים, אך אין די בכך. גדעון הורס את מזבח הבעל שבחצר בית אביו ובונה במקומו מזבח לה' ומקריב עליו קרבן וזוכה בכך לכינוי "ירובעל" ואף מבקש אותות - גיזת צמר שתהיה רטובה מטל כשכל הסביבה יבשה ושנית, גיזת הצמר תהיה יבשה כשעל כל הסביבה – טל.

רק לאחר תהליך שכנוע ארוך זה מקבל עליו גדעון את השליחות ומזעיק את בני שבטו ובני השבטים הסמוכים לעמק :אשר זבולון ונפתלי, למלחמה.

תחנה א : מבחן המים

כאן, על שפת מעין חרוד יתרחש תהליך המיון והגיבוש הראשון ליחידת לוחמים עילית.

מעין חרוד

א וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּחֲנוּ, עַל-עֵין חֲרֹד; וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה-לוֹ מִצָּפוֹן, מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק. {ס}

ב וַיֹּאמֶר ה', אֶל-גִּדְעוֹן, רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, מִתִּתִּי אֶת-מִדְיָן בְּיָדָם: פֶּן-יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי. ג וְעַתָּה, קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר, מִי-יָרֵא וְחָרֵד, יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד; וַיָּשָׁב מִן-הָעָם, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, נִשְׁאָרוּ.

בשלב הניפוי הראשון מציע גדעון למי שחרד להשאר ולצפות במתרחש. (הר גלעד הנזכר כאן מעורר בעיה – האם הכוונה לגלעד שבעבר הירדן וגדעון מכין לו עתודה למרדף שיתרחש מאוחר יותר באיזור או שמא אחד משמות הגלבוע היה "גלעד"? (במסורת המוסלמית נקרא מעין חרוד "עין ג'לוד" הדומה בצלצולו. בשנת 1216 נערך בעין ג'לוד אחד הקרבות המכריעים בתולדות א"י כשצבא ממלוכי הביס פולשים מונגוליים). מעל עשרים אלף לוחמים פורשים ונשארים רק עשרת אלפים. המספר עדיין רב מדי וה' מציע "לצרוף" את העם ב"מבחן המים".

קריאה בעיון של ההנחיות הנתנות לגדעון מעוררת שאלות רבות לגבי טיבו של המבחן והקריטריונים לבחירה.
כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד,
וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת.
בשלב הראשון נעשית הבחנה בין אלה המלקקים ככלב לאלה הכורעים על ברכיהם לשתות – לא נאמר מי עדיף ולמה.

בשלב הביצוע נאמר:
ו וַיְהִי, מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם--שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, אִישׁ;
וְכֹל יֶתֶר הָעָם, כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם.
האמנם המלקקים בידם אל פיהם = המלקקים ככלב?

למרות אי הבהירות בניסוח התוצאה ברורה: נבחרים אותם 300 המלקקים בידם אל פיהם!

מדוע? מה היו הקריטריונים להעדפתם? האמנם דרך השתיה מעידה על יכולת צבאית מופלאה? חוקרים רבים התלבטו ונתנו תשובות שונות ומנוגדות החל ביוסף בן מתיתיהו שטען שגדעון בחר דווקא בחלשים כדי להוכיח שהניצחון יבוא מיד האל ולא מיד אדם וכלה ברש"י שטען שהקריטריון היה דתי – הכורעים רגילים בעבודה זרה ובמומחים צבאיים כיגאל ידין שהראו שהמלקקים היו זהירים, מיומנים או זרירים יותר מאחרים.

לפני שנעזוב את מעין חרוד כדאי לעלות במעלה השביל אל קברם של אולגה ויהושע חנקין. יהושע חנקין מדמויות המופת של התנועה הציונית גאל, בין השאר, את אדמות עמק יזרעאל ובחר להקבר במקום זה. הוא גם בנה במקום בית לו ולאשתו, שלא זכו להתגורר בו. הבית שוקם לאחרונה על ידי המועצה לשימור אתרים וכדאי לבקש בכניסה לאתר שיפתחו את הבית ויקרינו את הסרט על חייו ופעלו של יהושע חנקין.

בדרך אל אחוזת הקבר והבית עצרו ליד האנדרטה המרשימה לחללי מלחמות ישראל מבני העמק, מעשה ידיו של הפסל פולומבו. מנקודה זו נשקף נוף העמק עד לגבעת המורה – תחנתנו הבאה.

צאו ממעין חרוד חזרה לכביש 71 פנו מזרחה ולאחר כ 2 ק"מ פנו, בצומת יששכר שמאלה לכביש 716 המתחבר לכביש עפולה – טבריה (65). הדרך חובקת את מורדותיה המזרחיים של גבעת המורה . כשתגיעו לצמת כביש 65 פנו שמאלה ושאו לכיוון עפולה. עלו לגבעת המורה על פי השילוט וטפסו במעלה ההר עד שתגיעו לדרך יער המשולטת לנבי דחי. הדרך מתאימה לכל כלי הרכב. המשיכו בנסיעה עד שתגיעו אל מצפה האש של קק"ל ושם עלו על המגדל לתצפית מרהיבה על כל האיזור : מן הכרמל ועד להר תבור לחרמון הרחק צפונה.

מפה מס. 2 – דרך המרדף מבית השטה מזרחה

גבעת המורה מתנשאת לגבה של כ - 500 מ' ולמרות היותה בנויה סלע גיר היא מכוסה בשפכי בזלת שחורה המעידה על פעילות וולקנית בעבר הרחוק. לא ברור מה מקור השם גבעת המורה – אולי כי אפשר להצביע ממנה באצבע לכל עבר ואולי כי פעם ישב שם מורה, מגיד עתידות?

על הפסגה המערבית נמצא קברו המקודש של נבי דחי שעל פי המסורת המוסלמית היה ממצביאיו של מוחמד ונהרג כאן בקרב וכלבו הנאמן גרר את גופתו לקבורה במרומי גבעת המורה. תושבי הכפר נבי דחי קוברים עד היום את מתיהם סמוך לקבר הקדוש.

נבי דחי, גבעת המורה

לאחר התצפית ניסע שוב אל הנקודה בה נספר את המשך סיפור הקרב של גדעון במדיינים.

חזרו בדרך הכבושה עד שתגיעו אל דרך עפר נוספת המובילה מזרחה עד האנטנות הגדולות שבפסגת גבעת המורה. חנו ברחבה ולכו מספר צעדים לכיוון המדרון הצפוני של גבעת המורה. זה המקום לדמיין בו את שהתרחש בקרב.

תחנה ב': הקרב

וּמַחֲנֵה מִדְיָן, הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק.
וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל-בְּנֵי-קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק, כָּאַרְבֶּה לָרֹב; וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר, כַּחוֹל שֶׁעַל-שְׂפַת הַיָּם לָרֹב.

בלילה יוצאים גדעון ונערו למשימת ריגול, לבדוק מה קורה במחנה האויב.(הם מגיעים ממעין חרוד, מטפסים על גבעת המורה מדרום ויורדים לכיוון המחנה המדייני הממוקם בעמק שמצפון לגבעת המורה – בקעת כסולות) הם מאזינים לשיח השומרים ומבינים מה רבה החרדה שתקפה אותם לקראת הקרב הצפוי:

... וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן, וַיָּבֹא עַד-הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה, וְנָפַל הָאֹהֶל. יד וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר, אֵין זֹאת, בִּלְתִּי אִם-חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן-יוֹאָשׁ, אִישׁ יִשְׂרָאֵל: נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ, אֶת-מִדְיָן וְאֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה. (ז: 13 – 14)

זהו הבסיס הפסיכולוגי לתכניתו של גדעון: הוא מחלק את 300 אנשיו לשלושה ראשים, נותן בידיהם שופרות, כדים ריקים ולפידים ומרכז את הפיקוד בעצמו :

יז וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ; וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, וְהָיָה כַאֲשֶׁר-אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן. יח וְתָקַעְתִּי, בַּשּׁוֹפָר--אָנֹכִי, וְכָל-אֲשֶׁר אִתִּי; וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם-אַתֶּם, סְבִיבוֹת כָּל-הַמַּחֲנֶה, וַאֲמַרְתֶּם, לַיהוָה וּלְגִדְעוֹן. ש(ם: 17 – 18)

התזמון המדויק – בראש האשמורת התיכונה, שעת התרפה של חילוף המשמרות בליווית הרעש העז של השופרות, ניפוץ הכדים והבזק הלפידים הם שזורעים מהומה במחנה מדיין שבו בעלי חיים לרוב : וַיָּשֶׂם יְהוָה אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, וּבְכָל-הַמַּחֲנֶה; (שם : 22)

התוצאה: מנוסה מבוהלת של המדיינים מזרחה.

לפני שנמשיך בעקבות המדיינים במנוסתם, כדאי לשוטט על פני פסגת גבעת המורה הטרשית. בחדשים פברואר – מרץ פורח כאן האירוס הנצרתי המרהיב.

תחנה ג': המרדף

חזרו בדרך בה עליתם לגבעת המורה ולכביש 65 ומכאן שוב לכביש 716 (אם ברשותכם רכב שטח תוכלו לנסוע לאורכה של דרך חדשה, מרהיבה, שנפרצה ע"י הקק"ל מתחת למצפור היערן בנבי דחי, דרך שמורת גבעת המורה עד לכביש 716) פנו מכביש 716 לכיוון רמת צבי (כביש 717) ומיד מול הכניסה למושב פנו לדרך העפר המשולטת שביל נוף רמות יששכר. (אפשר בהזדמנות זו לבקר בכפר א-טייבה הסמוך) הדרך אינה טובה, אך עבירה לכל כלי רכב וסעו בדרך היפה עד "מצפה יוסי ודני" הצמוד לקיבוץ בית השטה (לחלופין סעו בכביש עד צמת יששכר ופנו מזרחה לכביש 71 לכיוון בית שאן . הכנסו לקבוץ בית השטה וסעו על פי השילוט עד מצפה יוס ודני. זוהי תצפית מיוחדת במינה מזווית לא מוכרת על רמות יששכר , התבור, הגלבוע והעמקים. עוד דרך קצרה בדרך העפר (או חזרה לכביש ועד הפניה לאחר קבוץ שדה נחום לפארק צבאים) והגענו לנקודת התצפית האחרונה והמרהיבה – מזרחה. זה המקום לספר בסיפור המרדף וסופו של המאבק במדיינים.

המדיינים בורחים מזרחה. גדעון מזעיק למרדף את השבטים שלא השתתפו במלחמה כדי שיחסמו את מעברות הירדן. שבט אפרים אמנם חוסם את המעברים ולוכד את שרי מדיין אך גם בא בטענות קשות אל גדעון שלא שתף אותם מלכתחילה. תשובתו הפייסנית של גדעון " הֲלֹא, טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם--מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר". (ח:2) מונעת מלחמת אחים. גדעון ואנשיו אינם עוצרים וממשיכים מזרחה, התושבים הישראלים של ערי עבר הירדן מסרבים לעזור לגדעון באמרם : " ַיֹּאמֶר, שָׂרֵי סֻכּוֹת, הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה, בְּיָדֶךָ: כִּי-נִתֵּן לִצְבָאֲךָ, לָחֶם." (ח:7 ) והוא מבטיח לנקום בהם לכשיחזור ממשימתו בשלום.

הביטוי "הכף זבח וצלמונע בידך" משמעותו אמנם ברורה אבל מקורו בנהג של צבאות אותם הימים להביא כף יד חלל אויב כ"וידוא הריגה". ציורי קיר מצריים ממחישים זאת יפה – ערימת כפות ידיים נמנות על ידי סופר במקדש לסיכום קרב.

מנין כפות ידי חללים, מדינת האבו, מצריים

המרדף נמשך הרחק מזרחה אל בסיסיהם של המדיינים אך גדעון ואנשיו מצליחים ללכוד את מלכי מדין. רק אז מתברר שלגדעון גם סיבה אישית לקרב – מלכי מדיין הרגו את אחיו בתבור. מלכי מדין מתחננים שגדעון ולא בנו יהרוג אותם ובכך יכבד את מעמדם.

סוף סיפור גדעון מעורר שאלה לגבי מעמדו ותפקידו. העם מציע לו מלוכה אך הוא מסרב בתוקף :" לֹא-אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא-יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם: יְהוָה, יִמְשֹׁל בָּכֶם.

יחד עם זאת הוא מחטיא את העם כשהוא עושה אפוד שהעם סוגד לו ומאמץ גינוני מלכות – נשים רבות ושבעים בנים. שם בנו "אבימלך" מעיד אולי כי למרות הכול ראה עצמו כמלך.

סיפור מלחמת גדעון מתאר לנו בפירוט רב את תכנון המערכה – החל בגיבוש יחידת העילית המובחרת, באיסוף מודיעין, בהיכרות מעמיקה של השטח,בתכנון המפורט של כלי הנשק המאולתרים , הלוחמה הלילית , זריעת מהומה וכלה במרדף עד הסוף. אין זה מפתיע שגדעון שימש מופת למצביאים רבים, שהידוע בהם, אורד וינגייט, אימן את יחידות ההגנה בעמק כשספר תנ"ך בידו.