עמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > גיאולוגיה ועיצוב הנוףעמוד הבית > ישראל (חדש) > תשתיות > מים > מקורות מים טבעיים > נחלים ומעיינות
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאורכתר הוצאה לאורידיעות אחרונות


תקציר
על נהר הירמוך, הנהר השני בגודלו בארץ-ישראל; תוואי הנהר, מבנה גיאולוגי של ערוץ הנהר, צמחיה, היסטוריה ועוד.



אתרים : נהר ירמוך


הנהר השני בגודלו בארץ-ישראל, אם כי לתואר נהר ראוי הירמוך רק בימי שיטפונות החורף. השם ירמוך אינו מופיע בתנ"ך ובמקורות חז"ל, אולם הוא ידוע מאוד, בעיקר בעולם המוסלמי, בשל הניצחון הגדול של המוסלמים על הביזנטים ב"קרב ירמוך" בשנת 636.

הקטע התחתון של הירמוך הוא קו הגבול בין ישראל לממלכת ירדן, ואין לטייל באפיקו. עם זאת, אפשר לנסוע לאורכו ולראותו מגבוה. הנהר חתור בקניון עמוק בין הרמות שמשני צדדיו, ובנופו משולבים מצוקי בזלת שחורים, גיר לבן וצמחייה עשירה. במהלך ההיסטוריה היה הנהר מקור שופע של מים, תוואי דרך חשובה, וגם קו גבול ושדה קרב בין הארצות הסמוכות לו הגובלות בו.

הירמוך הוא הגבול בין הגלעד לגולן ומהלכו הכללי הוא ממזרח למערב. אורכו כ – 70 ק"מ ושטח אגן ההיקוות שלו כ - 6,800 קמ"ר. ספיקתו השנתית 475 מיליון מ"ק, אולם בניגוד לירדן עיקר הזרימה היא בחורף, שכן הזרימה בירמוך היא בעיקרה שיטפונות ואינה מתבססת על מי מעיינות.

השכבות הגיאולוגיות הנחשפות בערוץ נהר ירמוך דומות בהרכבן למבנה של מורדות הגולן לכיוון הכנרת ולאלה של צפון הגלעד. השכבות הקדומות ביותר הנחשפות כאן הן מתצורת צרעה מתקופת האיאוקן. תצורה זו בונה את רוב המדרונות העמוקים של גיא הירמוך. תצורת צרעה כוללת את פרט עדלם ואת פרט מראשה. פרט עדלם, הקדום יותר, בנוי בדרך כלל מסלע גיר קרטוני בצבע לבן צהבהב, המאופיין בנוף על פי השיכוב הברור והופעת אפקים ועדשות של צור. עוביו כ - 200 מ' וגילו - איאוקן תחתון. פרט מראשה הוא סלע המורכב בעיקר מקרטון ומחור. לעתים מופיעים אפקי צור. עוביו כ - 180 מ' וגילו - איאוקן תיכון. בראש המדרון מופיעה פה ושם תצורת הורדוס, המורכבת מקונגלומרט ומעליה בזלת הכסוי.

שכבות של בזלת הירמוך והרקד מופיעות בחלקו התחתון של ערוץ הירמוך ויוצרות מצוקים נאים. בזלת הירמוך מורכבת מטרסות של בזלת צעירה, שזרמה בקניון הירמוך. היא מופיעה מגובה של 200-100 מ' מעל אפיק הירמוך. עובייה כ - 30 מ', גילה - פליסטוקן תיכון – כ - 0.8 מיליון שנה. בזלת הרקד מורכבת מטרסות ומשרידים של בזלת צעירה יותר, אשר זרמה אל ערוץ הירמוך דרך יובלו - נחל רקד. הטרסות שלה מופיעות נמוך יותר מבזלת הירמוך, עקב המשך העמקתו של ערוץ הירמוך עם הזמן, בגובה של כ - 60-30 מ' מעל האפיק. גילה - פליסטוקן עליון – כ - 0.3 מיליון שנה. המבנים שנבנו בירמוך - גשרי הרכבת, המנהרות והסכרים - נסמכים על הבזלת ולא על הגיר.

בראש המדרון היורד מן הגלעד לעבר הירמוך צומח חורש ים-תיכוני דליל. זהו חורש פתוח של חברת אלון התבור, הגדל על קרטון איאוקני. חורש זה דומה לתצורות הצומח המוכרות לנו מנחל מצר, הנשפך לירמוך מן הגולן, או מאזור אלונים שבמערב הגליל התחתון. מאפייניו הם עצי יער גדולים, שכנראה סבלו פחות מכריתה ומשרפה מן האלונים שביער יהודיה. את אלון התבור מלווים אשחר ארצישראלי, עזרר קוצני, קדה שעירה, אזוב מצוי, געדה מצויה וקערורית סגלה. כמו כן נמצאים בחברת צומח זו מינים רבים של סחלבים, חלמונית גדולה וגיאופיטים נוספים.

במפנים הדרומיים, שבהם משק המים גרוע, בעיקר בתחתית המדרון, מפותחת חברת מלחית אשונה ורתם המדבר. חברת אלון התבור מאפיינת בעיקר את הסלעים הקשים של תצורת הורדוס, ואילו חברת המלחית והרתם מאפיינת את סלעי הקרטון של תצורת צרעה. בחלקים נמוכים יותר במדרון נמצא את חברת השיזף המצוי ושיזף השיח, המלווה באלה אטלנטית ובשקד מצוי.

שלוש הופעות בוטניות בלתי שגרתיות מדגימות בצורה יפה את חדירת צמחי המדבר לכאן דרך בקעת הירדן. הופעת טפל אדם, צמח מדברי טפיל הגדל על המדרון הצפוני של הירמוך, מעל כביש אלחמה, צמח הפורח בינואר ותפרחתו פורצת ועולה אל מעל לפני הקרקע; הופעת המורינגה הרתמית, הגדלה בחמת גדר; והופעת החלביב הרתמי בתל שחרית, מעל למפגש הירדן והירמוך.

בערוץ הירמוך התפתח יער גדות, הדומה לזה של הירדן ושל נחלי הגולן. יער זה מותאם מבחינת הרכבו למשטר הזרימה השיטפוני של הירמוך. הוא מורכב מעצי ערבה מחדדת, שיח אברהם, אשל הירדן והרדוף הנחלים ומצמחי עבקנה. סמוך למפגש הירדן והירמוך נמצאת קבוצה של עצי צפצפת הפרת. במקומות אחדים ביער הגדות מופיעים פרטים בודדים של מילה סורית. על דרדרות בזלת הירמוך והרקד נמצא את חברת הלבנה הרפואי, המלווה בצמחי ספר המדבר.

אפיק הירמוך הוא תוואי נוח למעבר בין ארץ-ישראל לבין צפון ירדן וסוריה. הקרב שנערך בין ירבעם ה - 2 לבין ארם ב"לא דבר" (עמוס ו, יג) נערך בערך בשנת 770 לפנה"ס, כנראה ליד תל דבר (תל א-דויר) שבמוצא הירמוך (להלן) לעמק. אנטיוכוס ה - 3, במסעו לכיבוש הארץ ב - 198 לפנה"ס, עבר באבילה ובגדרה, מעל אפיק הירמוך. אולם הקרב המפורסם ביותר שנערך בירמוך הוא "קרב ירמוך", שבו הביסו המוסלמים את הביזנטים. למעשה מדובר בשני קרבות, ב - 634 וב - 636 לספירה, אשר הביאו לנפילתה של ארץ-ישראל בידי המוסלמים.

הקרב הראשון היה בשנת 634 ליד דרעא שבדרום סוריה. המוסלמים ניצחו בו ועלו צפונה, אולם הביזנטים הצליחו להדוף אותם דרומה. בשנת 636, לאחר כחצי שנה של עמידת הכוחות זה מול זה, תקפו המוסלמים ביום שרב כבד של אוגוסט, בפיקודם של שרחביל אבן חסנה ואבו עובידה אבן אלג'ראח. הם הביסו את הצבא הביזנטי, העדיף עליהם מבחינה מספרית, תבוסה מוחצת. עד היום קרב זה הוא מקור גאווה בעולם המוסלמי, ויחידות שונות בצבאות ערביים נקראות על שמו.

גם צלאח א-דין, בדרכו אל קרני חטין לפני הקרב הידוע שבו הביס את הצלבנים בשנת 1187, הוביל את צבאו דרך הירמוך. מכאן הגיע גם כוח הפלישה הסורי לעמק הירדן במלחמת העצמאות, ב - 15 במאי 1948.

עמק הירמוך צר מכדי לאפשר התפתחות של יישובים גדולים, אולם יוצא מכלל זה הקטע התחתון, שבין מוצאו מן ההרים לבין שפכו לירדן. כאן החלה התיישבות של האדם כבר בתקופה הניאוליתית. ליד קיבוץ שער הגולן הוקם בתקופה זו יישוב גדול ומפותח, שנתן את שמו ל"תרבות הירמוך".

בתקופות המאוחרות יותר חשוב לציין את תל דבר (נ"צ 2093.2323), אתר יישוב גדול שנחשף בחפירות בשנת 1997, הנמצא במוצא הירמוך מבין ההרים. היישוב במקום התקיים החל מהתקופה הניאוליתית ועד לתקופה הממלוכית, כלומר, היה בו רצף יישובי של כ - 8,000-7,500 שנה.

חפירת ההצלה באתר נערכה מטעם רשות העתיקות, בניהולו של א' און, בלחץ של זמן, לפני תחילת העבודות להקמת סכר משותף ישראלי-ירדני במקום, כחלק מהסכם השלום בין שתי המדינות. האתר משתרע על פני 12 דונם, ברצועה הצרה שבין נהר ירמוך לבין מצוק הבזלת שמעליו.

היישוב הקדום נהנה משפע מים, מאדמות חקלאיות משובחות ומהדרך הראשית שעוברת כאן, אך קרוב לוודאי שסבל גם משיטפונות הנהר וממעבר הצבאות בדרך. נמצאה בו קרמיקה, שייתכן שהיא שייכת לתרבות ואדי ראבה מן התקופה הכלקוליתית הקדומה. מהתקופה הכלקוליתית המאוחרת נמצא פסלון אבן בסגנון התרבות הכלקוליתית של הגולן. מתקופת הברזל נמצאו מתקנים וכלים שונים. היישוב העיקרי והנרחב ביותר שנחשף הוקם במאות ה - 2 וה - 3 לספירה. מתקופה זו נתגלו מבנים שנשתמרו עד לגובה של 2 מ' לפחות, חצרות, סמטאות מרוצפות אבן ושני רחובות עיקריים: האחד לאורך שפת הירמוך והשני לאורך המצוק הגובל בצפון היישוב. בשטח נתגלו חלקים ארכיטקטוניים מפוארים שעיטרו את המבנים, ובהם עמודי בזלת, כותרות ומשקופים - עדות לעושרו של היישוב. כמו כן נתגלו מתקנים חקלאיים רבים מכל התקופות, כגון אבני ריחיים ומכתשי אבן, המצביעים על אופיו החקלאי של היישוב. מתוך הממצאים השונים, בהם ספלי מידה מאבן גיר שנתגלו באתרים יהודיים רבים מתקופה זו, אפשר להעריך כי בתקופה זו התקיימה ביישוב קהילה יהודית. ייתכן כי קהילה זו היתה קשורה ליישוב היהודי בחמת גדר הסמוכה.

בשלהי התקופה הביזנטית, במאה ה - 7, השתנה אופי היישוב. במרכזו נבנה מנזר גדול, וסביבו הוקמו מבנים נוספים שהתקיימו עד לתקופה הערבית הקדומה - המאה ה - 10. היישוב הוסיף להתקיים עד למאה ה - 14 ואז ננטש ולא נושב עוד. בחפירות נתגלו כלי חרס מכל תקופות היישוב, מטבעות וצלב עשוי שיש מהתקופה הביזנטית.

האתר מזוהה עם העיר לו דבר, הנזכרת במקרא כמקום שבו שהה מפיבשת בן יהונתן בן שאול בבית מכיר בן עמיאל (שמואל ב ט, ה). מתקופת הברונזה מוכרים באזור הירמוך גם תל אבו נמל באדמות מסדה ותל אלבאני בחמת גדר.

הירמוך כתוואי לדרך נודע בעיקר עם הנחת מסילת הרכבת העות'מאנית מחיפה לארבד. הקטע שעובר בירמוך היה הקשה ביותר לסלילה ולנסיעה מבין קטעי המסילה, בשל תנאי השטח הקשים. בין צמח לאזור דרעא המרחק בקו אוויר הוא כ - 45 ק"מ, והפרש הגובה – כ - 700 מ'. בתכניות המקוריות של המסילה תוכנן לעלות דרך ואדי א-סמך, הוא נחל סמך, שבמזרח הכנרת, בתוואי הכביש העולה לגולן היום, אולם על פי תכנית מאוחרת הועבר התוואי לירמוך. ב - 1903 הוחל בהכשרת הקטע חיפה-דרעא, שחייב הקמת גשרים, סוללות ומנהרות במסלול של 73 ק"מ במעלה הירמוך. בין צמח לדרעא נחצבו שמונה מנהרות באורך כולל של 1,100 מ', ונבנו 329 גשרים. הגשרים הגדולים ביותר היו ג'סר אלחאוי ליד חמת גדר וג'סר אלמג'מע ליד קיבוץ גשר. המסילה נחנכה ב - 15 באוקטובר 1905 ותפקדה עד הריסת גשרי הירדן והירמוך על ידי הפלמ"ח בליל הגשרים ב - 1946.

המפעל הראשון לניצול מי הירמוך היה מפעל החשמל בנהרים, אשר הוקם ביוזמתו של פנחס רוטנברג בשנים 1932-1927. המפעל הוקם סמוך לשפך הירמוך לירדן, ומטרתו היתה ייצור חשמל ליישוב בארץ. אולם התכנית המקורית של רוטנברג היתה מרחיקת לכת הרבה יותר וכללה השקיית שטחים נרחבים בעמק הירדן. בשנים הבאות הוקמו על ידי משקי האזור כמה מפעלי שאיבה על הירמוך, וכמות המים שנשאבה לשימוש ישיר בעמק הירדן, בעיקר להשקיה, הגיעה לכ - 40 מיליון מ"ק בשנה.

המפעל החשוב ביותר לאספקת מים מן הירמוך הוא תעלת הע'ור המזרחי, או תעלת עבדאללה, המובילה מים מן הירמוך להשקיית הבקעה ממזרח לירדן. מפעל זה הוקם על ידי ממלכת ירדן בשנים 1966-1958. במעלה הירמוך הוקם סכר הטיה, ונחפרה מנהרה באורך 900 מ' ובקוטר 3 מ' המוציאה את המים מערוץ הירמוך לתעלה. עד 1963 נחפרה תעלה באורך 50 ק"מ. ב - 1966 היא הוארכה ב - 20 ק"מ נוספים. מידותיה ושיטת הפעולה של תעלת הע'ור דומות מאוד לאלה של מוביל המים הארצי. בתחילה השקו רק בכוח הכבידה, אולם בשנים האחרונות התפתחו מאוד שיטות השאיבה והצנרת, גם על פי ידע ישראלי; חלק מהמתקנים הם מייצור ישראלי.

בשנות ה - 70 הוארכה התעלה עוד והיא מגיעה כמעט עד ים המלח. אורכה הכולל 125 ק"מ ומשקים באמצעותה כ - 400,000-300,000 דונם בבקעה ממזרח לירדן.

בניית התעלה הפיחה חיים בכל הבקעה, שלאורכה נערכה רפורמה אגררית, הוקמו כפרים חדשים ומבני שירותים לחקלאים ונסללו כבישים. היום הבקעה היא המקור החשוב ביותר של ירדן לגידול ירקות, ותוצרתה משווקת גם למפרץ הפרסי. באחרונה התרבו מאוד החממות באזור. בתעלה זורמים כ – 130 מיליון מ"ק מים בשנה.

סוריה בנתה על היובלים הנשפכים לירמוך משטחה מערכת של סכרים האוגרים יחד כ - 140 מיליון מ"ק מים. סוריה וירדן תכננו במשותף את סכר אלמחיבה ליד הכפר אלמחיבה שבעמק נהר הירמוך, סמוך למפגש הגבולות שלהן עם ישראל. הם החלו בהקמתו בשנות ה - 60, אולם כיבוש הגולן ב - 1967 ביטל תכנית זו, שהיתה חלק ממפעל הטיית מקורות הירדן ומניעת מימיו מישראל. סוריה וירדן תכננו גם להקים סכר ענק שיאגור 200 מיליון מ"ק - סכר אלמקרין, שנקרא גם סכר אלוחדה ("האחדות"), וגם הוא לא הוקם.

ישראל הניחה שני צינורות לשאיבת מים מהירמוך לכנרת, לצורך אגירה. הצינורות שואבים יחד כ - 40 מיליון מ"ק בשנה. שיחות בין מומחים ישראלים לירדנים על חלוקת מי הירמוך החלו כבר ב - 1979, על גדות הירמוך. בהסכם השלום בין ישראל לירדן, שנחתם ב - 1994, הוסכם כי ישראל תקבל 12 מיליון מ"ק לשנה להשקיה בקיץ ו - 13 מיליון מ"ק לאגירה בכנרת, וכי ירדן רשאית להטות לתעלת הע'ור את כל המים הנותרים. פירוש הדבר ויתור על כמות קטנה יחסית של מים מצד ישראל.

ביבליוגרפיה:
כותר: אתרים : נהר ירמוך
שם  הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול
עורך הספר: בן יוסף, ספי
תאריך: 2001
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הערות: 2. כרך 1 - מילון למונחי יסוד ומפתח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
2. כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
3. כרך 3. הגליל העליון וחופו / עורך הכרך - מושון גבאי.
4. כרך 4. הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות / עורכי הכרך - מושון גבאי, יצחקי גל.
5. כרך 5. הכרמל וחופו ורמות מנשה / עורכי הכרך - סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר.
6. כרך 6. העמקים / עורכי הכרך - יוסי בוכמן, יצחקי גל.
7. כרך 7. שומרון ובקעת הירדן / עורכי הכרך - ספי בן יוסף, מנחם מרקוס.
8. כרך 8. השרון / עורך הכרך - יואב רגב.
9. כרך 9. מישור החוף הדרומי, פלשת / עורך הכרך - יואב רגב.
10. כרך 10. השפלה / עורך הכרך - יואב רגב.
11. כרך 11. הרי יהודה / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
12. כרך 12. ירושלים / עורכת הכרך - אלונה ורדי.
13. כרך 13. מדבר יהודה ובקעת ים המלח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
14. כרך 14. הנגב הצפוני / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
15. כרך 15. הר הנגב והערבה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
הערות לפריט זה:

1. לקוח מתוך כרך 4: הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות בעריכת מושון גבאי, יצחקי גל.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית